פרק 1
צ'סי מורגן נכנסה למגרש החנייה בקפה לוקס ביוסטון ועיניה נפערו בהפתעה למראה מכוניותיהן של קיילי וג'וס, שכבר חנו שם.
היא לא התפלאה שקיילי כבר נמצאת. קיילי תמיד הייתה דייקנית. אבל ג'וס? ג'וס היא המאחרת הנצחית. צ'סי וקיילי כמעט תמיד נאלצות לחכות לה, עד שהיא מתפרצת למסעדה, כולה צוחקת, התנצלות מיותרת תמיד על שפתיה.
טוב, איך אפשר בכלל לכעוס על ג'וס? במיוחד בגלל משהו כל כך פעוט כמו איחורים קבועים. ג'וס מאירה כל חדר בחום הקורן ממנה ובמתיקותה. היא עברה כברת דרך ארוכה מאז היותה אלמנה מתאבלת על קרסון, בעלה, ועד לשלב הנוכחי: מאושרת. מאוהבת. נשואה לדאש, מי שהיה חברו הטוב ביותר של בעלה המנוח. צ'סי ממש שמחה בשמחתן של שתי חברותיה. ג'וס וקיילי מצאו שתיהן אהבה. עבור קיילי, זה היה משהו ענק! היא עשתה התקדמות אדירה בחייה והצליחה להתגבר סופסוף על השדים מעברה, ששלטו בחייה במשך יותר מדי זמן.
קיילי מצאה את הזיווג הראוי לה בדמותו של ג'נסן, והם מהווים יחד זוג נפלא. צ'סי לא פקפקה אפילו לרגע שג'נסן ממש מושלם עבור קיילי.
חבל רק שצ'סי לא יכלה לומר שחיי האהבה שלה עצמה — חיי הנישואים שלה — מושלמים כמו אלה של חברותיה.
היא פלטה אנחה כשיצאה מג'יפ המרצדס שלה, מחשבות נוגות עוברות בראשה למראה הרכב, המיועד לשבעה נוסעים. כשטייט הפתיע אותה עם המתנה הזאת, שאלה את עצמה למה לכל הרוחות קנה לה רכב כל כך גדול. אך הוא הביט בה במבט המקסים הזה שלו, הממזרי, ואמר לה שזו תהיה מכונית מושלמת לילדים שלהם. הילדים העתידיים היו נושא שיחה שכיח בתחילת נישואיהם. הם דיברו על החלומות שלהם למשפחה גדולה, לבית מלא ילדים, אהבה וקולות צחוק. אך בזמן האחרון טייט כבר לא היה מוכן לגעת בנושא הילדים.
הוא עדיין בנה את העסק שלו, אחרי שהפך לעצמאי כשהשותף שלו הבריז. הוא רצה לחכות עד שהעניינים יתייצבו יותר והמצב הכלכלי יתבסס לפני שיקים משפחה. אך צ'סי שאלה את עצמה בחשאי אם היום הזה אכן יגיע מתישהו. בשנה האחרונה, לא היה לה אומץ להעלות את הנושא.
היא הרגישה שטייט הולך וחומק ממנה, הקריירה שלו משתלטת על חייו, והיא עצמה נדחקת למקום השני או השלישי, או אלוהים יודע עד לאן הידרדרה בסולם העדיפויות שלו.
"בחייך, צ'סי, תפסיקי להיות כזאת דרמה קווין. זה לא כל כך גרוע. טייט אוהב אותך. את אוהבת אותו. את פשוט צריכה להיות סבלנית ולעבור את התקופה הזאת. הכול יסתדר," נזפה בעצמה בקול רם.
היא הכינה את עצמה נפשית למפגש עם חברותיה כשנכנסה למסעדה, והקפידה שהבעת פניה לא תסגיר את מחשבותיה הנוגות. הדבר האחרון שהיא צריכה עכשיו הוא להדאיג אותן יותר מכפי שהן דואגות עכשיו. כבר חודשים שהן יודעות שהמצב אינו מזהיר. היא ראתה אותן מחליפות ביניהן מבטים, כשחשבו שהיא לא שמה לב. אך דבר לא חמק מעיניה: לא המבטים המודאגים של חברותיה, לא הספק שניכר בעיניהן. היא ידעה שהן מודאגות מאוד לגבי היחסים בינה לבין טייט. אבל שתיהן מאושרות, ממש מאושרות עד הגג. וצ'סי לא רצתה להעכיר את מצב הרוח, לגרור אותן למטה, אל ביצת הדכדוך שלה.
היא תמיד הייתה הקופצנית, התוססת מבין שלוש החברות. זו שתמיד סמכו עליה שתהיה במצב רוח טוב ותרים את המורל. אבל היא ממש גרועה בהסתרת רגשותיה, טובים או רעים. היא שקופה לגמרי. כשהיא מאושרת, היא ממש מאושרת: קורנת, מבעבעת, זורחת אפילו, כפי שאמרו לה חברותיה לעתים קרובות. הבעיה היא, שכשהיא לא מאושרת, היא ספר פתוח בפני חברותיה, והן מצליחות לראות מבעד לכל הנסיונות שלה להעמיד פנים. היא לא יכולה לשטות בהן אפילו לרגע.
ובכל זאת, היא התאפסה על עצמה ולבשה את חיוכה הזוהר ביותר. לחייה כאבו מרוב מאמץ כשניגשה אל השולחן שלידו כבר ישבו קיילי וג'וס.
"תודה לאל שאת כאן!" קראה קיילי, תופסת מיד בידה של צ'סי וגוררת אותה למושב שלידה. "ג'וס ממש זורחת, ויש לה את המבט הזה של 'יש לי סוד' בעיניים, אבל היא סירבה לדבר עד שתגיעי."
צ'סי צנחה על המושב וחייכה לנוכח קוצר הרוח של קיילי. מקצת מהמחשבות הקודרות שלה התפוגגו. איך אפשר שלא, כשאת נמצאת עם שתי החברות הטובות ביותר בעולם? רק ההימצאות בנוכחותן סילקה חלק מהעצבות הזאת, שנראה כי הפכה להיות חלק קבוע מחייה בזמן האחרון.
"אה, בסדר, אני מבינה עכשיו על מה קיילי מדברת, ג'וס," אמרה צ'סי, בוחנת את חברתה. "בהחלט יש לך פרצוף זחוח כזה, כמו של חתול שזלל את השמנת, ואת לגמרי זורחת. אז קדימה, דברי. כל הבנות כאן. אל תגרמי לי להכאיב לך, כי אני יכולה להבטיח לך שקיילי תהיה לצדי בעניין הזה. המסכנה כבר נאלצה לחכות מספיק עד שאני אגיע. אנחנו נתיישב עלייך אם צריך, אז תפתחי כבר את הפה!"
קיילי הנהנה בהתלהבות, וכל העיניים רותקו אל חיוכה הקורן של ג'וס, שנמרח על כל פרצופה, מאיר כל תו ותו בפניה העדינות. צ'סי הרגישה כאילו קיבלה בעיטה בבטן; ג'וס אכן נראתה קורנת. ומאושרת כל כך, שכמעט כאב לצ'סי להביט בה. אבל אין מצב שהיא תהרוס את הרגע החגיגי הזה של חברתה, בכך שתסגיר אפילו שמץ מאומללותה ותקלקל את מפגש הבנות.
"דאש ואני בהיריון," אמרה ג'וס באושר בלתי מוסווה. "אני בהיריון," תיקנה את עצמה, פניה מתרככות, עיניה זוהרות באהבה ובאושר. "אנחנו הולכים להיות הורים!"
קיילי השמיעה קריאת שמחה ומיהרה לכרוך את זרועותיה סביב ג'וס, מחבקת אותה חזק, מתעלמת מהמבטים המופתעים של הסועדים האחרים, שישבו בשולחנות הסמוכים.
בטנה של צ'סי התהפכה, אך היא קמה ומיהרה לעבר ג'וס. היא התיישבה לצדה ומשכה אותה מאחיזתה האיתנה של קיילי.
"אני כל כך שמחה בשבילך," צ'סי דיברה בלחישה, כדי שלא תיחנק מהמילים בגלל הגוש שנתקע בגרונה.
ג'וס חיבקה את צ'סי בחזרה ואז ניתקה ממנה ובחנה אותה במבט נוקב.
"תודה," אמרה ג'וס חרישית. "עכשיו אולי תספרי לנו את מה קורה איתך ולמה את נראית כל כך עצובה. זה בגלל טייט? המצב החמיר?"
לבה של צ'סי שקע. היא הייתה צריכה לדעת שלא תצליח לשטות בחברותיה הטובות. וכעת, כשג'וס כולה קורנת מהבשורה הנהדרת שלה, והמשאלה שהייתה לה מזמן עומדת סופסוף להתגשם, הדבר האחרון שצ'סי רצתה הוא לקלקל את החגיגה.
היא אחזה בידה של ג'וס. "אחותי, עכשיו הזמן שלך לזרוח. על הצרות שלי נוכל לדבר בזמן אחר. עכשיו אנחנו צריכות להרים כוסית לכבוד האם לעתיד ולתכנן את כל הדברים הכיפיים, כמו בגדי תינוקות, ואולי גם שמות. וואו, קיילי, אנחנו צריכות לתכנן לג'וס מסיבה מדהימה לקראת הלידה. מסיבה שתשים בכיס הקטן את כל המסיבות האחרות. ואנחנו כל כך הולכות לערב בזה את הבנים! אף אחד לא ינסה להתחמק רק מפני שזה אירוע של בנות."
קיילי וג'וס החליפו ביניהן מבטים, כפי שעשו לעתים קרובות כשחשבו שצ'סי לא רואה. צ'סי התכווצה בתוכה מעצם המחשבה שהיא גורמת דאגה כזאת לחברותיה.
"את באמת חושבת, אפילו לרגע, שאני אהיה שקועה כל כך בחדשות הנפלאות על ההיריון שלי, עד שזה יגבר על כל דבר אחר?" שאלה ג'וס. לקולה הסתננה נימה כמעט בלתי מורגשת אך ברורה של נזיפה.
ג'וס בחיים לא הייתה מתנהגת ברשעות או בביצ'יות; פשוט אין בה את זה. היא תמיד התגלמות טוב הלב והנדיבות, והלב שלה הוא הלב הרחב והסלחני ביותר שהכירה צ'סי בחייה.
צ'סי הרימה את ידיה. "אני יודעת, מותק. אני יודעת, תאמיני לי. פשוט הייתי מעדיפה לא לדוש בזה דווקא ביום שבו אנחנו אמורות לחגוג. זה לא כאילו משהו השתנה; זה אותו סיפור ישן, ואני סתם מתנהגת כמו איזו תינוקת בכיינית שדורשת תשומת לב. המצב ישתפר."
ג'וס הנמיכה את קולה ועיניה התמלאו אהבה, כל כך הרבה אהבה לחברתה הטובה ביותר, עד שצ'סי הייתה על סף דמעות.
"אני יודעת שבטח קשה היה לך לשמוע שאני בהיריון," אמרה ג'וס ברוך. "אני יודעת שאת רוצה ילדים. את וטייט רציתם ילדים, ואת עדיין רוצה, אבל הוא מתחמק מזה עכשיו. ועכשיו את אפילו לא בטוחה למה את רוצה תינוק. דיברנו על זה לא מזמן, והסכמנו שעד שאת וטייט תעברו את התקופה הקשה הזאת, תינוק רק יסבך עוד יותר את העניינים."
לא הייתה לצ'סי שום כוונה לשקר לשתי החברות הטובות ביותר בעולם, המשענת שלה, הנשים שהיא אוהבת אהבת נפש, כאילו היו אחיותיה.
"אני לא יכולה להגיד שזה לא מכאיב לי קצת. אוקיי, אז קצת הרבה," תיקנה את עצמה למראה המבט שירתה בה קיילי. מבט שאמר: את לא עובדת על אף אחד, אחותי. "זה לא סוד שרציתי ילדים. משפחה גדולה. אני רוצה מה שמעולם לא היה לי בילדותי. אני רוצה שבט של צאצאים, המרגישים מוגנים ובטוחים ואהובים מכל הלב והנשמה."
"את רוצה לתת להם מה שהורייך אף פעם לא נתנו לך," אמרה קיילי ברוך.
קיילי ידעה על מה היא מדברת. לצ'סי ולקיילי היה דבר אחד במשותף בכל הנוגע לתקופת הילדות: שתיהן היו בלתי רצויות. אך בכך הסתכם הדמיון. קיילי סבלה התעללות מחרידה מידי אביה המפלצתי.
צ'סי לא יכלה לומר שהתעללו בה, גופנית או נפשית. היא פשוט לא הייתה קיימת, מבחינת הוריה. היא הייתה ילדה מאוד בלתי מתוכננת, להורים שבכלל לא רצו ילדים ולא היו מוכנים לשנות את חייהם כדי להסתגל לנוכחות הילדה. הם פשוט המשיכו להתנהג כמו קודם, וצ'סי הייתה מבחינתם מטרד בלתי רצוי. היא ידעה הזנחה, לא התעללות, אם כי אפשר לומר שגם הזנחה היא סוג של התעללות. צ'סי לא ספגה פגיעה גופנית, אבל פגיעה רגשית? בהחלט.
טייט ידע מה עבר על צ'סי בילדותה, ידע את תחושות הבדידות וההזנחה שהיו מנת חלקה. זה הכעיס אותו, והוא נשבע שבחברתו היא לעולם לא תרגיש כך. עד ש... עד עכשיו. הוא תמיד הציב אותה במקום הראשון: רצונותיה, צרכיה, תשוקותיה, שלחלקם נתנה ביטוי. אך בעיקר, טייט ידע אינטואיטיבית מה היא צריכה וסיפק את צרכיה מבלי שתצטרך לבקש. לעתים קרובות הוא סיפק עבורה צרכים שאפילו לא ידעה שיש לה. הוא תמיד עשה מעל ומעבר כדי לתת לה את כל הדברים שהיו חסרים לה בילדותה.
אוי, כמה שהיא רצתה שזה יחזור להיות כך! היא רצתה את בעלה בחזרה. רצתה שהמצב יהיה כפי שהיה לפני שהקים עסק עצמאי, חברת ייעוץ השקעות, עם שותף שאחר כך ברח והשאיר אותו להתמודד עם כל הלקוחות.
ובתוך תוכה, היא ידעה שטייט עדיין משתדל למלא את כל צרכיה. הוא לא רצה שיחסר לה דבר. מבחינה כספית. היא ידעה שהוא מתכוון לטוב, אבל כסף זה לא מה שצ'סי רוצה. ביטחון כלכלי זה יופי, אבל על חשבון הנישואים? היא רק רצתה את בעלה בחזרה. את הבעל שטיפל בצרכים הרגשיים שלה מעל לכל. לא רק בענייני פרנסה. כי כסף אינו תחליף לאהבה, אינו תחליף לגבר שהעריץ אותה בטירוף. איך תוכל לגרום לו להבין את זה, בלי שתיפער ביניהם תהום עמוקה? תהום שאולי אי אפשר יהיה לגשר עליה. והיא פשוט לא מסוגלת לחשוב על זה אפילו. אין דבר ששווה לאבד בגללו את טייט. בהחלט לא חוסר הביטחון המגוחך שלה, הדרישות התובעניות שלה, שמתגמדות לעומת התמונה הכללית. רוב הנשים היו אסירות תודה על בעל שקורע את התחת כל יום כדי לפרנס אותן. איך אפשר להסביר שהדברים החומריים לא חשובים לה בכלל, אם הם באים על חשבון הנישואים שלה, אם הם גורמים לקרע שביניהם לגדול?
"מותק, מה קורה בינך לבין טייט?" שאלה ג'וס, מצחה מתקמט מדאגה. "דיברנו על זה כל כך הרבה פעמים, אבל כל הזמן יש לי הרגשה שאת לא מספרת לנו את כל האמת. שאת שומרת בבטן לפחות חלק ממה שאת מרגישה וחווה. את עדיין חוששת שהוא בוגד בך?"
צ'סי עצרה את נשימתה. עצם המחשבה, גם אם לרגע, שטייט מסוגל לבגוד בה, מילאה אותה בכאב בלתי נסבל. היא ממש התחרטה על רגע החולשה, שבו שיתפה את חברותיה הטובות בחשש הזה, גם אם לא ממש האמינה שזה אפשרי.
"אני יודעת שהוא אוהב אותי," אמרה צ'סי נחרצות. "אני יודעת שהוא לא יבגוד בי. הוא גבר עם כבוד. אם הוא ירצה אישה אחרת, אני יודעת שהוא יגיד לי את האמת ויבקש להתגרש."
אלוהים, המילה "גירושים" הפכה את קרביה, אף שידעה שזה לא יגיע לכך. היא הוצפה כולה בפניקה רק מעצם המחשבה על האפשרות של הרס נישואיה. היא לא מסוגלת אפילו לחשוב על רעיון מחריד כזה.
"אבל לאהוב זה אומר לא להכאיב למי שאתה אוהב," העירה קיילי חרישית.
קיילי עצמה חוותה על בשרה לא מזמן את הכאב ואת האהבה ואת ייסורי הפרידה. אלמלא נתנה לג'נסן על הראש כהוגן, על שנפרד מקיילי "לטובתה," הם כנראה היו עדיין חיים בנפרד, לגמרי אומללים זה בלי זה.
"הוא לא יודע שהוא מכאיב לי, כי אף פעם לא אמרתי לו," הודתה צ'סי בלחש. "זה בגללי. אי אפשר לצפות ממנו לתקן משהו, כשהוא לא יודע שיש בכלל בעיה. אני מודה שאני פחדנית. חלק ממני רוצה פשוט להתחנן אליו להפסיק להתמקד בעסק שלו, להגיד לו שלא אכפת לי מכמה כסף יש בבנק. אבל חלק אחר בי חושב שאם רק אתאפק עוד קצת, העניינים יסתדרו מעצמם, אני אקבל את בעלי בחזרה, והכול יהיה שוב בסדר."
ג'וס וקיילי נאנחו בהשלמה. הן הרי כבר דיברו על זה מספיק פעמים. צ'סי ידעה שאף אחת מהן לא מסכימה עם הגישה שלה לבעיה, אך הן אוהבות אותה ותומכות בה ללא תנאי. ובגלל זה, היא אוהבת אותן עוד יותר.
חלק ממנה הכיר בעובדה שהן מתוסכלות בגללה בצדק. הן הקשיבו לה שוב ושוב מקטרת על בעיה שהיא לא מוכנה להתמודד איתה, שלא לדבר על לנסות לפתור אותה. צ'סי ידעה שהיא טומנת את ראשה בחול, מכחישה את המצב שבו נמצאים נישואיה, אבל אפילו לחשוב לרגע על האלטרנטיבה זה להודות שחיי הנישואים שלה בצרות. והיא לא הייתה מוכנה לעשות זאת. עדיין.
"יום שישי הקרוב הוא יום הנישואים שלנו," אמרה צ'סי, מקלילה בכוונה את נימת הדיבור בניסיון להיחלץ מהאווירה הכבדה. "טייט הבטיח לי ארוחת ערב אינטימית במסעדה שבה אנחנו תמיד חוגגים את יום הנישואים. בלי טלפונים סלולריים, בלי ענייני עבודה. הוא מתכנן לצאת מוקדם מהמשרד, כדי שכל סוף השבוע יהיה שלנו. וגם," אמרה בהדגשה מיוחדת, "הוא אומר שיש לו תוכניות מאוד מסוימות לאחרי הארוחה, אז ממש קשה לי להתאפק. אני חושבת שסופשבוע שבו נהיה רק שנינו יחד יכול לחולל פלאים בחוסר הביטחון שלי והחששות השטותיים שלי. אסור היה לי בכלל להניח לזה להגיע למצב כזה. אני מבינה שזאת אשמתי, שלא תקשרתי עם טייט, שלא סיפרתי לו שאני עצובה. אבל בסופשבוע הזה, כשנהיה רק שנינו ונתמקד רק בנו, אני בהחלט מתכוונת לדבר איתו על... על הכול."
הקלה נראתה על פניהן של קיילי וג'וס.
"זה נהדר, מותק," אמרה ג'וס.
"אני שמחה שאת עושה את הצעד הזה," אמרה קיילי. "את צודקת, סופשבוע זוגי הוא כנראה בדיוק מה שאת צריכה כדי להרגיש טוב יותר בקשר לכל העניין. ואם תדברי איתו ותיפתחי לפניו לגבי הרגשות שלך, זה יהיה צעד ענקי בכיוון הנכון. אני חושבת שטייט יעשה הכול כדי שתהיי שוב מאושרת. אבל כמו שאמרת בעצמך, הוא צריך קודם לדעת שיש בעיה, אם הוא אמור לפתור אותה."
צ'סי חייכה, אבן נגולה מעל לבה, וחלק מהכאב התפוגג בזכות כוחות הריפוי של האהבה הבלתי מעורערת, אהבה ללא תנאי, של חברותיה. בדרך כלל, צ'סי היא זו שמחלקת עצות ומאיימת לבעוט לג'וס ולקיילי בתחת בגלל עניינים מסוימים, כשעל הפרק עומד נושא האושר שלהן. היא צבועה נוראית, אם היא לא עושה בעצמה מה שהיא מצפה מחברותיה לעשות. היא תמיד אומרת להן מה לעשות, אבל כשמגיע הרגע שהיא צריכה לשמוע בקולן — והן צודקות! — היא מסרבת.
טוב, אז גמרנו עם ההתנהגות הזאת. היא החליטה שיום הנישואים הזה יהיה הטוב ביותר שהיה להם מעודם. היא וטייט יגלו מחדש את האהבה שהיא ידעה שעדיין שורה ביניהם. הם יבלו יחד סופשבוע נפלא, מלא אהבה וצחוק, והיא תוכל לספר לו שהיא לא מאושרת. הגיע הזמן שתפסיק להיות רכיכה חסרת חוט שדרה ככל הנוגע לחייה וליחסיה עם הגבר שהיא אוהבת בכל לבה.
