"הכיכרות הגדולות והתעלות דממו זה ימים ארוכים בדממת המוות שירדה עליהן. הסירות שבעונה זו של השנה שטו אל הלידוֹ וממנו עמוסות דוכסיות ומיליונריות ורקדניות בלט ומאהבים צעירים בשכר נעו עכשיו הלוך ושוב ריקות להוציא כמה סבלים ומלצרים ומשרתי חוף בגיל העמידה או קשישים. זו היתה דממה מוזרה ומפחידה בוונציה ביולי, כמו ההַס שלפני רעש אדמה או התפרצות הר געש. יציאת הזרים החלה שבוע קודם לכן, האנגלים והאמריקנים העשירים נמלטו כמו עכברים לגנואָה ולנאפולי כדי להמתין שם לאניות שיישאו אותם אל המותרות שבעולם החדש, שעדיין לא חי בצלו של איום. הם היו עשירים כולם או שחיו על חשבון העשירים, עולם שלם של אנשים שביקשו רק תענוגות, אנשים ללא נאמנויות וללא לאומיות פרט לזו שהיו מחוברים אליה מתוקף מקריות מוצאם המשפחתי או קשר נישואים או דרכוני הגנה שהנפיקו להם גברים ונשים שנשארו בבית ופעלו לבניית אומות גדולות ויציבות."