החיים ותודעת החיים

 

ספר זה מסכם שנים של הגות בנושא מרכזי ומעורר מחלוקת: התיאוריה הדארווינית. הספר איננו דן במחלוקות ובחידושים של השנים האחרונות, המתנהלים באינטנסיביות רבה בין הביולוגים, אלא בהשלכות הרחבות של תורת דארווין. אך לאחרונה ציינו 200 שנה להולדת צ'רלס דארווין ו-150 שנה ל"מוצא המינים", ספר ששינה באופן רדיקלי את השקפתו של האדם על העולם ועל עצמו.

בשונה ממאמרים מקצועיים המכוונים לחוג צר של מומחים והמתבססים על מינוח ייחודי המותאם לתחום, כתבים אלה מכוונים לקהל קוראים רחב יותר — הקורא המשכיל והמתעניין, בתקווה שגם קוראים שאין להם היכרות קודמת עם הנושא ימצאו בהם עניין. הנושאים הנידונים מקיפים תחומים שונים, וחורגים בכך מהמקובל בתקופתנו: בשל הידע הרב בתחומי המדע השונים, ההולך ומצטבר בקצב כה מהיר שקשה לאדם אחד לשלוט בו, נהוגה כיום התמחות קיצונית. אף על פי כן, ישנם כותבים וישנם קוראים המעוניינים לקבל תמונה רחבה יותר.

אחד הרעיונות המרכזיים באסופה הוא כי רק ידיעה המבוססת על עדויות (תצפיות וניסויים) ולא על אמונה, ובכלל זה האמונה הדתית, היא ידיעה תקפה. זוהי הגישה האמפירית־נטורליסטית במובן הרחב של המושג, שפירושו גם שלילת קיומו והתערבותו של כוח עליון. בהקשר זה ימצא הקורא דיון מקיף ופולמוס עם מתנגדיו של דארווין.

הישגו של דארווין הוא תרומה מרכזית בדרך שהובילה מן האנימיזם אל המהפכה המדעית — של קופרניקוס, גליליאו, ניוטון, דקארט ואחרים — ואל שלילת הקוסמולוגיה הטרום־מדעית. הישג זה מתבסס גם על שלילת "הנימוק מן התכנון", הקביעה שקיומם של דברים מעוצבים מעיד על קיומו של מעצב — נימוק שאותו שלל באופן נחרץ (עוד לפני דארווין) הפילוסוף הבריטי דייוויד יום, שטען שעיצוב איבריהם ומערכותיהם של האורגניזמים החיים רחוק משלמות (עובדה הנידונה גם בכמה מאמרים בספר זה).

ספרו של דארווין מוצא המינים, שהתפרסם לפני 150 שנה, עורר בעת פרסומו התנגדות עזה מצד חוגי הכנסייה הנוצרית — התנגדות בעלת השלכות אידיאולוגיות ופוליטיות הנמשכת באופנים שונים עד עצם היום הזה. להתנגדות זו זיקה גם לפוסט־מודרניזם, וגם לתפיסות של "ניו־אייג'". אין זה מפתיע שההתנגדות לדארוויניזם באה גם מצד אנשים המסתמכים על הדת היהודית — עמדה שאני מנסה להפריך בריאיון עם ירון לונדון ובכמה מאמרים אחרים.

התיאוריה הדארווינית מנוגדת לרעיון הפרוגרס, אחד הרעיונות ששלטו בהגות המערבית מאז תקופת הנאורות. עם תומכיו הבולטים של רעיון זה נמנה הפילוסוף והסוציולוג האנגלי הרברט ספנסר, שניסה ליישם אותו גם לגבי האבולוציה הביולוגית. ואכן, על פניו נראה התהליך הזה כתהליך של פרוגרס, משום שהיצורים הראשונים (עד כמה שידוע לנו) היו דומים לחיידקים המוכרים לנו, ואילו כיום, נוסף על החיידקים, חיים על פני כדור הארץ מינים מורכבים בהרבה, ובהם אקליפטוסים, פילים ובני אדם. התיאוריה הדארווינית (בניגוד לתיאוריות אבולוציוניות אחרות הנידונות בספר) מנוגדת לרעיון שקיים גורם פנימי הדוחף את תהליך האבולוציה ומביא להתקדמותו, שתכליתה האדם. התהליך האבולוציוני מתרחש כתוצאה של רצף אירועים אקראיים באורגניזמים ובסביבה ומתנהל במסגרת אילוצים שונים. הניסיון להסביר את העובדה שבמהלך האבולוציה גדל מאוד מספר המינים ועלתה מאוד המורכבות של מינים רבים נידון במאמר "מושג הפרוגרס. האם התהליך האבולוציוני הוא התקדמות?".

הפרספקטיבה האבולוציונית אינה מתמקדת באופן בלעדי בהשפעת המרכיבים הטבועים מלידה, שהם הגנים, ואינה מתעלמת מגורמי הסביבה. האורגניזם החי הוא מערכת פתוחה הנמצאת באינטראקציה מתמדת עם הסביבה החיצונית ותלויה בה. לסביבה התרבותית והחברתית שבה חי האדם או שאליה הוא נקלע בתוקף הנסיבות יכולה להיות השפעה מכרעת על התנהגותו.

מקצת המאמרים שבאסופה הם תוספת והרחבה של ספרי מוֹתר האדם — האבולוציה של התודעה. עם זאת, רבים מהם אינם דנים ב"מוֹתר", אלא בצדדים האפלים והאכזריים של התנהגות האדם, בפרט כשהוא פועל כקולקטיב. המאמרים הדנים בנושא זה חשובים במיוחד משתי בחינות. ראשית, הם מפריכים את הדעה (שהיא כיום פופולרית למדי) שההתנהגות האנושית נקבעת באופן מוחלט על ידי גנים ייחודיים, שהרי ברור שב"אנשים הרגילים" שמתאר בראונינג (בספר שזה שמו), שהפכו בתוקף פקודה לרוצחים בסיטונות, לא התחולל כל שינוי גנטי. ושנית, הם מדגימים את ההבדלים האינדיווידואליים החשובים הקיימים בין בני אדם.

הערכת ההישגים המדעיים, שהם הבסיס להשקפת עולם נטורליסטית, אין פירושה קבלת קביעות מדעיות כדוֹגמה וגם כדרך היחידה להכרת העולם. ראיית המדע כחזות הכול מכונה "מדענות" (scientism) והיא זרה לי. הכרת התופעות בעולם באמצעות המדע היא אובייקטיבית והיא רשות הכלל. אך לאדם (ולבעלי חיים מסוימים) יש תחושות, רגשות, כוונות וכיוב', המוכרים לו בלבד. קיומם הוא ממשי, אף על פי שמבחינת ההכרה הם סובייקטיביים (סוגיה הנידונה במאמר "הנפש חיה וקיימת").

רבים וטובים העניקו לי השראה או עוררו אותי להגיב על כתביהם. ברצוני לציין במיוחד את תרומתו והשראתו של ישעיהו ליבוביץ, מדען, פילוסוף והוגה דעות מבריק וחריף. המפגש אתו היה פורה מאוד. עם חלוף הזמן התחלתי לחלוק עליו, והפכתי ליריבו. במיוחד חלקתי על עמדתו הדיכוטומית העקרונית בתחומי ההגות השונים, דברים המוצאים את ביטוים בכמה מן המאמרים.

רוב התכנים המכונסים כאן (אך לא כולם) — מאמרים, שיחות, תגובות וביקורות ספרים — כבר ראו אור בעבר באכסניות שונות. מטבע הדברים, חלק מהנושאים והרעיונות משתקפים וחוזרים, מזוויות שונות, לאורך האסופה. יתרונו של מבנה זה של הספר הוא, שהקורא יכול לבחור בתכנים המעניינים אותו במיוחד ולקראם בסדר שירצה מבלי שהבנתו תיפגע. בחיבור האסופה נעשו שינויים מסוימים והוספות במאמרים המקוריים, גם על מנת להעניק לאסופה אופי אחיד.

אני מקווה שספר זה יתרום תרומה צנועה לדיון בבעיות שהוזכרו ויעורר גם פולמוס פורה, שהוא דרך המלך להרחבת הדעת.