"...ברור לך שלכל אחד מהאנשים שסיפרת לי עליהם – ובעיקר לבעלך - יש סיבה טובה לחסל אותך. אבל מה שהכי מתסכל אותי, זה שאין לך בעיה לשכב עם כל מי שמוכן לשתף איתך פעולה בתוכנית הנקמה הגדולה. את פשוט מתנהגת כמו זונה, ולא סתם זונה, אלא זונת צמרת!"
קרמר קם ממקומו, הניח שטר של 200 שקלים על השולחן.
"דפנה, אני לא יודע הרבה על זונות, זה לא העולם שלי. אבל דבר אחד אני כן יודע - לא שמעתי מעולם על זונה שגמרה טוב!"
הוא התרחק במהירות מבלי לצפות למענה.
נותרתי קפואה בכיסאי, מופתעת ומתקשה לרדת לסוף דעתו. או אולי לא?
"את פשוט מתנהגת כמו זונה, ולא סתם זונה, אלא זונת צמרת!" משפט התוכחה של ידידי הטוב, ד"ר אפי קרמר, הידהד באוזניי במשך כל אותו יום. תחילה נטיתי לקבל את הביקורת הנוקבת, שהרי זונות עושות את זה תמורת אתנן – והאתנן שלי היה שיתוף-הפעולה של הגברים שאיתם שכבתי.
במחשבה שנייה, דחיתי את ההשוואה. נראה לי נכון יותר להשוות את עצמי לכוכבי קולנוע, זמרים או ספורטאים מצטיינים שמנצלים את כישוריהם הטבעיים על-מנת להשיג כל מה שנפשם חפצה. ה'כישורים' הטבעיים שלי הם גוף חטוב, שיטות פיתוי, זיהוי חולשות של המין הגברי וניסיון מצטבר בין הסדינים – אז אין סיבה שלא אנצל אותם עד תום על-מנת להשיג את מה שנפשי חפצה.
מין ומיניות הם הנשק החזק ביותר של המין החלש, למי שיודעת איך להשתמש בו. מה קרמר ציפה שאעשה? שאבקש מאותם בכירים לוותר מרצונם החופשי על מניות בשווי עשרות או מאות מיליונים?
