הקדמה
הוועדה הסודית הייתה צומת מכריע ועלום במיסוד התנועה הפסיכואנליטית הבינלאומית. דווקא תחת מעטה החשאיות שהגביל את השפעתה הפוליטית הישירה יכולה הייתה הוועדה הסודית להתקיים כזירה סוערת שבה הצטלבו הפוליטי והפסיכולוגי, האישי והציבורי, החברתי והנפשי, המודע והלא־מודע. זירה חשאית זו שימשה כמרחב אטום וחתום שבו התגלעו חילוקי דעות חריפים, נחשפו עמדות שונות ואף מנוגדות, ופרצו עימותים עזים באשר לניהול הפוליטי של התנועה הפסיכואנליטית.
למרות חשאיותה של הוועדה הסודית, שהפכה אותה קולב נוח להשלכה של פנטזיות, המציאות הממשית של פעילותה הייתה שונה במידה ניכרת מזו המדומיינת. פעילות זו הייתה רווייה באלימות רגשית בלתי נמנעת, אשר נבעה מתפקודה של הוועדה הסודית כקבוצה שניטרלה מתחים רגשיים שהעיבו על פעילות התנועה הפסיכואנליטית. התפוררותה של הוועדה הסודית הובילה להשתלטותם של מתחים רגשיים אלימים אלה על התרבות הפוליטית של המוסדות הרשמיים של התנועה הפסיכואנליטית הבינלאומית ושל החברות המקומיות שהרכיבו אותה.
פרויד תמיד היה שער הכניסה לפסיכואנליזה, וצלו נפל על פעילותה של התנועה הפסיכואנליטית כקבוצה — במותו אולי אפילו יותר מאשר בחייו. פנטזיות מודעות ולא מודעות שנרקמו סביב דמותו משרטטות את מתארה של התנועה הפסיכואנליטית כמו הייתה ממסד דתי שעוצב על ידי התלות בפרויד. חקירת הוועדה הסודית כקבוצה שהייתה מוקד ההתרחשות הפוליטית הובילה לגילוי עד כמה פרשנות שכיחה זו, המבוססת על התרשמות אינטואיטיבית, הולכת שבי אחר הפנטזיות שבוטאו במודע ולא במודע במרחב הציבורי של השיח הפסיכואנליטי כמו גם בזירה החשאית של הוועדה הסודית.
התיאוריה של וילפרד ביון על קבוצות מאפשרת לא רק ניתוח ביקורתי של השיח של החברים בוועדה הסודית, אלא גם זיהוי תהליכים לא מודעים של הזדהות אצל פרשנים שונים עם פנטזיות שכיחות אשר פזורות בשיח זה ואיתור ההטיות שהזדהות כזו יוצרת בקריאה הרווחת של תולדות הפסיכואנליזה. ראשיתה של התנועה הפסיכואנליטית נראית אחרת כאשר מתבוננים בה לאור ניתוח של המתחים הרגשיים ושל התהליכים הקבוצתיים בפעילותה של הוועדה הסודית.
בהיעדר תיאוריה הולמת לניתוח שיטתי וביקורתי של מתחים רגשיים לא מודעים בקבוצות, נותר מרחב ביניים עמום, שטח הפקר שנפרש בין הפוליטי לבין הפסיכולוגי. כאשר תופעות הקבוצה אינן זוכות לפענוח שיטתי אלא רק לפרשנות אינטואיטיבית, פרשנות כזו מוּעדת להזדהות עם פנטזיות לא מודעות שמגולמות בתופעות הקבוצה, הזדהות שאותה אני מכנה היקסמות פנטזמטית. גם מבחינתי, החקירה של תולדות הוועדה הסודית הייתה כרוכה בהתפכחות מאותה פרשנות שכיחה אשר מדגישה שוב ושוב את התלות של הפסיכואנליזה בפרויד. פרשנות כזו נראתה לי נכונה אינטואיטיבית, עד שמצאתי כיצד להתייחס לתופעות הקבוצה שתמיד נזנחות בקרן זווית או זוכות להתעלמות גורפת.
התיאוריה של ביון היא המשגה של ההתנסויות שעבר בקבוצות שונות. המשגה זו הובילה לשורה של יישומים, ובכללם, בראש וראשונה, מה שמכונה סדנאות יחסי קבוצות. התנסות בסדנאות יחסי קבוצות כרוכה בחשיפה ישירה לתופעות הקבוצה, משמע לאותו רובד של מתחים רגשיים שכרוכים בהכרח בהשתתפות בקבוצה אנושית, כמו גם להתנהגות של אנשים בקבוצות במצבים של עמימות וחרדה. עבורי, ההתנסות בסדנאות יחסי קבוצות הייתה חיונית להבנת ההמשגה של ביון, ובהכרח הייתה גם תנאי לפיתוח גישה אחרת למחקר תופעות היסטוריות, חברתיות ותרבותיות, התבוננות הממוקדת בשטח ההפקר של תופעות הקבוצה. ספר זה נכתב בעקבות התנסות חוזרת בסדנאות יחסי קבוצות בד בבד עם קריאה בספרו של ביון התנסויות בקבוצות (1992) שבו הוא מציע מערכת מושגית שממשמעת את ההתנסות בכאוטיות הסוחפת והמאיימת של קבוצות אנושיות. באמצעות המשגה זו של המתחים הרגשיים שנוצרים בקבוצות אפשר לראות כי תופעות הקבוצה מעצבות מערכת מורכבת של הגנות חברתיות, אשר נמצאת בתשתית בניית החברה ויצירת התרבות.
התיאוריה של ביון על קבוצות טומנת בחובה פוטנציאל שטרם מומש במלואו לחיבור משמעותי בין הפוליטי לבין הפסיכואנליטי. אפשר לדמות את תופעות הקבוצה למטבע שמצדו האחד התבליט הפוליטי — סמלים של עוצמה, ומצדו האחר התבליט הפסיכואנליטי — אדיפוס פותר את חידת הספינקס; במסגרת מטפורה זו, חקירה של תופעות הקבוצה בזירה הפוליטית, במערכת החברתית או במרחב הציבורי של התרבות גורסת שלא רק התבליטים מרתקים, מעניין גם המטבע שמשמש להם תשתית. זאת משום שהמשגה זו מתייחסת למרחב הביניים שבו מתחולל הפוליטי — ההתרחשות האנושית המתמדת שיוצרת את החברה ואת התרבות.
ספר זה מבוסס על עבודת דוקטורט שנכתבה במסגרת מכון כהן להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות ובית הספר להיסטוריה. ברצוני להודות לפרופ' ז'וזה ברונר על העבודה המשותפת, על הסובלנות והסבלנות שאפשרו את השלמת המחקר ועל התבונה והעומק האינטלקטואלי שהעמיד לרשותי בנדיבות כל השנים. תודה לפרופ' רבקה פלדחי, שקראה והעירה, לימדה ועודדה, וכן לפרופ' גדעון פרוידנטל, שענה בסבלנות על שאלות שונות ומשונות.
תודה לכל הצוותים והמשתתפים שפגשתי בסדנאות יחסי קבוצות של אפק — האגודה הישראלית ללימוד תהליכים קבוצתיים וארגוניים, אשר למעלה מעשור הציעו לי הזדמנות ללמידה מההתנסות, כמו גם הבנה של העוצמה וההשפעה של מתחים רגשיים בקבוצות.
תודה לקוראים הראשונים של ספר זה, פרופ' אורי הדר וד"ר יוסי טריאסט. תודה לענת וינברג על הנוכחות המתמדת. תודה מיוחדת שמורה לשותפים במסע הקריאה והפענוח של כתבי ביון — יעל מור, ענבל שני, חגית לבל וד"ר איתן קצב. תודה לאנדרי שינברג, שקרא, העיר והאיר את עיניי. תודה לד"ר מיכל רז ולרונה כהן על החברות, הקריאה, ההערות והעצות. ותודה על התמיכה והעזרה, ההתעניינות וההקשבה, לכל אלה שהיו שם כל השנים — מרסלו מאואס, ד"ר משה ברגשטיין, חנה מרדר, נירה ססלר, איבון נתנזון, הדסה סטולר, ד"ר גיא כהנא ויהודה יעקובובסקי־יש"י.
