פרולוג
מטה משמר החופים האיטלקי
המרכז לתיאום הצלה ימית
רומא
סגן פְּיֵטְרוֹ רֶנְזִי, במדי השרד הלבנים, ענה לטלפון כשרעם חזק הרעיד את הבניין.
"מֵיידֵיי! מיידיי!" קרא קול באנגלית במבטא כבד. "אני בקו רוחב N שלוש, שלוש, ארבע, תשע."
רנזי נקש באצבעותיו כדי למשוך את תשומת ליבו של עמיתו. "שלוש, שלוש מעלות?" שאל.
"ארבע, תשע," חזר האיש בקשר.
רנזי וחבריו חששו בדיוק משיחה כזאת הלילה. האנשים שעסקו בהברחת פליטים מצפון אפריקה לא היו אנושיים, הם עשו זאת למטרות רווח בלבד. ברגע שקיבלו את כספם, הם העלו את הפליטים על סירות רעועות, השליכו פנימה מצפן וטלפון לווייני שהמספר של משמר החופים תוכנת לתוכו מבעוד מועד, וכיוונו אותם לעבר איטליה.
רק לעיתים רחוקות ציידו אותם בכמות מספקת של דלק, ולעיתים רחוקות אף יותר בדקו את תחזית מזג האוויר. כבר עכשיו דווח על גלים בגובה של יותר מחמישה־עשר מטרים, והסערה רק החלה לצבור כוח.
"שלושים ותשע מעלות, ארבעים וחמש דקות צפון," חזר רנזי, מאשר את מיקומו של הקורא.
"כן."
"ומה מתחת לזה? אני צריך את המספר מתחת לזה."
"בבקשה," התחנן האיש, "הסוללה עומדת להיגמר."
"תירגע, אדוני. אני צריך את המספר שמתחת."
האיש קרא את המספר שעל הצג: "אחת, שלוש. נקודה ארבע, אחת."
רנזי הקיש את הקואורדינטות במחשב: '49°33 צפון-'41°13 מזרח. מיקומו של כלי השיט שבמצוקה הופיע על המסך הענק בחזית מרכז המבצעים. הסירה הייתה במרחק מאה ועשרים מיילים ימיים מהאי לַמְפֶּדוּסָה, הנקודה הדרומית ביותר של איטליה.
"בבקשה מכם, עזרו לנו," התחנן האיש. "הסירה מלאה מים, אנחנו טובעים."
"אדוני, בבקשה ממך. נשלח אליכם כוח חילוץ, אבל אתה חייב להישאר רגוע. כמה אנשים נמצאים על הסירה?"
"מאה וחמישים בני־אדם. הרבה נשים. הרבה ילדים. בבקשה, מהר. אנחנו בסכנה. אנחנו טובעים."
מסוק של משמר החופים לא בא בחשבון, הם היו הרבה מדי ורחוקים מדי.
סגן רנזי הביט בכלֵי השיט שנראו על המסך הגדול. הוא ראה כמה במרכז הים התיכון ובדק מי מהם קרוב מספיק כדי לבצע את החילוץ.
אף אחד. קברניטים מנוסים כבר נמלטו ממסלולה של הסערה, וכלֵי השיט שראה היו במרחק של שעות רבות מהסירה.
"הלו?" קרא האיש. "הלו? אתה שומע אותי, בבקשה?"
"כן, אני עדיין שומע אותך."
"הגלים ממש גבוהים. כל האנשים חולים. אנחנו צריכים שתעזרו לנו."
"אדוני," ניסה רנזי שוב להרגיע את האיש, "אנחנו שולחים אליכם ספינה שתחלץ אתכם, אבל חשוב שתישאר רגוע."
"אוקיי, אוקיי."
"תגיד לי, כמה עזרי ציפה יש לכם?"
"עזרי ציפה?" חזר האיש.
"חגורות הצלה," אמר רנזי. "כמה חגורות יש לכם?"
הייתה הפסקה. האיש תרגם את השאלה לאנשים שעל הסירה. תשובתו, כשחזר, הקפיאה את עצמותיו של רנזי, "אין לנו חגורות הצלה."
