ימים לבנים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ימים לבנים
מכר
מאות
עותקים
ימים לבנים
מכר
מאות
עותקים

ימים לבנים

4.8 כוכבים (6 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 126 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 6 דק'

לאה גולדברג

לאה גולדברג (בגרמנית: Lea Goldberg;‏ 29 במאי 1911, ב' בסיון תרע"א, קניגסברג, פרוסיה המזרחית, גרמניה – 15 בינואר 1970, ח' בשבט תש"ל, ירושלים, ישראל) הייתה מהמשוררים העבריים הידועים והחשובים ביותר בעת החדשה, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מחזאית, מבקרת, ציירת וחוקרת ספרות, עיתונאית ומבקרת תרבות, כלת פרס ישראל לספרות ושירה לשנת תש"ל (1970). פרופסור לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

גולדברג למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון. בתום לימודיה בצרפת חזרה לליטא, שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בעיר ראסיין, ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פֶּתח".

עם הגעתה לארץ ישראל ב-1935 חברה, בסיועו של אברהם שלונסקי, לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", ובו התפרסמו בין היתר השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלימים הלחין שלמה יידוב). בשנת 1938 היא פרסמה "האומץ לחולין" ולראשונה חתמה בשמה ולא בשם עט. ב-1940 יצא לאור ספר שיריה השני, "שיבולת ירוקת העין".

במהלך תקופה זאת, כתבה גם ספרי ילדים רבים ואהובים, בהם "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האילות" ו"המפוזר מכפר אז"ר".

גולדברג כתבה עבור העיתונים "במחנה", "דבר", "על המשמר" ו"משמר לילדים", ונמנתה עם עורכי "דבר לילדים". לעיתים כתבה תחת שם העט "עדה גראנט". היא ערכה את "אורות קטנים", עיתון לילדי יהדות התפוצות, ופרסמה שירים, כגון "האמנם" בעיתון "דבר". חיברה זמרירי פרסומת למחייתה. כמו כן עבדה כמורה בבית ספר וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים. בשנת 1949 זכתה בפרס רופין. גולדברג כתבה את ספר הילדים "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון בהם, "עם הלילה הזה", יצא לאור ב-1964. כמו כן תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "סיפורים" מאת צ'כוב, "ילדות" מאת גורקי, מחזות ושירים מאת איבסן, שייקספיר, ופטררקה. כמו כן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.

לאה גולדברג לא נישאה מעולם ולא הביאה ילדים לעולם. שהיא עישנה באופן קבוע, ונפטרה ב-15 בינואר 1970 מסרטן הריאות. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים, בחלקת הפרופסורים. את פרס ישראל לספרות יפה שבו זכתה באותה שנה, קיבלה בשמה אמה צילה.

הנצחתה:
בשנת 2010 הוצב בקובנה שלט לכבודה בבניין שבו שכנה הגימנסיה שבה למדה.
בשנת 2013 נחנך בית ספר ממלכתי בנתניה על שמה.
בשנת 2014 החליטה עיריית יבנה לקרוא את שם בית הספר לאמנויות בעיר לזכרה.
בשנת 2016 נפתח בית ספר חדש בכפר סבא בשכונה הירוקה שנקרא על שמה.
ב-10 באפריל 2011 נבחר דיוקנה של לאה גולדברג, ביחד עם שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן ורחל המשוררת, להתנוסס על גבי השטרות החדשים של מדינת ישראל. בשנת 2017 הנפיק בנק ישראל שטר של 100 שקלים עם דמותה.
תחנה של הרכבת הקלה בירושלים בשכונת נווה יעקב נקראת על שמה.
בשנת 2020 צוירה תמונתה על קיר ביתה ברחוב קסטוצ'יו בקובנה, ליטא.

מספריה:

טבעות עשן (1935)
מכתבים מנסיעה מדומה (1937) – רומן אוטוביוגרפי
העיר והכפר (1939) – חרוזים למען תוצרת הארץ
שיבולת ירוקת העין (1940)
שיר בכפרים (1942)
ידידי מרחוב ארנון (1943) 
והוא האור (1946)
הביבר העליז (1947)
על הפריחה (1948)
מה עושות האילות (1949)
כך ישיר עולם צעיר (1950) – שירי זמר.
גן-החיות (1951) 
פגישה עם משורר (1952) 
נסים ונפלאות (1954) 
ברק בבוקר (1955)
מלכת שבא הקטנה (1956. תורגם לאנגלית)
איה פלוטו (1957) 
דירה להשכיר (1959) 
עם הלילה הזה (1964)
מעשה בצייר (1965)
הרפתקה במדבר (1966)
בנים, בנות, בובות (1968) 
ילקוט שירים (1970)

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yc67v9fa

תקציר

מבחר חדש וממצה משירי לאה גולדברג, החל בספר ביכוריה 'טבעות עשן' (1935) ועד שיריה האחרונים, שפורסמו לאחר פטירתה ('שארית החיים', 1971). הספר, במתכונת-כיס, מאפשר לקוראות ולקוראים להתוודע לראשונה אל יצירתה של המשוררת או להיפגש מחדש עם שיאיה. יש בו שירים רבים שהולחנו ומוּכּרים לַכול, דוגמת "סליחות", "האֻמנם עוד יבואו ימים" ו"זה מכבר".
 
זהו חידוש לסדרת ספרי-הכיס האהובה והוותיקה "זוטא", אם כי תוך בחירה שונה של השירים והגשתם במתכונת עכשווית. את הספר ערך ד"ר גדעון טיקוצקי, חוקר יצירתה של לאה גולדברג.

פרק ראשון

מתוך 'טבעות עשן' (1935)
 
טבְּעות העשן
 
 
צֵל טַבְּעוֹת־הֶעָשָׁן עַל הַקִּיר
עָף אֶל עֶדְנַת וִילָאוֹת.
הַשָּׁעוֹן מִסְתַּכֵּל בִּי וְאֵינֶנּוּ מַכִּיר
אֶת פָּנַי שֶׁשָּׁקְטוּ מְאֹד.
 
גַּבּוֹת מְחוֹגִים מוּרָמוֹת וּתְמֵהוֹת
שׁוֹאֲלוֹת: "הַאַתְּ הִיא? הַאַתְּ?
הַאִם לֹא רָצִית בְּשִׁנַּיִם קֵהוֹת
לְכַרְסֵם יְגוֹן־מָחֳרָת?"
 
שֶׁקֶט זֶה הָרוֹבֵץ כְּחָתוּל לְרַגְלַי,
בָּא אֵלַי בְּטָעוּת וַיִּישָׁן,
וְצִלּוֹ מְחַיֵּךְ לִי מֵאַרְבַּעַת כְּתָלַי
מִמְּעוּף טַבְּעוֹת הֶעָשָׁן.

לאה גולדברג

לאה גולדברג (בגרמנית: Lea Goldberg;‏ 29 במאי 1911, ב' בסיון תרע"א, קניגסברג, פרוסיה המזרחית, גרמניה – 15 בינואר 1970, ח' בשבט תש"ל, ירושלים, ישראל) הייתה מהמשוררים העבריים הידועים והחשובים ביותר בעת החדשה, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מחזאית, מבקרת, ציירת וחוקרת ספרות, עיתונאית ומבקרת תרבות, כלת פרס ישראל לספרות ושירה לשנת תש"ל (1970). פרופסור לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

גולדברג למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון. בתום לימודיה בצרפת חזרה לליטא, שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בעיר ראסיין, ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פֶּתח".

עם הגעתה לארץ ישראל ב-1935 חברה, בסיועו של אברהם שלונסקי, לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", ובו התפרסמו בין היתר השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלימים הלחין שלמה יידוב). בשנת 1938 היא פרסמה "האומץ לחולין" ולראשונה חתמה בשמה ולא בשם עט. ב-1940 יצא לאור ספר שיריה השני, "שיבולת ירוקת העין".

במהלך תקופה זאת, כתבה גם ספרי ילדים רבים ואהובים, בהם "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האילות" ו"המפוזר מכפר אז"ר".

גולדברג כתבה עבור העיתונים "במחנה", "דבר", "על המשמר" ו"משמר לילדים", ונמנתה עם עורכי "דבר לילדים". לעיתים כתבה תחת שם העט "עדה גראנט". היא ערכה את "אורות קטנים", עיתון לילדי יהדות התפוצות, ופרסמה שירים, כגון "האמנם" בעיתון "דבר". חיברה זמרירי פרסומת למחייתה. כמו כן עבדה כמורה בבית ספר וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים. בשנת 1949 זכתה בפרס רופין. גולדברג כתבה את ספר הילדים "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון בהם, "עם הלילה הזה", יצא לאור ב-1964. כמו כן תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "סיפורים" מאת צ'כוב, "ילדות" מאת גורקי, מחזות ושירים מאת איבסן, שייקספיר, ופטררקה. כמו כן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.

לאה גולדברג לא נישאה מעולם ולא הביאה ילדים לעולם. שהיא עישנה באופן קבוע, ונפטרה ב-15 בינואר 1970 מסרטן הריאות. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים, בחלקת הפרופסורים. את פרס ישראל לספרות יפה שבו זכתה באותה שנה, קיבלה בשמה אמה צילה.

הנצחתה:
בשנת 2010 הוצב בקובנה שלט לכבודה בבניין שבו שכנה הגימנסיה שבה למדה.
בשנת 2013 נחנך בית ספר ממלכתי בנתניה על שמה.
בשנת 2014 החליטה עיריית יבנה לקרוא את שם בית הספר לאמנויות בעיר לזכרה.
בשנת 2016 נפתח בית ספר חדש בכפר סבא בשכונה הירוקה שנקרא על שמה.
ב-10 באפריל 2011 נבחר דיוקנה של לאה גולדברג, ביחד עם שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן ורחל המשוררת, להתנוסס על גבי השטרות החדשים של מדינת ישראל. בשנת 2017 הנפיק בנק ישראל שטר של 100 שקלים עם דמותה.
תחנה של הרכבת הקלה בירושלים בשכונת נווה יעקב נקראת על שמה.
בשנת 2020 צוירה תמונתה על קיר ביתה ברחוב קסטוצ'יו בקובנה, ליטא.

מספריה:

טבעות עשן (1935)
מכתבים מנסיעה מדומה (1937) – רומן אוטוביוגרפי
העיר והכפר (1939) – חרוזים למען תוצרת הארץ
שיבולת ירוקת העין (1940)
שיר בכפרים (1942)
ידידי מרחוב ארנון (1943) 
והוא האור (1946)
הביבר העליז (1947)
על הפריחה (1948)
מה עושות האילות (1949)
כך ישיר עולם צעיר (1950) – שירי זמר.
גן-החיות (1951) 
פגישה עם משורר (1952) 
נסים ונפלאות (1954) 
ברק בבוקר (1955)
מלכת שבא הקטנה (1956. תורגם לאנגלית)
איה פלוטו (1957) 
דירה להשכיר (1959) 
עם הלילה הזה (1964)
מעשה בצייר (1965)
הרפתקה במדבר (1966)
בנים, בנות, בובות (1968) 
ילקוט שירים (1970)

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/yc67v9fa

עוד על הספר

  • הוצאה: הקיבוץ המאוחד
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 126 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 6 דק'
ימים לבנים לאה גולדברג
מתוך 'טבעות עשן' (1935)
 
טבְּעות העשן
 
 
צֵל טַבְּעוֹת־הֶעָשָׁן עַל הַקִּיר
עָף אֶל עֶדְנַת וִילָאוֹת.
הַשָּׁעוֹן מִסְתַּכֵּל בִּי וְאֵינֶנּוּ מַכִּיר
אֶת פָּנַי שֶׁשָּׁקְטוּ מְאֹד.
 
גַּבּוֹת מְחוֹגִים מוּרָמוֹת וּתְמֵהוֹת
שׁוֹאֲלוֹת: "הַאַתְּ הִיא? הַאַתְּ?
הַאִם לֹא רָצִית בְּשִׁנַּיִם קֵהוֹת
לְכַרְסֵם יְגוֹן־מָחֳרָת?"
 
שֶׁקֶט זֶה הָרוֹבֵץ כְּחָתוּל לְרַגְלַי,
בָּא אֵלַי בְּטָעוּת וַיִּישָׁן,
וְצִלּוֹ מְחַיֵּךְ לִי מֵאַרְבַּעַת כְּתָלַי
מִמְּעוּף טַבְּעוֹת הֶעָשָׁן.