תודה רבה על החיים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
תודה רבה על החיים
מכר
מאות
עותקים
תודה רבה על החיים
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

תודה רבה על החיים

5 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

  • תרגום: ארז וולק
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: יולי 2018
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 408 עמ' מודפסים

סיביל ברג

סיבּיל ברג היא סופרת, מחזאית ופובליציסטית ילידת גרמניה המזרחית. פרסמה שבעה עשר ספרים ויותר מעשרים מחזות. ספריה ומחזותיה תורגמו ליותר משלושים שפות. מחזותיה מועלים על הבמות בכל רחבי העולם. היא כותבת מאמרי דעה בעיתונים החשובים באירופה. עם הפרסים שזכתה בהם נמנים פרס אלזה לסקר שילר על מפעל חיים 2016 ופרס על מחזה השנה בגרמניה 2014. היא מתגוררת בציריך ובתל אביב. תודה רבה על החיים הוא ספרה הראשון המתורגם לעברית.

תקציר

סוף־סוף, אמרה המיילדת. זה... המשיכה בדבריה, ונאלמה פתאום דום, ושתיקה כבדה השתררה בחדר הלידה {...} התינוק בריא. אני חושבת. אמרה המיילדת. מעבר לזה תשאלי את הרופא.
 
טוטו נולד בקיץ קר בגרמניה המזרחית. או נולדה. אבא אין, וגם אימא נעלמת. טוטו נודד בארצו כאילו עדיין יש טוּב, תום ואהבה. החיים קשים, הוא תוהה, למה אנשים רק מקשים עליהם? טוטו עובר למערב, ששם הקפיטליזם משמיד את מה שבסוציאליזם סתם נרקב. רק שני דברים נותנים לו תקווה: אהבתו הגדולה וכישרונו האחד. רומן רווי זעם על הדבר היחיד החשוב בחיים.
 
 
"ברג כותבת באופן מצחיק על הקיום האנושי העצוב, באופן נוגע ללב על ההוויה המשמימה ובאהבה אלימה נגד עולם קודר."
שטפן מרטוס, פרנקפורטר רונדשאו.
 
"יהושע הפרוע למבוגרים."
אנדראה האנה היניגר, די צייט.

פרק ראשון

אף אחד כנראה כבר לא זוכר את הקיץ הקר של שנת 1966. בדרך כלל בעונה הזאת, ריח פריחת השיטה ריחף מעל לחלק הסוציאליסטי של הארץ בצפון אירופה.
לשנת 1966 לא היה שום ריח.
לא היה חימום תת־רצפתי, לא חלונות מבודדים ולא קמינים מזמינים; תושבי העיר הקטנה קפאו מקור, הם היו מרירים ואצבעותיהם היו נוקשות. כמעט הרגישו את המלחמה הקרה. סיפרו שתומכי השיטה הסוציאליסטית ותומכי השיטה הקפיטליסטית נלחמים זה בזה על השליטה בעולם. עוד לא היה ברור מה התוצאה, וההשפעה על חיי האנשים בעיר הקטנה הייתה זעומה. אלה שחיו בסוציאליזם לא הכירו דרך אחרת; הם היו רגילים למדפים ריקים, לפחם, לסוג אחד של תפוחים ולריבס בקיץ. בימים ההם היה העולם קטן ולא מפחיד מאוד; היה אפשר להשקיף על כולו בנקל, והוא התפרש עד לגבול העיר. החיים היו החיים שלפני האינטרנט ואמצעי התקשורת האלקטרוניים, היו רק עיתונים, ועיתונאים לבשו חליפות מקומטות. העולם היה שייך לגברים, ופה, בחלקה המזרחי של המדינה החצויה בין טוב לרע, אף אחד לא הופתע מזה. צבעוניים היו רק באפריקה ובספרים, מאנשים נדרש להבין אך ורק את מה שקורה בעיר הקטנה, בארץ הקטנה, וזה לא היה הרבה, והיה כתוב בעיתון. מפעל חדש נחנך, תוכנית חומש הושלמה, השכן קיבל מכונית פרטית קטנה מאוד, עשויה עיסת נייר, אחרי עשר שנים של המתנה, ונהג בה לעיר המחוז, ששם היה שוֹקוֹ. אנשים רגישים אולי הביטו לפעמים בנשימה כבדה מעט ברחובות האפורים שלהם, בלי לדעת שהם מתגעגעים לצבע או ליתרונות המלבבים של הצריכה, ואחז אותם שיעמום שכמעט גרם להם להתעלף. אז ככה יהיה עכשיו תמיד, הם אהבו לומר לעצמם, הרגישים, אז אלה החיים שלי; לא נראה שיֵצא מהם משהו מיוחד.

סיביל ברג

סיבּיל ברג היא סופרת, מחזאית ופובליציסטית ילידת גרמניה המזרחית. פרסמה שבעה עשר ספרים ויותר מעשרים מחזות. ספריה ומחזותיה תורגמו ליותר משלושים שפות. מחזותיה מועלים על הבמות בכל רחבי העולם. היא כותבת מאמרי דעה בעיתונים החשובים באירופה. עם הפרסים שזכתה בהם נמנים פרס אלזה לסקר שילר על מפעל חיים 2016 ופרס על מחזה השנה בגרמניה 2014. היא מתגוררת בציריך ובתל אביב. תודה רבה על החיים הוא ספרה הראשון המתורגם לעברית.

סקירות וביקורות

החיים בזבל 'תודה רבה על החיים' מבקש לבקר את טבע האדם אך סובל בעצמו משנאת אדם טוטו, יליד שנת ‭ 1966‬בגרמניה המזרחית, משתייך מלכתחילה למעמד הנחות ביותר בחברה שהתיימרה לבטל את ההיררכיה החברתית־הכלכלית. הוא אנדרוגינוס מלידה, אמו רשמה אותו כזכר מתוך ברירת מחדל, ומיד אחר כך נשלח לבית יתומים, שם מתרכזים ילדים דחויים כמוהו, שמחנכיהם מבקשים ליישר את מידותיהם על פי הסרגל החברתי הנוקשה שהם מצווים לו. אבל הילדים והמחנכים דוחקים את טוטו אל תחתית הסולם החברתי בשל חריגותו המרתיעה והמזג החולמני שלו, המתריס מבלי דעת נגד החוק העליון בספר: טבע האדם רע מנעוריו.

סיביל ברג, סופרת ילידת גרמניה שזהו ספרה הראשון המתורגם לעברית, עורכת כאן אפוא ניסוי מעניין: ראשית היא מניעה את טוטו, גיבור ספרה, ממקום למקום בצד המזרחי של גרמניה המובסת, ומוכיחה כך צעד אחר צעד איך חטאה האידיאולוגיה הסוציאליסטית לחבריה למן הראשון ועד האחרון. האזרחים קשי היום חיים בעוני מחפיר ובדיכוי, ומי שמנצל את השיטה לטובתו אינו אלא מושחת שעוד ישלם על כך מחיר כבד. בהמשך מעבירה ברג את טוטו אל גרמניה המערבית, אותה ארץ־מראה, שאמורה להעתיר על בניה כל שנחסך מהם בצד האחר: חופש ביטוי, שפע כלכלי, אפשרויות בלתי מוגבלות. אלא שגם כאן טוטו נדחק אל השוליים החברתיים־הכלכליים בשל חריגותו ותמימותו, שמתגלה כמכשול הרסני בכל אשר יפנה, בייחוד במבנה הקפיטליסטי המעודד עורמה ושאפתנות.

מצב היתמות של טוטו, שבתחילת הספר היה לכאורה נסיבתי בלבד, הולך ומתגלה כצו גורלם של כל בני החברה האנושית, הן במזרח הן במערב. התא המשפחתי מרוסק ממילא, אבל גם האומה עצמה אינה מפצה על כך: אם יש בה שמץ הורות, הרי שזוהי הורות מתעללת ואלימה, שאינה מעניקה לבניה ולבנותיה שום דבר פרט למפח נפש תהומי. חריגותו המינית של טוטו אף גוזרת עליו עקרות, ומטילה אותו אל יתמות חשוכת מרפא, דו־כיוונית, מעין עונש פרטי ולאומי גם יחד: הוא לא יעמיד צאצאים לרשות החברה שדיכאה את רוחו ולא יתרום להמשכיותה.

הרומן כולו מסופר מפי מספר כל־יודע, אשר משקיף מנקודת תצפיתו העליונה על כל הדמויות הסובבות תחתיו ועל מחשבותיהן, כמו גם על המרחב הגיאופוליטי ועל האירועים ההיסטוריים שפעלו בו בעבר, בהווה, וברומן הזה - גם קצת מן העתיד. נקודת המבט הזאת אינה פופולרית בספרות בת זמננו, מפני שהיא חותרת להגדיר איזו "אמת", להציג את התמונה המלאה על היגדיה המוסריים, העובדתיים. בעידן של פוסט־אמת קיצוני, עמדת מספר כזאת עלולה להיראות מיושנת וחסרת שחר. אבל המספר הכל־יודע של ברג איננו מופשט וערטילאי כפי שהיה מקובל ברומנים הגדולים של המאה ה־‭,19‬ אלא חורץ דין, זועף, לעגני. במילים אחרות, נדמה שברג מבקשת לנקוט בספרה עמדה שיפוטית מוצהרת, כאילו אותה "עין נעלמה" של המספר הקלאסי, כמוה כהיתממות, כהעלמת עין מתחלואי החברה האנושית.

העמדה הזאת מאלצת את הקורא להכיר בעובדות הקיום והופכת אותו לעד אילם, למשתף פעולה. אבל בה בעת היא מחלצת מהמספרת חולשה מטרידה: שיפוטה ושליטתה המוחלטת הופכים במהרה לעוד כוח עריץ, ל"אח גדול" אורוולייני, המעצב את המנגנונים השלטוניים ואת נתיניהם בהתאם לתפיסת עולמו. ברג עצמה אינה מודעת לאפקט האירוני הזה, לעוצמה הכוחנית והפטרנליסטית שהוא משווה לספרה.

שפתה של ברג היא עצית, נוקשה, חסרת מעוף וחן; תיאוריה לוקים בהשטחה, בקמצנות, בהכללה גסה. ואף על פי כן יש בספר ציוריות רבה ואף אווירה של ספרי הרפתקאות: טוטו עובר ממקום למקום ומתוודע לשלל טיפוסים שונים ומשונים, שטבעם האפל, השיילוקי, מתפרץ מתוכם בנוכחותו. בתחילת הספר מרחף מעל הסיפור מתח מחייה - מה יהיה המקום הבא שטוטו ייקלע אליו, אילו תפניות צפויות לבוא בעקבותיו? אבל ככל שהספר נמשך, עולה ממנו יסוד לא נעים. הסופר הרוסי אנדריי פלטונוב כתב בספרו 'בעולם נהדר ואכזר' כי האושר הוא כוח מפכה בטבע האדם, הפורץ מתוכו בלי קשר לנסיבות חייו האומללות. ואילו ברג, דרך קולו הנוקב של המספר הכל־יודע, מצטיירת בספר זה כשונאת אדם, כמי שאין לה טיפת אמון ברוח האדם ובעוצמת החיים.

כל פרקי חייו של טוטו נפתחים באותה כותרת: "והלאה". לאמור כי מדובר כאן בסחבת מייגעת. נדמה שברג מתענגת על הגורל האלים והאכזרי שהיא חורצת לדמויות שבספרה, כולן בלי יוצאת מן הכלל. היא אינה מסתפקת בכך ואף שולחת יד מחבלת אל העתיד, כדי להבטיח מין "פתרון סופי" לגזע האנושי. אלא שבסופו של דבר מדובר בתפיסת עולם חיוורת וחסרת השראה, שהמפסיד הגדול ממנה הוא אחד: הספר בכבודו ובעצמו.

עוד 3 ספרים על יתומים:
הארי פוטר > ג'יי.קיי. רולינג
האסופית > לוסי מוד מונטגומרי
אוליבר טוויסט > צ'רלס דיקנס
ענת עינהר 7 לילות 24/08/2018 לקריאת הסקירה המלאה >
"תודה רבה על החיים": ספר נפלא שמיועד למזוכיסטים ולמיזנתרופים עמרי הרצוג הארץ ספרים 08/10/2018 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • תרגום: ארז וולק
  • הוצאה: עם עובד
  • תאריך הוצאה: יולי 2018
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 408 עמ' מודפסים

סקירות וביקורות

החיים בזבל 'תודה רבה על החיים' מבקש לבקר את טבע האדם אך סובל בעצמו משנאת אדם טוטו, יליד שנת ‭ 1966‬בגרמניה המזרחית, משתייך מלכתחילה למעמד הנחות ביותר בחברה שהתיימרה לבטל את ההיררכיה החברתית־הכלכלית. הוא אנדרוגינוס מלידה, אמו רשמה אותו כזכר מתוך ברירת מחדל, ומיד אחר כך נשלח לבית יתומים, שם מתרכזים ילדים דחויים כמוהו, שמחנכיהם מבקשים ליישר את מידותיהם על פי הסרגל החברתי הנוקשה שהם מצווים לו. אבל הילדים והמחנכים דוחקים את טוטו אל תחתית הסולם החברתי בשל חריגותו המרתיעה והמזג החולמני שלו, המתריס מבלי דעת נגד החוק העליון בספר: טבע האדם רע מנעוריו.

סיביל ברג, סופרת ילידת גרמניה שזהו ספרה הראשון המתורגם לעברית, עורכת כאן אפוא ניסוי מעניין: ראשית היא מניעה את טוטו, גיבור ספרה, ממקום למקום בצד המזרחי של גרמניה המובסת, ומוכיחה כך צעד אחר צעד איך חטאה האידיאולוגיה הסוציאליסטית לחבריה למן הראשון ועד האחרון. האזרחים קשי היום חיים בעוני מחפיר ובדיכוי, ומי שמנצל את השיטה לטובתו אינו אלא מושחת שעוד ישלם על כך מחיר כבד. בהמשך מעבירה ברג את טוטו אל גרמניה המערבית, אותה ארץ־מראה, שאמורה להעתיר על בניה כל שנחסך מהם בצד האחר: חופש ביטוי, שפע כלכלי, אפשרויות בלתי מוגבלות. אלא שגם כאן טוטו נדחק אל השוליים החברתיים־הכלכליים בשל חריגותו ותמימותו, שמתגלה כמכשול הרסני בכל אשר יפנה, בייחוד במבנה הקפיטליסטי המעודד עורמה ושאפתנות.

מצב היתמות של טוטו, שבתחילת הספר היה לכאורה נסיבתי בלבד, הולך ומתגלה כצו גורלם של כל בני החברה האנושית, הן במזרח הן במערב. התא המשפחתי מרוסק ממילא, אבל גם האומה עצמה אינה מפצה על כך: אם יש בה שמץ הורות, הרי שזוהי הורות מתעללת ואלימה, שאינה מעניקה לבניה ולבנותיה שום דבר פרט למפח נפש תהומי. חריגותו המינית של טוטו אף גוזרת עליו עקרות, ומטילה אותו אל יתמות חשוכת מרפא, דו־כיוונית, מעין עונש פרטי ולאומי גם יחד: הוא לא יעמיד צאצאים לרשות החברה שדיכאה את רוחו ולא יתרום להמשכיותה.

הרומן כולו מסופר מפי מספר כל־יודע, אשר משקיף מנקודת תצפיתו העליונה על כל הדמויות הסובבות תחתיו ועל מחשבותיהן, כמו גם על המרחב הגיאופוליטי ועל האירועים ההיסטוריים שפעלו בו בעבר, בהווה, וברומן הזה - גם קצת מן העתיד. נקודת המבט הזאת אינה פופולרית בספרות בת זמננו, מפני שהיא חותרת להגדיר איזו "אמת", להציג את התמונה המלאה על היגדיה המוסריים, העובדתיים. בעידן של פוסט־אמת קיצוני, עמדת מספר כזאת עלולה להיראות מיושנת וחסרת שחר. אבל המספר הכל־יודע של ברג איננו מופשט וערטילאי כפי שהיה מקובל ברומנים הגדולים של המאה ה־‭,19‬ אלא חורץ דין, זועף, לעגני. במילים אחרות, נדמה שברג מבקשת לנקוט בספרה עמדה שיפוטית מוצהרת, כאילו אותה "עין נעלמה" של המספר הקלאסי, כמוה כהיתממות, כהעלמת עין מתחלואי החברה האנושית.

העמדה הזאת מאלצת את הקורא להכיר בעובדות הקיום והופכת אותו לעד אילם, למשתף פעולה. אבל בה בעת היא מחלצת מהמספרת חולשה מטרידה: שיפוטה ושליטתה המוחלטת הופכים במהרה לעוד כוח עריץ, ל"אח גדול" אורוולייני, המעצב את המנגנונים השלטוניים ואת נתיניהם בהתאם לתפיסת עולמו. ברג עצמה אינה מודעת לאפקט האירוני הזה, לעוצמה הכוחנית והפטרנליסטית שהוא משווה לספרה.

שפתה של ברג היא עצית, נוקשה, חסרת מעוף וחן; תיאוריה לוקים בהשטחה, בקמצנות, בהכללה גסה. ואף על פי כן יש בספר ציוריות רבה ואף אווירה של ספרי הרפתקאות: טוטו עובר ממקום למקום ומתוודע לשלל טיפוסים שונים ומשונים, שטבעם האפל, השיילוקי, מתפרץ מתוכם בנוכחותו. בתחילת הספר מרחף מעל הסיפור מתח מחייה - מה יהיה המקום הבא שטוטו ייקלע אליו, אילו תפניות צפויות לבוא בעקבותיו? אבל ככל שהספר נמשך, עולה ממנו יסוד לא נעים. הסופר הרוסי אנדריי פלטונוב כתב בספרו 'בעולם נהדר ואכזר' כי האושר הוא כוח מפכה בטבע האדם, הפורץ מתוכו בלי קשר לנסיבות חייו האומללות. ואילו ברג, דרך קולו הנוקב של המספר הכל־יודע, מצטיירת בספר זה כשונאת אדם, כמי שאין לה טיפת אמון ברוח האדם ובעוצמת החיים.

כל פרקי חייו של טוטו נפתחים באותה כותרת: "והלאה". לאמור כי מדובר כאן בסחבת מייגעת. נדמה שברג מתענגת על הגורל האלים והאכזרי שהיא חורצת לדמויות שבספרה, כולן בלי יוצאת מן הכלל. היא אינה מסתפקת בכך ואף שולחת יד מחבלת אל העתיד, כדי להבטיח מין "פתרון סופי" לגזע האנושי. אלא שבסופו של דבר מדובר בתפיסת עולם חיוורת וחסרת השראה, שהמפסיד הגדול ממנה הוא אחד: הספר בכבודו ובעצמו.

עוד 3 ספרים על יתומים:
הארי פוטר > ג'יי.קיי. רולינג
האסופית > לוסי מוד מונטגומרי
אוליבר טוויסט > צ'רלס דיקנס
ענת עינהר 7 לילות 24/08/2018 לקריאת הסקירה המלאה >
"תודה רבה על החיים": ספר נפלא שמיועד למזוכיסטים ולמיזנתרופים עמרי הרצוג הארץ ספרים 08/10/2018 לקריאת הסקירה המלאה >
תודה רבה על החיים סיביל ברג
אף אחד כנראה כבר לא זוכר את הקיץ הקר של שנת 1966. בדרך כלל בעונה הזאת, ריח פריחת השיטה ריחף מעל לחלק הסוציאליסטי של הארץ בצפון אירופה.
לשנת 1966 לא היה שום ריח.
לא היה חימום תת־רצפתי, לא חלונות מבודדים ולא קמינים מזמינים; תושבי העיר הקטנה קפאו מקור, הם היו מרירים ואצבעותיהם היו נוקשות. כמעט הרגישו את המלחמה הקרה. סיפרו שתומכי השיטה הסוציאליסטית ותומכי השיטה הקפיטליסטית נלחמים זה בזה על השליטה בעולם. עוד לא היה ברור מה התוצאה, וההשפעה על חיי האנשים בעיר הקטנה הייתה זעומה. אלה שחיו בסוציאליזם לא הכירו דרך אחרת; הם היו רגילים למדפים ריקים, לפחם, לסוג אחד של תפוחים ולריבס בקיץ. בימים ההם היה העולם קטן ולא מפחיד מאוד; היה אפשר להשקיף על כולו בנקל, והוא התפרש עד לגבול העיר. החיים היו החיים שלפני האינטרנט ואמצעי התקשורת האלקטרוניים, היו רק עיתונים, ועיתונאים לבשו חליפות מקומטות. העולם היה שייך לגברים, ופה, בחלקה המזרחי של המדינה החצויה בין טוב לרע, אף אחד לא הופתע מזה. צבעוניים היו רק באפריקה ובספרים, מאנשים נדרש להבין אך ורק את מה שקורה בעיר הקטנה, בארץ הקטנה, וזה לא היה הרבה, והיה כתוב בעיתון. מפעל חדש נחנך, תוכנית חומש הושלמה, השכן קיבל מכונית פרטית קטנה מאוד, עשויה עיסת נייר, אחרי עשר שנים של המתנה, ונהג בה לעיר המחוז, ששם היה שוֹקוֹ. אנשים רגישים אולי הביטו לפעמים בנשימה כבדה מעט ברחובות האפורים שלהם, בלי לדעת שהם מתגעגעים לצבע או ליתרונות המלבבים של הצריכה, ואחז אותם שיעמום שכמעט גרם להם להתעלף. אז ככה יהיה עכשיו תמיד, הם אהבו לומר לעצמם, הרגישים, אז אלה החיים שלי; לא נראה שיֵצא מהם משהו מיוחד.