ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות
הוספה למועדפים

ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

גד שמרון

גד שמרון, יליד 1950, עיתונאי, פרשן ביטחוני, שירת בעבר במגוון תפקידי שטח ב"מוסד". מחבר רבי המכר "המוסד והמיתוס", "אהובת הטמפלר מעמק רפאים", "הביאו לי את יהודי אתיופיה" ועוד מספר ספרי עיון ופרוזה.

נושאים

תקציר

מאיר "זיגי" סעדון, המאבטח הצמוד של ראש ממשלת ישראל לא ישן בלילות: כבר שלוש פעמים שמע את רעיית ראש הממשלה מאיימת על בעלה, שאם לא יפעל על פי דרישתה – היא תהרוס לו את הקריירה. סעדון מעביר את המידע לבוס שלו, ראש השב"כ, שצריך להתמודד עם הדילמה: מה הוא אמור לעשות במקרה כזה? להתעלם? לצותת לראש הממשלה ולרעייתו? ואם הרעיה אכן סוחטת את בעלה, ראש הממשלה, מה הלאה?
בסדרת מהלכים זהירה ומסוכנת מנסה ראש השב"כ, עם סעדון ועוד מספר קטן של שותפי סוד בצמרת הביטחונית והמשפטית לפענח את הפרשה. 
העלילה מתרחשת בצל פיגועי טרור, פעולות תגמול של הימין הקיצוני, משברים קואליציוניים, סכסוכים עם הרשות הפלשתינית ועימותים עם ארצות הברית.

פרק ראשון

פרק 1
 
המקום - רמת גן, זירת פיגוע של חוליית מחבלים מתאבדים
הזמן - יום שני
 
בפנים חתומות, עם אגלי זיעה גדולים שגלשו בקצב לא אחיד במורד הפנים לכיוון הסנטר, שמע ראש הממשלה דיווח ממפכ"ל המשטרה על נסיבות פיגוע ההתאבדות.
"אותן שאלות, הם תמיד שואלים את אותן השאלות," רצה המחשבה בראשו של המפכ"ל, שבסבבים קודמים של הקריירה הכיר מקרוב את נושא הטרור, "מה היה משקל המטען? מה אנחנו יודעים על המתאבדים? האם היו התרעות? בטח שהיו התרעות! תמיד יש התרעות. מרוב התרעות כבר לא רואים את היעד ולא מסוגלים להיערך כמו שצריך לקראת פיגוע. לפחות אני יכול לדווח לו שהמערך הלוגיסטי של המתאבדים השאיר עקבות וזה עניין של שעות עד שהשב"כ יעלה עליהן."
ראש הממשלה נשטף זיעה, לא רק עקב החום והמראות הקשים, אלא בעיקר בגלל השכפ"ץ שהמאבטחים הכריחו אותו ללבוש מתחת לחליפה. השכבה הנוספת גרמה לו להרגיש כמו אביר ממסעות הצלב, עטוי שריון קשקשים, הנשלק בשמש הלוהטת של האוריינט.
מצלמות הטלוויזיה קלטו היטב את "המראה הרטוב" הזה, שרק הוסיף אמינות לדברים הקשים שאמר למיקרופונים הרבים שהמתינו לו בזירת הפיגוע: "אין הסדר ואין תהליך כל עוד ממשיכים שליחיו של החמאס להתפוצץ ולזרוע הרג והרס בערינו. זה לא רק החמאס שאחראי, גם הרשות אחראית לפיגועים האלה, שכן היא לא מונעת את ההסתה הפראית ברשתות החברתיות ואת עידוד השהידים באמצעי התקשורת שבפיקוחה. הרשות לא פועלת בנחישות כדי למנוע את יציאת המרצחים מבסיסיהם שבאזורי האוטונומיה."
ראש השב"כ שנכח גם הוא בזירה, אך הקפיד להתמקם בשוליה, בחן את פניו של ראש הממשלה. ככל שניסה, לא הצליח להבחין בשביב של רמז שראש הממשלה משקר ביודעין. הרי רק לאחרונה הוא, אישית, העביר לראש הממשלה דו"ח מפורט שדווקא שיבח את מאמצי הרשות הפלשתינית לסכל פיגועים נגד ישראל.
"יש לו 40 אלף שוטרים, ומה הם עושים?" הרים ראש הממשלה את קולו, "מכוונים תנועה באל-בירה? דלתות הכלא בו הוא מחזיק מדי פעם את הקיצונים, ושהבטיח למזכיר המדינה האמריקני כי יישארו חתומות, מסתובבות מהר יותר מאי פעם ופותחות נתיב דמים היישר ללב ערי ישראל. התהליך מוקפא, ואני מכריז סגר על השטחים עד שניווכח כי הרשות עומדת בהסכמים."
ובגרסה האנגלית, אותה מסר מיד אחרי ההודעה בעברית, זה נשמע עוד יותר לוחמני ומאיים.
צוותי זק"א המשיכו לעבוד בזירה בניסיון לאתר שרידים אחרונים של מה שהיה עד לפני שעה בני אדם, כל אחד עם סיפור מלא תקוות, אהבות, כישלונות ושגרה, סיפורי חיים שנגדעו באחת.
דובר המשטרה דיווח כי חמישה בני אדם נהרגו, עשרים נפצעו, שניים מהם במצב אנוש.
משני המתאבדים שפוצצו חגורות נפץ בהפרש של חמש שניות, נותרו שרידים מפויחים שנבדקו עכשיו בקפדנות על ידי מומחי המז"פ וחוקרי השב"כ.
כרגיל, כמו בכל אירוע עצוב מסוג זה, התארגנה בצד קבוצה קטנה של מפגינים אשר צרחו בפנים מעוותות משנאה "מוות לערבים!"
מצלמות הטלוויזיה גם קלטו קבוצה קטנה יותר, ובה עירוב של מפגינים חילונים וחרדים. אחד מהם הניף שלט מאולתר, ועליו הקריאה "אנחנו רוצים את השלום הבטוח שהבטחת לנו".
שלט מאולתר שני שאל לקונית: "נו, יהודים, טוב לכם?"
"התפתחות מעניינת," לחש עמיחי הרל"ש באוזנו של ראש השב"כ, "התקשרו מהמטה: ארגון דאע"ש נוטל אחריות על הפיגוע. איימו איימו, חשבנו שהם יותר מדיי עסוקים בסוריה, בעיראק ובאירופה ואינשאללה שכחו אותנו. אז מסתבר שלא. המתאבדים השאירו 'צוואות' מוקלטות, אבל בניגוד לנוהג הרגיל אצל מתאבדים, רק קלטות שמע. בלי סרטונים. הם דיברו ערבית, אבל במבטא זר. כרגע זה רץ באתרים ערביים, תכף בטח יפרוץ הסיפור לכל הרשתות. אני כבר מעדכן את המזכיר הצבאי של רוה"מ."
כעבור דקותיים הבחין ראש השב"כ שהמזכיר הצבאי מציץ במכשיר הנייד, קורא במהירות את ההודעה של עמיחי, ולוחש לראש הממשלה באוזן.
"לא רק החמאס הורג אזרחים תמימים ומנסה להרוס את רקמת החיים במדינת ישראל," המשיך ראש הממשלה בדבריו לתקשורת, "גם דאע"ש מאיימים בפיגועים, ואני לא אתפלא אם בתום החקירה של השב"כ והמשטרה, שעושים עבודה נפלאה, יתברר כי ארגון הטרור הזה, אולי ארגון הטרור הרצחני ביותר שהכרנו במאה ה-21, שטובח בבני עמו בסוריה ובעיראק, והרג מאות אזרחים חפים מפשע באירופה – אוהבי מוזיקה שבאו לקונצרט רוק, חוגגים בטיילת, עיתונאים במערכת ומתפללים בכנסיה – הוא שאחראי לפיגוע המתועב הזה."
"אשף, פשוט אשף," מלמל ראש השב"כ, "מחר הוא כבר בטח יכריז בפוסטים ערוכים היטב שהוא הראשון שזיהה את הפעילות של דאע"ש בישראל."
ניסיון של עיתונאי נחוש וחרוץ שאיתר את ראש השב"כ ופמלייתו בשולי האירוע וביקש את תגובתו, ניתקל בסירוב תקיף, כולל דחיפה על סף אלימות מאחד המאבטחים. כאשר התעקש הכתב בכל זאת לקדם את המיקרופון שלו, בתקווה שיצליח לקלוט ולו משפט אחד קצר מפיו של ראש השב"כ, משהו בסגנון "אין תגובה", שמספיק כדי ליצור כותרת נכבדה בעיתון, נהדף אחורה במהירות, שלא לומר בברוטליות, על ידי שני מאבטחים חסונים.
ראש השב"כ ניצל את ההתקהלות סביב ראש הממשלה כדי להיכנס לרכב החפ"ק שחלונותיו הכהים מנעו כל אפשרות הצצה מבחוץ.
רק כשהתיישב בתוך המכונית, פתח את כף היד שהחזיקה בפתק הקטן שמאיר סעדון, המאבטח הראשי של ראש הממשלה, העביר לו בתוך המהומה.
כתב היד של סעדון נראה לא מסודר, בלשון המעטה, אבל המסר היה ברור לחלוטין:
"אני מבקש ראיון בארבע עיניים. לא מדובר בבעיה אישית. זה רציני וחייב להישמר בסודיות מוחלטת. ס. מאיר."

גד שמרון

גד שמרון, יליד 1950, עיתונאי, פרשן ביטחוני, שירת בעבר במגוון תפקידי שטח ב"מוסד". מחבר רבי המכר "המוסד והמיתוס", "אהובת הטמפלר מעמק רפאים", "הביאו לי את יהודי אתיופיה" ועוד מספר ספרי עיון ופרוזה.

עוד על הספר

נושאים

ואנחנו חשבנו שזה לא יכול להיות גד שמרון
פרק 1
 
המקום - רמת גן, זירת פיגוע של חוליית מחבלים מתאבדים
הזמן - יום שני
 
בפנים חתומות, עם אגלי זיעה גדולים שגלשו בקצב לא אחיד במורד הפנים לכיוון הסנטר, שמע ראש הממשלה דיווח ממפכ"ל המשטרה על נסיבות פיגוע ההתאבדות.
"אותן שאלות, הם תמיד שואלים את אותן השאלות," רצה המחשבה בראשו של המפכ"ל, שבסבבים קודמים של הקריירה הכיר מקרוב את נושא הטרור, "מה היה משקל המטען? מה אנחנו יודעים על המתאבדים? האם היו התרעות? בטח שהיו התרעות! תמיד יש התרעות. מרוב התרעות כבר לא רואים את היעד ולא מסוגלים להיערך כמו שצריך לקראת פיגוע. לפחות אני יכול לדווח לו שהמערך הלוגיסטי של המתאבדים השאיר עקבות וזה עניין של שעות עד שהשב"כ יעלה עליהן."
ראש הממשלה נשטף זיעה, לא רק עקב החום והמראות הקשים, אלא בעיקר בגלל השכפ"ץ שהמאבטחים הכריחו אותו ללבוש מתחת לחליפה. השכבה הנוספת גרמה לו להרגיש כמו אביר ממסעות הצלב, עטוי שריון קשקשים, הנשלק בשמש הלוהטת של האוריינט.
מצלמות הטלוויזיה קלטו היטב את "המראה הרטוב" הזה, שרק הוסיף אמינות לדברים הקשים שאמר למיקרופונים הרבים שהמתינו לו בזירת הפיגוע: "אין הסדר ואין תהליך כל עוד ממשיכים שליחיו של החמאס להתפוצץ ולזרוע הרג והרס בערינו. זה לא רק החמאס שאחראי, גם הרשות אחראית לפיגועים האלה, שכן היא לא מונעת את ההסתה הפראית ברשתות החברתיות ואת עידוד השהידים באמצעי התקשורת שבפיקוחה. הרשות לא פועלת בנחישות כדי למנוע את יציאת המרצחים מבסיסיהם שבאזורי האוטונומיה."
ראש השב"כ שנכח גם הוא בזירה, אך הקפיד להתמקם בשוליה, בחן את פניו של ראש הממשלה. ככל שניסה, לא הצליח להבחין בשביב של רמז שראש הממשלה משקר ביודעין. הרי רק לאחרונה הוא, אישית, העביר לראש הממשלה דו"ח מפורט שדווקא שיבח את מאמצי הרשות הפלשתינית לסכל פיגועים נגד ישראל.
"יש לו 40 אלף שוטרים, ומה הם עושים?" הרים ראש הממשלה את קולו, "מכוונים תנועה באל-בירה? דלתות הכלא בו הוא מחזיק מדי פעם את הקיצונים, ושהבטיח למזכיר המדינה האמריקני כי יישארו חתומות, מסתובבות מהר יותר מאי פעם ופותחות נתיב דמים היישר ללב ערי ישראל. התהליך מוקפא, ואני מכריז סגר על השטחים עד שניווכח כי הרשות עומדת בהסכמים."
ובגרסה האנגלית, אותה מסר מיד אחרי ההודעה בעברית, זה נשמע עוד יותר לוחמני ומאיים.
צוותי זק"א המשיכו לעבוד בזירה בניסיון לאתר שרידים אחרונים של מה שהיה עד לפני שעה בני אדם, כל אחד עם סיפור מלא תקוות, אהבות, כישלונות ושגרה, סיפורי חיים שנגדעו באחת.
דובר המשטרה דיווח כי חמישה בני אדם נהרגו, עשרים נפצעו, שניים מהם במצב אנוש.
משני המתאבדים שפוצצו חגורות נפץ בהפרש של חמש שניות, נותרו שרידים מפויחים שנבדקו עכשיו בקפדנות על ידי מומחי המז"פ וחוקרי השב"כ.
כרגיל, כמו בכל אירוע עצוב מסוג זה, התארגנה בצד קבוצה קטנה של מפגינים אשר צרחו בפנים מעוותות משנאה "מוות לערבים!"
מצלמות הטלוויזיה גם קלטו קבוצה קטנה יותר, ובה עירוב של מפגינים חילונים וחרדים. אחד מהם הניף שלט מאולתר, ועליו הקריאה "אנחנו רוצים את השלום הבטוח שהבטחת לנו".
שלט מאולתר שני שאל לקונית: "נו, יהודים, טוב לכם?"
"התפתחות מעניינת," לחש עמיחי הרל"ש באוזנו של ראש השב"כ, "התקשרו מהמטה: ארגון דאע"ש נוטל אחריות על הפיגוע. איימו איימו, חשבנו שהם יותר מדיי עסוקים בסוריה, בעיראק ובאירופה ואינשאללה שכחו אותנו. אז מסתבר שלא. המתאבדים השאירו 'צוואות' מוקלטות, אבל בניגוד לנוהג הרגיל אצל מתאבדים, רק קלטות שמע. בלי סרטונים. הם דיברו ערבית, אבל במבטא זר. כרגע זה רץ באתרים ערביים, תכף בטח יפרוץ הסיפור לכל הרשתות. אני כבר מעדכן את המזכיר הצבאי של רוה"מ."
כעבור דקותיים הבחין ראש השב"כ שהמזכיר הצבאי מציץ במכשיר הנייד, קורא במהירות את ההודעה של עמיחי, ולוחש לראש הממשלה באוזן.
"לא רק החמאס הורג אזרחים תמימים ומנסה להרוס את רקמת החיים במדינת ישראל," המשיך ראש הממשלה בדבריו לתקשורת, "גם דאע"ש מאיימים בפיגועים, ואני לא אתפלא אם בתום החקירה של השב"כ והמשטרה, שעושים עבודה נפלאה, יתברר כי ארגון הטרור הזה, אולי ארגון הטרור הרצחני ביותר שהכרנו במאה ה-21, שטובח בבני עמו בסוריה ובעיראק, והרג מאות אזרחים חפים מפשע באירופה – אוהבי מוזיקה שבאו לקונצרט רוק, חוגגים בטיילת, עיתונאים במערכת ומתפללים בכנסיה – הוא שאחראי לפיגוע המתועב הזה."
"אשף, פשוט אשף," מלמל ראש השב"כ, "מחר הוא כבר בטח יכריז בפוסטים ערוכים היטב שהוא הראשון שזיהה את הפעילות של דאע"ש בישראל."
ניסיון של עיתונאי נחוש וחרוץ שאיתר את ראש השב"כ ופמלייתו בשולי האירוע וביקש את תגובתו, ניתקל בסירוב תקיף, כולל דחיפה על סף אלימות מאחד המאבטחים. כאשר התעקש הכתב בכל זאת לקדם את המיקרופון שלו, בתקווה שיצליח לקלוט ולו משפט אחד קצר מפיו של ראש השב"כ, משהו בסגנון "אין תגובה", שמספיק כדי ליצור כותרת נכבדה בעיתון, נהדף אחורה במהירות, שלא לומר בברוטליות, על ידי שני מאבטחים חסונים.
ראש השב"כ ניצל את ההתקהלות סביב ראש הממשלה כדי להיכנס לרכב החפ"ק שחלונותיו הכהים מנעו כל אפשרות הצצה מבחוץ.
רק כשהתיישב בתוך המכונית, פתח את כף היד שהחזיקה בפתק הקטן שמאיר סעדון, המאבטח הראשי של ראש הממשלה, העביר לו בתוך המהומה.
כתב היד של סעדון נראה לא מסודר, בלשון המעטה, אבל המסר היה ברור לחלוטין:
"אני מבקש ראיון בארבע עיניים. לא מדובר בבעיה אישית. זה רציני וחייב להישמר בסודיות מוחלטת. ס. מאיר."