סקס-או-לוגיה

פרק 1: 

חי בסרט — 

על התמכרות לפורנו ואיך לצאת ממנה

 

 

 

בבית הוא מתחמק מקיום יחסי מין עם אשתו, בעבודה הוא מוותר על הפסקת הצהריים ונועל את הדלת. "אתה מכור," אומר לו הקול בראשו, אבל הוא לא מסוגל להפסיק

 

 

אוהד: "היא תיגעל ממני אם תדע מה מגרה אותי"

הוא סופר את הדקות עד שאשתו תצא מהבית, מנסה להתנהג כרגיל כדי לא להסגיר את ההתרגשות האוחזת בו לנוכח המחשבה על כך שבעוד כמה דקות יישאר לבדו. כשהוא בטוח שהיא כבר נסעה, הוא ממהר אל המחשב, ושם מתחיל בדפדוף שמאיץ לו את הדופק. הוא סוקר שדיים, פטמות זקורות, שפתי ערווה צרות, פעורות ומזמינות. עוד שדיים. ישבנים קטנים וגדולים, בהירים וכהים, מוצקים ומזמינים. הוא לא נענה להזמנה מיד. יש הרבה מה לראות. כולן שלו, והוא צריך רק לבחור. הוא לא ממהר, נהנה לדפדף בין העמודים. זה המשחק המקדים שלו עם עצמו, והוא מעניק לעצמו ליטוף קטן על איבר המין ומתאפק שלא להתחיל. יש לו זמן. יעל יצאה לקפה עם חברה, ותחזור בעוד שלוש שעות לפחות. זה לא כמו בבקרים, כשהוא משכים קום לפני שהיא מתעוררת ונאלץ למהר, או כשהוא נאלץ לעשות זאת בחדר השירותים המחניק של המשרד מהר ובלחץ.

לאחר שסיים לדפדף בין התמונות הוא פונה לבחור סרט. אפשר לבחור בלונדיניות, כהות, אסיאתיות. בסופו של דבר כולן מגלמות את אותה הדמות: אישה כנועה ומרַצה, שמרוכזת כולה בעינוגו של הגבר, ונמצאת שם כדי לשרת אותו. הגבר האגרסיבי אוחז בגופה של האישה כמו בחפץ, לא מלטף ולא מנשק, פשוט משתמש בגוף שלה, גם בכוח. הוא סוטר לה ומושך בשערה. צעקותיה של האישה ואנקותיה גוברות. אין לדעת אם היא צועקת מעונג או מכאב, וזה גם לא משנה. היא רק כלי. חפץ. אוהד חש נרגש ונסער, עד שהעונג מגיע לשיאו, והוא חווה אורגזמה מעורבת בבחילה. את מה שנפלט ממנו הוא דואג לכוון אל נייר הטישו שהכין מראש, ואז הוא עוצר את הסרט ומשתיק את הדמויות הנאנקות, שעכשיו נראות בעיניו פתטיות. גם הוא מרגיש פתטי. הוא רוכס את מכנסיו, משליך את נייר הטישו הספוג לאסלה ולוגם מים, מנסה לבלוע את המועקה האוחזת בו ולהשקיט את הקולות שמנקרים במוחו. "אוהד, זו הפעם הרביעית היום." "אוהד, אתה מכור."

אוהד הגיע אלי כדי להציל את נישואיו. אשתו החליטה להתגרש ממנו, וכבר פתחה בהליכים. הוא גבוה, נאה, עובד כמנהל מחלקת שירות לקוחות בחברה מסחרית. "תפקיד מאתגר," הוא אומר וממשיך לספר שהוא נשוי כבר חמש שנים ל"אהבת חייו", יעל.

אין להם ילדים, הוא מוסיף, ובשנתיים האחרונות אין להם גם חיי מין. אוהד התמכר לצפייה בפורנו ואיבד עניין ביחסי מין עם אשתו. הצפייה בפורנו והאוננות המלווה אותה הפכו לאובססיה אצלו, ולא השאירו לו מקום או אנרגיה לשכב עם אשתו. בתוך תוכו ידע אוהד שאשתו חשה פגועה ודחויה, שהיא מתוסכלת מינית ורגשית בשל התנהגותו, וכי ללא חיי מין נישואיהם יתפרקו, ובכל זאת ההזמנה שקיבל לבית הדין הרבני הכתה אותו בהלם משתק למשך כמה ימים. לאחר שעיכל מעט את הידיעה, הוא ביקש מאשתו הזדמנות נוספת, והבטיח שיפנה לטיפול.

 

אוהד אמנם פנה לטיפול תחת אולטימטום, אך הדבר לא השפיע על מידת נכונותו להיחשף. נהפוך הוא, מהרגע שהסיר את חומת ההגנה וההסתרה, הוא הציף אותי בפרטים ובתיאורים שלא חשף מעולם בפני איש. הוא סיפר על ההתמכרות ואיך הפך לאמן ההסתרה. כמו כל מכור, גם אצל אוהד ההסתרה הפכה לחלק מרכזי בהתנהלותו. "אני מספר לך כאן דברים שאסור שיעל תשמע," הזהיר אותי. "היא תזדעזע אם תבין שאני לא שוכב איתה כי אני מעדיף לאונן. היא תיגעל ממני אם תדע שמה שמגרה אותי זה כוח וברוטליות. היא תתחרפן אם תבין את עוצמת ההתמכרות שלי וכמה אני מתוחכם בהסתרה שלה." בלי לחכות לתגובתי הוא גייס גם אותי לשרת כחיילת במנגנון ההסתרה המשוכלל שלו, והמשיך לגולל את סיפורו.

"ניסיתי להיגמל," סיפר לי. "התחלתי ב'דיאטת פורנו'. ניסיתי להימנע מפורנו כמה ימים, אבל הרגשתי עצבני ולחוץ, וכל הזמן רצו לי בראש מחשבות נוראיות. הגבתי בעצבנות לכל דבר. יעל שאלה אותי: 'מי אתה ומה עשית לבעלי?' היא מכירה אותי כאדם הכי רגוע בעולם, היא העצבנית בינינו, והיא לא הבינה מה קרה לי. כל הזמן חשבתי על הפורנו, הרגשתי כמו אישה לפני מחזור. אני חושב שאפילו פרצתי בבכי סתם כך ללא סיבה, וזה היה השיא. החלטתי לחזור לפורנו, וזה הרגיע אותי, אבל שוב הרגשתי רע עם עצמי. הלכתי לאונן מול הפורנו כדי להרגיש טוב, ושוב הרגשתי חרא."

אוהד לכוד במעגל ההתמכרות כבר שנים, ואינו רואה את תחנת היציאה. בבית הוא מתחמק מקיום יחסי מין עם אשתו ומשקיע אנרגיה רבה בהסתרת ההתמכרות שלו מפניה, ובעבודה הוא מוותר על הפסקת הצהריים וגונב לעצמו שעה. יש לו חדר פרטי, והוא יכול לנעול את הדלת ולקוות שאף אחד לא יבוא לחפש אותו. הוא כבר לא כל כך יודע למה בדיוק הוא מכור: לאוננות, לסרטי הפורנו או אולי לתחושת הריגוש העצומה האוחזת בו כשהוא יודע שהוא עושה בסתר דבר אסור. רק דבר אחד הוא יודע בוודאות: הוא לא מצליח להפסיק.

כשאני מזמינה את אוהד לתאר לי את מערכת היחסים הזוגית, משתנה באחת טון דיבורו, ואת הייאוש, חוסר האונים והבושה, מחליפה גאווה גדולה. "אני יכול לומר בוודאות שאני האדם שהכי קרוב לאשתי. אני החברה הכי טובה שלה, היא מספרת לי את הדברים הכי אינטימיים. יש לנו קרבה נפשית שלא תראי אצל זוגות אחרים, זה אני והיא מול כל העולם. אני אוהב אותה אהבת נפש ומעריץ אותה. היא יפה, חכמה, חזקה. אשתי יודעת שהיא יכולה לסמוך עלי במאה אחוז. אין דבר שלא אעשה בשבילה."

אני שואלת את אוהד מה חסר לו בקשר, והוא עונה: "חסר לי שהיא לא מאושרת, אני אוכל את עצמי בגלל זה." האם הגבר הקשוב והרגיש הזה, המרוכז כל כולו בצרכים של אשתו, מגלם את החלום הנשי האולטימטיבי? ואם כן, לאן העלים את הצרכים והרצונות שלו? האם הוא יודע גם לעבור לצד המבקש, המקבל? האם אי־פעם שיתף את רעייתו וסיפר לה שמה שמדליק אותו באמת זה מין כמו בפורנו — מין מנוכר, ברוטלי, נטול התחשבות ומנותק מרגש או מקשר? אוהד נחרד למשמע הרעיון. "את באמת חושבת שאני אוכל לבצע עם אשתי האהובה אקטים כל כך אגרסיביים?"

אוהד מלא בושה ואשמה באשר לתפאורה שנפשו וגופו זקוקים לה כדי להתעורר מינית. לתפיסתו, הצרכים המיניים שלו מגונים ואינם מוסריים, ולכן הוא לא מאמין שאדם אחר, בטח לא אשתו, יוכל לקבל את מה שמחרמן ומדליק אותו. עוד פחות מזה הוא מאמין שיוכל לממש משהו מזה במציאות עם אשתו. המחשבה שהצד שלו שמחבב אגרסיה ואלימות ייחשף היתה כל כך בלתי נסבלת מבחינת אוהד, שהוא הפך לאמן ההסתרה, אלא שזו העצימה את המלכוד הרגשי.

אוהד מצטיין בהקשבה לאחרים. החוויה שבה מישהו קשוב לו חדשה בשבילו, והמילים נובעות ממנו בשטף. אך מפגש אחד אינו מספיק כדי לחשוף את כל מה שהוסתר במשך זמן כה רב. "רק עוד משהו קטן ברשותך," הוא מבקש להוסיף לאחר שתם זמן הפגישה. בלי להמתין לרשות הוא ממשיך: "האמת היא שגם אני כבר מודאג מעצמי. בזמן האחרון מושך אותי להציץ גם בסרטי ביזאר. צפיתי בסרט שבו גבר משתין על פנים של אישה, וזה הדליק אותי וזעזע אותי גם יחד. זה חולני, את לא חושבת?"

אין זו הפעם הראשונה שפצצה נזרקת לחלל החדר דווקא בתום הפגישה, כמעין פיתוי ובדיקת גבולות. כשזה קורה, זה תמיד מפתיע אותי ואפילו קצת מכעיס. "נראה לי שזה פרט חשוב מדי בשביל לדון בו כעת. אם תרצה נוכל לשוחח על כך בפגישה הבאה," אני מציעה, ויודעת שחלון ההזדמנויות נסגר. על הפרט הכה מביש הזה אוהד יכול לדבר רק כשאין די זמן לרדת לעומקו. הוא מסוגל לחשוף אותו רק באופן שטחי ורגעי. מבחינתי מדובר בעוד סימן לכך שיש כאן התמכרות. מה שבעבר גירה והסעיר אותו כבר לא עובד, והראש תר אחר חומר "חזק יותר".

תמה הפגישה הראשונה עם אוהד. כעת הגיע הזמן לפגוש את אשתו.

 

יעל: "אני רגע לפני בגידה"

יעל יושבת מולי. אולי זה הניחוח הדק של הבושם שלה, כמו של סבון טוב, אולי זו חצאית הפליסה העדינה, ואולי זה הכול ביחד שיוצר נוכחות אפופה בסקסיות עדינה ומתוחכמת. יש בה נעימות אלגנטית וטעם טוב, עדין ומאופק. כפי שקורה לי לא אחת בטיפול, הדמיון שלי משבץ אותה במקום אחר רחוק מכאן. אני רואה אותה בדמיוני בבית קפה קטן ואלגנטי בפריז, יושבת לבדה על כיסא מול חלון גדול ומביטה בעוברים ושבים. אלא שכעבור דקות ספורות מתחילת הפגישה נשטפות עיניה בדמעות לא צפויות, וקולות הבכי וההשתנקויות שלה מחזירים אותי באחת אל המציאות הישראלית. במרפאה הציבורית שבה עבדתי באותה עת שוב לא מילאו את קופסת הטישו, ורק גליל נייר טואלט גס ולא אלגנטי בעליל שיצאתי להביא מחדר השירותים הסמוך עמד לרשותנו. זה לא הפריע לה. היא מודה לי, מקנחת את אפה ומוחה את דמעותיה.

האלגנטיות של יעל הטעתה אותי. חששתי שתחוש שלא בנוח עם הסיטואציה וכבר הכנתי משפטי הרגעה מכילים ומקבלים, אך סיום הבכי לווה באנחת רווחה ובכמעט עונג. "תאמיני לי," אמרה, "בכי זה כמו אורגזמה. לא שאני זוכרת מה זו אורגזמה," הוסיפה בציניות. "אבל כל כך חיכיתי לפגישה איתך. רציתי לבכות, לשחרר, לפרוק את הסוד הכי שמור שלי: בעלי ואני פשוט לא מזדיינים."

יעל אינה מורגלת בשמירת סודות. היא תמיד היתה פתוחה ותקשורתית, ויכולות אלה סללו לה את הדרך לתפקיד נחשק כאוצרת אמנות בגלריה נחשבת. העולם שלה הוא עולם חי, צבעוני, יצרי, יצירתי ומיני, ואילו המיטה שלה בודדה וקרה. "זאת עננה שחורה שמעיבה על החיים שלי. אני חושבת על זה ללא הפסקה, כואבת ודואגת וכבר לא יכולה לשמוח וליהנות מכלום. אין לי עם מי לחלוק את המשא, וגם אוהד לא מוכן לדבר על זה. בדרך כלל הוא פתוח ולבבי, אבל כשמדובר בסקס הוא הופך לחומה בצורה, כאילו הוא מסתיר איזה סוד. אני בטוחה שאין לו אף אחת אחרת, אבל מרגישה שאסור לי להעלות את הנושא."

אני שואלת את יעל על תחילת הקשר עם אוהד. "לא הייתי מהיפות, אבל תמיד היו לי מחזרים," היא פותחת. "גם אוהד חיזר אחרי פעם, גם אותו ידעתי להדליק. כיום המיטה היא רק אנדרטה למשחקי האהבה שנהנינו לשחק בהם בעבר. היה לנו משחק קבוע שבו אני ליידי מהמאה התשע־עשרה שלבושה בקרינולינה וכובע ענקי מסתיר לי את הפנים, אבל אני לא לובשת תחתונים... אהבנו את המשחק הזה, את החיזור המרומז והעדין. זה הדליק את שנינו. אבל לאט־לאט נמאס לאוהד מזה. ניסיתי סצנות אחרות, אבל שום דבר לא הדליק אותו." לפני שנתיים הפסיקה ליזום, כי זה היה משפיל מדי. היא נתקלה ביותר מדי התחמקויות. לפעמים הרגישה שאוהד מעמיד פנים שהוא ישן כדי להימנע מלשכב איתה.

תחילה חשבה שזה מצב זמני ושזה יחלוף עם הזמן. כשלא נראה שינוי באופק, הבינה שתם עידן הארוטיקה והסקס, ושיש סיכוי גדול שחייה ייראו כך עד סופם. התסכול המיני הוביל אותה לחפש פיצוי בקניות, באוכל ואף באלכוהול. "מילא שאני מגהצת בלי הכרה את כרטיס האשראי שלי בחנויות בגדים וקוסמטיקה, מילא שהעליתי שמונה קילו, אבל כשהתחלתי לפנטז על הבוס שלי, שיכול להיות סבא שלי, הבנתי שאני רגע לפני בגידה והחלטתי לשים לזה סוף."

יעל אוהבת את אוהד אהבת נפש. לא היה לה לפניו מישהו כמוהו, תומך, מבין ומתחשב. "אוהד הוא לא החבר הכי טוב שלי, הוא החברה הכי טובה שלי. רק איתו אני מרגישה הבנה, אמפתיה והכלה. החברות שלי מתלוננות שהגבר שלהן לא מבין אותן ושרק עם חברה טובה הן יכולות לשפוך את הלב ולמצוא שפה משותפת, אבל בשבילי אוהד טוב יותר מכל חברה. הוא תמיד יודע לתת לי מענה מדויק לכל הצרכים, הנפשיים והקונקרטיים, יודע לסייע לי במשברים, ותמיד להגיד את המילה הנכונה כשעובר עלי יום קשה. יש לי בו אמון מלא, ואני יודעת שהוא תמיד יתמוך בי וידאג לי. הוא נשמה טובה, אבל," עיניה מתמלאות דמעות, "הבעלים של החברות שלי מזיינים אותן. זה הרי לא נורמלי שגבר לא רוצה סקס. החברות שלי מתלוננות שהבעלים שלהן כל הזמן רוצים והן עייפות וכואב להן הראש. אם רק היו יודעות מה עובר עלי... אבל אני שותקת. מבחינתי זה הכי מבייש שהוא לא רוצה. אני לא מבינה מה הבעיה שלו. אני בטוחה שאני פשוט מגעילה אותו."

סודות ושקרים, גם אם איננו יודעים מה הם בדיוק, מורגשים ומשפיעים עלינו. גם אוהד וגם יעל הפכו לאמני ההסתרה. היא מסתירה את סודה מפני כל העולם, וכשעולה הנושא בשיחה עם חברותיה היא מפזרת רמזים על חיי מין סוערים ויצירתיים שעליהם היא רק חולמת. הוא מצדו מסתיר מפניה את סוד התמכרותו, חושש להיתפס ומטשטש ראיות בקפדנות בעזרת טכנולוגיות מתוחכמות, שמוחקות מהמחשב כל זכר לצפייה בפורנו.

כשלא מדברים בפתיחות, נוצר כר נרחב להנחות ולהשערות. אוהד חושב שאם אשתו תכיר באמת את המיניות שלו היא תיגעל ממנו. יעל חושבת שבעלה נגעל ממנה ולא נמשך אליה. שניהם מרגישים שהם בקשר הרמוני, רגוע ומסונכרן, אך המיניות שלהם חושפת את העובדה שגם אם הם אוהבים זה את זה אהבת נפש, הם לא באמת קרובים. עומדת ביניהם חומה של בושה והסתרה, שמונעת מהם להתקרב באמת.

 

איך ממשיכים מכאן?

תם השלב הראשון של הטיפול: שלב ההיכרות, האבחון והגדרת הציפיות. כמו במקרים אחרים, אני ניצבת מול בני זוג שהפקידו אצלי את הסודות שהסתירו במשך שנים מפני הסביבה ומפני עצמם — והחליטו לוותר על הייאוש ולבחור בתקווה. את התקווה הזו הם תולים בי. הם סומכים עלי שאוביל אותם בבטחה לעבר עתיד טוב יותר. אני רוצה להיות ראויה לאמון שהם נותנים בי וחוששת מכך בו זמנית. השלב הזה בטיפול, שבו אני בוחרת דרך פעולה, תמיד מרגש, מאתגר ומלא בסימני שאלה, והפעם אף יותר.

האם יהיה זה תהליך זוגי או פרטני? האם אתמקד בטיפול התנהגותי ואסייע לאוהד להתקרב בהדרגה למקומות שמהם נמנע עד כה, או שמא אבחר בגישה הדינמית שבה נתעמק בהיסטוריה האישית של אוהד ובמאפייני האישיות שלו? ואיך אתמודד עם בקשתו להשאיר את התמכרותו לפורנו כסוד בינינו בלי לשתף בכך את יעל? היא הרי כבר פגועה וחווה את עצמה כלא־מושכת ולא־סקסית בעיני אוהד, ואינה יודעת שהסיבה להיעדר חיי מין בנישואיהם אינה נעוצה בכך שהיא אינה מושכת בעיניו.

יש הרבה מהמשותף להורות ולטיפול. בשלבי החיים הראשונים של התינוק הוא זקוק להכלה ולהחזקה עד שיתפתח ויתקדם בכוחות עצמו. לכן בשלבים הראשונים של הטיפול במיניות של אוהד ויעל המשכתי להחזיק את הפיצול ביניהם וקיימתי מפגשים נפרדים עם כל אחד מהם, אף שהטיפול הוגדר כטיפול זוגי. הבנתי כי ללא פרטיות לא יתאפשר לשניהם חופש מלא לעבד את הדברים באמת, ורק בהמשך עברנו למפגשים זוגיים.

 

משיפוטיות ואשמה להבנה — למה אוהד צריך את הפורנו?

"חלש אופי", "לוזר עלוב", "שקרן פתולוגי" הם רק חלק משלל הכינויים שהעניק אוהד לעצמו. כינויים אלה, בשילוב עם הלקאה עצמית יומיומית בשל הסבל שנגרם לאשתו, החלישו אותו כל כך, עד כי הערכתי שללא שינוי בגישתו כלפי עצמו — שינוי גישה שמתחיל בהסרת השיפוטיות והבנת הצורך הנפשי הלגיטימי שהפורנו עונה עליו — נידון הטיפול לכישלון.

אוהד ואני ניסינו, באמצעות העבודה המשותפת, להעניק משמעות אחרת לסוד המביש של חייו: המשיכה לאלימות ולתוקפנות מינית. זה לא היה מסובך במיוחד. היכרות עם עולמו הפנימי הצביעה על נטייה להיבלע בקשר ולרצות תמידית את הצד השני, על איסור פנימי לחוות את עצמו באמת, ועל כך שבתוך מערכות יחסים הוא חי רק חלק אחד של עצמו. כשאוהד תיאר את ילדותו ואת ההיסטוריה המשפחתית שלו, הבנתי כי שורשי הדפוסים האלה נעוצים עמוק במערכת יחסים מורכבת עם אמו.

אף שמקובל עד כדי קלישאה להאשים את האמא בכול, היא אינה האשמה כאן, אלא דווקא אביו של אוהד, שנהג באשתו בזלזול ובביטול מתמיד ודחף את אוהד להיות מקור הנחמה היחיד שלה. מדוע דווקא הוא מבין שלושת אחיו שימש בתפקיד זה מבלי שהתבקש לעשות זאת? אין לדעת. מה שברור הוא שאוהד פיתח יכולת לזהות בדייקנות מה משמח את אמו, מתי היא זקוקה לנחמה ובאיזו דרך, והדבר יצר ביניהם קשר מיוחד ובנה אצלו יכולת אמפתית גבוהה, בלי שיישאר מקום גם למצוקותיו. "אני זוכר שכילד הייתי מקשיב לקולות שמבעד לקיר הצמוד לחדר השינה. הייתי שומע איך הוא יורד עליה, מקלל אותה, והיא אף פעם לא ענתה לו. זה אף פעם לא היה בנוכחות הילדים, תמיד בחדר שלהם כשאנחנו ישנים. אבל אני לא ישנתי, שמעתי איך הוא רומס אותה." הוא זוכר כיצד היה בולע בשקיקה מאכל שלא ערב לחכו רק כדי לא לצער אותה, וכיצד החליט להצטיין בלימודים, להימנע ממריבות, להתנהג בנימוס ולהיות "ילד מושלם" — ממש כפי שהיום הוא מתאמץ בכל מאודו להיות "בעל מושלם".

אמו של אוהד נפטרה לא מכבר לאחר מחלה קשה, ובכל תקופת גסיסתה ובימי האבל הוא הרגיש הכי בודד בעולם. אף שזכה לתמיכה ולהתעניינות מעשרות מכריו וחבריו שתמיד קיבלו ממנו מענה, אוזן קשבת, תמיכה ואמפתיה, הוא לא ידע איך לשתף באמת בצער שלו, בכאב העצום שהקיף אותו או בנחשולי הכעס שהציפו אותו מדי פעם ללא סיבה נראית לעין. את כל אלה הוא למד להסתיר, לדכא, להחניק.

עוד כילד הוא למד לשדר שאצלו הכול בסדר, ופיתח חיישנים רגישים ביותר שקולטים אותות מצוקה אצל האחר, אך לא אצל עצמו. הרגשות שלו עצמו מוחבאים עמוק בתוכו ואינם חלק ממנו. איש אינו מכיר את החלק הזה באישיותו.

למרות שהוא מוקף בחברים שמעריכים ואוהבים אותו, בתוכו הוא מרגיש בודד מאוד. היחידות שרואות אותו כמו שהוא באמת הן הדמויות הניבטות אליו מסרטי הפורנו. בפניהן הוא אינו מתבייש להיות חשוף, שכן הוא לא נדרש לשמש להן מקור תמיכה. רק איתן הוא יכול לנוח מתפקיד הילד הטוב, החבר הנאמן והבעל המושלם. החופש מעול תפקידיו הוא הערוץ היחיד למיניות.

 

איך זה התחיל: תולדות ההתמכרות

אוהד צפה בסרט הפורנו הראשון בחייו בגיל מאוחר יחסית, וחש מוקסם ומזועזע בו זמנית. חבר לתורנות שמירה משעממת בבסיס שבו שירת שכנע אותו להפר את החרם שהטיל עד אז על סרטי הפורנו מטעמי מוסר, לזנוח את ספר ההכנה למבחן הפסיכומטרי שעמו תכנן לבלות את הלילה, ולהצטרף לצפייה קבוצתית בסרט פורנו "מיוחד". אוהד היה המום מהגישה הבוטה, התכליתית והישירה של השחקנים אל יחסי המין, והתקשה להתיק את מבטו מהמסך למרות הסלידה שחש אל מול הסצנות הקשות והאגרסיביות. הרעיון של חוסר התחשבות באחר בצורה כה בוטה היה חדש לו. המחשבה על התמקדות בעונג ורק בו הפעימה אותו, והוא גילה שהוא משתוקק לחזור ולחקור את העולם הזה בסקרנות שמהולה בתחושת אשמה.

כמי שמורגל באיפוק ובהדחקת רגשות, היה אוהד מופתע מעוצמת התגובה הרגשית והפיזית. גופו הגיב בשרשרת של תגובה מינית כמעט בלתי נשלטת: זקפה מיידית וחזקה ואורגזמה מהירה, כמעט בלי שיצטרך לגעת בעצמו. "במבט לאחור, הסרט הזה הוא הנקודה שבה התחלתי להרגיש חי," אומר אוהד, ואני מרגישה כיצד השיפוטיות וההלקאה העצמית מתחילות להתחלף בהבנה, ואפילו באמפתיה לעצמו.

עולם שלם ומלא באפשרויות נפתח בפני אוהד, והוא מצא את עצמו צמא לעוד ועוד. צריכת הפורנו עלתה עם הגיל ועם ההתפתחות הטכנולוגית, שהגדילה את הנגישות לפורנו לסוגיו השונים. במיוחד הוא נמשך לפורנו שבו נעשה שימוש בפרטנרית כחפץ שמשרת את העונג. הוא אהב את תחושת השחרור מכללי הנימוס, מטקסי החיזור ומהמאמץ להקשיב. מצא חן בעיניו שאפשר רק לקחת, בלי לתת דבר בחזרה. היו תקופות שבהן הוא איבד עניין בקשרים אינטימיים ומיניים עם נשים ונמנע מהם, עד שהיה נבהל מעצמו ומחליט לעשות "דיאטת פורנו" ולנסות להכיר מישהי "אמיתית" כדרך להיגמל. לעתים זה הצליח ולעתים לא, אך הוא תמיד חזר לאהובותיו הווירטואליות.

כשיעל נכנסה לחייו, נדמה היה כי נפל דבר. היצירתיות שהביאה עמה למיניות, המשחקים והמסתורין, עוררו בו ריגוש חדש והאפילו על קסמו של עולם הפורנו. אישיותה החזקה, המשוחררת והעצמאית, נסכה בו ביטחון ושחררה אותו מהצורך לרצות אותה ולטפל בה. דומה היה כי עולם הפורנו שייך לעבר. למשך תקופה מסוימת נותב עולמו המיני והרגשי לקשר הזוגי בלבד, אך ככל שהתחזקה ההתקשרות הרגשית אל יעל, הוא גילה שהקסם הופך למחויבות, ואל המחויבות נלוותה תחושת האחריות המוכרת: אחריות לאושרה, לרווחתה, לסיפוק צרכיה. אחריות מוחלטת וכבדה עד כדי חוסר יכולת לשאת את מצבי הרוח שלה, חשש מתמיד לאכזב אותה ותחושת אשמה כשלרגע לא היתה שמחה או מאושרת.

אוהד נשא משא כבד, ומאחר שלא היה מסוגל לבטא את הצורך בשחרור והקלה ממנו, חזר אל מה שבעבר שימש לו מוצא: סרטי הפורנו. הוא היה סקרן לבדוק אילו סרטים חדשים יצאו לשוק בתקופה שבה נמנע מצפייה, מי הם הכוכבים החדשים בשמי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ואילו רעיונות נועזים ומצמררים טומן בחובו המרחב הווירטואלי. הוא ניסה להתאפק, אך הסקרנות גברה עליו. הריגוש שבחיפוש והציפייה למשהו חדש יותר, נועז יותר, חזק יותר, היו מפתים הרבה יותר מהמציאות שבה הוא חווה את עצמו מאכזב את אשתו ובעיקר את עצמו. הוא התגעגע לעולם שבו הכול מותר ושאפשר להיות בו אפל, עולם ללא בגדים וללא הסוואות, עולם ללא גבולות. רק שם הוא היה יכול לנוח מתפקיד הילד הטוב, החבר הנאמן והבעל המושלם. רק שם היה ביכולתו לבטא את צרכיו החבויים ולא להתחשב באיש. מבעד למסך ניבטו אליו דמויות מתענגות, מסופקות ושבעות רצון, וממנו לא נדרש דבר. לכמה רגעים הוא חי בתוך עולם של עונג וסיפוק אינסופיים, שהשכיחו ממנו את החסך והתסכול של אשתו ואת נישואיו העקרים ממיניות.

אך הפתרון שמצא אוהד רחוק מלהיות אידיאלי, שכן נוסף לריקון הקשר הזוגי מהמיניות, תרמו ההסתרה וההתמכרות גם לתחושה מתמדת של כישלון במשימה שהיתה מהות חייו: להיות הבעל המושלם ולהסב אושר לאשתו.

לאחר תקופה של טיפול פרטני, חש אוהד פחות שיפוטי כלפי עצמו. במקום לראות בהתמכרות בעיה מבישה הוא החל לראות בה סימפטום, פיצוי של הנפש לחוסר היכולת שלו לבטא את צרכיו, להתמודד עם מצבי עימות ולהציב גבולות. הוא הבין שעולם הפורנו שימש לו מפלט וערוץ לרגשות לגיטימיים של אגרסיה, שהמיניות שלו זקוקה לחופש מהמאמץ להיות טוב ונחמד כל הזמן, ושנפשו זקוקה לשחרור מהמאמץ שכרוך בהיותו ספק לצרכים של אחרים בעוד צרכיו שלו אינם מקבלים כל מענה. הוא הבין שהתסריט שבו גבר מחפצן אישה והיא נהנית מזה משחרר אותו בכל פעם מחדש מתסביך ילדות שעיצב את חייו. הסרטים שנראים אלימים, קשים, מגרים ומבחילים בו זמנית הם למעשה יותר פתרון מאשר בעיה.

אוהד גם שם לב להפחתה ניכרת בצריכת הפורנו שלו ולירידה בחשק המיני. הנושאים שעלו בשיחות שלנו המשיכו להעסיק אותו במהלך השבוע, והוא חש מהורהר. הוא הרגיש עצב על אמו, על חייה ומותה, חש כעס על אביו והוצף אשמה כלפי יעל. הרגשות שאוהד תפס כ"רגשות שליליים" — עצב, כעס, אשמה — קיבלו עתה הגדרה מחודשת. הוא הבין שאלה רגשות של מצוקה הזקוקים לביטוי ולאוזן קשבת. רגשות שהם חלק מהחיים ומהמהות האנושית, בעיקר כעת, כשאוהד נפרד ממי שהיה — האדם המרַצה והחד־ממדי שידע להיות רגיש, אך לא הצליח להרגיש; אדם שידע לספק אך לא לחוש מסופק. החיבור לרגשות שלו ולא של האחר היה לו קשה, אך הדיבור על מה שהוא מרגיש הקל עליו מעט, והוא למד שגם לרגשות של מצוקה יש גבול. הם לא יוצאים משליטה, אלא יש להם דינמיקה משלהם: הם מגיעים לשיא מסוים, ומשם מורגשת הקלה.

לאחר שאוהד התחזק וחש בשל לשקם את חיי המין עם יעל, הצטרפה גם היא לטיפול.

 

הטיפול המיני־זוגי:

"מי אתה? אני לא מכירה אותך בכלל"

אוהד חשש מאוד מתגובה קשה של יעל. הוא לא היה מורגל להיות גלוי ופתוח עם מישהו, אבל הבין שפתיחות רגשית חיונית לכינונו של קשר זוגי אמיתי, ושהיכולת לחוש חופש בתוך הקשר הזוגי חיונית לסלילת הדרך למיניות שלהם. תחילה הוא שיתף את יעל רק חלקית, וסיפר לה על הסרטים שהוא אוהב ועל האקטים שמדליקים אותו. יעל לא נבהלה מהגילויים. למען האמת, היא תמיד אהבה משחקים, ובכלל זה משחקי שליטה וכוח כחלק מהמיניות.

לאחר שהופג חששו של אוהד לפגוע ביעל ולהרוס את הקשר, הוא החליט לראשונה בחייו להיות גלוי עד הסוף. הוא אזר אומץ והתוודה בפניה על התמכרותו. בפגישה קשה וטעונה הוא פרש בפניה את מסכת ההסתרות, השקרים וחוסר האונים שחש מול התשוקה לצפות שוב ושוב בסרטי הפורנו במשך שעות ארוכות, על חשבון עבודה, לימודים ומטלות הבית ועל חשבון חיי המין שלהם.

לזה יעל לא היתה מוכנה. היא תמיד חשבה שיש ביניהם פתיחות, נתנה בו אמון מלא ושיתפה אותו בפרטים האינטימיים והכמוסים של חייה. הפרטים שסיפר אוהד על התמכרותו חשפו את ממדי הפער ביניהם. פניה של יעל שיקפו את ההלם שלה מתחושת הבגידה ומהמפגש עם הצד האפל באישיות של בעלה, והיא צעקה על אוהד: "מי אתה? אני לא מכירה אותך בכלל!"

הסרת הכיסוי חשפה אמת כואבת, יצרה בין בני הזוג משבר אמון וערערה את יציבות הקשר. האם ישרדו את המשבר? האם תצליח יעל לחיות עם גבר שלא תמיד מרַצה אותה ושאינו רק נחמד? האם יצליחו לחוש שוב אמון זה כלפי זה? האם חשיפת האמת שווה את מחיר הכאב?

יעל ואוהד בחרו לא לוותר, והמשיכו בטיפול זוגי שנמשך שנתיים. התהליך היה קשה וארוך וכלל נקודות משבר ופרדה זמנית, שבסופה הבינו כי יצטרכו לבנות יחד בסיס אחר לקשר הזוגי שלהם, פחות מושלם אך אמיתי יותר. במקום לנהל תקשורת שהיא לכאורה הרמונית ומסונכרנת, הם הבינו שיצטרכו ללמוד לבטא את מה שמפריע ומציק להם.

הזוגיות של אוהד ויעל עברה תהליך התבגרות, ומה שהיה בתחילה קשר נעים וחביב הפך לקשר בוגר, מחוספס אמנם, אך בשל וחזק יותר להתמודדות אמיתית עם מה שהחיים מזמנים. הם למדו לריב. אוהד למד לבטא מה שמפריע לו ומתסכל אותו, ויעל למדה להקשיב לו ולתמוך בו. הוא גם למד שלא להיבהל ממצבי הרוח של יעל. הקשר שלהם הפך פחות הרמוני, עם עליות וירידות, אבל עם הרבה יותר סקס.

והפורנו? אוהד חש פחות צורך אובססיבי לצפות בו אבל מדי פעם הוא חש סקרנות לדעת מה חדש שם.

 

 

התמכרות לפורנו —

איך מזהים ואיך מטפלים

 

הטיפול בהתמכרות לפורנו מתחיל באבחון נכון. לא כל שיטוט באתרי פורנו באינטרנט מלמד על בעיה, וגם צריכת פורנו על בסיס קבוע אין בה כדי להעיד על התמכרות. במקרה שהאבחון מעלה כי אכן מדובר בהתמכרות, הצלחה בתהליך הגמילה מצריכה בראש ובראשונה הכרה בהתמכרות ובחומרת נזקיה, לקיחת אחריות אישית והבנה שכדי להיגמל מההתמכרות נדרשים מאמץ נפשי, עבודה ולרוב גם עזרה מקצועית.

 

מתי זו התמכרות?

 

• קושי או חוסר יכולת לשלוט בדחף לצפות בפורנו. כאשר אדם מעוניין להימנע מצפייה בפורנו אך חש כי שוב ושוב משתלט עליו דחף לצפות בו, לרוב בליווי אוננות, גם במצבים שהדבר עלול לסכן אותו (כגון במקום העבודה), עולה חשד שמדובר בהתמכרות.

• הגברת הסבילות לגירוי. בדומה להתמכרות לחומרים פסיכואקטיביים, גם כאן כמות ה"חומר" עולה כל העת, ועם הזמן יכול המכור למצוא את עצמו מבלה שעות רבות בחיפוש אחר תכנים מגרים ומרגשים יותר, ולעתים קשים וכוחניים יותר. המכורים מדווחים על איבוד תחושת הזמן ועל שעות ארוכות שהם מבלים מול פורנו בלי ששמו לב לזמן היקר שבוזבז. החיפוש אחר ריגושים חזקים יותר מוביל לעתים מצפייה פסיבית לסקס וירטואלי ולביקור ב"חדרי הצצה", שמאפשרים צפייה בנשים מתערטלות או בזוגות שמקיימים יחסי מין בזמן אמת. מדובר בשירותים שעלותם גבוהה, ולבזבוז הזמן נוסף גם בזבוז כסף.

• פגיעה בחיים האישיים. לעתים, הראשונים שנפגעים הם בני הזוג. אוהד הגיע לטיפול לאחר שנתיים שבהן לא קיים יחסים עם אשתו. חיי המין שלו נותבו לסרטי הפורנו, והדבר לא הותיר לו אנרגיה ומוטיבציה לשכב עם אשתו. הוא ידע שהיא רוצה בכך ושהיא מאוכזבת, אך חשש שלא יצליח לחוש גירוי והנאה איתה. בנוסף, שנים של חשיפה לתוכני הפורנו יצרו אצלו דימויים מיניים לא אנושיים, והוא סבר כי היכולת הביצועית שלו רחוקה מהם, מה שעורר בו פחד מכישלון בתפקוד המיני. אוהד העדיף להימנע, ולהמשיך לנתב את היצר המיני לעולם הווירטואלי שבו היה בטוח תמיד בהצלחתו, וכתוצאה מכך נותר כועס על עצמו, אבוד וחסר תקווה.

• חוסר הנאה. "בשביל שתי שניות של פורקן מיני אני מבלה שעות ברגשות אשם ופוחד שיתפסו אותי. אני כבר לא זוכר מה זה ליהנות מהמיניות שלי. לפעמים אני חושב שכדאי לי לקחת כדורים לדיכוי החשק המיני." זו, אגב, טעות תפיסתית נפוצה. אין קשר בין דחף מיני מוגבר לבין התמכרות.

• ירידה בערך העצמי. ההתמכרות מלווה בתחושות של בושה, אשמה, גועל וירידה בערך העצמי. כשאיציק, גבר נשוי בן 46 ואב לשלושה הגיע אלי לטיפול, רמות התיעוב העצמי שלו הרקיעו שחקים. איציק הגיע לטיפול לאחר שבנו הצעיר התעורר בשעת בוקר מוקדמת ותפס אותו מאונן מול סרט פורנו אלים וקשה במיוחד. "אני מתבייש להסתכל לילד שלי בעיניים אחרי שתפס אותי על חם," הוא תיאר במבט מושפל, "אבל אני לא יודע איך להפסיק."

 

 

איך יוצאים מזה?

 

• הכרה במצב. בשלב ראשון על המטופל להכיר בכך שהוא מכור. מכורים רבים משתמשים במנגנוני הגנה שונים שמקשים עליהם להודות בקיומה של בעיה, ובהם:

• הכחשת ההתמכרות: "אני יכול להפסיק מתי שארצה."

• הפחתה של חומרת המצב: "אמנם זה משתלט לי על כל שעות העבודה, אבל זה לא נורא, כי אני משלים את העבודה אחר כך."

• רציונליזציה — מציאת הסבר "הגיוני": "כל הגברים צורכים פורנו. הפורנו תופס 90 אחוז מהאינטרנט. זו הרי המטרה שלו..."

• השלכת האחריות: "זה קורה לי רק כשאשתי רבה איתי. אז אני רץ לאונן מול פורנו. זה בגללה."

• הגדרת מטרות שאליהן רוצים להגיע. שלא כמו בהתמכרות לסמים, כשברור שהמטרה היא להפסיק לצרוך סמים, בתחום ההתמכרויות המיניות אין כוונה להכחיד את המיניות כליל, אלא לחזור למיניות בריאה ולהחליט מה נכלל בה ומה לא.

• הבנת הגורמים והסיבות להתמכרות. התמכרות משמשת פתרון טוב, אם כי הרסני, לבריחה ולטשטוש של רגשות מצוקה. היא אמצעי לניתוק ממציאות קשה ובלתי נסבלת ולעתים מקור של נחמה לכאבים ולמצוקות בעבר ובהווה כמו טראומות, חסכי ילדות או תחושת בדידות בזוגיות. התמכרות יכולה גם לשמש כאמצעי להפחתת סבל מפתולוגיות נפשיות כמו דיכאון. במקרים כאלה נדרש טיפול הרסני פחות לבעיה הנפשית.

• הפחתת אשמה ושיפוטיות: הבנת משמעות ההתמכרות. כאשר מכור מגיע לטיפול, הוא מוצף על פי רוב בתחושות של בושה ואשמה. לעתים תוכני הפורנו שהוא צורך הם בוטים ואלימים או פטישיסטיים באופן שהוא עצמו לא מבין מדוע הוא כל כך נמשך אליהם. יחד איתו אני מנסה להבין, בלי להפגין שיפוטיות, מהי המשמעות של ההתמכרות. פעמים רבות מתגלה כי תכנים כוחניים מפצים על תחושת חוסר אונים בחיים, סרטים שמציגים השפלה מפצים על אשמה כבדה ביחס למיניות, ולעתים מדובר בתחושת בדידות, בשעמום ובריקנות שעולם הפורנו ממלא בתכנים מרגשים ומגרים.

• זיהוי מעגל ההתמכרות. חשוב לזהות את מעגל ההתמכרות ולהבין מהו התהליך הרגשי והמחשבתי שבסופו המכור רץ לצרוך שוב פורנו ועקב כך מוצף ברגשות שליליים שגורמים לו לצרוך שוב, וחוזר חלילה. כך לדוגמה יואב, רווק בן 36 שהגיע לטיפול לאחר כמה שנים שבהן היה שקוע במעגל התמכרות לאוננות מול פורנו. ההתמכרות הקשתה עליו ליצור קשר זוגי. בפגישתנו הראשונה הוא סיפר: "אני מגיע הביתה מהעבודה בערב, קשה לי עם הבדידות אז אני הולך לפורנו ומבלה שם שעות, מאונן, מרגיש הקלה מיידית, ואז חוזרת הבדידות בצירוף אשמה על כך שאוננתי שוב. אחרי כמה שעות אני שוב מאונן עד שאני נרדם." כך קורה מדי ערב. יואב ניסה להפסיק, אך התקשה להתמודד עם תחושת הבדידות. הפורנו סיפק לו הקלה מיידית, אך גם כלא אותו בכלא של בדידות וחוסר ביטחון.

 

בטיפול של יואב עסקנו בשבירת ההתניה בין החזרה הביתה מהעבודה והריצה לפורנו כדי לא לחוש בדידות. יואב החליט שאת הצפייה בפורנו ימיר בריצת ערב. בהמשך הוא הצטרף לקבוצת רצים באזור מגוריו, ושם הכיר את בת זוגו הנוכחית. לא מדובר בהוקוס פוקוס. הטיפול של יואב היה ארוך וממושך ונגע בשורשים של חוסר ביטחונו העצמי מול נשים, אך משלמד לגעת בכאב ולהתמודד איתו בתוך הטיפול הצליח לשאת אותו גם כשהיה לבד בביתו, ואט־אט כבר לא חש צורך בהקלה מיידית של כאב הבדידות אל מול הפורנו.

 

 

סולם ההשתוקקות —

כלי לעזרה עצמית

 

 

אם ניסית לעשות ״דיאטת פורנו״, להתאפק להימנע או להפסיק בבת אחת אך זה לא צלח, נסה בדרך הבאה:

כשעולה הדחף לצפות בפורנו, במקום הריטואל הקבוע המוביל לצפייה בפורנו, או לחלופין במקום לנסות להתאפק, עצור להתבוננות במה שקורה לך ולבירור פנימי קצר, שלאחריו תוכל להחליט אם לצפות בפורנו אם לאו:

שאל את עצמך:

 

כמה אני משתוקק לצפות בפורנו?

מהי עוצמת הדחף מ-1 עד 100?

היכן הרצון הזה נמצא? בגוף? במחשבות?

מהו הצורך הרגשי? מה אני משתוקק להרגיש תוך כדי צפייה בפורנו?

מה באמת אשיג שם?

מה ארגיש באמת?

 

האם יש קשר בין מה שאתה משתוקק להשיג בפורנו ובין מה שבאמת תרגיש שם?

האם יש דרך אחרת להשיג את מה שאתה באמת משתוקק אליו?

 

כעת תוכל להחליט אם אתה עדיין רוצה לצפות בפורנו, או שיש לך אלטרנטיבה שתיתן מענה מדויק לצורך הרגשי שלך.

 

מעבר להעמקת ההיכרות עם ההתמכרות והבנת הגורמים לה, כלי זה מסייע לשבירת ההתניה האוטומטית: במקום לרוץ ולממש את הדחף עוצרים לבירור פנימי, הממיר את ההתנהגות ההרסנית בדיאלוג פנימי עם הצרכים הרגשיים שאותם באה ההתמכרות לטשטש.

חשוב לציין כי יעילותו של הכלי מושגת כאשר משתמשים בו שוב ושוב ובאופן קבוע, והוא לא יעיל תחת השפעת סמים או אלכוהול.

אין די בתרגול חד־פעמי או ספורדי, רק שימוש עקבי והתמדה יוכלו לסייע בשינוי ההתנהגות האוטומטית והשגת שליטה בדחף.

 

• מציאת אלטרנטיבה. אחד הנושאים החשובים בטיפול הוא מציאת תחומי עניין חדשים שיחליפו את ההתמכרות. אוהד חשב שללא סרטי הפורנו יהיו חייו משעממים, אך במסגרת הטיפול עסקנו גם בפיתוח תחומי חיים שנזנחו, ואוהד הגשים חלום ילדות ישן והחל לקחת שיעורי נגינה בתופים. זה הטעין אותו באנרגיות שלא הכיר קודם, וגם באנרגיה מינית שהחזירה אותו לזרועות אשתו.

 

• טיפול זוגי־מערכתי. לעתים ההתערבות הטיפולית דורשת לשתף את בני הזוג ולטפל בבעיות זוגיות שנבעו מההתמכרות או גרמו לה. במקרה של אוהד ויעל היה בלתי אפשרי לטפל רק בצד אחד של המשוואה. יחסי הגומלין בין בני הזוג הזינו את ההתמכרות של אוהד, ונדרש טיפול מעמיק בתקשורת של בני הזוג וביחסים ביניהם.

 

 

לסיכום

 

התמכרות לעולם הפורנו ולנגזרותיו עלולה לגרום סבל רב למכור ולסובבים אותו, יכולה לסכן את שלום חיי המשפחה ואת משרתו של המכור, ולהביא לבזבוז משאבים יקרים כמו זמן וכסף. חוויית חוסר השליטה בדחף לצפות בפורנו ולאונן עלולה לפגוע בערכו העצמי של המכור, ובכך להחליש עוד יותר את כוחותיו ואת יכולתו לשלוט בדחף.

הטיפול בהתמכרות מתמקד בשבירת ההתניות בין גירוי מסוים (עצב, בדידות, שעמום) לבין צריכת פורנו, הקניית תחושת שליטה ומציאת דפוסי התנהגות אלטרנטיביים ואפקטיביים יותר. מטרת הטיפול בשלב הראשון היא לספק למטופל סביבה טיפולית מכילה ובטוחה, כדי שיוכל לחוש בנוח לשתף בלי לחוש נשפט או ננזף באשר לתוכני הפורנו שהוא צורך. בתנאים אלה תתאפשר הפחתה של האשמה והבושה, ותיתכן הפתיחות הנדרשת להכרה בקיומה של ההתמכרות, הבנת משמעותה והבנת התועלת שהמטופל מפיק ממנה במטרה למצוא דרך רצויה יותר לסיפוק הצורך הזה.