טוטם וטאבו

הקדמה

 

ארבעת החיבורים שלהלן פורסמו תחת הכותרת המשמשת כותרת משנה לספר זה, בשני השנתונים הראשונים של כתב העת Imago שאני מוציאו לאור, והם מהווים ניסיון ראשון מצדי ליישם נקודות מבט וממצאים של הפסיכואנליזה על בעיות לא־מלובנות של הפסיכולוגיה של העמים. מצד אחד הם מהווים אפוא ניגוד לעבודתו רחבת ההיקף של ו' ווּנדְט, המשתמש בהנחותיה ובשיטות עבודתה של הפסיכולוגיה הלא־אנליטית לשם אותה מטרה, ומצד שני הם מנוגדים לעבודותיה של האסכולה הפסיכואנליטית של ציריך, השואפות, בניגוד לוונדט, לפתור בעיות של הפסיכולוגיה של הפרט בעזרת חומר מתחום הפסיכולוגיה של העמים.2 אני מודה ברצון שהדחף הראשוני לעבודותיי שלי בא משני הכיוונים הללו.

פגמיהן של עבודותיי ידועים לי היטב. אינני רוצה לגעת באלה הטמונים בעובדת ראשוניותם של המחקרים האלה. אך פגמים אחרים דורשים כמה מילות פתיחה. אמנם ארבעת החיבורים המקובצים כאן מבקשים לעורר את התעניינותו של חוג רחב יותר של אנשים משכילים, אבל למעשה רק אותם מעטים שהפסיכואנליזה בייחודה שוב אינה זרה להם יכולים להבינם ולהעריכם. החיבורים מבקשים לתווך בין אתנולוגים, בלשנים, אנשי פולקלור וכדומה מצד אחד לבין פסיכואנליטיקאים מצד שני, ובכל זאת אינם יכולים לספק את מה שחסר, לא לאלה ולא לאלה; לא מבוא לטכניקה הפסיכולוגית החדשה לראשונים ולא שליטה מספקת בחומרים המצפים לעיבוד לאחרונים. כך שמן הסתם יהיה עליהם להסתפק בכך שיעירו את תשומת לבם של אלה ושל אלה ויטפחו את התקווה שמפגש תכוף יותר בין הצדדים לא יוכל שלא לשאת פרי למחקר.

שני הנושאים העיקריים הנותנים לספר קטן זה את שמו, הטוטם והטאבו, אינם זוכים בו לטיפול שווה. הניתוח של הטאבו מופיע כניסיון ממצה ומבוסס היטב לפתור את הבעיה. הבדיקה של הטוטמיזם מסתפקת בהצהרה: זה מה שההתבוננות הפסיכואנליטית יכולה לתרום כרגע לליבון בעיות הטוטם. ההבדל הזה טמון בכך שהטאבו למעשה מוסיף עדיין להתקיים בקרבנו; אף על פי שהוא נתפס באופן שלילי ומכוון לתכנים אחרים, אין הוא שונה מבחינת טיבו הפסיכולוגי מ"הציווי הקטגורי" של קאנט, המבקש לפעול באופן כופה ודוחה כל הנמקה מודעת. לעומת זאת הטוטמיזם הוא מוסד דתי־חברתי זר לתחושתנו היום, מוסד שנזנח זה מכבר במציאות והוּמר בצורות חדשות, הותיר רק עקבות מזעריים בדת, במנהגים ובהליכות של עמי התרבות בהווה, ועבר גלגולים רבים אפילו בקרב אותם עמים הדבקים בו עוד היום. ההתקדמות החברתית והטכנית של ההיסטוריה האנושית יכלה להתנכל לטאבו הרבה פחות מאשר לטוטם. בספר זה העזתי לנסות ולגלות את המשמעות המקורית של הטוטמיזם מתוך עקבותיו היַלדיים, מתוך הרמזים שבהם הוא שב ומופיע בהתפתחות ילדינו שלנו. הקשר האמיץ בין טוטם וטאבו מורה על המשך הדרך המוליכה אל ההשערה המיוצגת כאן, ואם זו נראית בסופו של דבר רחוקה למדי מהסבירות, הרי אין בתכונה זו כדי לערער על האפשרות שהיא התקרבה ברב או במעט אל המציאות שכה קשה לשחזרה.

 

רומא, ספטמבר 1913