צל־הבלהות של הקפיטל
היכן אנו מצויים היום ביחס לרוחות - רפאים? רוח - הרפאים המפורסמת ביותר ששוטטה בקרבנו במרוצת 150 השנים האחרונות לא הייתה רוח העבר אלא צל - הבלהות של העתיד (המהפכני), אותה רוח - רעה המופיעה במשפט הפתיחה של המניפסט הקומוניסטי. התגובה האוטומטית של קורא ליברלי ונאור בן - זמננו למניפסט היא: האם אין הטקסט טועה ברבים מתיאוריו האמפיריים בכל הנוגע לתמונת המצב החברתית שהוא מציג, כמו גם ביחס לפרספקטיבה המהפכנית שבה הוא תומך ואשר אותה הוא מבקש להפיץ? האם היה אי פעם מניפסט פוליטי שהופרך באופן ברור יותר על ידי המציאות ההיסטורית שבאה בעקבותיו? האם אין המניפסט, במקרה הטוב, אקסטרפולציה מופרזת של מגמות מסוימות אשר באו לידי ביטוי במאה ה - 19?
הבה ניגש, אם כן, למניפסט מן הקוטב המנוגד - היכן אנו מצויים היום, בחברת ה״פוסט…״ (פוסט - מודרנית, פוסט - תעשייתית) הגלובלית שלנו? מילת הקסם הכופה את עצמה במידה הולכת וגוברת היא ״גלובליזציה״: החלתו הברוטלית של השוק העולמי המאוחד, המאיים על מכלול המסורות האתניות המקומיות, ובכלל זה על עצם דמותה של מדינת הלאום. והאם, בהקשר זה, אין תיאור השפעתה החברתית של הבורגנות, המצוי במניפסט, אקטואלי יותר מתמיד?
אין קיום לבורגנות בלא שתהיה מהפכת בלי - הרף את מכשירי - הייצור, כלומר את יחסי - הייצור, כלומר את מכלול - היחסים החברתיים. בניגוד לכך, שמירה קפדנית על אופן - הייצור הישן הייתה תנאי - הקיום הראשון לכל המעמדות התעשייתיים הקודמים. ההפיכה המתמדת של הייצור; ההתערערות הבלתי - פוסקת של כל הנסיבות החברתיות; אי - הוודאות המתמדת, התנועה המתמדת, מבדילות את תקופת - הבורגנות מכל התקופות הקודמות. כל היחסים היציבים שהעלו חלודה, על שלל המושגים וההשקפות אשר הדרת - שיבה חופפת עליהן, מתפוררים, וכל שנולדו מקרוב מתיישנים בטרם תהא להם שהות להתאבן. כל המיוחס והקבוע - ועומד מתנדף, כל הקדוש נעשה חולין, ובני - אדם נאלצים לבסוף לראות את מצבם בחברה, את יחסיהם ההדדיים, בראייה מפוכחת.
הצורך בשוק מתרחב - והולך למוצריה מריץ את הבורגנות על פני כל כדור - הארץ. היא מוכרחה לבנות לה קן בכל מקום, לתקוע יתד בכל מקום, לקשור קשרים בכל מקום.
על - ידי ניצול השוק העולמי שיוותה הבורגנות צורה קוסמופוליטית לייצור ולצרכיה של כל הארצות. לדאבון - לבם הרב של הריאקציונרים שימטה את הקרקע הלאומית מתחת רגליה של התעשייה. התעשיות הלאומיות העתיקות נהרסו, ועודן נהרסות יום - יום. הן נדחקות מפני תעשיות חדשות, שהקמתן היא שאלת - קיום לכל האומות התרבותיות, מפני תעשיות ששוב אינן מעבדות חומרי - גלם מקומיים, אלא חומרי - גלם מן האזורים המרוחקים ביותר; עושר מוצריהן נצרכים לא בארץ-המכורה בלבד, אלא בכל חלקי - תבל כולם. במקום הצרכים הישנים, שסופקו על - ידי מוצרי - הארץ, באים צרכים חדשים התובעים לסיפוקם את מוצריהן של הארצות והאקלימים הרחוקים ביותר. תחת ההסתפקות העצמית וההסתגרות הישנה, המקומית והלאומית, בא מגע - ומשא כל צדדי, תלות - גומלין כל - צדדית של האומות. וכמו בייצור החומרי, כן גם בייצור הרוחני. היצירות הרוחניות של האומות השונות נעשו נחלת - הכלל. החד - צדדיות והצרות הלאומית יוצאות יותר ויותר מגדר האפשר, ומתוך הספרויות הלאומיות והמקומיות הרבות מתהווה והולכת ספרות - עולמית.1
האין זו, יותר מאי פעם, המציאות שלנו היום? הטלפונים של אריקסון אינם עוד שוודיים, 60% ממכוניות הטויוטה מיוצרות בארצות הברית, התרבות ההוליוודית פושה גם בחלקים הנידחים ביותר של כדור הארץ... יתר על כן, האם כל האמור לעיל אינו חל גם על מכלול הזהויות האתניות והמיניות? האם אין עלינו להשלים את תיאורו של מרקס במובן זה ולהוסיף כי ״החד - צדדיות וההצטמצמות המינית טעמן ניטל והולך״; שהרי גם ביחס לפרקטיקות מיניות, ״כל הקבוע ועומד מתנדף וגז, כל הקדוש מתחלל״, עד כדי כך שהקפיטליזם נוטה להחליף את ההטרוסקסואליות הנורמטיבית הסטנדרטית בריבוי זהויות ו/או אוריינטציות משתנות והפכפכות?
מרקס עצמו נטה מפעם לפעם להמעיט בחשיבותה של יכולת זו של העולם הקפיטליסטי לאגד בתוכו את היצר הטרנסגרסיבי המאיים עליו לכאורה; למשל, בניתוחו את מלחמת האזרחים האמריקאית המתמשכת, טען מרקס שמכיוון שתעשיית הטקסטיל האנגלית - עמוד השדרה של המערכת התעשייתית - אינה יכולה לשרוד ללא אספקה של כותנה זולה מן הדרום האמריקאי, אספקה המתאפשרת רק באמצעות עבדות, הרי אנגליה תהיה מוכרחה להתערב באופן ישיר על מנת למנוע את ביטול העבדות. מכאן שהדינמיקה הגלובלית שאותה תיאר מרקס, הגורמת לכל הקבוע ועומד להתנדף ולגוז, היא אכן המציאות שלנו - בתנאי שאיננו שוכחים להשלים דימוי זה מן המניפסט בהיפוכו הדיאלקטי האינהרנטי, כלומר ה״ספיריטואליזציה״ של עצם תהליך הייצור החומרי. הקפיטליזם משהה אמנם את כוחן של רוחות המסורת העתיקות, אך הוא מייצר רוחות - עוועים משלו. כלומר, הקפיטליזם כרוך בחילון רדיקלי של החיים החברתיים - הוא קורע לגזרים, ללא רחם, את הילת האותנטיות מעל האצילות, הקדושה, הכבוד וכיוצא באלה:
את חרדת - הקודש של דביקות - המסתורין, של ההתלהבות האבירית, של העצבות הקרתנית, טיבעה [הבורגנות] במים הקרים של החשבון האנוכי. את הכבוד האישי המירה בערך - חליפין; במקום החירויות המרובות לאין שעור, הכתובות והחתומות, שנקנו כדין, היא כוננה את החירות האחת והיחידה, חירות המסחר נטולת המצפון. בקיצור, במקום הניצול המעוטף באשליות דתיות ופוליטיות כוננה את הניצול הגלוי, החצוף, הישיר, הנוקשה.2
אולם הלקח הראשון במעלה של ״ביקורת הכלכלה המדינית״, שפותחה על ידי מרקס הבוגר בשנים שלאחר המניפסט, הוא שצמצום זה של כל האשליות המרוממות לכלל המציאות הכלכלית האכזרית מוליד ספקטרליות (spectrality)3 משלו. בעקבות תיאורו של מרקס את תפוצת ההון המסחררת והמתגברת - את - עצמה - תפוצה אשר נתיב הבריאה - העצמית הסוליפסיסטי שלה מגיע לשיאו בספקולציות המטא - רפלקסיביות העכשוויות על עתידים מרובים - יהיה זה פשטני מדי לטעון שצל - הבלהות של מפלצת זו, המחוללת את עצמה, המתמידה בנתיבה מבלי לתת את הדעת על עניין אנושי או סביבתי כלשהו, הוא רעיון אידיאולוגי מופשט. שכן לעולם אין לשכוח שמאחורי רעיון מופשט זה ישנם אובייקטים טבעיים ובני - אדם של ממש, אשר על המשאבים ועל יכולות הייצור שלהם מושתתת תפוצת ההון, ומהם היא ניזונה כטפיל אדיר ממדים. הבעיה היא ש״רעיון מופשט״ זה אינו מצוי אך ורק בתפיסתנו (הספקולטיבית - פיננסית) המוטעית ביחס למציאות החברתית, אלא הוא ״ממשי״ בדיוק במובן של קביעת מבנה התהליכים החברתיים החומריים עצמם.
