כמעט אני
אולי הכמעט הזה זה מה שהרס הכול.
לא יודעת אם אתה זוכר,
כמו שאני מכירה אותך כבר בטח מזמן שכחת,
או שאולי אפילו לא שמת לב.
אבל היו ימים,
לפני שהתאהבתי בך,
אני הייתי שונה.
אהבתי לצחוק, אהבתי לשמוח,
בלי לדפוק לך חשבון.
ולא לאף אחד.
אהבתי לחייך, אהבתי אמיתי,
אהבתי באמת.
היה לי ביטחון עצמי,
אז,
לפני שהתאהבתי בך.
לפני שהתאהבתי בך הכרתי את עצמי.
ידעתי מי אני
ולאן אני שייכת.
ידעתי היכן אני ולאן אני עוד עתידה ללכת.
לאן אני רוצה ללכת.
לא הייתי כל כך שונה מעצמי,
כמו שאני היום.
לפני שהתאהבתי בך ידעתי גם מה חשוב לי ומה המשמעות,
לפני שאתה הפכת בן לילה להיות המשמעות עצמה.
להיות כל המשמעות.
לפני שהתאהבתי בך לא פחדתי לדבר,
אמרתי את מה שאני חושבת.
לא את מה שאתה חושב,
או את מה שאולי היית רוצה שאחשוב.
לפני שהתאהבתי בך לא התביישתי במי שאני,
לא הסתרתי חלקים ממני.
לא ניסיתי להתאים את עצמי למה שאחרים יאהבו לשמוע.
לא ניסיתי להרשים אף אחד,
לא ניסיתי להיות מה שחשבתי שאתה תאהב.
אהבתי את העולם,
אהבתי את עצמי,
וגם אהבתי אותך.
לפני שהתאהבתי בך הייתי אני.
והיום... היום אני רק כמעט.
