משנים צורה
על הורים ורובוטריקים
אבא ואימא כבר חשבו שנרדמתי, אבל אני עמדתי עדיין ער, מביט בכוכבים מחלון חדרי. עמדתי והתפללתי חזק חזק שאימא ואבא יתגרשו.
היה לי חבר מהכיתה, עילאי שמו, שהיה הילד היחידי בכיתה שההורים שלו גרושים. אני זוכר שלאבא שלו היה מפעל גדול לשוקולד, ובכלל, כל עניין הגירושים קיבל איזו ארומה מתוקה כזו אצלי כשגיליתי שעילאי קיבל מהוריו שתי מתנות שמאוד רציתי גם אני. מאבא שלו הוא קיבל את אופטימוס פריים, מנהיג הטובים בסדרה "הרובוטריקים", ומאימא שלו הוא קיבל את מגה טרון, מנהיג הרעים. גם אני רציתי את שתי המתנות האלה לעצמי, והקפדתי להתפלל ערב ערב לגירושים של הורַי.
לא הייתי צריך ממש לחזור בתשובה, זה קרה די מהר. הרגשתי במתחים שהיו בבית, אבל לא ראיתי בהם סימן מקדים למה שיבוא.
בשעת צהריים אחת אבא קרא לי לסלון ואמר שהוא ואימא רוצים לעשות איתי שיחה.
ניגשתי לסלון ואמרתי להם, עוד בטרם הצליחו לומר מילה: "אני יודע מה אתם רוצים להגיד לי. אתם מתגרשים!"
היה שקט רועם בסלון.
"איך אתה יודע?!" התפלא אבא.
ואני, אני רצתי בוכה לחדר שלי וטמנתי את הראש במיטה.
אבא מיהר אחרי, ליטף לי את הראש והבטיח שלכולנו יהיה טוב יותר מעכשיו.
יהל, אחי הקטן, צחק וצהל. הוא היה בן ארבע וחצי, והיה מאושר בעיקר כי אחיו הגדול בוכה.
אני זוכר את אבא פותח את מזוודת העור החומה, הגדולה, ואורז בה את כל בגדיו, ואותי ממרר בבכי על המיטה, מבקש שלא ילך, שלא יעזוב.
אבא אמנם יצא מהבית, אבל עמד בהבטחתו — לכולנו היה טוב יותר מאותו יום, במיוחד לי ולאבא. ראיתי אותו יותר, בילינו וטיילנו הרבה, ואבא היה מכין לי וליהל טוסטים נהדרים בדירות השותפים שגר בהן. אני זוכר שהיתה לו שותפה לדירה שאהבה מאוד את טום ווייטס ותלתה תמונה שלו בסלון. יעברו עוד שנים רבות עד שאבין למה היא עשתה את זה.
הלכנו — אבא, יהל ואני — ללונה פארק ולפארקי מים ושטנו בסירות הפדלים בירקון. הייתי מאושר וחגגתי את הקִרבה של אבא ושלנו.
ליום ההולדת של גיל עשר חיכו לי שתי מתנות — אופטימוס פריים מאבא, ומגה טרון מאימא.
