הפנסים האדומים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הפנסים האדומים

הפנסים האדומים

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 83 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 23 דק'

נושאים

תקציר

ועכשיו זה היום החדש
והשעה היא 5 לפנות בוקר
זו שעה שכולם ישנים חזק חזק
וזו גם שעה שאנשים מתחילים להתעורר 
 
לאנשים המתעוררים ליום החדש כדאי לקרוא את הפנסים האדומים ספרו הראשון של נתן משה, משורר, הוגה, איש רוח ובעל דעת. הפנסים האדומים הינו ספר שירה, זריחת הפיוטה, מסע אוטוביוגרפי שעשה נתן בדרך אל הרוח. ספר זה הינו ספר חובה לאוהבי מיסטיקה, פסיכולוגיה, פילוסופיה, ספרות ולאוהבי שירה בכלל. באומנותו - בכתיבתו מתעד נתן מסע אל הלא נודע, אל האין, כשמשם מתאפשר לקורא להציץ לעולם ככמיהה לדבר ממשי גדול ונשגב. שירים אלו נכתבו בערבו של יום האתמול החולף בין השנים 1986 – 1994 כשהשירים הם שיקוף של החושך והריק, היופי הזעקה והאופטימיות ששררו בנתן באותם זמנים.

פרק ראשון

אִישׁ מֻכָּר
 
יָצָאתִי לִי מִתּוֹכִי לְרֶגַע
רָאִיתִי אִישׁ שֶׁהָיָה דֵּי מֻכָּר
תַּנּוּר שֶׁדָּלַק הֵאִיר אֶת פָּנָיו
הָיָה לוֹ קַר, הוּא מִצְמֵץ אֶת עֵינָיו
שֶׁל הָאִישׁ עַל הַכֻּרְסָה
בְּיָדוֹ בְּדָל וְחֶדֶר עָשָׁן
הוּא לֹא מַרְגִּישׁ הוּא לֹא חָשׁ
הוּא אָמַר, לֹא הֵבַנְתִּי דָּבָר.
עַכְשָׁו הוּא חָזַר מִמַּסָּע דֵּי אָרֹךְ
הוּא עָיֵף הַמִּזְוָדוֹת יָעִידוּ זֹאת
הוּא לֹא הָיָה כָּאן
דּוֹמֶה שֶׁגַּם עַכְשָׁו הוּא רָחוֹק.
דּוֹמֶה שֶׁבִּכְלָל הוּא לֹא מִשְׁתַּיֵּךְ
הָאִישׁ הַמֻּכָּר שָׁם מוּל הַבָּר
הוּא חָזַר לְאָן, הוּא חָזַר לְמִי
וְהוּא עוֹנֶה לִי לֹא אֲנִי
לֹא הָלַכְתִּי לֹא חָזַרְתִּי
פֹּה הָיִיתִי כָּאן תָּמִיד
הָיִיתִי פֹּה, הָיִיתִי פֹּה
פָּשׁוּט אֲנִי לֹא חָשׁ, לֹא מַרְגִּישׁ דָּבָר,
זֶה קוֹרֶה לוֹ תָּמִיד שֶׁהוּא לְבַד
יָשׁוּב עַל כֻּרְסָה
מוּל תַּנּוּר שֶׁמֵּאִיר וְהַחֶדֶר עָשָׁן
לְפֶתַע אֲנִי נִכְנָס לְתוֹךְ עַצְמִי
וּפִתְאוֹם רָאִיתִי זֶה אֲנִי.

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי ניב
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 83 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 23 דק'

נושאים

הפנסים האדומים נתן משה
אִישׁ מֻכָּר
 
יָצָאתִי לִי מִתּוֹכִי לְרֶגַע
רָאִיתִי אִישׁ שֶׁהָיָה דֵּי מֻכָּר
תַּנּוּר שֶׁדָּלַק הֵאִיר אֶת פָּנָיו
הָיָה לוֹ קַר, הוּא מִצְמֵץ אֶת עֵינָיו
שֶׁל הָאִישׁ עַל הַכֻּרְסָה
בְּיָדוֹ בְּדָל וְחֶדֶר עָשָׁן
הוּא לֹא מַרְגִּישׁ הוּא לֹא חָשׁ
הוּא אָמַר, לֹא הֵבַנְתִּי דָּבָר.
עַכְשָׁו הוּא חָזַר מִמַּסָּע דֵּי אָרֹךְ
הוּא עָיֵף הַמִּזְוָדוֹת יָעִידוּ זֹאת
הוּא לֹא הָיָה כָּאן
דּוֹמֶה שֶׁגַּם עַכְשָׁו הוּא רָחוֹק.
דּוֹמֶה שֶׁבִּכְלָל הוּא לֹא מִשְׁתַּיֵּךְ
הָאִישׁ הַמֻּכָּר שָׁם מוּל הַבָּר
הוּא חָזַר לְאָן, הוּא חָזַר לְמִי
וְהוּא עוֹנֶה לִי לֹא אֲנִי
לֹא הָלַכְתִּי לֹא חָזַרְתִּי
פֹּה הָיִיתִי כָּאן תָּמִיד
הָיִיתִי פֹּה, הָיִיתִי פֹּה
פָּשׁוּט אֲנִי לֹא חָשׁ, לֹא מַרְגִּישׁ דָּבָר,
זֶה קוֹרֶה לוֹ תָּמִיד שֶׁהוּא לְבַד
יָשׁוּב עַל כֻּרְסָה
מוּל תַּנּוּר שֶׁמֵּאִיר וְהַחֶדֶר עָשָׁן
לְפֶתַע אֲנִי נִכְנָס לְתוֹךְ עַצְמִי
וּפִתְאוֹם רָאִיתִי זֶה אֲנִי.