פתח הדברים: "התגלות האלמוגים"
בימים ההם לא היה הדבר כחלום, ואף לא נראה כבדיה הנשלחת לשטות בידי השדים בבנות התמותה. אולי מדובר בהתגלות או אפילו חיזיון. אך בוודאות אומר כי נותר אי שם כזיכרון צלוב. ראו איך ככל שלא תרפה מחשבת האדם מחידת היקום, המשיך האדם לחפש תשובות. כך גם לא הרפתה מחשבת אנוכי מידי אותה "התרחשות". ואולי יהיה הדבר יומרני מדי לומר עתה כי היתה זאת תשוקת חיי הנצחית. אך בוודאות אומר כי תמיד נמצאה התרחשות בראש מעייניי מאז ומתמיד. אולם בדאבוני עול התרחשות, שהכביד בעבר על כתפי מלשאת זאת, ואדע כי לא תרפה התרחשות את נפשי מאותו זיכרון מעורפל אי שם בעבר הרחוק. ולכן בטרם אשרבט בקולמוס, על גבי הנייר הזה, אציין כי ברבות הימים שעברו מאז ההתרחשות, לא נחה שכינת הכתיבה משמיים ולא נשבה רוחה של מוזה בעורפי. וברבות הימים עלתה בראשי המחשבה, כי שקעה ההתרחשות בין האלמוגים כטבעו של עולם. אולם משעה שהחל אנוכי להכניע לצירו של כינון האיום, עלתה ההתרחשות שנית בזכרוני אשר לא מרפה מאז ועד עולם. ושוב נותרה כעול אשר נושאת נפשי מצרור. אך עתה, כשבידי כל כלי המלאכה, את העיפרון שבחיקי השחיז וללא היסוס מוקדם החל בשצף קצף לשרבט דברי עולם על הנייר. והנה העלה על הנייר את דברי ימיהם של גיבורי עבר, אשר צפים מחדש מתוך האלמוגים וחושפים בפנינו את סודותיהם הכמוסים.
