הגוף היהודי ואיברים בולטים אחרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הגוף היהודי ואיברים בולטים אחרים

הגוף היהודי ואיברים בולטים אחרים

ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • תרגום: גיא אלגת
  • הוצאה: רסלינג
  • תאריך הוצאה: מרץ 2015
  • קטגוריה: עיון, הגות ופילוסופיה
  • מספר עמודים: 250 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 10 דק'

תקציר

מזה כארבעה עשורים נמנה סנדר ל' גילמן (נולד ב-1944) עם חוקרי התרבות הבכירים, המקוריים והפוריים ביותר שידע העולם. ספריו נלמדים באוניברסיטאות אך גם עומדים בראש מצעדי מכירות הספרים לקהל הרחב. קשה להפריז בדבר השפעתו על חקר התרבות. מקוריותו, היקף פרסומיו פורצי הדרך במגוון תחומים ויכולותיו שוב ושוב לזהות ראשון נושאים מהותיים, לקשור בין תחומי ידע, לחצות דיסציפלינות ולחרוג ממוסכמות דיסציפלינריות מבטאים שילוב ייחודי שהקנה לו מעמד מרכזי בתחומים שלכאורה אינם קשורים זה לזה. 
 
ספריו בתחומים שונים, למן ייצוג השיגעון באמנות ועד שנאה יהודית עצמית או פתולוגיה והבדל, הפכו להיות ספרי היסוד בתחומם. גילמן התפרסם במיוחד באופן הרציני אך גם המשעשע שבו התחקה אחר היבטים שונים של ההבדל היהודי – האף היהודי, הרגל היהודית, המבט היהודי או צורת הדיבור היהודית, כל זאת בזירות לשוניות, תרבותיות והיסטוריות שונות, אך בעיקר במרחב הדובר גרמנית. בכל זירה תר גילמן אחר קשרים דינמיים, סבוכים, לצד קידודים תרבותיים משתנים של דימויים, סטריאוטיפים והיסטוריה. 
 
מבחר המאמרים המובא בספר זה מציג לראשונה בפני קוראי העברית כמה מתחומי העניין של גילמן וקשרי הגומלין ביניהם, למן הדיונים בהבדל היהודי בתחומי המדע, הפסיכואנליזה, הרפואה או הספרות, דרך תפיסות הגוף והנפש בהתפתחות ניתוחים פלסטיים-אסתטיים ועד האופנים שבהם השפיעו עבודותיו של דרווין על האופנים שבהם נתפסים חולי הנפש. למבחר המאמרים שתורגם כאן הוסיף גילמן פתח דבר מיוחד לקוראי העברית. ד"ר עמוס מוריס-רייך מאוניברסיטת חיפה הוסיף למאמרים הקדמה רחבה הממקמת את גילמן ואת המתודולוגיה שלו בהקשר היסטורי ותרבותי רחב.

פרק ראשון

הקדמת המחבר למהדורה העברית
 
 
בשנת 1930 כתב פרויד הקדמה קצרה לתרגום העברי של ספרו טוטם וטאבו. לאחר תהליך ארוך ומורכב פורסמה ההקדמה, בסופו של דבר, בשנת 1939 בהוצאת קריית ספר. ציטטתי את הטקסט הזה לעתים קרובות. פרויד מדגיש שם את העובדה ש"במהותו הפנימית הוא יהודי" ושאין לו "שום רצון לשנות את טבעו". לו נשאל: "מאחר שזנחת את כל המאפיינים של בני עמך, מה נותר בך מהיהודי?", היה עונה "רבות - וייתכן שאפילו מהות היהדות עצמה". אולי לא היה ביכולתו לתאר את המהות הזו במילים, אך אין ספק שיום יבוא והמדע יוכל לגלותה. ה"מהות" הזו תמיד הטרידה אותי. כפי שאמר צ'רלס טיילור, אנו מדמיינים את עצמנו, ובסופו של דבר אנחנו "חיות המפרשות את עצמן" - כל אחד מאתנו מכונָן במסגרתו של תהליך מתמשך וחסר נקודת סיום של פרשנות עצמית קולקטיבית. לפיכך, איננו אלא התוצאה של פעולת הדמיון הזו. פרויד סבר שכמה מאפיינים של זהותו עוצבו על ידי החוויות המשותפות ומסלולי החיים המשותפים של יהודי מרכז אירופה, והוא צדק. זה היה רכיב אחד, מרכזי אמנם, בזהותו - אך איזו משמעות הייתה לרכיב הזה מבחינתו? שאלה זו פתוחה למחקר פרשני.
עבודתי תמיד התמקדה באופן שבו אנו מכונָנים מבחינה תרבותית ולפיכך רגשית. לא מדובר כאן במחקר של ייצוגים "גרידא", במחקר של דימויים של הבדלים, אלא בהנחה שהדימויים הללו משפיעים בדרכים מורכבות ביותר על מי שאנחנו, וכן גם - והדבר אולי חשוב יותר - על האופן שבו אנו פועלים בעולם, אופן שעולה בקנה אחד עם היצירה העצמית שלנו ואף על פי כן משתנה ללא הרף. המאמרים שלפנינו עוסקים בפרדוקס הזה, בפרדוקס של ההוויה האנושית. במקרה הטוב הם אינם אלא רסיסים של מקרי בוחן. אך כולי תקווה שהם יעוררו עניין בקרב הקוראים ויגרמו להם לחשוב עוד על כל אחד ממקרי הבוחן הללו וכן על יחסם שלהם לתהליך הפרשנות העצמית התמידי הזה.
הספר שלפנינו מכיל מבחר ממאמריי, "שתורגמו", כפי שכתב פרויד במבואו, "לשפה העברית, ונמסרו לידיהם של קוראים אשר בעבורם הניב ההיסטורי הזה הנו לשון חיה". כיום, בשנת 2013, הטענה הזו נשמעת מוזרה הרבה פחות מכפי שנשמעה בשנת 1930. עברית היא כיום שפה המשמשת להפצתו של ידע מדעי, ואם בהבניה היסטורית של סטריאוטיפים עסקינן, אזי ייתכן שהיא מתאימה ביותר להפצה שכזו. אני משבח את חברי עמוס מוריס־רייך על כך שקיבל על עצמו את עבודת הפרך הכרוכה בעריכת הספר. המחקר שלו גרם לי לחשוב עוד על היחס בין תרבות חזותית לסטריאוטיפים. לעונג הוא לי שהנושאים הללו מוגשים כעת לקהל קוראים חדש.
 
סנדר ל' גילמן
חורף 2013

עוד על הספר

  • תרגום: גיא אלגת
  • הוצאה: רסלינג
  • תאריך הוצאה: מרץ 2015
  • קטגוריה: עיון, הגות ופילוסופיה
  • מספר עמודים: 250 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 10 דק'
הגוף היהודי ואיברים בולטים אחרים סנדר ל' גילמן
הקדמת המחבר למהדורה העברית
 
 
בשנת 1930 כתב פרויד הקדמה קצרה לתרגום העברי של ספרו טוטם וטאבו. לאחר תהליך ארוך ומורכב פורסמה ההקדמה, בסופו של דבר, בשנת 1939 בהוצאת קריית ספר. ציטטתי את הטקסט הזה לעתים קרובות. פרויד מדגיש שם את העובדה ש"במהותו הפנימית הוא יהודי" ושאין לו "שום רצון לשנות את טבעו". לו נשאל: "מאחר שזנחת את כל המאפיינים של בני עמך, מה נותר בך מהיהודי?", היה עונה "רבות - וייתכן שאפילו מהות היהדות עצמה". אולי לא היה ביכולתו לתאר את המהות הזו במילים, אך אין ספק שיום יבוא והמדע יוכל לגלותה. ה"מהות" הזו תמיד הטרידה אותי. כפי שאמר צ'רלס טיילור, אנו מדמיינים את עצמנו, ובסופו של דבר אנחנו "חיות המפרשות את עצמן" - כל אחד מאתנו מכונָן במסגרתו של תהליך מתמשך וחסר נקודת סיום של פרשנות עצמית קולקטיבית. לפיכך, איננו אלא התוצאה של פעולת הדמיון הזו. פרויד סבר שכמה מאפיינים של זהותו עוצבו על ידי החוויות המשותפות ומסלולי החיים המשותפים של יהודי מרכז אירופה, והוא צדק. זה היה רכיב אחד, מרכזי אמנם, בזהותו - אך איזו משמעות הייתה לרכיב הזה מבחינתו? שאלה זו פתוחה למחקר פרשני.
עבודתי תמיד התמקדה באופן שבו אנו מכונָנים מבחינה תרבותית ולפיכך רגשית. לא מדובר כאן במחקר של ייצוגים "גרידא", במחקר של דימויים של הבדלים, אלא בהנחה שהדימויים הללו משפיעים בדרכים מורכבות ביותר על מי שאנחנו, וכן גם - והדבר אולי חשוב יותר - על האופן שבו אנו פועלים בעולם, אופן שעולה בקנה אחד עם היצירה העצמית שלנו ואף על פי כן משתנה ללא הרף. המאמרים שלפנינו עוסקים בפרדוקס הזה, בפרדוקס של ההוויה האנושית. במקרה הטוב הם אינם אלא רסיסים של מקרי בוחן. אך כולי תקווה שהם יעוררו עניין בקרב הקוראים ויגרמו להם לחשוב עוד על כל אחד ממקרי הבוחן הללו וכן על יחסם שלהם לתהליך הפרשנות העצמית התמידי הזה.
הספר שלפנינו מכיל מבחר ממאמריי, "שתורגמו", כפי שכתב פרויד במבואו, "לשפה העברית, ונמסרו לידיהם של קוראים אשר בעבורם הניב ההיסטורי הזה הנו לשון חיה". כיום, בשנת 2013, הטענה הזו נשמעת מוזרה הרבה פחות מכפי שנשמעה בשנת 1930. עברית היא כיום שפה המשמשת להפצתו של ידע מדעי, ואם בהבניה היסטורית של סטריאוטיפים עסקינן, אזי ייתכן שהיא מתאימה ביותר להפצה שכזו. אני משבח את חברי עמוס מוריס־רייך על כך שקיבל על עצמו את עבודת הפרך הכרוכה בעריכת הספר. המחקר שלו גרם לי לחשוב עוד על היחס בין תרבות חזותית לסטריאוטיפים. לעונג הוא לי שהנושאים הללו מוגשים כעת לקהל קוראים חדש.
 
סנדר ל' גילמן
חורף 2013