אהבה בלילה, השחיינים

המילים ריגשו את וַאל. הן עלו וצפו במוחו ברגע כלשהו באחר-צהריים רענן וזהוב של אפריל והוא שינן אותן לעצמו ללא הרף: "אהבה בלילה… אהבה בלילה…" ניסה לבטא אותן בשלוש שפות – רוסית, צרפתית ואנגלית – והחליט שבאנגלית הן נשמעות טוב יותר. בכל אחת מן השפות הן ביטאו סוג אחר של אהבה, וסוג אחר של לילה – הלילה האנגלי נראה לו הכי חמים ורך, עם זרזיף דקיק של כוכבים זוהרים מאוד. האהבה האנגלית נראתה לו הכי שברירית ורומנטית – שׂמלה לבנה ומעליה פנים עמומות ועיניים שהן בריכות של אור. וכשאני מוסיף ואומר שאחרי הכול היה זה דווקא לילה צרפתי שעליו וַאל חשב, אני מסיק מכך שעלי לחזור ולספר את הסיפור מההתחלה. וַאל היה רוסי ואמריקני למחצה. אמו הייתה בתו של מוריס הֵייזילטוֹן שסייע במימון היריד העולמי בשיקגו ב-1892, ואביו היה – עיין ב"אלמנך של גוֹתָה" משנת 1910 – הנסיך פּול סרגיי בוריס רוֹסטוֹב, בנו של ולדימיר רוסטוב, נכדו של דוכס גדול – "הלֶסת" סֶרג' – בן-דוד רחוק של הצאר. כל זה היה מרשים מאוד, כמובן, בצד זה: בית בסנקט פטרבורג, בקתת ציד ליד ריגה ווילה יומרנית, בעצם ארמון, שנשקפת אל הים התיכון. הכול החל באותה וילה בקאן שהרוסטובים היו מבלים בה את החורף; ומן הראוי לדעת שלא היה זה מן הראוי להזכיר לנסיכה רוסטובה שהווילה הזו בריביירה וכל אשר בה – החל במזרקת השיש בסגנון בֶּרניני, ועד לכוסות הליקר המוזהבות – הכול שולם בזהב אמריקני.