עִצמו את עיניכם
עצמו את עיניכם לרגע. דמיינו שאתם צפים על ים שליו. זה עתה מילאתם את ריאותיכם אוויר. אתם צפים שברירית, אך לא תשקעו. התרכזו באדוות הקלות ואל תניחו לחשש המתעתע בזווית מחשבתכם להפר את הדממה.
עתה נשפו ושאפו שוב. לא לאט מדי, לא מהר מדי.
עצומי עיניים, דמיינו עוד. נאמר שמה שאירע, לא אירע? דמיינו כי אי־שם בנבכי העבר, סטה דבר ממסלולו וישראל של היום הוזחה מהדרך בה פסעה במעט וכך פילסה לה נתיב שונה לגמרי. זה קשה, אני יודע. אולי אפילו בלתי אפשרי. דמיינו בכל זאת.
דמיינו, למשל, מה היה קורה אילו בבחירות לכנסת השנייה, בשנת 1951, לא מפא״י הייתה שבה ואוחזת במושכות השלטון אלא מפלגה ליברלית. דמיינו כי במקום משטר הבולשביזם המתון שנוצר בישראל של ימי בראשית, היה השלטון נמסר ומתעצב דווקא בידיהם של מי שהתחנכו על ברכי הליברליזם הקלאסי.
דמיינו את משטר הצנע, ההקצבות, הביורוקרטיה, המרמה והשוק השחור מומר במשטר של חופש כלכלי. שוו בנפשכם כי העולים החדשים מארצות האיסלאם לא היו מוּכלים, ממוסללים, ממושטרים, מנוהלים ומובלים באפסר לעיירות פיתוח. דמיינו שלא היו כלל עיירות פיתוח.
דמיינו כי במקום אלתור מתמשך היה המשטר בישראל מתייצב על אדניה האיתנים של חוקה ליברלית. דמיינו כי הסבך העבות של קואליציות, קוניוקטורות, ושלל מפלגות אינטרס היה מומר במשטר דו־מפלגתי. שערו בנפשכם בחירות הנערכות פעם בארבע שנים. זאת ולא עוד.
העלו על דעתכם גם אפשרות שהחרדים לא היו ננעלים מאחורי סורג ובריח חברתי, נבדלים ועניים, אלא משתלבים בדרכם הייחודית בחברה הישראלית. שונים ושווים.
דמיינו כי הערבים בישראל היו זוכים מיום ראשית דבר ליחס אחר: לא כ'בעיה' שיש לפותרה בהנחיה מלמעלה-למטה, כי אם שותפים שווי חובות ושווי זכויות בעיצוב חייהם וגורלם, בעיצוב חיינו וגורלנו.
ועתה, דמיינו עוד. דמיינו כי בישראל היה משתרש גן חברתי אחר, גן ברוח היהודית העתיקה של יזמות, של השכלה, של איפכא-מסתברא. דמיינו כי האנשים שאצל הגה המדינה היו חושבים אחרת על הניצחון הגדול בשנת 1967 ומוצאים דרך טבעית ויצירתית כדי לארוג מחדש את מערך הקשרים והיחסים שבין ישראל לשכנותיה. איך היו מתגלגלים הדברים? מה היה קורה אז?
זה מה שאני חושב שהיה קורה.
