אחרי החיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אחרי החיים
הוספה למועדפים

אחרי החיים

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

יוסף כהן אלרן

יוסף כהן נולד בשנת 1943 בעיר חילה שבעיראק. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1951 ומאז גדל, התבגר וחי בפתח-תקווה. במשך שנים רבות שימש מנהל משאבי אנוש, במשרד התקשורת/ רשות הדואר/ חברת הדואר. התחיל הכשרתו בבית הספר למינהל של נציבות שירות המדינה בירושלים, וסיים במסלול ללימודים מתקדמים בניהול משאבי אנוש באוניברסיטת תל-אביב. את הרומן הראשון פרסם בגיל עשרים ושש. את חמשת ספריו הראשונים פרסם תחת השם יוסף כהן, ולימים הוסיף לשמו את שם העט אלרן, המורכב משמות ילדיו. מתחילת שנת 2000 הוא חבר אגודת הסופרים העבריים. בתחילת 2007 פרש מעבודתו לטובת התמסרותו לכתיבה, ובמהלך השנה מאז פרישתו שקד על סיום כתיבתו של רומן חדש, פרסם ספר שירים ראשון והרחיב שטחי הכתיבה שלו בלימודי תסריטאות במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. יוסף כהן אלרן הוא חתן פרס קוגל לספרות לשנת תשע"ג. נשוי ואב לבת ובן.

תקציר

בעקבות הקרב שבו ראה אלי את הטנק של חברו הקרוב יגאל עולה בלהבות, הוא אושפז במחלקה של "מטורפי האלוהים". גם חייו של אלי הסתיימו באותו קרב, אבל עדיין מפכים בו זיכרונות, געגועים, תהומות וגם תקווה ונחמה.
 
יוסף כהן אלרן, אומן הנשמה, כותב על תחושות הנפש, על תעצומות הנפש ועל תהומותיה, על ההתמודדות עם האפלה, על אותם אנשים שפציעתם אינה נראית לעין, אך כל רגע בחייהם הוא מאבק הישרדות, חרדות ובריחה מן המציאות.
 
ביכולתו המיוחדת מתאר יוסף כהן אלרן את חדרי הלב, את קירות הנפש, את פנימיותו של האדם. הוא מצייר כל פינה, כל מבוך וכל שער, ומתוך כל אלה עולים החמימות, האהבה וניצחון החיים, אותם החיים שהמוות הוא חלק בלתי נפרד מהם.
 
"אחרי החיים" הוא ספר שלישי בטרילוגיה. קדמו לו "אחד בלב" ו"הכול לקחה האש".

פרק ראשון

*
 
אדם נולד, והנה לו חבר. חבר אח. אחד בלב. והם בוגרים ונקראים לקרב. שניהם באותו היום. שניהם לאותו  הקרב. אל אותה המלחמה. שניהם אל אותה השאול.
 
ונשותיהם נולדות באותו מקום. והן מוצאות זו בזו חברות עמוקה של אחיות. ואחווה גדולה ביניהן. ורעות. גם בין ארבעתם. הם נישאים כולם. נישאים זה לזה. ודומים חייהם להיות מאושרים.
 
עד היום ההוא. עד ששני הגברים נקראים אל המלחמה. ביום המר ההוא אבד האחד, ואז הופר איזון חייהם של הנותרים. של מי שנשאר. שלנו.
 
מי אהבה ומי אהב. אני אהבתי, ואת מי באמת אהבתי. חיי אינם לי. חייהם של יגאל ושל אורנה רעייתי אינם להם. חייה של רבקה אהובתי  אינם לה.
 
והוא שוב חוזר, שוב ב וער. הוא שוב זועק. אינו מרפה. הוא שב ומכה בי. והוא שוב יחזר בוודאי. איך לא. הלא תמיד יהיה עימי.
 
כך וכך נכתב לנו. כל זה כבר ידוע. סיפרתי. אך שמא אין זה סופם של הדברים. אותנו הותירה האש. אנו נותרנו אחרי החיים.

יוסף כהן אלרן

יוסף כהן נולד בשנת 1943 בעיר חילה שבעיראק. עלה ארצה עם הוריו בשנת 1951 ומאז גדל, התבגר וחי בפתח-תקווה. במשך שנים רבות שימש מנהל משאבי אנוש, במשרד התקשורת/ רשות הדואר/ חברת הדואר. התחיל הכשרתו בבית הספר למינהל של נציבות שירות המדינה בירושלים, וסיים במסלול ללימודים מתקדמים בניהול משאבי אנוש באוניברסיטת תל-אביב. את הרומן הראשון פרסם בגיל עשרים ושש. את חמשת ספריו הראשונים פרסם תחת השם יוסף כהן, ולימים הוסיף לשמו את שם העט אלרן, המורכב משמות ילדיו. מתחילת שנת 2000 הוא חבר אגודת הסופרים העבריים. בתחילת 2007 פרש מעבודתו לטובת התמסרותו לכתיבה, ובמהלך השנה מאז פרישתו שקד על סיום כתיבתו של רומן חדש, פרסם ספר שירים ראשון והרחיב שטחי הכתיבה שלו בלימודי תסריטאות במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. יוסף כהן אלרן הוא חתן פרס קוגל לספרות לשנת תשע"ג. נשוי ואב לבת ובן.

עוד על הספר

אחרי החיים יוסף כהן אלרן
*
 
אדם נולד, והנה לו חבר. חבר אח. אחד בלב. והם בוגרים ונקראים לקרב. שניהם באותו היום. שניהם לאותו  הקרב. אל אותה המלחמה. שניהם אל אותה השאול.
 
ונשותיהם נולדות באותו מקום. והן מוצאות זו בזו חברות עמוקה של אחיות. ואחווה גדולה ביניהן. ורעות. גם בין ארבעתם. הם נישאים כולם. נישאים זה לזה. ודומים חייהם להיות מאושרים.
 
עד היום ההוא. עד ששני הגברים נקראים אל המלחמה. ביום המר ההוא אבד האחד, ואז הופר איזון חייהם של הנותרים. של מי שנשאר. שלנו.
 
מי אהבה ומי אהב. אני אהבתי, ואת מי באמת אהבתי. חיי אינם לי. חייהם של יגאל ושל אורנה רעייתי אינם להם. חייה של רבקה אהובתי  אינם לה.
 
והוא שוב חוזר, שוב ב וער. הוא שוב זועק. אינו מרפה. הוא שב ומכה בי. והוא שוב יחזר בוודאי. איך לא. הלא תמיד יהיה עימי.
 
כך וכך נכתב לנו. כל זה כבר ידוע. סיפרתי. אך שמא אין זה סופם של הדברים. אותנו הותירה האש. אנו נותרנו אחרי החיים.