אחד באפריל
אֶליס ולוֹנג היו במרחק ארבע מכוניות מאחורי האופנוע בשדרות וֶנטורה. הם היו בדרכם מזרחה, קצת לפני העיקול הגדול שבו הכביש פונה דרומה וממשיך להוליווד.
אליס ישב מאחורי ההגה, שם העדיף להיות, אף על פי שהיה השותף הבכיר ויכול להטיל את המשימה על שותפו הזוטר. לונג הסתכל בטלפון שלו על מצגת הווידיאו שהראתה את מה שנקרא בפיהם 'ההשקעות' שלהם.
המכונית הייתה טובה וחזקה. ההגה היה קצת חופשי, אבל אליס הרגיש שהוא שולט בו היטב. הוא ראה מרווח בנתיב הימני ולחץ על דוושת הדלק. המכונית זינקה קדימה.
לונג נשא אליו את עיניו.
"מה אתה עושה?"
"נפטר מבעיה."
"מה?"
"לפני שהיא תהפוך לבעיה."
עכשיו הוא היה ממש מקביל לאופנוע, וכשהסתכל הצידה ראה את מגפיו השחורים של האופנוען ואת הלהבות הכתומות המצוירות על מכל הדלק. צבען של הלהבות תאם את צבעה של ה'קָמֶרו'.
הוא המשיך לנסוע עוד כמה מטרים, וכשהכביש התעקל ימינה אִפשר למכונית לעבור לנתיב השמאלי, על פי חוקי הכוח הצנטריפוגלי.
הוא שמע את האופנוען צועק, בועט בצידה של המכונית ואחר כך ראה אותו מנסה להגביר מהירות. זו הייתה טעותו. הוא צריך היה לעצור אבל ניסה להימלט. אליס היה מוכן לצעד הבא ולחץ על דוושת הדלק. הקמרו מיהרה אל הנתיב השמאלי והשלימה את המעקף.
אליס שמע צווחת בלמים וצפירה מתמשכת של צופר מכונית כשהאופנוע נכנס לנתיבי התנועה הנגדית. אחר כך הוא שמע רעש חזק של פלדה מתחככת, ואת התוצאה הבלתי נמנעת של מתכת מול מתכת.
אליס חייך והמשיך לנסוע.
