הוראות אחרונות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הוראות אחרונות
מכר
מאות
עותקים
הוראות אחרונות
מכר
מאות
עותקים

הוראות אחרונות

4.1 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

ניר חצרוני

בן 47, נשוי+2, גר בקריית אונו. גדל בירושלים, בילדותו התחבר בעיקר ללימודי פיזיקה ומתמטיקה, למד כלכלה ומינהל עסקים. עובד בהיי־טק. מחבר ספר המתח "שלוש מעטפות".

תקציר

תאריך: 5/12/2016 [08:31]
 
סיווג: שחור
אל: מעגל ראשון
מאת: רא"ג הפעלה
 
הנידון: הופעתו מחדש של סוכן 10483
 
ברצוני לסכם את המידע שקיבלנו בעשרים וארבע השעות האחרונות. הסתבר לנו כי סוכן 10483, 
אשר להערכתנו נהרג לפני עשר שנים, כנראה אכן חי ופועל נגדנו על אדמת ישראל.
 
1. 10483 יודע על פרויקט ברנולי ועל תפקידו בחיסולים. הוא סובל מפרנויות וחושב שהארגון בגד בו. 
הוא הצליח להתל במנגנוני הגיוס שלנו ולהיכנס פנימה על אף מגוון ההפרעות הנפשיות שהוא לוקה בהן.
2. 10483 יצא למשימת נקמה בארגון שהתחילה שלשום בלילה. אירוע הפתיחה היה מסירת המחברת לעמירם.
3. עלינו להקים צוות על מנת לתפוס את 10483 ולעצור את מסע הנקמה שלו. 
אבקש את אישורכם לפנות לשב"כ על מנת לקבל מהם סיוע בנושא הנ"ל.
 
בברכה,
מוטי קידר
רא"ג הפעלה
 
 
'הוראות אחרונות' מאת ניר חצרוני הוא רומן מתח פרוע ואפל, השני בכיכובו של סוכן 10483. 
קדם לו 'שלוש מעטפות', שתורגם לשפות זרות וזכויות ההסרטה שלו נמכרו.

פרק ראשון

12 בדצמבר 2006
 
"למה הוא לא עצם את העיניים?"
ד"ר ויינברג אחז בידו זוג מלקחיים עדינים והוציא בזה אחר זה רסיסי זכוכית מתוך גלגל העין של ניסיון ההתאבדות ששכב על שולחן הניתוחים ביחידת טיפול נמרץ. את הרסיסים הוא הניח בקערית אלומיניום קטנה, וטיפות הדם שהיו על רסיסי הזכוכית יצרו תבניות מעגליות כשבאו במגע עם חומר חיטוי מבוסס אלכוהול שהיה בקערית. כרופא עיניים הוא כבר ראה קורבנות של תאונות דרכים שהמשקפיים שלהם התנפצו לתוך העיניים, אבל תמיד הזכוכיות ננעצו בעפעפיים, שנסגרו ברפלקס כדי להגן על גלגל העין. פה העיניים נשארו פקוחות לרווחה.
אולי הוא היה מסומם.
"אין לי מושג. אף פעם לא ראיתי כזה דבר." אחות חדר הניתוח שעמדה לידו הגישה לו פינצטה קטנה. בחדר הניתוח עמלו כמה רופאים במקביל על תיקון ניסיון ההתאבדות חסר השם. על גופו לא נמצאו שום מסמכים, והפנים שלו היו מרוסקות לגמרי. לצד רופא העיניים ניסה פלסטיקאי לאחות את עצמות הלחָיַים.
"איך הוא הצליח לעשות את זה לעצמו?"
"קפץ מול אוטובוס באבן גבירול. מזל שלו שהייתה ניידת של מד"א בסביבה. אחרת הוא כבר היה למטה במקרר."
"אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה מזל. יכול להיות שכבר היה עדיף לו להתפגר," הוסיף אורתופד מהצד השני, בעודו מנקה שאריות חוטי ג'ינס קרוע ליד שני שברים פתוחים בירכיו של ניסיון ההתאבדות.
"יש לנו עוד שעות לעבוד עליו. צריך להזמין פסיכולוג שיהיה פה כשהוא מתעורר. תרשום גם בפרוטוקול. אני לא רוצה שברגע שהוא מתעורר הוא ירוץ לחלון הקרוב ויקפוץ. כל העבודה שלי תלך פארש."
"הדבר האחרון שהוא יוכל לעשות בחודשים הקרובים זה לרוץ או לקפוץ."
"אם בכלל הוא יתעורר."
ד"ר ויינברג עדכן את הפרוטוקול והמשיך להוציא רסיסים. "בכל מקרה, פסיכולוג זה דבר טוב. אחרי שהוא יתעורר. נחזיק אותו בהרדמה שבועיים לפחות. אין טעם להעיר אותו, עם כאבים כאלה." מבלי לשים לב הוא המהם את מילות השיר "עשר אצבעות לי יש, כל דבר יודעות הן" מהקלטת ההיא שהבן שלו כל כך אוהב.
"את יודעת מה ההגדרה של חרדה?" הוא שאל את האחות שלצידו.

ניר חצרוני

בן 47, נשוי+2, גר בקריית אונו. גדל בירושלים, בילדותו התחבר בעיקר ללימודי פיזיקה ומתמטיקה, למד כלכלה ומינהל עסקים. עובד בהיי־טק. מחבר ספר המתח "שלוש מעטפות".

סקירות וביקורות

כותבים עברית עם ניר חצרוני רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 07/07/2022 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

סקירות וביקורות

כותבים עברית עם ניר חצרוני רפי טופז פודקאסט מדברים עברית 07/07/2022 להאזנה להסכת >
הוראות אחרונות ניר חצרוני
12 בדצמבר 2006
 
"למה הוא לא עצם את העיניים?"
ד"ר ויינברג אחז בידו זוג מלקחיים עדינים והוציא בזה אחר זה רסיסי זכוכית מתוך גלגל העין של ניסיון ההתאבדות ששכב על שולחן הניתוחים ביחידת טיפול נמרץ. את הרסיסים הוא הניח בקערית אלומיניום קטנה, וטיפות הדם שהיו על רסיסי הזכוכית יצרו תבניות מעגליות כשבאו במגע עם חומר חיטוי מבוסס אלכוהול שהיה בקערית. כרופא עיניים הוא כבר ראה קורבנות של תאונות דרכים שהמשקפיים שלהם התנפצו לתוך העיניים, אבל תמיד הזכוכיות ננעצו בעפעפיים, שנסגרו ברפלקס כדי להגן על גלגל העין. פה העיניים נשארו פקוחות לרווחה.
אולי הוא היה מסומם.
"אין לי מושג. אף פעם לא ראיתי כזה דבר." אחות חדר הניתוח שעמדה לידו הגישה לו פינצטה קטנה. בחדר הניתוח עמלו כמה רופאים במקביל על תיקון ניסיון ההתאבדות חסר השם. על גופו לא נמצאו שום מסמכים, והפנים שלו היו מרוסקות לגמרי. לצד רופא העיניים ניסה פלסטיקאי לאחות את עצמות הלחָיַים.
"איך הוא הצליח לעשות את זה לעצמו?"
"קפץ מול אוטובוס באבן גבירול. מזל שלו שהייתה ניידת של מד"א בסביבה. אחרת הוא כבר היה למטה במקרר."
"אני לא בטוח שאפשר לקרוא לזה מזל. יכול להיות שכבר היה עדיף לו להתפגר," הוסיף אורתופד מהצד השני, בעודו מנקה שאריות חוטי ג'ינס קרוע ליד שני שברים פתוחים בירכיו של ניסיון ההתאבדות.
"יש לנו עוד שעות לעבוד עליו. צריך להזמין פסיכולוג שיהיה פה כשהוא מתעורר. תרשום גם בפרוטוקול. אני לא רוצה שברגע שהוא מתעורר הוא ירוץ לחלון הקרוב ויקפוץ. כל העבודה שלי תלך פארש."
"הדבר האחרון שהוא יוכל לעשות בחודשים הקרובים זה לרוץ או לקפוץ."
"אם בכלל הוא יתעורר."
ד"ר ויינברג עדכן את הפרוטוקול והמשיך להוציא רסיסים. "בכל מקרה, פסיכולוג זה דבר טוב. אחרי שהוא יתעורר. נחזיק אותו בהרדמה שבועיים לפחות. אין טעם להעיר אותו, עם כאבים כאלה." מבלי לשים לב הוא המהם את מילות השיר "עשר אצבעות לי יש, כל דבר יודעות הן" מהקלטת ההיא שהבן שלו כל כך אוהב.
"את יודעת מה ההגדרה של חרדה?" הוא שאל את האחות שלצידו.