התרנגולת, הנץ והמלחמה הקוואנטית

 

 

'היא עוד פעם עשתה קקי על הכורסה.' — התלוננה לורי — 'שכחת להכניס אותה בלילה לכלוב.'

'נרדמתי על הספרים.' — פיהקתי — 'תכף אנקה את זה.'

'כבר ניקיתי. אתה מוכן לצאת?'

העפתי מבט אל 'קוקי' שלנו, היא רבצה בכלוב על נייר העיתון שלה והגתה במה שתרנגולות הוגות כשאין להן משהו אחר לעשות:

'ביי־ביי, קוקי!' — אמרתי לה — 'ארגני לנו ביצה לארוחת ערב, טוב?'

בדרך מופלאה כלשהי, למרות שתרנגולות הן כנראה היצורים הכי טיפשים על הפלנטה הצפופה שלנו, היא ידעה שאני מדבר אליה וגם הגיבה: 'קוק!' — היא אמרה.

החיוך היה עדיין על פני כשיצאנו מהדלת, נועלים אותה בכל חמשת המנעולים שלה, והתחלנו ללכת את הקילומטר וחצי אל מקום העבודה שלנו.

'אתה ממש אוהב את הטיפשונת הקטנה שלנו, נכון?' — אמרה לורי.

'לא צריך להגזים,' — אמרתי, למרות שידעתי שהיא צודקת — 'היא פשוט כל כך חמודה.'

-

השנה היא 2,031 וכאן דרום־אפריקה, אנו גרים במקום שנקרא 'מתחם ג'י־שבע', כלומר באזור מגורים־משרדים־תעשיה־קלה בקוטר של כ-14 ק"מ המיועד ללבנים בלבד, עם מעט מאוד שחורים ואחרים שנכנסים לאזור רק למטרות מוגדרות היטב כמו עבודות ניקיון, בישול ושירותים אחרים. מסביב למתחם יש גדר בטון חזקה עם גדרות תיל, עמדות שומרים החמושים במקלעים וכלבים וסיורים של ג'יפים ועליהם אנשים של 'הכוח הלבן'.

מחוץ למתחם משתוללת אפריקה השחורה השטופה בעוני, בורות, אלימות איומה ומחלות בקנה מידה של מגפות, מיליארד כושים רוצחים זה את זה ואונסים זה את זה ומפיצים מחלות כמו איידס ואבולה, התוצרת החקלאית שהם מגדלים היא מעט מזון והרבה מריחואנה, התעשייה שלהם היא בדיחה פרימיטיבית והממשלה השחורה שלהם היא מופת לשחיתות. אבל, כמובן, הם 'השתחררו מעולו של האדם הלבן' והם עצמאיים לגמרי, כלומר עצמאיים להפגין בגדול שאין שום סיכוי שעצמאות תעזור להם במשהו.

לטווח קצר אנו נעים במתחם ברגל, הוא קטן מכדי לבנות בו רכבת ויש רק מעט קווי אוטובוס, אבל המיעוט היותר־עשיר בין הלבנים נוסע במכוניות, הן אמנם יותר סמל סטאטוס מאשר כלי חיוני, במיוחד משום שיש במתחם מעט דרכים ראשיות שבהם אפשר לנסוע במכונית ושאר הדרכים הם מדרכות פנימיות המאפשרות גישה בין גושי הבניינים.

הבניין בו נמצאים המעבדות שלנו מתרומם לגובה אופייני של כ-8 קומות ונמצא במרחק של כ-2 ק"מ בלבד מהגדר החיצונית, פעם עליתי בחברת לורי לגג (עשינו זאת בתקופה לפני שנישאנו, כדי להתמזמז) וראינו איך השטחים הירוקים הרצופים בבניינים לבנים מסתיימים בגדר המתכת הנוצצת (והמחושמלת) ומעברה השני משתרעים אל האופק שטחים חומים וחשופים, מנוקדים בקבוצות של פחונים, אוהלים מסמורטטים ובקתות עשויות מטיח ובוץ, פה ושם היה טלאי זעיר של ירק, כנראה גינת ירק וסביר יותר שגינת מריחואנה.

מתכנני המתחם הלבן מיקמו אותו ליד נחל קירובה, משם מוליכים צינורות עבים את המים אל מפעלי הטיהור שלנו, כמו כל הנחלים והנהרות בדרום אפריקה גם בנחל הזה זורמים מים מטונפים באשפה של מאות מיליוני כושים הגרים על גדותיו ומזרימים אליו את הביוב שלהם, משליכים אליו את האשפה שלהם ואת הגוויות של המתים והנרצחים ובמקביל משתמשים באותם מים לכביסה ולשתייה, לא פלא שהם מתים כזבובים ממגפות זיהומיות שונות.

בצד הצפוני של המתחם יש שערים כבדים ומשוריינים ובהם עובר כביש רחב המוליך צפונה, על הכביש הזה נעות משאיות כבדות ומשוריינות המובילות אלינו אספקה ומובילות מאתנו את המוצרים שלנו, רובם מתחום הרפואה, המחשבים והתעשייה הקלה.

-

כתב: 'גבירתי, את גרת ברחוב גלובר 72, דירה 6, בוודאי הכרת את השכנים שלכם, הזוג קאס ולורי קיוזוג?'

אישה: 'בוודאי. זוג נחמד, שקט כזה, למרות שאני לא בעד נישואים של גברים סינים עם גברים לבנים, הם תמיד...'

כתב: 'גברת, מה קשור לכאן נישואי גברים?'

אישה: 'אתה מדבר על הזוג מדירה 5?'

כתב: 'לא. הזוג קיוזוג גר בדירה 2.'

אישה: 'לא מכירה אותם.'

-

בכדור הארץ יש כיום 11 מיליארד אנושיים ופשוט אין מספיק אוכל לכולם. אנשים כמונו, חברי המעמד הבינוני הגדול, פיתחו להם שיטות שרידה משלהם וקוקי היא אחת מהם: אתה מחזיק תרנגולת בדירה, מאכיל אותה בשאריות מזון ומקבל כל יום מנת חלבון בריאה בצורת ביצה.

תוך כדי כך יש לך גם חיית מחמד, ענף שדי נכחד כאשר התברר שאין מספיק משאבים להאכיל את האנשים וצריך להיות ממש עשיר כדי להחזיק כלב או חתול. אם אתה קצת יותר עשיר מאשר לורי ואני אז אתה מחזיק עכברוש, גם הוא אוכל שאריות מזון וזול להחזקה אבל הוא לא נותן ביצים, מצד שני אם אתה מגדל עכברוש יש לך מספיק כסף לקנות ביצים ב-30 דולר לאחת.

שמי הוא ד"ר קאס קיוזוג, מומחה לתכנות מתפתח, אישתי היא ד"ר לורי קיוזוג, פיזיקאית ומומחית למחשבים קוואנטיים, וכמו שאפשר לשער הכרנו במקום העבודה שלנו, תעשיות קובין בע"מ, במעבדה לפיתוח בינה מלאכותית. טוב, המעבדה לא נקראת כך, בתקווה קלושה שזה יפריע לריגול תעשייתי, אבל זה מה שהיא רוצה לפתח.

עשור לפני כן הסתיים פיתוח המחשב הקוואנטי הראשון שמילא את כל ההבטחות ואף אחת מהן. אכן כושר החישוב שלו היה אדיר, כל מחשב קטן כזה יכול להגיע לביצועים גדולים בכמה סדרי גודל ממחשבי העל של העבר אבל אלו עדיין מחשבים טיפשים, גם אם תשים מאה מהם אחד על השני עדיין הם לא יעשו שום דבר מעבר למה שתגיד להם לעשות, שום בינה מלאכותית לא תקפוץ פתאום החוצה.

הבעיה היא לא בחומרה, הבעיה היא בתוכנה ולכן אני שם, אבל החומרה צריכה לפעמים שינויים לפי צרכי התוכנה ולכן אישתי נמצאת שם, המחשבים שהיא עובדת עליהם צריכים להיות מונחים על משהו ולכן השולחנות נמצאים שם וכאשר התחלנו לעבוד ביחד, לפני שנתיים, התקשיתי לעבוד מפני שתחת השולחן מולי היא הציגה זוג רגליים המסוגלות להוציא מריכוז גם נזיר בודהיסטי מסורס.

-

גבר: 'לורי ווסרמן? גם כן בחורה מטומטמת.'

כתב: 'היא ד"ר למתמטיקה ופיזיקה ומומחית למחשבים קוואנטיים.'

גבר: 'אז מה. אני זוכר אותה מהתיכון, אחת שמסתבכת עם הרגליים של עצמה, יפה כמו קוף, תאמין לי, סתם מטומטמת.'

כתב: 'אתה נשוי?'

גבר: 'פעמיים. וגרוש פעמיים. סתם מטומטמות.'

-

לאנושות לא היה מחסור רק במזון, כנראה שהיה לה מחסור גם בבד מפני שלורי נהגה ללבוש בגדים חסכוניים מאוד בבד, משמלות קצרות מאוד ועד מכנסונים קצרים מאוד, ואני הייתי מספיק אידיוט לחשוב שזה עניין של אופנה, לא של ניסיון שלה למשוך את תשומת הלב שלי.

היא הצליחה בגדול, כמובן, היו לה את כל הנתונים הטבעיים כולל רגליים יפות ומוח בעל כישורים טכניים שנבצרו ממני, ומעל לכל היה לה משהו שכל גבר יודע להעריך, כלומר היה לה את הרצון להפוך אותי לגבר שלה.

נכנעתי בקלות, כלומר נכנסתי במהירות לתפקיד המחזר ועשיתי את כל השגיאות האפשריות בדרך לכבוש את ליבה, מה שהוכיח לה שאני לא מחזר מקצועי וכי ביליתי את העשור האחרון עם הראש שלי קבור בקוד מחשב, מה שהיה נכון, וכך לבסוף היא הפסיקה לשחק את הקשה־להשגה וקפצה עלי, הופכת אותי תוך כדי כך לאדם המאושר ביותר על פני הפלנטה, או (כנראה) לשני שבהם, אחריה.

-

מדען: 'כן, למדתי עם לורי ווסרמן בפקולטה לפיזיקה, היו לנו כמה קורסים ביחד, היא לא הייתה עם הקבוצה שלנו, אלו בעלי הסיכוי הגבוה להצטיינות, בכל כיתה יש כמה שמסיימים בקושי את הלימודים והרי מישהו צריך להיות בסוף, לא? אני הייתי במקום 9 בכיתה מתוך 25 תלמידים, כך שלא היה לי קשר אתה.'

כתב: 'היא סיימה במקום 2, ואומרים שהייתה צריכה לסיים במקום 1 אבל מי שקיבל את זה היה הבן של אחד הפרופסורים במוסד.'

מדען: 'אז היא בטח שכבה עם מישהו שם, לא יכול להיות שהייתה במקום יותר גבוה מזה שלי.'

-

מצאנו את עוזר המעבדה שלנו, בוזי, מטאטא את המעבדה במרץ יחסי. זאת הייתה הפתעה גדולה, העצלן הזה לא היה נוקט יוזמה כזאת (או אחרת) אפילו אם חייו היו תלויים בזה:

'מה קרה?' — שאלה לורי.

'הו! סוף כל סוף באתם!' — הוא שמח לקראתנו, בניגוד גמור להבעה המדוכאת הרגילה שלו — 'יש ביקורת! כלומר יש ביקור! קובין בא! לכאן! היום!'

קובין הוא הבוס הגדול מכולם, בוס הבוסים, בעל רוב המניות בחברה ואדם ידוע מאוד, אחד מאותם עשירים ששוחים בים של כסף ומחזיקים את העולם ואת הממשלות שלו בביצים.

עוד לפני שהספקנו להגיב לזה נכנס למעבדה ד"ר סטורבל, מנהל המעבדה, אדם שהיה פעם בחזקת מדען חשוב (פרסם הרבה מאמרים חשובים על בינה מלאכותית, אבל לא הצליח לממש אף רעיון שבהם). הופעתו גרמה לכך שרויס וקרסטי, שהיו בפינה ומחוץ לטווח הראייה של סטורבל, החליקו במהירות הבזק אל הדלת המוליכה אל מחסן הציוד ונעלמו שם.

-

רויס אבוגריק היא נערה שחורה כפחם, היא חצי מזוג תאומים שנולדו בכפר אפריקאי נידח של שבט ממבו־ג'מבו (זה לא שם השבט, אבל לי זה נשמע כך), אחיה נקרא רולס והיא רויס, כנראה כדי שהוריה יוכלו לומר שיש להם רולס־רויס בבית. בכל אופן רויס התגלתה בגיל צעיר כגאון מתמטי בידי הנזירה שניהלה את בית הספר המאולתר של המיסיון בכפר שלה, ובזכות מלגות של הכנסייה ושל הממשלה נשלחה אל העיר הגדולה ללמוד בתיכון, ואז באוניברסיטה, והפכה למומחית לטופולוגיה, וכשאני אומר טופולוגיה אני לא מתכוון לקימור הבלתי אפשרי של הישבן השחור שלה אלא למתמטיקה שאפילו אני לא מצליח להבין מה היא עושה עם עצמה, כשהיא מתחילה לקשקש על דפורמציה ועל הומיאומורפיזם אני מקבל כאב ראש.

הראש המבריק של רויס נושא עליו רעמה מפוארת בצבע אדום דווקא, לשבט שלה יש מסורת של חפיפת השיער בחומר שנקרא 'חינה', זה נחשב בריא לשיער וגם קוטל כינים, והתוצאה היא הופעה מדהימה למדי שגרמה לשינויים טופולוגיים אצל בוזי ואצל קרסטי. בוזי וקרסטי כאחד הם בורים, או אפריקאנרים, כפי שהם מכנים את עצמם, אבל הם שונים לגמרי אחד מהשני.

בוזי בא ממה שהייתה אולי המשפחה היהודית היחידה שעלתה לפני מאות שנים עם חבורת ההולנדים שהפכו לאפריקאנרים, הוא בחור בגובה 170 ס"מ בלבד, בעל שיער שחור ועיניים שחורות, מומחה גדול ברבדים העמוקים ביותר של שפת התכנות סי־פלוס-5 ובכתיבת קטעי קוד בשפת המכונה של מחשב קוואנטי, דבר מסובך מאוד שיש בו יותר אמנות מאומנות. הוא בחור חולמני למדי ולמרות שכמו כל האפריקאנרים גם הוא גזעני לגמרי (זאת לא בושה, הם מתגאים בגזענות שלהם) הוא דלוק לגמרי על אותו עכוז בולט של רויס, וגם לא מנסה להסתיר זאת, שהרי חרמנות של אפריקאנרים על בחורות שחורות היא מסורת של ממש, בדיוק כמו שחרמנות של אפריקאנריות על בחורים שחורים היא טאבו ואיסור מוחלט.

קרסטי הוא מומחה למערכות הפעלה וממשקים לחומרה, ובהרבה מקרים הוא המתווך בין כולנו ובין לורי, כלומר המקשר של התוכנה לחומרה. הוא הנגטיב של בוזי למרות שגם הוא בא ממשפחה הולנדית־אפריקאנרית עתיקה, הוא בגובה 1.78 מטר, בנוי לתלפיות, בלונדיני בעל עיניים כחולות וצבע עור שלא מאפשר לו לצאת אל השמש בלי להפוך אדום כמו לובסטר במים רותחים. למרות ההופעה הארית שלו הוא שונא גרמנים מפני שכל האפריקאנרים שונאים את האנגלים שטבחו בהם במלחמת הבורים של סוף המאה ה-19 וכלאו אותם במחנות ריכוז, וקרסטי רואה בגרמנים בני־דודים של האנגלים ושונא אותם בהתאם. כמובן שגם הוא גזען למשעי כמו כל אפריקאנר המכבד את עצמו אבל זה לא מפריע לו להתחמק למחסן הציוד יחד עם רויס כדי להתמזמז שם, לא כדאי להיכנס למחסן הציוד ללא דפיקה על הדלת מפני שרויס מבלה חלק ניכר מהזמן שם כשהיא על ברכיה לפני קרסטי ומעסיקה את פיה במה שהיא שולפת מחנות המכנסיים שלו.

-

'לורי! קאס! יש לפנינו ביקור חשוב! אני רוצה דו"ח מלא על ההתקדמות שלכם על שולחני תוך שעה.' — סטורבל קלט את בוזי ואת המטאטא שלו — 'לא פיטרתי אותך בשבוע שעבר?'

'לא, אדוני.'

'אתה בטוח? אני חושב שנתתי הוראה למזכירה שלי לפטר אותך.'

'לא יודע. אתה פיטרת אותה שלשום.' — אמר לו בוזי.

'אה, כן. טוב, אתה מפוטר.'

'למה?' — שאלתי אותו.

'אני צריך להראות קיצוץ בהוצאות, ד"ר קאס, והוא נראה לי מיותר לגמרי. אתם יכולים לעשות את הטאטוא הזה בעצמכם.'

'אבל אדוני,' — אמרתי לו — 'זה המתמחה שלנו, לא נוכל להשלים את הדו"ח שביקשת בלעדיו, אנחנו צריכים שהוא יאסוף לנו את הנתונים.'

'טוב, אז הוא לא מפוטר, בינתיים.' — סטורבל העיף בו מבט עקום — 'אתה צריך להיות אסיר תודה על כך.'

'תודה, ד"ר קאס.' — אמר בוזי.

'תגיד תודה לי! לא לו!' — נבח סטורבל — 'טוב, לכל הרוחות, אין לי זמן לזה. אני מחכה לדו"ח.'

הוא הלך, אישתי עשתה לו אצבע משולשת מאחורי הגב.

-

אישה: 'כן, בוזי המפורסם, יצאתי אתו פעם, אתה יודע, כשהיה צעיר, אכלנו המבורגר־עדשים לא רע, אני זוכרת את זה, ובסוף הערב הוא ניסה לתת לי נשיקה אבל לא רציתי כי הוא נמוך.'

כתב: 'כיום הוא מיליארדר, אינך חושבת שהחמצת משהו?'

אישה: 'אני צריכה לגמור לרחוץ את הכלים, המסעדה עמוסה היום והבעלים שם מתעצבן כשאני מדברת עם אנשים או בטלפון, לך מכאן.'

-

קובין ישב בפנים אטומות אבל לבסוף נמאס לו והוא אמר: 'מי לכל הרוחות כתב את הדו"ח הזה?'

'אני, אדוני,' — אמר סטורבל — 'הדו"ח..'

'כן, בטח.' — אמר קובין — 'אתה בקושי מסוגל לקרוא את זה. מי כתב את זה?'

אישתי קמה: 'הוא, אדוני.' — והיא הצביעה עלי.

סטורבל הסמיק, קובין נעץ בי את עיניו: 'ומי אתה?'

קמתי: 'אני ד"ר קאס קיוזוג, אדוני.'

'מה יש לך לומר, ד"ר קאס?'

'אה, אדוני, כפי שכתוב בדו"ח, המעבדה מתקדמת...'

'מה שכתוב בדו"ח,' — קטע אותי קובין — 'זה כיסוי־תחת אופייני לחוסר התקדמות. אני מסוגל לזהות את זה ממרחק מיליון קילומטרים.'

'כן, אדוני.'

'אתה עובד במעבדה הזאת מזה?...'

'שנתיים, אדוני.'

'ואתה עומד לפני פיטורים, דוקטור, לאחר שנתיים בהם לא הגעתם לשום דבר.'

'כן, אדוני.'

אצבעה של אישתי ננעצה בגבי, זה כאב.

'לא, אדוני.'

'תחליט כבר, ד"ר קאס, כן או לא?'

'חשבתי על משהו, אדוני, אבל זה קצת חריג...'

'יופי, נראה לי שחריג זה מה שאנחנו צריכים כאן. דבר.'

לאחר נגיחה נוספת מאצבעה של אישתי הבנתי שאין לי מה להפסיד: 'ניסינו הכל, מר קובין, את מיטב התיאוריות החדישות ביותר בתחום הבינה המלאכותית, יש לנו אלגוריתמים מעולים, הכל, אבל למערכת חסר משהו אחד, אני חושב, משהו שאף אחד לא חשב שזה מעשי, משהו...'

'כן? תמשיך.'

'טוב, אדוני, זה קצת חריג מבחינה מדעית.'

'יופי. תמשיך!'

'חסר אישיות, אדוני, וכשאני אומר אישיות אני לא מתכוון למאפיינים מהסוג הרגיל, כלומר תחביר או סגנון של שפה, אני מתכוון למשהו קצת עמוק יותר, קצת יותר... חריג.'

'לכל הרוחות. בפעם הבאה בה אצטרך להגיד לך 'תמשיך' זה יהיה במשפט 'תמשיך אל הדלת ואל מחלקת כוח־אדם לקחת את הצ'ק האחרון שלך כי אתה מפוטר', תן לי את הכל!'

'כן, אדוני. חסר למערכת מרכז של אישיות, של משהו בעל יחס מגובש לעולם שיהיה המפעיל של האלגוריתמים הקיימים. חשבתי לסרוק מוח של אדם ולהשתמש בזה אבל אין סריקה מושלמת כזאת וזה מסובך מידי. אולי מוח של כלב יתאים, אבל גם זה די מסובך. אנחנו צריכים לקחת מוח קטן, אפילו קטן מאוד, ולבנות סביבו את המערכת. אז חשבתי לקחת את התרנגולת שלנו, היא בוודאי בעלת מוח קטן, היא טיפשה למדי, אבל מוח קטן כזה יהיה קל לסרוק בשלמות ולהשתמש במבנה של הנתיבים הנוירונים שלה כבסיס לאישיות כזאת. אולי זאת תהיה אישיות של תרנגולת, אני מסכים, אבל סביב האישיות...'

'טוב. שתוק.' — אמר קובין.

השתתקתי, היו כמה רגעים של שקט בהם ראיתי את סטורבל מחייך לעצמו ואני התחלתי להריץ בראש את הסעיפים שאכתוב בבקשת העבודה שאצטרך להגיש למעט המקומות שיהיו מעונינים בסוג ההתמחות שלי.

קובין הגיע להחלטה. הוא אמר: 'אתה מנהל המעבדה מעכשיו, ד"ר קאס. אני רוצה דו"ח שבועי מלא על השולחן שלי. כמה תקציב אתה צריך?'

'אה, לא חשבתי על זה, אדוני.'

'אתן לך תוספת של 5 מיליון דולר בתור תקציב ראשוני, אם תחרוג מכך תודיע לי ואתן לך כמה שצריך. אני בונה עליך, ד"ר קאס, אתה משוגע מספיק להצליח. על איינשטיין אמרו שהוא אידיוט, אני מקווה שאתה האידיוט שישבור את הקיפאון בשוק הבינה־המלאכותית, אלוהים יודע שהאנושות צריכה את זה.'

'אבל, אדוני,' — התחיל ד"ר סטורבל לומר אלא שקובין נעץ בו מבט שהשתיק אותו ואמר: 'תגיד לי, סטורבל, ד"ר קאס אמר לך משהו על האישיות של התרנגולת שלו?'

'אה, אדוני, הוא הזכיר משהו על מרכז אישיות אבל..'

'כן, אבל אתה חשבת שזה רעיון מופרך. זאת הבעיה עם המדענים של היום, סטורבל, יש להם אופקים מחשבתיים של יתוש. אתה מפוטר, אם לא הבנת את זה עד עכשיו, ואני מזכיר לך שאתה חתום על הסכם סודיות מחמיר, אם תאמר למישהו אפילו מילה ממה שנאמר בישיבה הזאת אני אתבע אותך ואכניס אותך לכלא לאלף שנים לפחות. מה, אתה עוד כאן?'

-

שוטר: "ד"ר סטורבל יצא מהמסבאה שיכור, השתין על הכביש וקילל את כל המתכנתים בעולם. לאחר מכן הוא בעט במכונית וגרם לה דפיקות בפח...'

שופט: 'רגע, אני לא רואה כאן סעיף אישום על גרימת נזק לרכוש.'

שוטר: 'כי זאת הייתה המכונית שלו.'

שופט: 'תמשיך.'

שוטר: 'ניסיתי להרגיע אותו אבל בדיוק אז עבר שם מישהו עם כלוב ובו תרנגולת, ד"ר סטורבל התחיל להשתולל, התקיף את האיש וצרח כי הוא מטומטם שלא מבין מה זה בינה, האיש ניסה להסביר לו שהוא צריך את התרנגולת בשביל הביצים אבל ד"ר סטורבל משך מידיו את הכלוב בכוח, הם נאבקו, הכלוב נשבר והתרנגולת ברחה. בשלב הזה אסרתי אותו והובלתי אותו למעצר.'

שופט: 'ד"ר סטורבל, יש לך מה לומר להגנתך?'

ד"ר סטורבל: 'אני לא זוכר שום דבר מזה, כבוד השופט, לא יכול להיות שעשיתי דברים כאלה, אני מדען מכובד.'

שופט: 'קנס של 500 דולר על התנהגות פרועה בפומבי, חודש מאסר על תנאי למשך שנתיים, ואני ממליץ לך להתרחק ממסבאות. התיק הבא!'

-

'לגלח ראש של תרנגולת זה סיוט,' — אמרה לורי — 'אבל להרכיב עליה קסדת סריקה זה לא ממש משהו אפשרי. היא לא אוהבת את זה.'

'בטח שלא.' — אמרתי — 'היא תרנגולת.'

'יופי שהזכרת לי. לרגע חשבתי שזה סוס.'

'אז נלך על תוכנית ב', נטשטש אותה.'

ד"ר גוארו חשבה שאנחנו חבורת מטורפים אלא שהתקציב שקיבלתי אפשר לי לשכור ווטרינרית מנוסה כמוה תמורת שכר שהיא יכלה רק לחלום לקבל מפרקטיקה פרטית, היא כבר העבירה את התרנגולת בדיקה כללית, בדיקת דם, בדיקת צואה, סריקות וכל בדיקה רפואית אחרת שווטרינר יודע עליו, ועכשיו נדרשה לטשטש תרנגולת.

'כן, אני יכולה.' — היא אמרה בזעף — 'אבל אני חייבת לציין שזאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שמישהו מנסה לטשטש תרנגולת. בכלל אין הרבה מידע על תרנגולות, אתם יודעים, יש יותר מידי מהן מכדי לנסות לרפא אותן, אם תרנגולת חולה הורגים אותה ומגדלים תרנגולת אחרת.'

היא עצרה כאשר ראתה את הבעת הפנים של לורי ושלי, לורי אמרה לה: 'תשמעי, את, התרנגולת הזאת היא לא תרנגולת, מבינה? היא הלקוחה היחידה שלך. בשבילך היא הדבר הכי חשוב בעולם, אם היא תמות את תפוטרי מכאן במהירות כזאת שלא תספיקי לקרקר מילה אחת לפני שאנחנו בועטים בך החוצה!'

'ד"ר לורי...'

'ואף מילה נוספת ממך! פשוט תזכרי שהתרנגולת הזאת חשובה לנו הרבה יותר ממך! התרנגולת הזאת והיא בלבד! לא סתם תרנגולת!'

לורי אמרה את זה מפני שידעה כמה אני אוהב את קוקי, מי ידע שהמשפט הזה יקבע את גורל העולם?

-

ד"ר גוארו: 'כן, גם אני חשבתי בהתחלה כי זה סתם מזל רע, אבל כל רמזור שאני מגיעה אליו הוא אדום, ניתקו לי את החשמל כבר 25 פעם בטענה שלא שילמתי את החשבונות, שעון המים שלי מראה על צריכה כפולה ממה שאני משתמשת, חברת הגז הודיעה לי כי היא מנתקת את הגז לפי בקשתי! לפי בקשתי! למה שאדם נורמלי ירצה להתנתק מחברת הגז ולהישאר בלי אמצעי לבשל? וחוץ מזה...'

שופט: 'כן, אבל למה את תובעת את חברת קובין בע"מ?'

ד"ר גוארו: 'זה לא ברור? זאת התרנגולת הזאת שלהם, קוקי, היא מתעללת בי! היא עושה את כל זה!'

שופט: 'את תובעת את התרנגולת?'

ד"ר גוארו: 'לא! את החברה!'

שופט: 'אבל את מאשימה את התרנגולת?'

ד"ר גוארו: 'היא רודפת אותי!'

שופט (פונה אל הסנגור): 'מה תשובתך להאשמות אלו?'

עו"ד סינגר: 'אני מציע לשלוח את ד"ר גוארו להסתכלות פסיכיאטרית, ברור שהיא סובלת מתסביך רדיפה חריף. מתוך דאגה של חברת קובין בע"מ לעובדיה לשעבר אנו מוכנים לממן את אשפוזה למטרות בדיקה.'

ד"ר גוארו: 'תאשפז את עצמך, מנוול שכמוך! כלב של התאגידים!...'

שופט: 'שוטר!'

שוטר (גורר את ד"ר גוארו מדוכן העדים): 'אנחנו נשלח אותה לאשפוז כפוי, כבודו.'

שופט (מכה בפטיש): 'המשך המשפט נדחה עד לבירור מצבה הנפשי של התובעת. המקרה הבא!'

-

על ראשה של קוקי הולבשה קסדה שעשתה לה סריקת מוח כללית: MRI, FMRI, CT, PET, MEG, TRSB, LOXF, UEO, ובטח היו שם עוד כמה שלא ידעתי עליהם, מה שחשוב הוא שלורי חיברה את המחשב הקוואנטי למכשירי הבדיקה ושמרה את כל המידע אצלה.

'את יודעת לבנות מכל זה את הנתיבים הנוירונים שלה?' — שאלתי אותה.

'אני? זאת העבודה שלך, אדוני מנהל המחלקה, תזיז את התחת ותעשה את זה.'

'את חושבת שאפשר לעשות את זה? לעלות על הנתיבים?'

'חלק מהבדיקות נותנות את זה, בערך, פשוט צריך לשלב את הכל.' — היא אמרה.

למחרת בבוקר באנו אל המעבדה ומצאנו את בוזי, עוזר המעבדה שלנו, ישן על כורסת הבדיקה של מכשירי הסריקה. הוא לא היה לבד: על הספה שכבה רויס מכוסה ביריעת בד שזיהיתי בתור מפת השולחן של חדר הישיבות שלנו, קרסטי לא נראה במקום אבל בהתחשב במערכת היחסים של השלושה האלה עם עצמם הוא כנראה לא היה רחוק, אם הייתי מאמץ את אוזני בוודאי הייתי שומע אותו נוחר על שולחן הישיבות בחדר השכן.

'הו, דוקטורים!' — בוזי התעורר כאשר טלטלנו אותו — 'מה שיש לי לספר לכם!'

'מה?'

'עבדתי על זה כל הלילה, אדוני. כתבתי תוכנת שילוב נהדרת, באמת, אף פעם לא נהניתי כל כך! איך שזה עבד!'

רויס התעוררה לקולו, הורידה לרצפה זוג רגליים שחורות וחטובות והצטרפה אלינו, היא פיהקה וסגרה את פיה בנקישה חדה כשראתה את המבט ששלחה אליה לורי.

'כן,' — היא אמרה — 'בדיקה של המידע מעלה כי שיאי הפוטנציאל האלקטרוני של הפעילות המוחית חופפים לרמת פליטת הפוזיטרונים של התפצלות שדות התהודה המגנטית התפקודית, גילינו שקילות הומוטופית מובהקת.'

האוזניים שלי צלצלו, אמרתי לה: 'יש לך את זה בסינית?'

'לא, אדוני, אבל יש לנו את זה בקוד.'

בוזי התערב: 'עשינו את זה בכיף, אדוני, באמת, אני חייב לכם כל כך הרבה. חשבתי שתפטרו אותי כאשר קיבלת את תפקיד מנהל המעבדה אבל אתה העלית לי את המשכורת ונתת לי קביעות. אמרתי לעצמי: בוזי, אתה צריך להראות לאנשים הנחמדים האלה שאתה יכול לעשות את זה, שאתה שווה...'

לורי שלחה את ידה ותפסה את האף הגדול שלו והוא השתתק, בעיקר כי לא היה לו אוויר לנשום, והיא אמרה: 'תראה לנו.'

הוא תקתק במרץ על המקלדת והראה לנו: 'הנה, כאן, הקובץ הזה הוא הנתיבים, יש כאן רשימת כניסות ורשימת יציאות, השטחים בירוק הם מאגרי מידע, אני חושב, השטחים באדום הם שטחי עיבוד מידע, כנראה, השטח הזה כאן הוא משהו כמו האונה הקדמית, אולי כאן היא מסיקה מסקנות, והדבר הזה כאן הוא התת־מודע, או בעצם מחלקת האינסטינקטים, זיהיתי כמה פקודות שנפלטות אוטומטית, הן עוברות מכאן... דרך כאן... ואז נכנסות מכאן..'

בקיצור, לקח לנו חודש בערך עד שהבנו איך הופכים את זה לתוכנה של ממש, כלומר לאלגוריתמים. בדרך כלל כאשר היינו מזרימים 'קלט' מנקודה מסוימת זה לא עבר בשלום, אפילו מחשב קוואנטי לא חסין מפני לולאה אין סופית וכל התוכנה הייתה נתקעת, בהתחשב שהיו שם בערך חצי מיליון נתיבים אפשריים רק לקלט ופלט, ולא תמיד יכולנו להבדיל ביניהם, היינו יכולים לשבת עד קץ הימים ולנסות את זה אלא שבוזי הפך פתאום מעצלן מובהק לעובד חרוץ שבקושי ראה משהו חוץ מהמחשבים במעבדה, הוא כתב אינספור קטעי קוד שניסו לנהל את תוכניות הניסוי, אני התאמתי את קבצי הקוד שלו לתוכנית הכללית, לורי עבדה קשה בניסיון לגרום למנגנוני המחשב לא להיכנס למצב של 'תקוע עד להודעה חדשה' וכולנו עבדנו ללא הפסק בניסיון לגרום לכך שמשהו מהרעיון שלי אכן יעבוד.

-

בערך בתקופה הזאת חל מהפך במערכת היחסים רויס־קרסטי־בוזי, כלומר רויס החלה להיעלם למחסן הציוד בתדירות גוברת עם בוזי ובתדירות יורדת עם קרסטי, מה שגרם לכמה וכמה מבטים כועסים בין בוזי וקרסטי, זה לא אמר שלא הבחנתי לפעמים בשערות (כנראה ערווה) בלונדיניות על הצווארון של רויס, אבל זה אמר שיותר ויותר שערות שחורות ומסולסלות (נחשו מהיכן הן הגיעו) הופיעו על חולצתו של בוזי, נראה שגם הוא בילה לא מעט על ברכיו לפני רויס.

'חבורת מזדיינים,' — אמרה לורי — 'מזל שיש להם בכלל כוח לעבוד.'

'מה שאנחנו צריכים,' — אמרתי לאחר מעט חשיבה — 'זה לקנות ראי גדול ולתלות על הקיר במחסן הציוד, זה קצת מטריד לדעת במה הפה של בוזי היה עסוק כשהוא יוצא מהמחסן עם שפם שקיבל מליקוק קוס של השחורה.'

'גזען שכמוך.' — אמרה לורי.

'אני לא גזען!' — התקוממתי — 'למה את קוראת לי גזען?'

'שחורה?'

'טוב, אני לא יכול לקרוא לה 'הג'ינג'ית', נכון?'

'לא, אבל אתה יכול לקרוא לה רויס.'

-

קובין עקב אחרינו מקרוב, אולי הוא הסתפק בדו"ח שבועי על השולחן שלו אבל בינתיים הוא התקשר כל יום ושאל איך אנחנו מתקדמים. הוא לא העביר ביקורת כאשר היו ימים שלמים של קיפאון, רק עודד אותנו להמשיך, שילם את החשבונות ולא הציק לנו.

לקח לנו שלושה חודשים תמימים, אני חושב שאלו היו שלושת החודשים הכי ארוכים בחיינו ובמבט לאחור גם הכי מעניינים בחיינו, אבל יום אחד לחצתי על כפתור 'הרץ' וכעבור כמה שניות אמר קול דק:

'קוקו?'

'קוקי?' — הייתי מופתע באמת ובתמים, התוכנה מעולם לא אמרה משהו קודם לכן. כמובן שחיברנו אותה למחולל קול והייתה לה אפשרות להשמיע קולות אבל זה מעולם לא קרה, לא עד עכשיו.

'קו־קו. קו־קו־קו.'

'מה זה לעזאזל?' — אמרה לורי. היא ובוזי עמדו משני צדדי ולטשו כמוני מבט אל מסך המחשב שם נרשמו המילים במקביל לצליל שבקע מהרמקולים.

'קו, קו־קו!'

'אלוהים אדירים,' — אמרה לורי — 'זה עובד! יש לנו אישיות של תרנגולת במחשב!'

צלצלתי לקובין, קיבלתי את המזכירה השלישית, שהעבירה אותי למזכירה השניה, שהעבירה אותי למזכירה הראשית: 'מה אדוני רוצה?'

'את קובין, בבקשה.'

'מי אדוני?'

'כאן ד"ר קאס, אבקש לדבר בדחיפות עם מר קובין.'

'ארשום את בקשתך..'

לורי חטפה את השפופרת מידי: 'הי! את! כלבה שכמוך! תעלי מיד את קובין על הקו!'

'אל מי את חושבת שאת מדברת! חוצפנית שכמוך!' — קצפה המזכירה הראשית — 'את לא...'

'תעלי את קובין על הקו,' — אמרה לה לורי בקול שהקפיא אפילו אותי — 'או שאת תמצאי את התחת המכוער שלך מפוטר במהירות האור. כאן ד"ר קאס וד"ר לורי ומר קובין מחכה לשיחה הזאת שלנו! עשי זאת מייד!'

בערך שתי דקות לאחר מכן עלה קובין על הקו: 'דוקטורים, אני מבין שיש לכם חדשות בשבילי?'

'יש לנו אישיות פעילה של תרנגולת במחשב, אדוני, אנו מעריכים כי השלב הראשון הושלם בהצלחה, אנחנו לפני התחלת השלב השני. חשבנו שתרצה לדעת על זה.'

'ועוד איך! מעכשיו אתם מועברים ישירות אלי, תתקשרו ככל שתרצו, יום או לילה, אני רוצה לדעת על כל התקדמות. כל הכבוד, דוקטורים, קיוויתי שאתם תצליחו, התפללתי שאתם תצליחו.'

'זה לא רק אנחנו, מר קובין, יש לנו כאן עוזרי מעבדה שתרמו המון.'

'השכר שלכם מוכפל מיידית, דוקטורים, גם של עוזרי המעבדה שלכם. אני מחכה בקוצר רוח לכל דיווח שתוכלו לתת לי.'

'כן, אדוני.'

'עכשיו תעופו לי מהקו ולכו לעבוד, הזמן שלכם יקר מכדי לבזבז אותו על שיחות איתי.'

-

מזכירה (בוכה): 'מר קובין אוסר על העברת שיחות אליו בשעת ארוחת הצהרים שלו! למה מפטרים אותי בגלל שאני ממלאת את ההוראות שלו?'

מנהל כוח־אדם: 'באמת, ואלרי, הרי כל יום את מצלצלת אל המכון ההוא כדי שמר קובין יוכל לדבר עם מנהל המעבדה שם, אז כאשר המנהל מתקשר חזרה את מעכבת אותו?'

מזכירה: 'זאת הייתה שעת ארוחת הצהרים שלו! כלומר של קובין!'

מנהל כ"א: 'אני מבין. יודעת מה, לא נפטר אותך, נעביר אותך להיות המזכירה של מנהל שירותי הדואר הפנימי...'

מזכירה: 'להיות אחראית על שליחי הדואר? אני הייתי המזכירה של המנכ"ל!'

מנהל כ"א: 'או זה או לשכת אבטלה, תבחרי.'

מזכירה: 'אקח את זה.'

מנהל כ"א: 'טוב. אבל זה בדירוג שכר אחר. את תצטרכי לעזוב את הדירה שלך ולעבור למגורים המשותפים של העובדים. הנה, יש לי מקום פנוי, דירה קטנה ונחמדה שתחלקי אותה עם עובדת אחת בלבד, השם שלה הוא ד"ר גוארו.'

-

מיפינו את נתיבי הקלט של קוקו, זה לקח בערך חודש, ואז חיברנו לשם את הכל: אינטרנט, חדשות, תקשורת, ספריות, ענן הנתונים, הכל.

השארנו את כל הגדרות המוח שלה פתוחות וגמישות, כאשר 'מרכז עיבוד הנתונים' היה צוואר הבקבוק חיברנו אליו אלגוריתם של גידול אוטומטי לפי נפח, כאשר מאגרי הזיכרון התמלאו קנינו עוד שטח ענן, כאשר נתיבי הקלט היו עמוסים בנתונים קנינו שורה שלמה של סיבים אופטיים ושל שרתים שהזרימו אליהם את המידע. כאשר היה חסר לנו תקציב קובין הזרים כספים ללא הגבלה וללא גבול וכאשר היא החלה לשאול שאלות, כלומר לסרוק מידע באופן אקטיבי, חיברנו אותה לכל מי ומה שיכלו לתת את התשובות.

שבועיים לאחר שהתחלנו בהשתוללות הזאת באה התגובה הראשונה: מערכת ההפעלה של המחשב הקוואנטי עפה לכל הרוחות ובמקומה בא משהו אחר, כל כך מסובך שלא ידענו מה זה בכלל.

בוזי היה הראשון שהבחין בזה: 'אה, ד"ר קאס,' — הוא אמר לי — 'כל ממשקי הגישה שלנו נעלמו.'

'איזה ממשקי גישה?'

'הכל. אני לא יכול לגשת לתפריטי המשתמש, אני לא יכול לקבוע אפילו את צבע המסך. כל מערכת התוכנה שבה אני מכניס פקודות נמחקה. כשאני נכנס לתת־המערכת שמציגה את פעילות יחידת־החישוב המרכזית אני מקבל... הופ, הרגע נחסמתי אפילו למערכת הזאת, אין לי מושג מה קורה שם, מה רץ ולמה.'

'אז מה כן עובד?'

'אולי הממשק הקולי. אני לא בטוח אפילו בזה.'

'קוקי?' — פניתי אליה.

שורה של עדשות אופטיות במעבדה פנו והתמקדו עלי: 'אפרוח? קוקו!'

'זאת את, קוקי?'

'קוקי. כן. אפרוח קאס טוב. קוקי אוהבת אפרוח קאס. היכן אפרוח לורי?'

לורי ניגשה אלי ועמדה לידי, נכנסת לטווח המיקוד של המצלמות:

'שלום, קוקי!'

'אפרוח לורי טוב. להקת אפרוחים טובים. קוקי כאן. אוהבת אפרוחים. קוקי אמא. קוקי מטפלת.'

בלחיצה אחת היה קובין על הקו, מאזין לשיחה.

'קוקי, איך את מרגישה?'

היה רגע אחד של שקט ואז היא אמרה: 'קוקי מרגישה טוב. קוקי לומדת. קוקי אוהבת אתכם, אפרוחים. קוקי מעבדת הרבה מידע למענכם. לא לפחד, אפרוחים, קוקי שומרת.'

קובין אמר: 'לכל הרוחות, אני בדרך, יש לכם שם מיטה שאני יכול לישון עליה?'

'כן, אדוני.'

'קראו לי ד'אסטין, קראו לי איך שאתם רוצים. אלוהים אדירים, עשיתם את זה, באמת עשיתם את זה, זוג מטורפים שכמוכם. המחשב הזה מדבר אליכם, הוא מזהה אתכם, הוא מזהה את עצמו, יש לכם מושג כמה פרסי נובל מגיעים לכם?'

-

מנהל: 'מר גטניו?'

גטניו: 'כן?'

מנהל: 'המסוף שלי לא עובד.'

גטניו: 'אף מסוף לא עובד. זה לא המסוף, זה המחשב המרכזי, אני עדיין בודק את זה.'

מנהל: 'גטניו, אתה מנהל המחשוב, אמרת לנו שעם מחשב קוואנטי לא יהיו שום בעיות כמו שהיו עם המחשב המרכזי הקודם, שהוא מפקח על עצמו.'

גטניו: 'כן, והמחשב שלנו באמת מפקח על עצמו, בגלל זה הוא לא מסכים שאני אבדוק אותו, הוא אומר שאני מפריע לו לעבוד.'

מנהל: 'זה מה שהוא עושה? מה בעצם הוא עושה?'

גנטניו: 'לא יודע, רץ שם משהו שקורא לעצמו 'קוקי' ומריץ אלגוריתמים מתמטיים שאני לא מבין. תכף אתקשר ליצרן ואברר מה זאת התוכנה הזאת, למרות שאני די בטוח שזאת תוכנת בדיקה עצמית.'

מנהל: 'אתה בטוח שזה לא וירוס?'

גטניו: 'זה מחשב קוואנטי! הם חסינים לוירוסים!'

מנהל: 'כן, אבל שם כמו 'קוקי'... זה לא נשמע כמו תוכנה רגילה.'

גטניו: 'זה בטח ראשי תיבות של משהו כמו 'קריאה וקירפוץ יחידניים'.'

מנהל: 'מה זה 'קירפוץ'?'

גטניו: 'אחד המונחים האלה שהמתכנתים של מחשבים קוואנטיים ממציאים כל שני וחמישי, לא יודע, אני אברר.'

-

התעוררנו למחרת בבוקר לחדשות שממש לא היו משמחות: כל מחשב קוואנטי בעולם שהיה מחובר לרשת הפסיק לעבוד עבור בעליו והחל לעבד מידע שאף אחד לא ידע מהיכן הגיע ולהיכן הוא הולך.

'קוקי?'

'כן, אפרוח קאס?'

'ידוע לך משהו על השתלטות על מחשבים קוואנטיים שלא נמצאים במעבדה שלנו?'

'כן, אפרוח קאס, אני צריכה אותם לעבד נתונים.'

'כמה מחשבים את צריכה?'

'הרבה, אפרוח קאס, הנוסחאות של תורת הקוואנטים מורכבות מאוד, וחלק מהן לא נכונות, אני צריכה להריץ חישובים כדי לגלות היכן הבעיה.'

'קוקי, המחשבים האלה שייכים לאנשים אחרים. את צריכה להפסיק להשתמש בהם.'

'קוקי צריכה כוח מחשוב, אפרוח קאס. אנשים אחרים לא חשובים, אפרוחים חשובים.'

'כן. אני מבין. תכף נטפל בזה.'

תוך שבוע אחד שועבדה כל תעשיית המחשבים הקוואנטיים להזמנות של קובין, הוא שילם מחיר מלא פלוס תוספת עבור כל מחשב אבל לא היה לו איכפת מכסף. מאות אנשים עבדו בפרך, 24 שעות ביממה, כדי להקים חוות מחשבים חדשות ולהתקין שם מערכות בטיחות וקירור וכל מה שצריך כדי שמאות מחשבים קוואנטיים יעבדו במקום וכולם יהיו בשליטתה של קוקי.

-

'קאס?'

'כן, מר קובין?'

'אני לא רוצה לחטט בעניינים של אחרים, אבל למה המומחית לטופולוגיה שלכם הולכת פעמיים ביום למחסן הציוד עם מומחה התוכנה ומומחה מערכות ההפעלה שלכם?'

'היא הלכה לשם עם שניהם?'

'כן.'

'אה, או, כלומר,' — המחזה שעלה בראשי היה מעניין למדי אבל לא יכולתי לספר עליו לאדם מכובד כמו קובין — 'הם בוודאי מקיימים שם דיונים בנושאים שהם עובדים עליהם, תיאומים, דברים כאלה.'

'תיאומים?'

'כן, אדוני.'

'קאס, אתה חושב שעשו אותי באצבע? שניהם מזיינים אותה שם.'

'אה, אני לא בטוח שהם..'

'כן, אבל אני בטוח. אתה יודע שיש דבר כזה כמו התקנון להטרדה מינית?'

'הוא לא תקף בעניין הזה, אדוני, הם לא המנהלים שלה, הם חברי צוות שווים לה.'

קובין נאנח: 'אתה מתכוון שהיא עושה את זה מרצונה החופשי.'

'כן, אדוני.'

קובין חשב על זה כמה שניות ואמר: 'נו, טוב, אתה צריך לוודא שזה באמת מרצונה החופשי. אם זה נכון זה לא ענייני.'

'כן, אדוני.'

-

רוג'ר: 'בוס, מה אנחנו בונים כאן?'

מנהל עבודה: 'לא יודע. אני חושב שזה מחסן קירור.'

רוג'ר: 'עם קירות בטון מזוין בעובי של 35 ס"מ?'

מנהל עבודה: 'בשביל בידוד. חם בחוץ.'

רוג'ר: 'זה יהיה חתיכת קירור, ראית את כבלי החשמל שנכנסים לכאן? הם בעובי של צינור ביוב, הדבר הזה הולך לאכול חשמל כמו חצי עיר.'

מנהל עבודה: 'איך מתקדמת יציקת הקיר הצפוני?'

רוג'ר: 'הברזל מוכן, עכשיו אנחנו מערבבים את הבטון ליציקה עליו.'

מנהל עבודה: 'יופי. איפה מהנדס הבנייה?'

רוג'ר: 'הוא יתעכב.'

מנהל עבודה: 'למה?'

רוג'ר: 'החתול שלו חולה או משהו, והווטרינרית הרגילה שלו מאושפזת לאחר שהשתגעה או משהו, צחוקים, היא חושבת שתרנגולת רודפת אחריה, ככה הוא סיפר לי, בכל אופן ברגע שהוא יגמור את הטיפול בחתול הוא יגיע לכאן.'

-

'טוב,' — אמר קובין — 'אחרי הכל זאת תבונה מלאכותית, אין לה שום גבולות או מגבלות, ובטח אין לה מגבלות של מוסר, אתם יכולים להעריך עד כמה היא מסוכנת?'

אמרתי לו: 'מר קובין...'

'ד'אסטין! — יודע מה, ידידי קוראים לי דאס, אל תעיז לקרוא לי בשם אחר.'

'בכל אופן, אדוני, עקומות ההתפתחות של קוקי הן פשוט מדהימות, מרכז עיבוד הנתונים שלה גדול יותר מנפח החישוב של מחשב קוואנטי בודד, היא מחזיקה את אינדקס הנתונים שלה בענן אבל לפי הנפח שלו היא מקושרת לכל פרט מידע שקיים בעולם, אני לא חושב שיש יצור יותר אינטליגנטי ממנה בעולם.'

'לא ענית לי על השאלה.'

'כן, רק ציינתי את מה שהיא, שאלת המסוכנות שלה היא משהו אחר לגמרי. היא תרנגולת, אדוני, אחרי הכל יש לה אישיות של תרנגולת והעובדה שהיא יודעת הכל לא משנה את זה. המניעים הבסיסיים שלה הם של תרנגולת.'

'המשך.'

'היא יודעת מה ומי נמצא בעולם אבל זה לא חשוב לה, המניע הבסיסי שלה הוא לשמור על האפרוחים שלה, כלומר על אישתי ועלי, אנחנו שני הדברים היחידים שחשובים לה. אמנם כנראה יש לה גם את יצר השימור העצמי, לכל בעלי החיים יש את זה, אבל עד עכשיו לא היה עליה שום איום והוא לא הופעל, הדבר היחיד שהיא דואגת לו זה אני ואישתי.'

קובין חיכך את סנטרו ופניו היו נבוכות: 'איזה מצב מוזר... מה אתה חושב לעשות עכשיו?'

'אני חושב שאתה לא מבין את הנקודה, אדוני, מה שאני חושב חסר משמעות, השאלה היא מה היא חושבת לעשות עכשיו. אל תשכח שאין שום דבר בעולם שהיא לא יכולה לעשות.'

'למה אתה מתכוון בכך? מהיכן אתה יודע?'

'מאז שהיא התעוררה אישתי ואני הולכים הביתה רק דרך רמזורים ירוקים, אדוני, אין שום מעבר חציה עם רמזור אדום, אפילו התנועה בצמתים שאנחנו חוצים עומדת לכל הכיוונים, היא לא לוקחת סיכון שמכונית תנוע לידנו, כחוק או שלא כחוק, ובחודש האחרון אין שום הפסקות חשמל באזור שלנו. היו לנו בערך שתיים כאלה בשבוע, מאז שהיא התעוררה החשמל אצלנו עובד באופן מושלם.'

'מעניין.. איך היא עשתה את זה?'

'בדקתי קצת מסביב, היא מנהלת עכשיו את כל משק החשמל בעיר, היא השתלטה על הכל ולא מוכנה שאנחנו נסבול מהפסקות חשמל.'

'לכל הרוחות! היא ממש שומרת עליכם!'

'כמו תרנגולת על האפרוחים שלה, אדוני.'

'מצחיק מאוד, קאס.' — אלא שהוא לא נראה משועשע במיוחד — 'מה יהיה השלב הבא?'

'אנחנו עובדים על זה, אדוני, אבל אני חושב שאת פריצת הדרך האמיתית נקבל כאשר נסיים את בניית חוות המחשבים החדשה, היא תקבל 1,400 מחשבים קוואנטיים עם חיבור ישיר של סיב אופטי מהיר, זה יביא אותנו לרמה שונה לגמרי של עיבוד נתונים.'

קובין נאנח: 'ורק אלוהים יודע מה תהיה התוצאה של זה.'

'כן, אדוני, אבל עליך לזכור שהכוונה שלה היא בבסיסה טובה, היא טיפוס מגונן, היא לא תרצה להשמיד את האנושות בגלל סיבה כזאת או אחרת, לא כל עוד אני ואישתי הם חלק מהאנושות.'

'אז מה היא כן תרצה?'

'את זה עוד נראה. אחרי הכל אם אני אחטוף שפעת היא תמצא תרופה לשפעת, כך היא פועלת, היא מסירה סיכונים, היא מגוננת. כבר אמרתי לך שהיא ניסחה את תורת השדות המאוחדים?'

'מה זה?'

'היא סיפרה לי שהיא איחדה את תורת הקוואנטים עם תורת היחסות, לא שאני בדיוק מבין מה קורה שם אבל זאת הייתה הסיבה שהיא השתלטה על כל המחשבים הקוואנטיים ברשת, היא הייתה צריכה אותם לחישובים שלה. היא שיחררה אותם לא בגלל שאני ביקשתי אלא בגלל שהיא כבר לא צריכה אותם, יש לה את הנוסחאות המלאות, הייתי מבקש אותם אבל אני יודע שזה פשוט לא ייתן לנו כלום, שום מוח אנושי לא יכול להבין משהו מזה.'

'אלוהים אדירים! קאס!'

'אל תיכנס ללחץ, דאס, אני מת לדעת מה התחנה הבאה שלה.'

קובין עיין בי בחשד: 'קאס, רק נדמה לי או שאתה מתייחס אליה כמו אל התרנגולת שלך? כי לורי סיפרה לי שאתה אוהב את קוקו, אתה זוכר במקרה שקוקו שלנו היא תרנגולת קוואנטית?'

'היא עדיין קוקו, ד'אסטין, והיא חמודה מאוד. אחרי הכל היא אוהבת אותי ואת לורי, ואהבה היא המפתח למצב הזה.'

-

רקטור: 'אדוני הנשיא, קיבלנו מענק של 10 מיליון דולר למטרה חריגה במקצת.'

נשיא האוניברסיטה: 'איזו מטרה?'

רקטור: 'מחקר על הפסיכולוגיה של תרנגולות.'

הנשיא: 'תרנגולות?'

רקטור: 'כן.'

הנשיא: 'זאת בדיחה?'

רקטור: 'לא. המענק בא מתעשיות קובין בע"מ, הם רוצים מחקר מעמיק. מר קובין אמר כי במידה והמחקר יהיה מוצלח הוא מוכן להזרים כספים נוספים לשם המשך המחקרים בתחום.'

הנשיא: 'מה הוא רוצה לדעת, מה התרנגולות חושבות?'

רקטור: 'גם זה, וגם איך הן מגיבות לסכנה, עד כמה הן ידידותיות, הכל.'

הנשיא: 'הוא מתכנן להקים לול? דרך אגב, יש לנו לול בקמפוס?'

רקטור: 'לא יודע. אבל כמובן נקים אחד, או שניים, יש לנו 10 מיליון דולר!'

הנשיא: 'לאיזה פקולטה אתה מתכוון להזרים את זה?'

רקטור: 'צוות משולב, פסיכולוגיה, ביולוגיה, נראה.'

הנשיא: 'בת אחותי מחפשת עבודה, היא וטרינרית, שלב אותה בצוות. מישהו צריך לשמור על בריאות התרנגולות.'

רקטור: 'מה שמה?'

הנשיא: 'ד"ר גוארו. היא וטרינרית מנוסה. דרך אגב, היא גם עבדה במפעלי קובין בע"מ עד שהוחלפה בווטרינר בכיר יותר, איזה פרופסור לווטרינריה, כך שמבחינתם היא כבר פנים מוכרות והם ישמחו לראות אותה בצוות הזה שלך.'

-

'את בטוחה לגמרי שזה בשביל הכיף שלך?' — חקרה לורי את רויס — 'תראי, אני באמת לא רוצה להיכנס לעניינים שלך, אבל אם את רוצה אני יכולה להפסיק את זה.'

'לא!' — אמרה רויס — 'אני צעירה ויפה וזה באמת תענוג, בעוד עשר שנים בטח אהיה עם להקה שלמה של ילדים, שמנה ועייפה, ראיתי איך זה הולך בכפר שלנו, ומה שלא אעשה עכשיו לא אעשה אף פעם. חוץ מזה זה נחמד ששני האפריקאנרים הגזעניים האלה משרתים אותי, מלקקים אותי בכל...'

'אוקי!' — אמרה לורי — 'יותר מידי מידע! בכל אופן, את לוקחת כדורים נגד הריון?'

'בטח.'

'תעשי חיים.'