חזיון התעתועים של דוקטור אוקס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חזיון התעתועים של דוקטור אוקס
מכר
מאות
עותקים
חזיון התעתועים של דוקטור אוקס
מכר
מאות
עותקים

חזיון התעתועים של דוקטור אוקס

4.6 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • תרגום: דורי מנור
  • הוצאה: אחוזת בית
  • תאריך הוצאה: 2004
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 110 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 50 דק'
  • קריינות: עודד יחזקאל
  • זמן האזנה: 2 שעות ו 37 דק'

ז'ול ורן

ז'וּל וֶרְן (בצרפתית: Jules Verne‏; 8 בפברואר 1828 - 24 במרץ 1905) היה סופר צרפתי הנחשב לאחד מחלוצי סוגת המדע הבדיוני בספרות. אחדים מספריו תורגמו ל-148 שפות.

כמו סופרים רבים מתקופתו שהתחנכו בחברה הקתולית הבורגנית, ורן נקט לעתים בטון אנטישמי בספריו. סיווגו כאנטישמי נובע בעיקר מתיאור דמותו של היהודי יצחק החבוט מהספר "הארץ שנתלשה", אולם ראוי לציין כי בזמנו מדובר היה באנטישמיות מסורתית, ולא באנטישמיות מודרנית והמשמעות שקיבל המושג לאחר השואה.
 ז'ול ורן נפטר באמיין, אליה עבר ב-1872, ב-24 במרץ 1905 והוא בן 77.

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

הנובלה "חזיון התעתועים של דוקטור אוקס" היא אלגוריה חכמה ומצחיקה מאוד על חולשתו של האופי האנושי. תחילתה במפנה דרמטי: משהו מוזר קורה בעיירה השלווה והציורית, קיקנדון. מהלך חייהם של תושביה הנינוחים עד נמנום משתנה לבלי הכר: קצב הליכתם הולך ומואץ, הקונצרטים הזוחלניים המושמעים באולמותיהם מתנגנים לפתע במשנה מרץ, ובשיאו של התהליך המשונה הזה מכריזה הקהילה כולה מלחמה על תושבי העיירה הסמוכה, מלחמה שעילתה פרה תועה. בעוד התושבים תוהים על פשר השינוי, יושב בקרבם אדם זר, דוקטור אוקס, ובוחן אותם במבט זדוני ומשועשע. כי דוקטור אוקס אינו רק משקיף חד עין, אלא גם המחולל והמניע של העלילה ושל הדמויות המאכלסות אותה.

פרק ראשון

פרק 1

מדוע אין טעם לחפש, אפילו במפות הטובות ביותר, את העיר הקטנה קיקנדון

אם תחפשו במפה של פלנדריה, בין אם במפה עתיקה ובין אם במפה חדשה, את העיר הקטנה הקרויה קִיקֶנְדוֹן, יש להניח שלא תמצאו לה שריד וזכר. קיקנדון היא אפוא עיר שנכחדה? לא. שמא היא עיר שעדיין לא נוסדה? לא ולא. על אפם ועל חמתם של הגיאוגרפים היא קיימת, וכך כבר תשע מאות שנה. זאת ועוד, היא מונה אלפיים שלוש מאות תשעים ושלוש נפשות, אם נחשב נפש לכל תושב. היא שוכנת שלושה-עשר קילומטרים וחצי צפונית-מערבית מאוֹדֶנָארְד וחמישה-עשר קילומטרים ורבע דרומית-מזרחית מבריז', בלב לבה של השפלה הפלמית. נחל הוָאר, יובל קטן של נהר האֶסקו, זורם לו תחת שלושת גשריה, המכוסים עדיין מעטפת אבן מימי הביניים בדומה לגשרים שבעיר טוּרְנֶה. היא מתגאה בטירה עתיקה שאבן הפינה שלה נורתה בשנת 1197 על ידי הרוזן בּוֹדוּאַן, בטרם היה לקיסר קונסטנטינופול, ובבית עירייה בעל אשנבים גותיים העטור סביב-סביב בחרכי ירי, ואשר מעליו מזדקר מגדל פעמונים גְבַה צריחים המתנוסס לגובה מאה ותשעה מטר. בכל שעה מהדהד מראש המגדל פעמון בעל מנעד של חמש אוקטבות, עוּגב-מרוֹמים של ממש, המאפיל במוניטין שלו אף על הפעמון המהולל של בריז' השכנה. התייר המבקר בקיקנדון - אם אמנם הזדמן אי פעם תייר לעיר זו - לא יעזוב את העיר בטרם יחזה באולם השטאטהולדרים,* שם תלוי דיוקן בגודל טבעי של וילהלם מִנָסַאוּ, פרי מכחולו של בראנדון; בקימורי המזבח של כנסיית מַגְלוּאַר הקדוש, מיצירות המופת של אדריכלות המאה הט"ז; בַּבאר העשויה ברזל מחושל הניצבת במרכז כיכר אֶרְנוּף הקדוש, שעיטוריה המרהיבים הם מעשה ידיו של הצייר-החָרָש קוונטין מֶטְסִיס; במקום קבורתה הראשון של מארי מבורגונדי, בתו של הדוכס שארל בלי-חת, הטמונה כיום בכנסיית נוטר-דאם בבריז'; ועוד היד נטויה. ולבסוף, ענף התעשייה העיקרי של קיקנדון הוא ייצור הקצפת וממתקי סוכר השעורה המקומיים, שסוד הכנתם נשמר זה מאות בשנים במשפחת ון-טריקָסֶה ונמסר בה מאב לבן, והם מיוצרים בהיקף מסחרי. ואף על פי כן אין קיקנדון מופיעה באף אחת מן המפות של פלנדריה. האם שכחו אותה הגיאוגרפים? שמא השמיטו אותה בכוונת מכוון? בעניין זה אינני יכול להאיר את עיניכם. ועם זאת היא קיימת, העיר קיקנדון, על רחובותיה הצרים, על חומתה המבוצרת, על בתיה הבנויים בסגנון ספרדי, על שוּקה המקורֶה ועל ראש העיר שלה - ולראיה יובאו פה כמה אירועים שהתרחשו בה לאחרונה, התרחשויות מפליאות ויוצאות דופן, בלתי סבירות בעליל ובכל זאת אמת לאמיתה, שנגוללן בסיפורנו אחת לאחת.
[* "שְטָאטְהוֹלְדֶר" היה תוארם של מושלי המחוזות בהולנד ובפלנדריה.]
כמובן, אין שום עילה לדבֵּר או אף לחשוב סרה בפלמים תושבי פלנדריה המערבית. אלה אנשים מהוגנים, שקולים, חסכניים, ידידותיים, מיושבי דעת, מכניסי אורחים, אף אם מעט כבדים אולי בלשונם וברוחם. אך ודאי שאין בכך כדי להסביר מדוע אחת מעריהם המעניינות ביותר עדיין נפקדת מן הקרטוגרפיה המודרנית.
זהו בלי שום ספק הֶעדר שיש להצר עליו. אילו לכל הפחות נזכרה קיקנדון בדברי-הימים, ואם לא בהיסטוריה בה' רבתי אזי לכל הפחות במסמכים היסטוריים, ואם לא במסמכים היסטוריים אזי לכל הפחות במסורות המקומיות! אך לא מניה ולא מקצתיה, אין לה זכר לא על דפי האטלס ולא על דפי המדריכים ואפילו לא במפות הדרכים! אפילו מר ז'וֹאָן* בכבודו ובעצמו, שמיטיב כל כך לדלות מן הנשייה את העיירות הנידחות ביותר, אינו מזכיר אותה ולו ברמז. נקל לשער באיזו מידה עלולה התעלמות כזאת להזיק לעסקי המסחר של העיר ולתעשיית היצוא שלה. אך נקדים ונאמר שאין בקיקנדון לא עסקים ולא תעשיית יצוא, ושהיא מסתדרת היטב עד להפליא גם בלא כל אלה. הקצפת וממתקי סוכר השעורה שלה מיועדים לצריכה מקומית בלבד, ולעולם אינם מיוצאים. אין זאת אלא שתושבי קיקנדון אינם זקוקים לאף אחד. שאיפותיהם אינן מרקיעות שחקים ואורח חייהם מצניע לכת. הם שלווים, מתונים, צוננים, אדישים, בקיצור: פלמים. מן הסוג שעדיין ניתן למצוא לעתים במרחב שבין נהר האֶסקו לים הצפוני.
[* *אדולף ז'ואן (Joanne, 1813-1881) גיאוגרף צרפתי ומחבר מדריכי מסעות.]

ז'ול ורן

ז'וּל וֶרְן (בצרפתית: Jules Verne‏; 8 בפברואר 1828 - 24 במרץ 1905) היה סופר צרפתי הנחשב לאחד מחלוצי סוגת המדע הבדיוני בספרות. אחדים מספריו תורגמו ל-148 שפות.

כמו סופרים רבים מתקופתו שהתחנכו בחברה הקתולית הבורגנית, ורן נקט לעתים בטון אנטישמי בספריו. סיווגו כאנטישמי נובע בעיקר מתיאור דמותו של היהודי יצחק החבוט מהספר "הארץ שנתלשה", אולם ראוי לציין כי בזמנו מדובר היה באנטישמיות מסורתית, ולא באנטישמיות מודרנית והמשמעות שקיבל המושג לאחר השואה.
 ז'ול ורן נפטר באמיין, אליה עבר ב-1872, ב-24 במרץ 1905 והוא בן 77.

עוד על הספר

  • תרגום: דורי מנור
  • הוצאה: אחוזת בית
  • תאריך הוצאה: 2004
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 110 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 50 דק'
  • קריינות: עודד יחזקאל
  • זמן האזנה: 2 שעות ו 37 דק'
חזיון התעתועים של דוקטור אוקס ז'ול ורן

פרק 1

מדוע אין טעם לחפש, אפילו במפות הטובות ביותר, את העיר הקטנה קיקנדון

אם תחפשו במפה של פלנדריה, בין אם במפה עתיקה ובין אם במפה חדשה, את העיר הקטנה הקרויה קִיקֶנְדוֹן, יש להניח שלא תמצאו לה שריד וזכר. קיקנדון היא אפוא עיר שנכחדה? לא. שמא היא עיר שעדיין לא נוסדה? לא ולא. על אפם ועל חמתם של הגיאוגרפים היא קיימת, וכך כבר תשע מאות שנה. זאת ועוד, היא מונה אלפיים שלוש מאות תשעים ושלוש נפשות, אם נחשב נפש לכל תושב. היא שוכנת שלושה-עשר קילומטרים וחצי צפונית-מערבית מאוֹדֶנָארְד וחמישה-עשר קילומטרים ורבע דרומית-מזרחית מבריז', בלב לבה של השפלה הפלמית. נחל הוָאר, יובל קטן של נהר האֶסקו, זורם לו תחת שלושת גשריה, המכוסים עדיין מעטפת אבן מימי הביניים בדומה לגשרים שבעיר טוּרְנֶה. היא מתגאה בטירה עתיקה שאבן הפינה שלה נורתה בשנת 1197 על ידי הרוזן בּוֹדוּאַן, בטרם היה לקיסר קונסטנטינופול, ובבית עירייה בעל אשנבים גותיים העטור סביב-סביב בחרכי ירי, ואשר מעליו מזדקר מגדל פעמונים גְבַה צריחים המתנוסס לגובה מאה ותשעה מטר. בכל שעה מהדהד מראש המגדל פעמון בעל מנעד של חמש אוקטבות, עוּגב-מרוֹמים של ממש, המאפיל במוניטין שלו אף על הפעמון המהולל של בריז' השכנה. התייר המבקר בקיקנדון - אם אמנם הזדמן אי פעם תייר לעיר זו - לא יעזוב את העיר בטרם יחזה באולם השטאטהולדרים,* שם תלוי דיוקן בגודל טבעי של וילהלם מִנָסַאוּ, פרי מכחולו של בראנדון; בקימורי המזבח של כנסיית מַגְלוּאַר הקדוש, מיצירות המופת של אדריכלות המאה הט"ז; בַּבאר העשויה ברזל מחושל הניצבת במרכז כיכר אֶרְנוּף הקדוש, שעיטוריה המרהיבים הם מעשה ידיו של הצייר-החָרָש קוונטין מֶטְסִיס; במקום קבורתה הראשון של מארי מבורגונדי, בתו של הדוכס שארל בלי-חת, הטמונה כיום בכנסיית נוטר-דאם בבריז'; ועוד היד נטויה. ולבסוף, ענף התעשייה העיקרי של קיקנדון הוא ייצור הקצפת וממתקי סוכר השעורה המקומיים, שסוד הכנתם נשמר זה מאות בשנים במשפחת ון-טריקָסֶה ונמסר בה מאב לבן, והם מיוצרים בהיקף מסחרי. ואף על פי כן אין קיקנדון מופיעה באף אחת מן המפות של פלנדריה. האם שכחו אותה הגיאוגרפים? שמא השמיטו אותה בכוונת מכוון? בעניין זה אינני יכול להאיר את עיניכם. ועם זאת היא קיימת, העיר קיקנדון, על רחובותיה הצרים, על חומתה המבוצרת, על בתיה הבנויים בסגנון ספרדי, על שוּקה המקורֶה ועל ראש העיר שלה - ולראיה יובאו פה כמה אירועים שהתרחשו בה לאחרונה, התרחשויות מפליאות ויוצאות דופן, בלתי סבירות בעליל ובכל זאת אמת לאמיתה, שנגוללן בסיפורנו אחת לאחת.
[* "שְטָאטְהוֹלְדֶר" היה תוארם של מושלי המחוזות בהולנד ובפלנדריה.]
כמובן, אין שום עילה לדבֵּר או אף לחשוב סרה בפלמים תושבי פלנדריה המערבית. אלה אנשים מהוגנים, שקולים, חסכניים, ידידותיים, מיושבי דעת, מכניסי אורחים, אף אם מעט כבדים אולי בלשונם וברוחם. אך ודאי שאין בכך כדי להסביר מדוע אחת מעריהם המעניינות ביותר עדיין נפקדת מן הקרטוגרפיה המודרנית.
זהו בלי שום ספק הֶעדר שיש להצר עליו. אילו לכל הפחות נזכרה קיקנדון בדברי-הימים, ואם לא בהיסטוריה בה' רבתי אזי לכל הפחות במסמכים היסטוריים, ואם לא במסמכים היסטוריים אזי לכל הפחות במסורות המקומיות! אך לא מניה ולא מקצתיה, אין לה זכר לא על דפי האטלס ולא על דפי המדריכים ואפילו לא במפות הדרכים! אפילו מר ז'וֹאָן* בכבודו ובעצמו, שמיטיב כל כך לדלות מן הנשייה את העיירות הנידחות ביותר, אינו מזכיר אותה ולו ברמז. נקל לשער באיזו מידה עלולה התעלמות כזאת להזיק לעסקי המסחר של העיר ולתעשיית היצוא שלה. אך נקדים ונאמר שאין בקיקנדון לא עסקים ולא תעשיית יצוא, ושהיא מסתדרת היטב עד להפליא גם בלא כל אלה. הקצפת וממתקי סוכר השעורה שלה מיועדים לצריכה מקומית בלבד, ולעולם אינם מיוצאים. אין זאת אלא שתושבי קיקנדון אינם זקוקים לאף אחד. שאיפותיהם אינן מרקיעות שחקים ואורח חייהם מצניע לכת. הם שלווים, מתונים, צוננים, אדישים, בקיצור: פלמים. מן הסוג שעדיין ניתן למצוא לעתים במרחב שבין נהר האֶסקו לים הצפוני.
[* *אדולף ז'ואן (Joanne, 1813-1881) גיאוגרף צרפתי ומחבר מדריכי מסעות.]