אסיפת הציפורים
דוכיפת יקר, ברוך הבא! אתה תהיה לנו מורה הדרך;
אתה היית זה בו בטח שלמה המלך
לשאת הודעות סודיות בין חצר המלוכה
לבין מלכת שבא המקסימה והרחוקה.
הוא ידע את שפתך ואתה את ליבו -
וכידידו הקרוב למדת בחצרו
את אמנות שמירת השֵׁדים בשֶבי מתחת לאדמה,
בזכות מבצעים נועזים אלו זכית בכתרך.
וברוכה הבאה תהיי פָּרוש!
עלִי ונגני את התווים הזורמים שגונבים לבבות אנוש;
כמו משה, ראית את הלהבות הבוערות לשמים
על צוקי הר סיני שם השתוקקת, לפרוש כנפיים,
מתחמקת, כמוהו, מיד פרעה האכזר,
מחפשת את הבית המובטח מפסגת ההר.
שם תביני מלים הנאמרות בדממה,
עדינות מדי לאוזניי צפרים בנות תמותה.
וברוך הבא, תוכי, יושב גן עדן!
פלומתך הנהדרת נושאת מתקן יוצא דופן,
ענק של אש בוהק סביב צווארך.
אך למרות שאושר שמימי מובטח באדרתך,
שרשרת זו אוחזת כגיהינום בבשרך;
לו אך יכולת להימלט כמו אברהם מזעמו של נמרוד
היית פוסע למרות הלהבות דרך האש בעוז,
אך קודם יש לערוף את ראשו של נמרוד,
וכאשר הפחד מפניו יימוג,
לבש את האדרת הנפלאה;
וכוחה של שרשרת הצוואר היה כלא היה.
ברוך הבא חוגלה יקר – מטופף בגאווה
על פני מדרונות הרי החכמה;
תן לשְׂחוק להדהד היכן שצעדו רגליך,
ואז, הקש על דלתו של אלוהים בכל מאודֶךָ;
הרוס את הר העצמי, וכאן, מבין סלעיו ההרוסים
יגיח גמל; ולצד טלפיו האציליים והרכים,
זרמי דבש מעורב בחלב מבהיקים –
רְכב על חיה זו עד סוף מסעך
"סאלה," כחבר שאבד זה זמן רב, יברכך.
בז נדיר, ברוך בואך!
עד מתי תהיה כה אכזר וקנאי לחירותך?
הפיתוי הוא אהבתך, וכאשר הרצועה לרגליך תחוזק
הִכָּנע, והיה לתמיד מסופק.
וותר על בינתך למען האהבה וראה לבטח,
ולו לרגע אחד, את כל הנצח;
שבור את מסגרת הטבע, היה החלטי, עשה בגבורה,
אז תשקוט בשלום במערת האחדות השחורה.
שְׂמח באוויר האפל, הסגור, הלא מופרע –
בה יהיה לך הנביא לחברה.
וברוכה הבאה קיכלי! כי שמעתְ
למִלָּת הציווי הראשונה של אלוהים ועניתְ.
דחי את העצמי בתוכך
כי אהבה דיברה בנשמתך,
הוא המערבולת בה קיומינו נחרב;
כמו שישו רכב על חמורו, רכבי עליו;
העצמי העקשן שלך חייב לשאת אותך ולהיכּנע –
ואז, שרפי את העצמי וטהרי את הנשמה;
תני לרוחו ללא רבב של ישו להיות לך מטרה.
הרסי את זה המשא,
וראי לפנייך איך רוח הקודש בהדר עולה.
ברוך הבא זמיר יקר – מגרונך המתוק,
תו אחר תו, את כאב האוהבים מזוג.
כמו שדויד נאנח בגן האהבה בעדינות;
שם שיר את השירים שמביאים את בני האדם להשתוקק למות.
שיר כדויד, ועם שירךֳ
השב הביתה את סבל האדם וההמון שתעה.
העצמי הוא כמו ארגז דואר –
המס את זו הפלדה בלהבות כדונג
וכאשר תימס מתכתו, תימס אתה, כדויד באהבה
ותאמר לעצמי שלום ולעולם פרידה.
וברוך הבא טווס – פעם מגן עדן סולק,
במעשה הפיתוי סייע בידו של הנחש החלקלק;
היצר שלך נתון לדרך אדונך האכזר,
וסבל גלות מיום הרה גורל זה נגזר;
הוא השחיר את לבך התבוסתן
ועשה עלטה סבוכה את צל הבוסתן –
עד שלא תמחץ נחש זה, איך תוכל להיות עימנו
עולה רגל ראוי למִסתורין שלנו ?
את קסם הפיתוי הכעור תעקור
ואז אל גן העדן יתיר לך אדם לחזור.
תרנגול חביב, ברוך הבא! עם ראייתך המסוגלת לחדור,
הסתכל מעלה וראה את מקור הלב שרוי באור;
בבאר המטונפת כלוא אתה,
גיהינום-עד, אפלה וצחנה –
עלֵה מתוך באר זו, כפי שיוסף עשה,
ותזכה בכתר מלכות מצרים ההדורה,
היכן שיוסף ואתה
תשבו יחדיו על כס המלוכה.
יונה יקרה, ברוכה הבאה - באיזו חדווה
משתוקקת את לעוף מכאן, באיזה תוגה את שבה!
ליבך סחוט מצער, את שותפה לייעוד שידע
בבטן הלוויתן הנביא יונה –
העצמי בלע אותך להנאתו;
כמה זמן עוד תוכלי לשאת את זדונו ?
ערפי את ראשו, חפשי את כיוון הירח ופרשי כנפיים
אל מעבר לקצה גבול השמים;
המלטי ממפלצת זו והפכי
ידידה ליונה הנביא באוקיאנוס זה האינסופי.
ברוכה הבאה תור, הומה בקול מתחנחן
עד שהשמיים יפזרו עלייך אבני חן –
אך איזו כְּפִיוּת טובה את משיבה!
טבעת של נאמנות סביב צווארך קשורה,
אך בחייך, מקבלת את בשמחה,
מראשך ועד טפרייך כפיות טובה זחוחה;
סלקי אהבה עצמית זו ואז תזכי בהסתכלות
בדרך שמובילה אותנו אל המציאות.
שם הידע יהא מדריכך, ו"חאזר" לך יביא
מים צלולים שאובים ממעין החיים הנצחי.
וברוך הבא נץ! מעופך גבוה וזחוח,
אך עם שובך ראשך בנימוס שחוח –
אם בדם וסבל לטבוע חייב אתה,
מציע אני שתשאיר את ראשך מורכן מטה!
למה אתה כאן? סתם נבלת בשר רקובה,
נמנע מהאמת, על ידי מלכודת ארצית מגושמה;
המרֵא אל מעבר לשני העולמות, הזה והבא,
ושם, משוחרר משניהם, הסר מראשך את הכיפה –
וכאשר פנית משני העולמות תשוב ותנחת עדין
על ידו המושטת והמקבלת של "זולגרינין"
וחוחית קטנה, ברוכה הבאה תהיי !
שתהא האש שלך סימן חיצוני של דחף פראי.
בכל מקרה, הִישרפי בלהבות המזהירות,
וסגרי את עינייך ונשמתך בִּפני הגשמת הרצונות.
אז, בהישרפך, עודך חשה בכאבך,
זכרי שאלוהים יפצך על להטך;
כאשר את סודותיו הנסתרים תראי,
את חייך בידיו תתני ובאמת חיִי –
הרי לבסוף, בחיים המושלמים,
את תיעלמי ויוותר רק אלוהים.
pic הציפורים נאספות והדוכיפת מספר להן על סימורג
ציפורי העולם התאספו לועידתן ואמרו:
"אין הגיון בחוקתנו.
כל אומות העולם מחייבות מלך;
איך זה שאנו לבד בלי כזה מולך ?
בצדק רק ממלכה יכולה לפעול;
אנו זקוקים למלך וחייבים אחד שכזה לשאול."
