אל המומחה
אדוני הנכבד,
הַחְלָטַתי לאפשר את הוצאת הספרון הזה מלווה בהתלבטויות, משום שלא אוכל למנוע את הגעתו לידי אדוני.31
ואדוני ייגש אל הספר, ממש כפי שאנשים מסוגו ניגשים אל ספר המכריז מראש שהוא פונה לכל אחד. ספר שאינו פונה סתם, כפי שהיית מאשר בוודאי בטובך הרב, אל "הציבור הרחב", כדי שגם לו יהיה בדרכו שלו חלק במחשבות שהגית בחדרך השקט; אלא אל כל אחד ממש. ואתה, אדוני, בכלל זה. אם תרשה שיכללו גם אותך, אם תודעתך העצמית הגבוהה לא תוליכך לחשוב שאיש אינו יכול עוד לכלול אותך במילים "כל אחד".
או־אז תיטול את אבן ה"לא מדעי!" הישנה והטובה, המוכנה תמיד ליידוי, ותניח אותה לידך. הסר דאגה מלבך — מיד תוכל ליידותה. לא אוכל להימלט מפגיעתה גם אם ארצה. שכן בנוסף על הסיבות האחרות, מלכתחילה מצוי אני כאן מולך בעמדה נחותה — הגם שהיא נעימה לי — של זה השולח את אקדמות המילין ליצירתו שכבר הושלמה. היצירה עצמה היא מדע. היא ניחנת בשלמות ובגימור הנושאים את משקל עצמם. המדריך32 לעולם יהא רק מדריך, בעצמו הוא אינו מדע. לעד יהא עליו לאכזב את מי שדורש הוכחות, ממש כפי שיאכזב את מי שדרישה זו כבר מצויה מתחת לכבודו. המדריך תפקידו להדריך, זו ה"הוכחה" שלו. אבל עליו להימנע ממתן ההוכחה המכרעת: אסור למדריך להרחיק לכת, פן יגיע ליעד. רק ההגעה אל היעד מעניקה לכל המדריכים את אימותם ואת הצדקת קיומם.33 רק הסוף מוכיח את ההתחלה. האימות הוא ההוכחה האמיתית. אבל מה אני שח! לו היה אדוני מסכים למילותיי האחרונות, או למצער רק מבין אותן, הרי שלא היה מי שהנו, דהיינו המומחה בתחום. ואיך יכולתי כלל לקוות שאדוני יפסיק להיות כזה, ויהפוך לזה אשר אליו עליי לפנות, לטוב ולרע, זה שלעולם, חוששני, אדוני לא יהיה: דהיינו הקורא.
אני נפרד מאדוני על המפתן, על הסף בכל מובן, ונותר שלו במסירות רבה,
המחבר
