אילו התבקשתי למנות על אצבעות כף ידי את התכונות העיקריות של ספר הביכורים של קלאריס ליספקטור, 'קרוב ללב הפראי', הייתי מציינת בוסריות, התחנחנות, להג, יומרנות, ואת האצבע המורה - המאשימה - הייתי שומרת ללא ספק לתכונה הדומיננטית בספר הזה: נרקיסיזם. "סופרים הם האנשים הנרקיסיסטים ביותר", אמרה סילביה פלאת, והוסיפה שהיא ודאי יודעת, מאחר שלא מעט מחבריה הם בדיוק כאלה. ידידיו הקרובים של הסופר הגדול פטריק וייט סיפרו אחרי מותו איך היה מקבץ סביבו את מעריציו ומרביץ בהם השפלות איומות מתוך תחושת גדלות מבהילה.
אם מוסכם שסופרים הם נרקיסיסטים בלתי נסבלים, למה שניטפל דווקא לליספקטור? אולי משום שהסוד הטמון ביצירה ספרותית משמעותית הוא ההפרדה בין אישיותו של הסופר לבין יצירתו. נרקיסיסט איום ככל שיהיה, סופר טוב ישכיל לפנות לקוראיו מקום ביצירתו, יזמין אותם פנימה לשחק ולהיבהל, לקרוא שם קריאה אישית משלהם. ואמנם, כך מתאר פטריק וייט, אותו מגלומן סדיסטי בן זמנה של ליספקטור, את גיבורת ספרו 'סיפורה של דודה': "היא הלכה ועמדה בתוך הראי שבקצה הפרוזדור, על יד חדר התפירה המלא חוטים, והראי הישן דמה לים ירוק שהיא שוחה בו, מלאה חלקות ונקודות של אור זהב... אבל הפנים היו הפנים הצהובות הארוכות והכחושות של תאודורה גודמן, שאומרים עליה שהיא מכורכמת" (תרגום: אמציה פורת). כמה עדינות ושובבות ואנושיות בכמה שורות. וכן, גם וייט לא פראייר, וגם לו יש לשון חד-פעמית וזרם תודעה פתלתל, "עם אימאז'ים ומחשבות המותירים אותנו פעורי פה", כפי שנכתב בגב ספרה של ליספקטור. אלא שבניגוד לליספקטור, אין אצל וייט שמץ של בלבול מוח מרוכז בעצמו, מלא בהשתבללויות תודעה כעין אלה של ז'ואנה, הגיבורה של ליספקטור, אישה שגדלה עם אביה ואחר כך אצל דודיה, נישאה לאוטאביו שבוגד בה עם ארוסתו לשעבר, ומנהלת פנקס אהבהבים כפול עם מורה מנעוריה ועם מאהב פגיע ומיוסר.
כל הגברים בחייה - אביה, בעלה, המורה והמאהב - כולם נאלצים לספוג מפיה של ז'ואנה הגיגים שונים ומשונים: "כבר עלה על דעתך שנקודה, נקודה אחת ויחידה חסרת ממדים, היא שיא הבדידות? נקודה לא יכולה לסמוך אפילו על עצמה, מה שלא יהיה היא מחוץ לעצמה"; "ולדעת בראש ובראשונה שהאדמה מתחת לכפות הרגליים היא כה עמוקה וכה סודית, שאין מה לחשוש מפלישת ההבנה שתמוסס את המסתורין שלה"; "וגם היה אפשר לחכות לרגע שעומד לבוא... לבוא... ולפתע מזנק ונעשה הווה ופתאום נמוג... ועוד אחד שעומד לבוא... לבוא..." ועוד כהנה וכהנה, עד שלרגע אחד מתפרץ אוטאביו מתוך הספר וזועק: "הו, חוסי עליי" - אבל למורת רוחו של הבעל, ולאימתו של הקורא, "היא רצתה לעצור כאן, אבל העייפות והתרגשות מנוכחותו של האיש חידדו את מוחה, והמילים התגלגלו בלי לחדול".
בספר 'דרך הייסורים של הגוף', שכתבה ליספקטור כ-30 שנה מאוחר יותר באבחה אחת לבקשת העורך שלה, ניכרים קיצור דרך ונימה מסכמת, כמעט אנקדוטלית. כשהיא נדרשת לבחון שם את יצירתה היא פוטרת אותה בענווה של מצליחנים שבעים כך: "שילכו לעזאזל היצירות שלי. לא יודעת למה אנשים מייחסים חשיבות כזו לספרות". כשמזמינים אותה להרצות לפני קהל היא מתנה: "שלא יעשו מזה פסטיבל. שהכל יהיה פשוט". נדמה שלמרות החנחון הכרוני המאפיין את ליספקטור גם ביצירותיה המאוחרות, גם היא מייחלת סוף-סוף לקצת מנוחה מעצמה, כאותו אוטאביו אומלל מספר הביכורים.
אפשר היה, אם כן, לטעון שיש להתייחס בסלחנות לספר המוקדם הזה, של צעירה בת 23שהדחף הספרותי בוער בדמה כל כך עד שהוא מתפרץ בלהגנות מלאה כזאת. אבל קשה להתעלם מסופר אחר שכתב באותם זמנים ממש, וגם הוא בן 23 פחות או יותר - הסופר הגרמני וולפגנג בורכרט, שאין בסיפוריו הקצרים ולו מקצת הילדותיות הליספקטורית והראשוניות המכרסמת בכל דף במראית עין של רעננות. בורכרט ניצל בלי דעת את צעירותו כדי לכתוב בחוצפה ובתנופה אלימה, בשבירת מוסכמות עוצרת נשימה שלא נראתה כמותה עד אז ומאז.
הלב נכמר אפוא על מלאכת התרגום המעולה של מרים טבעון, שוודאי עוד השביחה את הנוסח המקורי של הספר בפורטוגזית. ומרשימה מאוד התמדתה של הוצאת 'הספריה החדשה' להוציא לאור את הקורפוס המלא של סופרת פופולרית עם מעמד של דיווה, כליספקטור. מטעמים השמורים עימי, צר לי על שיד הגורל סידרה כך שליספקטור תהיה סופרת כה מצליחה ופורה, עד שיהיה ביקוש נלהב לספריה, החל מהבוסריים שבהם כ'קרוב ללב הפראי' ועד לחלטורות מאוחרות כמו 'דרך הייסורים של הגוף'. ואילו לבורכרט, שספרו היחיד בעברית, 'הרבה צרות היו לו עם המלחמות' - שיצא אף הוא ב'ספריה החדשה' בתרגום מרהיב של גבריאל צורן - לא הייתה הפריבילגיה לנהוג בבגרותו כליספקטור, ולהתאונן על כך ש"התקיימה ארוחת ערב לכבודי. אבל לא הצלחתי לעמוד בכך, התנצלתי והלכתי לישון". הוא פשוט מת בגיל ,26 ולזכותו עמד יתרון אחד - הוא לא נאלץ להתוודע לספריה של ליספקטור.
עוד 3 ספרים של ליספקטור:
קשרי משפחה 1960 <
אושר סמוי 1971 <
שעת הכוכב 1977 <
ענת עינהר
בתמונה: קלאריס ליספקטור
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
ענת עינהר 7 לילות 05/04/2018 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
