1
האכילה, פעולה המקיפה את האדם כולו
אחי היקרים, אחיותי היקרות, הדברים שאני עומד לומר לכם על התזונה הם בעלי חשיבות עליונה וידועים למעטים, אף בקרב המשכילים והמפותחים ביותר. סביר להניח שבתחילה תחשבו שאין הדבר מעניין כל כך, אבל ככל שתקשיבו לי, ובעיקר כאשר תתחילו לתרגם את האמיתות הללו למעשים, תיאלצו להודות ביכולת שלהן להעשיר, ליפות ולחולל שינוי בחייכם.
נניח שמסיבה זו או אחרת נאלצתם לוותר על אוכל למשך כמה ימים. בסיומו של אותו פרק זמן, נחלשתם עד כדי כך שאינכם מסוגלים ללכת או לבצע תנועות פשוטות. אם בשלב זה, מישהו נותן לכם פרוסת לחם או פרי כלשהו, למרות היותכם עשירים ומשכילים, מנת האוכל הדלה הזאת תהיה יקרה בעיניכם יותר מכל חוכמתכם ועושרכם גם יחד. כבר בנגיסה הראשונה, אתם מרגישים שהחיוּת שבה אליכם. מדהים כמה מהר זה קורה! אותה נגיסה ראשונה מפעילה כוחות ומנגנונים רבים כל כך, שיידרשו לי חיים שלמים למנות את כולם.
האם עצרתם אי פעם לחשוב על כוחם של היסודות המצויים במזון, או על העובדה שכאשר עליכם לעמוד שוב על הרגליים, ארוחה היא תמיד יעילה הרבה יותר מכל מחשבה, רגש או מאמץ של הרצון? אתם מתייחסים אל המזון כאל דבר חשוב רק ברמת האינסטינקט, ואין לו כול חשיבות בעיניכם ברמת החיים השכליים או המודעים, אך למרות זאת המזון הוא הדבר היחיד שמסוגל להשיב לכם את הבריאות והמרץ. הודות למזון שאתם אוכלים, אתם מסוגלים להמשיך לפעול, לדבר, להרגיש ולחשוב.
המקודשים תמיד הקדישו חלק נכבד מזמנם לחקר התזונה. הם גילו שהמזון, אשר נוצר תדיר בחוכמה נשגבת בסדנתו של אלוהים, מכיל יסודות מאגיים-קסומים שלא זו בלבד שבכוחם לשמר ולחדש את בריאותנו הגופנית והנפשית, אלא גם לגלות לנו נפלאות גדולות. אך אם ברצוננו להפיק תועלת מיסודות מאגיים אלה, עלינו קודם כול לדעת מהם התנאים שעלינו למלא מצדנו.
כולם מכירים בעובדה שהמזון עומד בראש מעייניו של כל אדם. המזון מעסיק את בני האדם לפני כול דבר אחר – הוא מביא אותם לצאת לעבודה מדי יום ואף להילחם למענו – המזון הוא מקורן של רבות מהמלחמות והמהפכות! אבל גישה זו למזון אינה אלא אינסטינקט משותף לבני-האדם ולבעלי החיים: הם עדיין לא הבינו את החשיבות הרוחנית של פעולת האכילה. למען האמת, הם אינם יודעים לאכול. הביטו באנשים בשעת הארוחה ותראו שהם קולטים את מזונם במכאניות ובהיסח הדעת, הם בולעים הכול בלי ללעוס. בראשם ובליבם גועשים רעיונות ורגשות חסרי כול סדר והיגיון, ולעתים קרובות הם אפילו רבים זה עם זה בזמן הסעודה. לכן אין כול פלא שבכך הם גורמים לעצמם מיחושים, סבל וכאבים גופניים ומפריעים לתפקודם התקין של האיברים. דבר אינו מתפקד עוד כמו שצריך – לא העיכול, לא ההפרשות ולא הרחקת הפסולת הרעילה.
אלפי אנשים מביאים על עצמם מחלות בדרך זו ואין להם כל מושג שבעיותיהם נובעות מהדרך שבה הם אוכלים. מספיק רק להתבונן מה קורה במשפחות רבות: לפני הארוחה, אין לאף אחד מה להגיד לחברו, כולם עסוקים בקריאה, בהאזנה לרדיו ולטלויזיה או בעיסוקים קטנים אחרים… אבל ברגע שמגיע הזמן לאכול, פתאום הם מרגישים צורך לספר סיפור או אפילו לסגור חשבון פתוח עם מי מהסועדים, וכך מתנהלת כל הארוחה בדיבורים, ויכוחים ומריבות. אחרי ארוחה שכזאת הם מרגישים שהם זקוקים למנוחה, או אפילו לתנומה קלה, ומי שצריך לחזור לעבודה עושה זאת ללא כול חשק והתלהבות. לעומת זאת, מי שיודע לאכול נכון, מוצא את עצמו, אחרי הארוחה, צלול וערני.
אתם תוהים: "אם כך, כיצד עלינו לאכול?…" ובכן, אני רוצה לספר לכם כיצד אדם מקודש מתייחס לסוגיית האכילה. על מנת להעניק לעצמו את התנאים הטובים ביותר ולקבל את היסודות שהוכנסו למזון במעבדות הטבע, המקודש מתחיל במדיטציה ובהתכוונות לבורא ומעל לכול, הוא אינו משוחח בשעת הסעודה – הוא אוכל בשתיקה.
אל לכם לחשוב שהשתיקה בשעת הסעודה היא מנהג נזירי ותו לא. כי החכם, המקודש, אוכל בשתיקה. הוא לועס את הנגיסה הראשונה שלו מתוך מודעות ומאריך בה ככל האפשר, עד שכול החומר נעלם מפיו אפילו בלי לבלוע. למצב התודעה שלכם בשעת הנגיסה הראשונה, יש חשיבות גדולה ביותר, כי הצעד הראשון מפעיל את המנגנון הפנימי. לכן, עליכם להתכונן מבעוד מועד ולוודא את קיומם של התנאים המיטביים. אל תשכחו שההתחלה היא הרגע החשוב ביותר בכל פעולה ובכל מעשה, כי היא זאת שקובעת את אופן הפעולה ומשחררת כוחות שישפיעו על הפעולה לכול אורכה. אם אתם שרויים במצב תודעה הרמוני בהתחלה, הוא יישמר גם בהמשך.
חשוב לאכול לאט וללעוס את המזון היטב, כיוון שהדבר עוזר לעיכול, כמובן, אבל גם מפני שהפה, שהוא האיבר הראשון המקבל את המזון, הוא המעבדה החשובה ביותר במחזור התזונה, כיוון שהוא הרוחני ביותר. הפה מתפקד למעשה כקיבה אמיתית בסופגו את החלקיקים האתריים ואת האנרגיות העדינות והחזקות יותר של המזון, בעוד החומרים הגסים יותר נשלחים לקיבה.
בפה יש מנגנונים מושלמים להפליא בצורת בלוטות על הלשון ומתחתיה, שתפקידן הוא למצות ולדלות את החלקיקים האתריים מהמזון. כמה פעמים זה קרה לכם? הייתם רעבים כל-כך, כמעט עד כדי עילפון, ואז התחלתם לאכול… כבר בנגיסות הראשונות, עוד לפני שהמזון התעכל, הרגשתכם השתפרה והתמלאתם בכוחות מחודשים. איך הדבר קורה מהר כל כך? זה קורה הודות לעבודה שמתבצעת בפה – גופכם כבר החל לספוג את האנרגיות ואת היסודות האתריים הדרושים להזנת מערכת העצבים. מערכת העצבים כבר ניזונה עוד לפני שמגיע האוכל לקיבה.
אינכם אמורים להיות מופתעים מכך שניתן לדלות ולמצות חלקיקים אתריים מהמזון. פרי, למשל, מורכב מחומר מוצק, מנוזל, מגז ומאתר. כולם יודעים מהו חומר מוצק ומהו נוזל. פחות אנשים שמים לב לניחוח, שהוא כבר חומר מעודן יותר השייך לתחום האוויר (והגז). בנוגע למימד האתרי של הפרי, שקשור לצבע שלו ובמיוחד לחיים הטמונים בתוכו, מדובר בנושא לא מוכר ומוזנח לגמרי. עם זאת, הוא בעל חשיבות עליונה כיוון שבאמצעות החלקיקים האתריים שבמזונו, האדם מזין את גופיו המעודנים.
כיוון שלאדם יש גם גוף גשמי, פיזי וגם גופים אחרים, מעודנים יותר (הגופים האתרי, האסטרלי, המנטלי, הסיבתי, הבודהי והאטמי), שבהם שוכנים תפקודיו הנפשיים והרוחניים. נשאלת השאלה כיצד יש להזין את הגופים המעודנים הללו, היות ובשל בורותם של האנשים, קורה לעתים קרובות שהם לא מקבלים את המזון הדרוש להם. האדם יודע, פחות או יותר, מה עליו לתת לגופו הגשמי (אני אומר "פחות או יותר" כי רוב האנשים אוכלים בשר המזיק מאוד לבריאותם הגופנית והנפשית-רוחנית), אבל אין לו מושג מה עליו לתת לגופיו האחרים: לגוף האתרי (או החיוני), לגוף האסטרלי (שהוא משכן התחושות והרגשות), לגוף המנטלי (שהוא משכן השכל), ואפילו ברמות גבוהות יותר, לגופי האני העליון שלו.
כפי שהזכרתי קודם, עליכם ללעוס את מזונכם היטב, אבל הלעיסה עוזרת בעיקר לגוף הגשמי. לטובת הגוף האתרי עליכם לנשום בצורה נכונה. כפי שהאוויר מגביר את הלהבה (ידוע שכאשר נושפים על גחלים בוערות נוצרת להבה), כך גם כאשר אתם נושמים עמוקות בזמן הארוחה, התוצאה תהיה בעירה טובה יותר. בסופו של דבר, העיכול, בדומה לנשימה ולחשיבה, הוא עניין של בעירה. ההבדל היחיד ביניהם הוא מידת החום ומידת הטוהר של החומר שבוער בכל מקרה ומקרה. לפיכך, כשאתם אוכלים, עליכם להפסיק מפעם לפעם כדי לנשום נשימה עמוקה וכך הבעירה המשופרת, שתבוא בעקבות זאת, תאפשר לגוף האתרי לדלות ולמצות את החלקיקים המעודנים יותר מהמזון. היות והגוף האתרי נושא בתוכו את החיים, הזיכרון והתפיסה החושית, תוכלו אך ורק להפיק תועלת מהתפתחותו.
הגוף האסטרלי מזין את הרגשות, שהם יסודות של חומר מעודן יותר מהחלקיקים האתריים. אם תעצרו למספר רגעים ותביטו על מזונכם באהבה, או אז יוכל גופכם האסטרלי להפיק ממנו משהו יקר בהרבה מהחלקיקים האתריים, וכשהוא ניזון מיסודות אלה, בכוחו להצית בכם רגשות נעלים ביותר: רגשות אהבה לעולם כולו ותחושה עמוקה של אושר, שלווה והרמוניה עם הטבע.
לרוע המזל, בני האדם הולכים ומאבדים את תחושת האחדות עם הטבע: הם כבר לא חשים בהגנה, בדאגה, באהבה ובידידות של הטבע הסובב אותם, של העצים, ההרים והכוכבים. הם נמצאים בחרדה, הם מוטרדים, ואפילו בבית, אפילו כשהם ישנים בלילה, מקננת בהם תחושה מעורפלת של איום. זוהי תחושה סובייקטיבית לחלוטין, היות והם אינם נמצאים בשום סכנה, אבל משהו בתוכם מתפרק והם כבר לא מרגישים בהגנתה של 'אימא טבע', כיוון שגופם האסטרלי לא קיבל את המזון הדרוש לו.
תנו לגופכם האסטרלי את המזון הדרוש לו ואז תזכו לתחושה נפלאה של בריאות ומלאות שתעורר בכם צורך להפגין נדיבות ורצון טוב. וכאשר תידרשו לפתור שאלות חשובות, תגלו שאתם מסוגלים לטפל בהן ביד רחבה ופייסנית, מתוך הבנה ובנדיבות.
כדי להזין את גופו המנטלי, מרכז המקודש את תודעתו במזון. הוא אפילו עוצם את עיניו כדי להתרכז חזק יותר. כיוון שהוא רואה במזון גילוי של האלוהות, הוא משתדל ללמוד אותו מכל כיוון: מאין בא המזון אל שולחנו, אלו יסודות הוא מכיל, התכונות והסגולות של סוגי מזון שונים, הישויות שהשתתפו בהכנתו (כי ישויות נראות ובלתי נראות פועלות כל הזמן בכול צמח ובכול עץ). כשתודעתו שקועה במחשבות אלה, מספק לו מזונו יסודות העולים אפילו על אלה של הרמה האסטרלית. בהירות מחשבה והבנה עמוקה של החיים ושל העולם נוצרות בארוחות שמתקיימות בתנאים אלה. כשהמקודש עוזב את השולחן אחרי ארוחה כזאת, כושר ההבנה שלו מוגבר וזוהר עד כדי כך שהוא מסוגל להתמודד עם המטלות השכליות והמאתגרות ביותר.
רוב בני האדם חושבים שמספיק לקרוא, ללמוד ולחשוב כדי לפתח יכולות מנטליות. אך אין זה נכון: למידה והרהור הם הכרחיים אבל אין בהם די. בזמן הארוחה יש להזין גם את הגוף המנטלי כדי שיהיה מסוגל לעמוד במאמץ ממושך ולהתחזק.
עליכם להבין היטב – גופנו האסטרלי וגופנו המנטלי הם הכלים, בהתאמה, של הרגש והמחשבה, עלינו לתת להם את סוג המזון שהם זקוקים לו, אם ברצוננו להיות מסוגלים למלא את חובותינו בתחום הרגשי והשכלי.
מעבר לגופיו האתרי, האסטרלי והמנטלי, יש לאדם גופים אחרים, אפילו רוחניים יותר: הסיבתי, הבודהי והאטמי, שהם משכנם של ההיגיון, הנשמה והרוח, בהתאמה. גם שלושת הגופים הללו זקוקים לתזונה, ובאפשרותכם לתת להם את המזון הדרוש להם כשאתם מציפים את ליבכם ברגשות הודיה כלפי הבורא. לב מלא תודה (עוד דבר שנעשה נדיר יותר ויותר) יפתח את שערי השמיים, והברכות הגדולות ביותר ירדו עליכם מהשמיים, כגשם של ברכה. כשזה יקרה, תתגלה הבריאה כולה לעיניכם, ואתם תראו, תרגישו ותחיו! ההודיה מסוגלת להפוך חומר גס לאור ולשמחה, ועליכם ללמוד כיצד להשתמש בה.
כשתדעו להזין את שלושת הגופים הגבוהים שלכם, יחולקו החלקיקים המעודנים שאתם מפיקים מהמזון לכל גופכם, למוח, למקלעת השמש ולכל שאר האיברים. אז תתחילו להבין שיש לכם צרכים אחרים ואיכות של שמחה מסוג נעלה יותר, וכך ייפתחו בפניכם כול האפשרויות.
בגמר הארוחה, אל תעזבו את השולחן ברגע שסיימתם לאכול ואל תחזרו מיד לדיוניכם או לעבודתכם. מצד שני, אין זה מומלץ גם לבלות שעה או שעתיים בכורסה או על הספה. אם תשכבו "לנוח", כמו שאומרים, האמת היא שלא תהיו נינוחים, אלא תהיו כבדים וגופכם יהפוך עצל. כשאתם מסיימים לאכול, הישארו בשקט כמה דקות, נשמו עמוק מספר פעמים כדי להשיג חלוקה טובה יותר של האנרגיה בגופכם. אם תעשו זאת, תרגישו רעננים ומוכנים לכל עבודה שהיא.
אין להסתפק בהתחלה טובה לארוחות. עליכם גם לסיים אותן בצורה הטובה ביותר כדי שפעילותכם הבאה תתחיל גם היא ברגל ימין. לעולם אל תשכחו שלכול פעילות ומעשה יש התחלה וההתחלה הזאת היא רגע המפתח.
