פרולוג
במיתולוגיה היוונית מספרים על שלוש המוירות - שלוש אחיות, אלות הגורל. קְלוֹתוֹ, לאכֶסיס ואטרופוס שלטו בגורל, כל חייהן היו חזקות ומטילות אימה אף יותר מהאלים. גורלו של כל אדם נקבע על ידי "חוט הגורל" שקיבל מידיהן – מנת החיים שהוקצבה לו. כלומר, גורלו של כל אחד מוחלט וידוע ומראש.
האומנם?
אני עומדת בכניסה לבית הקברות ורגליי רועדות. אין בי מספיק כוחות לעשות את הדרך בין שורות המצבות הישרות להפליא. אני עוצמת את עיניי, לוקחת לעצמי רגע ופוקחת אותן, ונדמה לי שבמקום המצבות אני שוב רואה קווים אדומים.
פה, במקום השומם והעצוב הזה, טמונים מתחת לאדמה אנשים שזמנם תם. ביניהם יש אנשים שחצו את הקווים, קווי הצדק והמוסר, קווי האושר והעצב, קווים אדומים שנחצו בכוונה או בטעות. המשותף לכל האנשים הדוממים הוא שחוט הגורל שלהם נחתך.
כוח בלתי מוסבר מאלץ אותי להתקדם עם זרם האנשים. הגענו לכאן כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה. הלב שלי נקרע עם כל צעד שאני פוסעת, דמעות זולגות על לחיי, העצב אופף את ליבי.
האומנם הכול נכתב מראש? הייתכן שהגעתי לעולם הזה עם גורל שנכתב עבורי, ולא משנה באיזה נתיב אבחר, ולא תעזור הפנייה החדה שאבצע בסוף הדרך, תמיד אגיע לאותה נקודה?
אני מביטה על הנוכחים ויודעת שאיש מאיתנו לעולם לא יוכל לחזור לאחור, לשנות את רצף האירועים שגררו אחריהם טרגדיה נוראה. דבר לא יחזור לקדמותו.
.jpg)
