פתח דבר
ביראת קודש ניגשתי לכתוב על שיר השירים. פרשנים וחוקרים רבים כבר פירשו את המגילה, ונדמה כי כיווני הפרשנות השונים והמגוונים רבים כאן מכל יצירה מקראית אחרת.
במהלך הדורות - אולי עוד במקרא עצמו ולבטח בפרשנות חז"ל ובפרשנות לדורותיה ולסוגיה - התפרש שיר השירים כאלגוריה נעלה ליחסים בין ה' לישראל ולשאיפה לדבקות בקודש. ואולם גם פרשני הפשט של שיר השירים שנקטו את הדרך האלגורית, ראו בעיון בפשוטו של מקרא נדבך הכרחי להבנת משמעות זו. ואמנם, שום רובד אלגורי אין להבין אלא אם מתבססים על העיון בפשוטם של הכתובים, שהרי אם לא כך, לשם מה נכתב הספר באלגוריה? להפך, השימוש באלגוריה נועד להקל על העברת המסרים, אשר עוברים דרך הבנת פשוטו של מקרא (על היחס בין המשמעות האלגורית של שיר השירים ובין פשוטו של מקרא ראו בפרק "להבדיל בין קודש לחול? שיר השירים בפרשנות העתיקה והחדשה" בסוף הספר).
אהבת עולם אהבתיך מזמין אפוא את הקורא לקריאה מדוקדקת ומדויקת בפשוטו של הטקסט המקראי, בשירים של שיר השירים. ואולם נוסף על תחומי הדעת הרבים הנצרכים לניתוחה של כל יצירה מקראית, שיר השירים הוא שירה לירית, ואת הכתוב בו יש לבחון ראשית בכלים המיוחדים של הפואטיקה של השירה. במהלך הוראתי את הספר בשנים האחרונות מצאתי שהניחו לי מקום להתגדר בו, ואת ממצאיי אני מגיש כאן לפני הקורא.
ידוע כי אי אפשר לתרגם שירה משפה לשפה. השיר הוא המילים עצמן, האינטונציות, הדיקציה, משחקי המילים, הטון והמקצב. אי אפשר גם לתרגם במלואן מטפורות, ובוודאי שאי אפשר לתרגם כפל משמעות. קביעה זו נכונה גם בנוגע לכל פרשנות לשירה. בחקר הספרות החדש מקובל לומר שבספרות בכלל אבל בשירה בפרט תוכן וצורה הם אחד ואינם ניתנים להפרדה, ועל כן כל פירוש הוא בהכרח שינוי יסודי של המקור. היופי הנעלה של השירה אינו ניתן לפרפרזה, ולכן ניתן להבחין בו וניתן להצביע לעברו, אבל לא ניתן לתאר אותו אלא במילות השיר עצמן. משמעותו של השיר היא השיר עצמו, ואי אפשר להעביר אותה בדרך אחרת בלי לאבד את יופיו של השיר, שאם לא כן, לא היה טעם לכתוב את השיר בצורתו זו. השירה היא אפוא שילוב בין צורה פיזית לצורה מנטלית, ואם נפריד ביניהן איננו מדברים עוד על אותה יצירה. משמעותו של השיר אינה עומדת בפני עצמה במנותק מהשיר עצמו, שכן היא אינה קיימת לפני הטקסט, אלא נוצרת על ידו. לו היה המשורר כותב מילים אחרות, הייתה משמעות השיר שונה בתכלית, וההבדל לא היה קישוטי בלבד.
גם בחיבור זה, בבואי להציע את ניתוחיי לשירים של הטקסט המקראי, אני מודע למגבלותיו של הפירוש. כמו בכל ניתוח של שירה, גם כאן עצם המעבר מהשירה לפירוש, לפרפרזה, מצמצם את ריבוי המשמעויות של השיר, שהוא מנשמת אפה של השירה. יתרה מזאת, שיר השירים רווי מטפורות. מטפורות מטבען קשות להבנה, אבל בשיר השירים המשימה קשה במיוחד הן בשל מספרן הרב, אבל בעיקר בשל הריחוק בין עולם מושגיו של הקורא המודרני ובין זה של קורא השירה העתיקה הזאת.
חיבור זה מטרתו אפוא להצביע אל עבר משמעות השירים מתוך הכרה ברורה שיש בהם הרבה מעבר למה שיוצג כאן. ואולם תקוותי שהחיבור גם יפתח צוהר חדש אשר יעמיק את הנאתו של הקורא מספר מקראי מופלא זה, ובעזרתו הוא יוכל לגלות רבדים נוספים ומשמעויות נוספות בשירת הנצח של האהבה המקראית.
חיבור זה נכתב בשנת תשנ"ו (2006), כשהייתי בשבתון מהוראתי באוניברסיטת בר אילן. ההתרכזות שנה תמימה בפירושו של שיר השירים הייתה חוויה בלתי רגילה, וגם אפשרה לי להתמסר לנושא ולהפיק ממנו את המרב בפרק זמן קצר יחסית. אני מודה לראשויות האוניברסיטה על שאפשרו לי להעמיק בהנאה משיר השירים בשנה זו.
מהדורה מדעית של חיבור זה ראתה אור באנגלית בספר שכותרתו Flashes of Fire: A Literary of the Song of Songs. שם כיוונתי את כתיבתי בעיקר אל ציבור החוקרים. בספר שלפנינו כיוונתי את החיבור בראש ובראשונה לציבור הרחב, אוהב המקרא ואוהב הדעת ולכל מי שהנושא קרוב ללבו, ושינוי זה הצריך שינויים רבים, בעיקר בדרכי הרצאתם של הדברים. חומר מחקרי רב נידון שם, אך צומצם או נשמט כאן. אלה אשר חפצים בעיון מחקרי מפורט יותר יוכלו למוצאו במהדורה האנגלית. בחיבור העברי לעומת זה נוסף פרק שעוסק ביחס בין הפרשנות האלגורית לפשוטו של הספר.
כדי להעביר את תחושת הדו שיח בין האוהבים, הבחנו את דבריהם בצבעים ובגופנים שונים. דבריה של האישה הובאו בסגול ודבריו של האיש בירוק. כאשר האישה מצטטת את דברי האיש, הדברים מובאים בירוק. דבריהם של שאר הדוברים מובאים בחום.
אני מודה לד"ר יעל שמש על שהסכימה לקרוא את החיבור ולהעיר הערות חשובות, לקרן "בית שלום יפן" על התמיכה במחקר, ולקרן איהל על תמיכתה בתוספות שבגרסה העברית של הספר. אני מודה להוצאת "ידיעות ספרים" על שקיבלה עליה להוציא את הספר ונעתרה לבקשותיי להוציאו בצורתו הנוכחית; לרוחמה וייס, העורכת הקודמת של הסדרה, שקיבלה את הספר לראשונה; לאילה צרויה, עורכת הסדרה, שהאמינה בו וטיפלה בו במסירות וביעילות; ולקרן גליקליך, עורכת הלשון של הספר, אשר טיפלה בו לא רק במקצועיות גדולה, אלא גם במסירות ובאכפתיות. עינן הפקוחה של אילה וקרן ועמלן להוציא את הספר בצורה מתוקנת ומשובחת ראויים לכל הוקרה והערכה. לחתני הרב ד"ר שלמה טולידאנו אני מודה על שהגיה את הניקוד של הטקסט המקראי של שיר השירים. תודה מיוחדת אני חב לתלמידיי היקרים שאותם לימדתי את שיר השירים, שכן במהלך ההוראה נתבררו ונתחדדו לי ביאורים חדשים לספר.
אני מודה לאבי על הדרכתו ועל כי יושרו האינטלקטואלי ודרכי מחקרו הם נר לרגליי.
לחנה אני מוקיר תודה על כי ספר זה הוא פרי חיינו המשותפים יחד ועם בנינו האהובים.
הספר נכתב בשנה שהייתה קשה מנשוא לי ולבני משפחתי, שכן איבדנו את אמנו היקרה והאהובה לאחר מחלה קשה. את הפירוש לשיר השירים כתבתי בזמן שהרגשתי "איכה ישבה בדד", ואולם האהבה הגדולה שאמי הרעיפה עלינו בחייה הייתה לי השראה עמוקה כשכתבתי על אהבת הנצח בשיר השירים. אני מקדיש ספר זה בגעגועים לאמי מורתי קלרה, אשר אהבתה לי, לאחיותיי, לכלתה, לחתניה, לנכדיה ולאבי מו"ר היא נר לרגלינו. יהי זכרה ברוך.
כ"ח אייר, יום ירושלים, התשס"ט
הקדמה
המבנה של שיר השירים ושאלת משמעותו של הספר
שיר השירים איננו אוסף של שירים נפרדים, אבל הוא גם איננו סיפור עלילתי אשר מספר את קורותיהם של זוג אוהבים. שיר השירים הוא יצירה ספרותית אחת, שלה התחלה, אמצע וסוף; אורגניזם אחד, שבחסרון אחד מפרטיו השלם חסר. גם סדר השירים מהותי להבנה, שכן כמו שנראה שירים רבים בספר קשורים אלה לאלה קשר הדוק באוצר המילים, במוטיבים, במטפורות ובדימויים, בטמפרמנט ובדרך ההתייחסות לנושא האהבה (עוד על כך ראו בפרק "שיר או שירים: לשאלת אחדותה של המגילה" בסיומו של הספר).
אי אפשר לעמוד על שום אורגניזם ספרותי בלי לחשוף את מבנה היצירה, ואולם אין לבלבל מבנה זה עם העלילה. בסיפורת חייבת להיות עלילה, אך לא כן בשירה. רוב סוגי השירה מאופיינים בהיעדר עלילה, וגם בשיר השירים המבנה אינו עלילתי. מבנה הספר נוצר מן המשמעות העולה בהצטרפותם של תמונות, רגשות וחוויות לכלל רצף שיש לו היגיון. את מבנה הספר יש לחפש אפוא בתחום השייך לסוגה זו - בעולם החוויות של האהבה, במבנה הפסיכולוגי של האוהבים.
ככלל יש בשיר השירים שירי אהבה מארבע סוגות: שירי הערצה, שירי ערגה, שירי תיאור ושירי הזמנה להתקשרות. את הסוגה של השיר אני מגדיר על פי המסר העיקרי או התחושה העיקרית שהאוהב מבקש להעביר לאהובתו או שהאהובה מבקשת להעביר לאהובה. לאחר שנבחן את הסוגות של כל השירים בספר (להלן) דומה כי ייחשף לפנינו גם מבנה המגילה.
אחד המאפיינים הבולטים של האהבה החושנית הוא הרצון להתקשר עם האהוב, שכן התחושה הבסיסית של האהבה החושנית היא הרצון להיות ביחד. לפי אפלטון אהבה מתבססת על תחושה של חוסר סיפוק ועל ערגה של האדם, והיא כמיהה להתאחד עם הזולת, לנטרל את האידיבידואליות של האדם ואת בדידותו. ברגמן במחקרו על האנטומיה של האהבה אומר: "אחד ממאפייניו העיקריים של מצב המאוהבות הוא נוכחותו הגופנית והרגשית של הנאהב או הנאהבת, הזמינה בכל עת, אפילו כאשר הם אינם נוכחים בפועל במקום".
חידושו של ספר זה באפיון הסוגה של "שירי התקשרות" או "שירי ניסיון להתקשרות". בסוגה זו אני מבקש לכלול כל שיר אשר מטרתו להציע התקשרות - אם פגישה ואם התקשרות אינטימית. עצם הימצאותם של שירים מסוגה זו בשירת האהבה צפוי למדי, שכן כאמור קשר של אהבה, בעצם מהותו, שואף בדרך כלל למימוש; האוהבים עצמם מצפים להתקשר זה עם זה ולהיות במחיצת אהובם. בשיר השירים התמה המרכזית היא הערגה להתקשרות, ועל כן נראה לי שניסיונות מסוג זה אכן ראויים להיות מתויגים בנפרד.
בשירי האהבה שאינם שירי הצעה להתקשרות - שירי התיאור של האהוב, שירי ההערצה ובייחוד שירי הערגה - אני מציע לראות שירים אשר מבטאים געגוע בין אוהבים, שירים אשר מטרתם להוביל להתקשרות. שירים אלה הם בבחינת הקדמה, "משחק מקדים" להתקשרות עצמה. לפני שהתקשרות כלשהי אפשרית, נחוץ לשבח זה את זה ולהתקרב באופן אינטימי זה לזה. על פי הבנה פסיכולוגית זאת של דרך האוהבים, אני מבקש להציע שכל שיר התקשרות הוא שיא מסוים של שירי האהבה האחרים אשר באים לפניו. בחמישה שירים בספר אני רואה שירים שעוסקים בהתקשרות: א', ז-ח; ב', ח-יז; ד', טז-ה', א; ו', א-ג; וח', יג-יד. ההסברים לסיווגם של שירים אלה יבואו בניתוח של כל שיר במקומו.
נקבל אפוא חמש יחידות, שבכל אחת ואחת דברי אוהבים: דברי תיאור, דברי הערצה ודברי ערגה, וכולן נחתמות בשיא - בניסיון להתקשרות. היחידות הן:
יחידה ראשונה: א', א-ח
יחידה שנייה: א', ט-ב', יז
יחידה שלישית: ג', א-ה', א
יחידה רביעית: ה', ב-ו', ג
יחידה חמישית: ו', ד-ח', יד
גם לאחר שייחשפו היחידות המרכיבות את הספר, נראה כי אין מתגלה מבנה עלילתי, שכן הספר עוקב אחר החוויות הפנימיות של האיש והאישה. הנושא העומד על הפרק הוא מידת הקרבה הרגשית והערגה בין האוהבים, והמבנה בא לספק הסבר מעמיק ליחס שבין מימוש האהבה ובין הערגה. המבנה שיתגלה בספר הוא תמטי, וביסודו תובנה חדשה בנוגע למהותה של האהבה. זו תיחשף באמצעות מעקב אחר שלביה של הערגה של האישה לאהובה.
לכל היחידות מבנה משותף, אבל עם זאת יש לשים לב שהמבנה הפנימי של התהליך המוביל לנושא ההתקשרות אינו דומה. ואולם אין לצפות שהמבנה הפנימי של כל מפגש יהיה דומה. גם בין בני זוג אחד אין לדמות מפגש אחד לרעהו: לכל מפגש מאפיינים ייחודים, וריאציות שונות, שהרי אם לא כך, היו היחסים בין בני הזוג נעשים משעממים. הגיוון, הווריאציה ואי הידיעה מה הולך להיות בשלב הבא - כל אלה הם הכוח המניע של האוהבים. כשהכול צפוי, העניין נעלם. לספר יש אפוא מסגרת ויש מבנה, אבל זה איננו מבנה נוקשה ושבלוני.
שתי שאלות עומדות עתה לפנינו: הראשונה - האם כל יחידה היא אכן יחידה שלמה שיש בה התפתחות? תשובה לשאלה זו תעלה בניתוח של השירים במהלך הספר, שם נעמוד על קשרים הדוקים בין השירים בכל יחידה. בהנחה שהתשובה לשאלה זו חיובית, תישאל השאלה השנייה - מה היחס בין חמש היחידות? האם סדר היחידות עקרוני? כיצד יש להסביר את העובדה שהמימוש של הקשר מתרחש באמצע הספר (ד', יז-ה', א), ואילו בסופו האישה מסרבת להיפגש עם האיש (ח', יד)? כדי לענות על שאלות אלה נפנה לעיין בפשוטו של מקרא, ומתוכו ללמוד מה רצה המשורר לומר לנו על יחסיהם של בני הזוג ועל טיבה של האהבה בכלל.
