סיירת מטכ"ל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סיירת מטכ"ל
מכר
מאות
עותקים
סיירת מטכ"ל
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

סיירת מטכ"ל

ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    משה זונדר (נולד ב-16 בנובמבר 1965) הוא כתב צבאי, סופר ותסריטאי. זונדר הינו עיתונאי ועבד בעיתונים חדשות, עיתון תל אביב ומעריב.

    תקציר

    סיירת מטכ"ל הוא כינויה של יחידה קרבית באגף המודיעין של צה"ל, שקיומה לא אושר עד ראשית שנות ה-90. לוחמי היחידה פועלים בעתות שלום מעבר לקווי האויב למטרות איסוף מודיעין. מבצעיה החסויים, הנערכים בעלטת חשאיות, משלבים העזה חסרת גבולות, דמיון רב, חוצפה וידע טכנולוגי מתוחכם ביותר, וכמה מפעולותיה מעמידות בצל סרטי פעולה הוליוודים. בספר זה נחשפת היחידה המסתורית הזאת כפי שלא נחשפה מעולם: שמות, אירועים, מטרות, שיטות פעולה, אמצעי לחימה, הצלחות, כישלונות, חברויות, גילויי אצילות נפש ואכזבות. הספר מאפשר לקורא להביט אל מעבר למסך המסתורין העבה שאפף תמיד את ה"יחידה". סיירת מטכ"ל הייתה ועודנה יחידת העילית של צה"ל, ומלבד המשימות המודיעיניות שלשמן הוקמה היחידה, נשלחו לוחמיה גם למשימות גלויות של לוחמה בטרור. כמה מפעולות אלה חרותות בזיכרון הקולקטיבי של הישראלים: "אביב נעורים", סבנה, מלון סבוי, משגב עם, קו 300, חטיפת השיח´ עוביד, רצח אבו ג´יהאד, חטיפת מוסטפא דיראני וניסיון החילוץ של נחשון וקסמן. הפעולה הכואבת ביותר של היחידה הייתה ניסיון השחרור הכושל של בני הנוער החטופים במעלות, ואילו פעולת השיא שלה הייתה שחרור החטופים בנמל תעופה באנטבה. אירוע אחד שקבוע בתולדות היחידה הוא אסון צאלים ב´ הטרגי, שהתפתח לפרשה עגומה. בין מפקדי היחידה וקציניה היו רבים שהגיעו לעמדות מפתח במדינת ישראל ובמערכת הביטחון, ובהם אהוד ברק, ביבי נתניהו, שאול מופז, עמירם לוין, נחמיה תמרי ז"ל, דני יתום, עוזי דיין, משה(בוגי) יעלון, שי אביטל ועמוס בן אברהם. רבים אחרים הצטיינו בשורות היחידה, ויש ביניהם מי שמסרו את חייהם במערכות ישראל, אלה הבלתי נמנעות ואלה המיותרות, כמו נחמיה כהן, אהוד רם, עמית בן חורין, אמיתי נחמני, יונתן נתניהו, זיו קולברג וניר פורז. משה זונדר נולד ב-1965 וגדל בחולון. עיתונאי ותסריטאי, כתב בעיתונים "חדשות", "עיתון תל אביב" ו"מעריב". מתמחה בכתיבת תחקירים עיתונאיים. פרסם כתבות רבות על צה"ל בכלל ועל סיירת מטכ"ל בפרט. זהו ספרו הראשון. הספר זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית לשנת 2001.

    פרק ראשון

    מה עושה סיירת מטכ״ל?

    גולת הכותרת בפעילותה של כל קהיליית מודיעין, ובפרט זאת של מדינת ישראל, היא נושא גילוי הכנותיו של האויב, כוונותיו והחלטותיו לצאת למלחמה. עקב כך משקיעה ישראל מאמץ אדיר בפיתוח וביישום פתרונות ואמצעים לקבלת מודיעין התרעתי מקדים ואמין ככל האפשר בנוגע לתקיפה אפשרית של האויב. חשיבותה העליונה של ההתרעה האסטרטגית לביטחון הלאומי היא שמכתיבה את אופן הקצאת המשאבים לנושא ואת רמת איכויותיו.
    הדרך היעילה ביותר לאיסוף מודיעין היא האזנות או ניטור ומעקב אלקטרוני. יחידה 8200 של אמ״ן, יחידת האיסוף המרכזית, מסתמכת על האזנה לקווי התקשורת הקיימים, כמו טלפון, אלחוט ופקס, על האזנה לאותות אלקטרוניים ועל פענוח צפנים של האויב. אנשי היחידה הזאת יושבים בבסיסיהם ברחבי הארץ, מהצפון עד הדרום, ואנטנות גבוהות, שעליהן מורכבים מכשירי קליטה וממסר, קולטות את המידע המודיעיני החשוב הזה המפוענח ומופץ בקרב מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. ראש אמ״ן - ״המעריך הלאומי״ בנוגע לסבירות למלחמה - ואנשי חטיבת המחקר שבפיקודו מסתמכים בהערכותיהם בעיקר על המוצר הגולמי שמגישה יחידה 8200. בכל זרועות המודיעין הגדולות בעולם מקובל כבר תקופה ארוכה כי ברוב המקרים הבסיס האיתן למודיעין איכותי ואמין בזמן אמת נשען על האזנות ויכולת הניטור, לדוגמא חיישנים רגישים, ולא על הביון בדמות סוכנים, מרגלים או סייענים, מעולים ככל שיהיו. מטבע הדברים בכל הנוגע לנושא ההתרעה האסטרטגית, המסתמכת על איסוף מודיעין בדרכים אלקטרוניות, רב הנסתר פי כמה על הגלוי. אבל ידוע כי המעצמות ברחבי העולם רתמו לעניין את מיטב אנשי המדע והמבצעים, כדי שיפתחו שיטות ואמצעים, המצויים בחוד החנית של הטכנולוגיה, על כל המשתמע מכך בנוגע לחלוקת תקציבים.
    דוגמא מובהקת לאופן הקמת מערך התראתי שכזה היא מערכת ״עכביש הים״; ארצות־הברית פיתחה והטמינה במבצע טכנולוגי ולוגיסטי מדהים מאות חיישנים מתוחכמים בקרקעית האוקיאנוסים במסגרת מערכת זו, שמטרתה לעקוב בזמן אמת אחר מיקומן המדויק - מעל למים ומתחת להם - של כל הצוללות הסובייטיות נושאות הטילים הגרעיניים, אשר מהוות איום אסטרטגי נייד ומתמיד על ביטחונה של ארצות־הברית.
    החיישנים הוטמנו, בין השאר, בנקודות אסטרטגיות, כמו חופי איסלנד או מיצר ברינג, שהצוללות הסובייטיות היו אמורות לעבור לידן בדרכן לחופי ארצות־הברית, ובהמשך במערכת שתי וערב בתחתיות האוקיאנוסים השקט והאטלנטי.
    דוגמא למבצע מיוחד לקבלת מידע התרעתי, שהאמריקאים ביצעו לאחר שהיה בידיהם מידע מודיעיני, היא פרויקט ״ג׳ניפר״, ספור העלאתה ממעמקים של צוללת סובייטית אשר טבעה בפברואר 1968 צפונית־מערבית לחופי הוואי. הצוללת נשאה טילים גרעיניים, ולאמריקאים היה מידע על מקום טביעתה ועל מטענה. מובן שמערכת הביטחון האמריקאית רצתה לשים את ידיה על הצוללת ועל תכולתה, אבל מעולם עד אז, וגם מאז, לא הועלתה מעל לפני המים צוללת שטבעה בעומקים שכאלה.
    העומדים בראש מערכת הביטחון האמריקאית הצליחו לשכנע את נשיא ארצות־הברית דאז להקצות מאות מיליוני דולרים לבניית אנייה לחילוץ הצוללת. בעלטת חשאיות מוחלטת ובסכום כסף אדיר, בסיועו של המיליארדר הווארד יוז שנענה לפניית הסי־איי־אי, בנו האמריקאים אנייה מיוחדת לחילוץ הצוללת שנחה על קרקעית הים בעומק של יותר מארבעה ק״מ. האנייה הצליחה למשות את הצוללת במנוף הידראולי, שהורכב מזרועות ענק ומכבלים שהותקנו בבטנה הפעורה. נסיון החילוץ הראשון נכשל, כאשר הצוללת הרוסית נבקעה לשתיים במאמץ הרמתה ושקעה במצולות. בניסיון השני חולצו הצוללת והטילים הגרעיניים שבה. כעת יכלו האמריקאים לחקור ולהבין את מנגנוני ההפעלה של הטילים הגרעיניים. כמו כן חולצו גוויות אנשי צוות סובייטים.
    ארצות־הברית מעולם לא הודתה באופן רשמי בקיומו של המבצע. האנייה שמשתה את הצוללת שייטה באוקיינוס בסיפור כיסוי של אנייה המסוגלת לכרות מרבצים מינרליים מקרקעית האוקיינוס באמצעות טכניקות משוכללות וראשוניות. בסופו של דבר הפך המאמץ האמריקאי, שהחל כרעיון דמיוני פרוע, למבצע הכולל תכנון, בנייה, השקעה כספית כבדה ואימונים לקראת ביצוע משימה בעלת סבירות גבוהה לכישלון, אשר הסתיים בהצלחה התרעתית מודיעינית בעלת ערך עליון מבחינת האמריקאים.
    אחת המדינות הזקוקה כאוויר לנשימה ליכולת התרעה אסטרטגית היא מדינת ישראל. קשה להעלות על הדעת מדינות רבות אחרות הזקוקות ליכולת הזאת באותה רמת חשיבות. מצבה המיוחד של ישראל - העדר עומק אסטרטגי, צבא קטן יחסית לצבאות ערב הערוכים סמוך לגבול ועוד - מהווה איום חריג בכל הנוגע להפתעה אסטרטגית ולתוצאותיה ההרסניות.
    ישראלים ואמריקאים שביקרו במצרים, שמעו סיפור שאין לו כל אישור רשמי, על פיו ככל הנראה מוצגת במוזיאון המלחמה המצרי בקהיר, בליווי הסברים, מערכת האזנה ישראלית שהתגלתה בידי הצבא המצרי ב־1972, מספר קילומטרים דרומית לעיר סואץ. על פי דיווחים אלה, המוצג במוזיאון הינו עמוד טלפון - קורת עץ באורך ששה מטרים - עליו מורכבות מספר זרועות הנושאות מבודדים עליהם נישאים חוטי הטלפון. אלא שבהתאם לעדויות השומעים את הסיפור, העמוד החלול נושא בתוכו ציוד תקשורת והאזנה. לטענת המצרים הוחלף עמוד הטלפון המצרי המקורי בעמוד שהובא והותקן במקומו בחשאי בידי ״המודיעין הישראלי״, כפי שמגדירים זאת המצרים, לצורך ציתות למידע שנשמע בתקשורת הצבאית המצרית, אשר נקלט בבסיס האזנה של צה״ל שמוקם בטווח קליטה בסיני.
    נדמה שבעבר, בטרם נחתמו הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן ולפני שהחל משא ומתן גלוי עם סוריה, היה למדינת ישראל צורך חיוני אף יותר בהתרעה אסטרטגית מפני האיום של פריצת מלחמה כנגדה. עם זאת במהלך השנים נוספו למעגל העימות עם ישראל אויבות מהמעגל השני, דוגמת עיראק ואיראן. מקרה אחד שבו התממש איום זה הוא הפתעת השישה באוקטובר 73׳: מצרים וסוריה תקפו את ישראל בצהרי יום הכיפורים ופתחו במערכה עקובה מדם, שבה נהרגו 2,687 חיילי צה״ל ונותרו אלפי חיילים נכים או הלומי קרב. מלחמת יום כיפור יצרה שבר פתוח בחברה הישראלית, אשר עדין לא נרפא.
    איזכור לחשיבותם הייחודית של אמצעי ההתרעה מצוי בדו״ח ועדת אגרנט, אשר חקרה את נסיבות פריצת מלחמת יום כיפור. בדו״ח הוועדה נרשם כי לפני פרוץ המלחמה לא הופעלו ״האמצעים המיוחדים״, אשר הופעלו לאחר פרוץ הקרבות וסיפקו מודיעין איכותי ממדרגה ראשונה. חברי הוועדה העריכו כי האמצעים, אשר כונו ״פוליסת הביטוח״, היו מאפשרים לראש אמ״ן, לרמטכ״ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה לדעת שפני אויבותיה של ישראל למלחמה.
    סיירת מטכ״ל, כינויה של יחידה קרבית השייכת לאגף המודיעין של צה״ל, מהווה נדבך חשוב ביותר במערך איסוף המודיעין של אמ״ן. חזונו של מייסד היחידה אברהם ארנן היה לחזק את נדבך ההתרעה האסטרטגית של ישראל באמצעות פתרונות ״תוצרת הארץ״, שידרשו פיתוח מסגרות מיוחדות בתחום המבצעי והמדעי־טכנולוגי והפעלתן מתוך שילובן אלה באלה. דרך מחשבתו של ארנן הכתיבה גישה, שעל פיה יאומנו מיטב הלוחמים כדי לחדור לשטח האויב, אגב שימוש בעורמה ובתחבולות שונות על מנת שלא להיחשף. על־פי ספרם של דוד הלוי וניל ליוינגסטון INSIDE THE P.L.O., מטרת חדירות אלה היא הטמנת אמצעי האזנה וניטור במקומות אסטרטגיים. במשך השנים, עם התקדמות הטכנולוגיה בישראל ובעולם, נעשו שיפורים ופלאים בתחום הזה.
    המשאבים הרבים מאד שמשקיעים צה״ל ואמ״ן במערך האיסוף, הכולל את סיירת מטכ״ל, אמורים להצדיק את עצמם בכך שאיכות המודיעין המושגת באמצעות המערך מאפשרת קבלת התרעה איכותית ואמינה למלחמה ומספקת לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ״ל את היכולת להחליט שלא לגייס כוחות מילואים, דבר החוסך מאד בעלות הכוללת של תקציב מדינת ישראל. כמו כן אמור המודיעין הנאסף לאפשר למקבלי ההחלטות במדינת ישראל לישון בשקט, בלי לחשוש שמא יקומו באמצע הלילה או עם שחר וימצאו את מדינת ישראל מופתעת על־ידי מי מאויבותיה שפתחה במלחמה, אשר תסב לישראל אלפי נפגעים.
    למעשה, אפשר לדמות את סיירת מטכ״ל לשרירים בזרוע האיסופית של אמ״ן, כאשר את המוח מהווה גוף הממוקם היררכית מעל ליחידה, האחראי גם למערך הטכנולוגי של אמ״ן הכרוך בתחום הזה. את הגוף הקים בעיצומה של מלחמת ההתשה יוסי לנגוצקי, לימים ראש מחלקת איסוף באמ״ן, אשר נבחר לצורך העניין בידי אברהם ארנן, מייסד היחידה.
    הכשרת לוחם בסיירת מטכ״ל נמשכת כשנתיים. (בתחילת הספר מוקדש פרק מיוחד למסלול ההכשרה). לוחמי היחידה מוכשרים תחילה בפלגת האימונים, שם הם הופכים ללוחמי חי״ר לכל דבר, ודגש מיוחד מושם בתחום הניווטים. בשלב השני הם עוברים הכשרה בפלגה הייעודית. ההכנה לכל מבצע ייעודי הנושא אופי מודיעיני נמשכת חודשים ארוכים, ולעתים חותמים לוחמים מהיחידה תקופת קבע מיוחדת כדי להשתתף במבצע.
    סיירת מטכ״ל מחולקת לפלגות. מתחת למפקד היחידה פועל סגן מפקד, שבין השאר ממונה על מערך האימונים ועל מטה היחידה, הכולל קצין מודיעין, קצין מבצעים, קצין אמצעי לחימה (אמל״ח) וקצינים נוספים. בין הפלגות נמנות הפלגה הייעודית, פלגת האימונים, פלגת הפח״ע (פעילות חבלנית עוינת) ופלגת אמל״ח.
    דרכי פעולתם של לוחמי סיירת מטכ״ל במבצעים שונות ומגוונות וכוללות את דפוס ההונאה, כפי שניתן ללמוד מכמה מהפעולות האג״מיות של היחידה. בפעולת סבנה התחפשו הלוחמים לטכנאים בסרבלים לבנים, במבצע ״אביב נעורים״ התחפשו לבני זוג לבושים אזרחית, ובאנטבה היתה התרמית חיקוי לפמליה דוגמת זאת של אידי אמין. אחד מותיקי היחידה הגדיר את פעולותיה במילה: ״תאטרון״.

    משה זונדר (נולד ב-16 בנובמבר 1965) הוא כתב צבאי, סופר ותסריטאי. זונדר הינו עיתונאי ועבד בעיתונים חדשות, עיתון תל אביב ומעריב.

    עוד על הספר

    סיירת מטכ"ל משה זונדר

    מה עושה סיירת מטכ״ל?

    גולת הכותרת בפעילותה של כל קהיליית מודיעין, ובפרט זאת של מדינת ישראל, היא נושא גילוי הכנותיו של האויב, כוונותיו והחלטותיו לצאת למלחמה. עקב כך משקיעה ישראל מאמץ אדיר בפיתוח וביישום פתרונות ואמצעים לקבלת מודיעין התרעתי מקדים ואמין ככל האפשר בנוגע לתקיפה אפשרית של האויב. חשיבותה העליונה של ההתרעה האסטרטגית לביטחון הלאומי היא שמכתיבה את אופן הקצאת המשאבים לנושא ואת רמת איכויותיו.
    הדרך היעילה ביותר לאיסוף מודיעין היא האזנות או ניטור ומעקב אלקטרוני. יחידה 8200 של אמ״ן, יחידת האיסוף המרכזית, מסתמכת על האזנה לקווי התקשורת הקיימים, כמו טלפון, אלחוט ופקס, על האזנה לאותות אלקטרוניים ועל פענוח צפנים של האויב. אנשי היחידה הזאת יושבים בבסיסיהם ברחבי הארץ, מהצפון עד הדרום, ואנטנות גבוהות, שעליהן מורכבים מכשירי קליטה וממסר, קולטות את המידע המודיעיני החשוב הזה המפוענח ומופץ בקרב מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. ראש אמ״ן - ״המעריך הלאומי״ בנוגע לסבירות למלחמה - ואנשי חטיבת המחקר שבפיקודו מסתמכים בהערכותיהם בעיקר על המוצר הגולמי שמגישה יחידה 8200. בכל זרועות המודיעין הגדולות בעולם מקובל כבר תקופה ארוכה כי ברוב המקרים הבסיס האיתן למודיעין איכותי ואמין בזמן אמת נשען על האזנות ויכולת הניטור, לדוגמא חיישנים רגישים, ולא על הביון בדמות סוכנים, מרגלים או סייענים, מעולים ככל שיהיו. מטבע הדברים בכל הנוגע לנושא ההתרעה האסטרטגית, המסתמכת על איסוף מודיעין בדרכים אלקטרוניות, רב הנסתר פי כמה על הגלוי. אבל ידוע כי המעצמות ברחבי העולם רתמו לעניין את מיטב אנשי המדע והמבצעים, כדי שיפתחו שיטות ואמצעים, המצויים בחוד החנית של הטכנולוגיה, על כל המשתמע מכך בנוגע לחלוקת תקציבים.
    דוגמא מובהקת לאופן הקמת מערך התראתי שכזה היא מערכת ״עכביש הים״; ארצות־הברית פיתחה והטמינה במבצע טכנולוגי ולוגיסטי מדהים מאות חיישנים מתוחכמים בקרקעית האוקיאנוסים במסגרת מערכת זו, שמטרתה לעקוב בזמן אמת אחר מיקומן המדויק - מעל למים ומתחת להם - של כל הצוללות הסובייטיות נושאות הטילים הגרעיניים, אשר מהוות איום אסטרטגי נייד ומתמיד על ביטחונה של ארצות־הברית.
    החיישנים הוטמנו, בין השאר, בנקודות אסטרטגיות, כמו חופי איסלנד או מיצר ברינג, שהצוללות הסובייטיות היו אמורות לעבור לידן בדרכן לחופי ארצות־הברית, ובהמשך במערכת שתי וערב בתחתיות האוקיאנוסים השקט והאטלנטי.
    דוגמא למבצע מיוחד לקבלת מידע התרעתי, שהאמריקאים ביצעו לאחר שהיה בידיהם מידע מודיעיני, היא פרויקט ״ג׳ניפר״, ספור העלאתה ממעמקים של צוללת סובייטית אשר טבעה בפברואר 1968 צפונית־מערבית לחופי הוואי. הצוללת נשאה טילים גרעיניים, ולאמריקאים היה מידע על מקום טביעתה ועל מטענה. מובן שמערכת הביטחון האמריקאית רצתה לשים את ידיה על הצוללת ועל תכולתה, אבל מעולם עד אז, וגם מאז, לא הועלתה מעל לפני המים צוללת שטבעה בעומקים שכאלה.
    העומדים בראש מערכת הביטחון האמריקאית הצליחו לשכנע את נשיא ארצות־הברית דאז להקצות מאות מיליוני דולרים לבניית אנייה לחילוץ הצוללת. בעלטת חשאיות מוחלטת ובסכום כסף אדיר, בסיועו של המיליארדר הווארד יוז שנענה לפניית הסי־איי־אי, בנו האמריקאים אנייה מיוחדת לחילוץ הצוללת שנחה על קרקעית הים בעומק של יותר מארבעה ק״מ. האנייה הצליחה למשות את הצוללת במנוף הידראולי, שהורכב מזרועות ענק ומכבלים שהותקנו בבטנה הפעורה. נסיון החילוץ הראשון נכשל, כאשר הצוללת הרוסית נבקעה לשתיים במאמץ הרמתה ושקעה במצולות. בניסיון השני חולצו הצוללת והטילים הגרעיניים שבה. כעת יכלו האמריקאים לחקור ולהבין את מנגנוני ההפעלה של הטילים הגרעיניים. כמו כן חולצו גוויות אנשי צוות סובייטים.
    ארצות־הברית מעולם לא הודתה באופן רשמי בקיומו של המבצע. האנייה שמשתה את הצוללת שייטה באוקיינוס בסיפור כיסוי של אנייה המסוגלת לכרות מרבצים מינרליים מקרקעית האוקיינוס באמצעות טכניקות משוכללות וראשוניות. בסופו של דבר הפך המאמץ האמריקאי, שהחל כרעיון דמיוני פרוע, למבצע הכולל תכנון, בנייה, השקעה כספית כבדה ואימונים לקראת ביצוע משימה בעלת סבירות גבוהה לכישלון, אשר הסתיים בהצלחה התרעתית מודיעינית בעלת ערך עליון מבחינת האמריקאים.
    אחת המדינות הזקוקה כאוויר לנשימה ליכולת התרעה אסטרטגית היא מדינת ישראל. קשה להעלות על הדעת מדינות רבות אחרות הזקוקות ליכולת הזאת באותה רמת חשיבות. מצבה המיוחד של ישראל - העדר עומק אסטרטגי, צבא קטן יחסית לצבאות ערב הערוכים סמוך לגבול ועוד - מהווה איום חריג בכל הנוגע להפתעה אסטרטגית ולתוצאותיה ההרסניות.
    ישראלים ואמריקאים שביקרו במצרים, שמעו סיפור שאין לו כל אישור רשמי, על פיו ככל הנראה מוצגת במוזיאון המלחמה המצרי בקהיר, בליווי הסברים, מערכת האזנה ישראלית שהתגלתה בידי הצבא המצרי ב־1972, מספר קילומטרים דרומית לעיר סואץ. על פי דיווחים אלה, המוצג במוזיאון הינו עמוד טלפון - קורת עץ באורך ששה מטרים - עליו מורכבות מספר זרועות הנושאות מבודדים עליהם נישאים חוטי הטלפון. אלא שבהתאם לעדויות השומעים את הסיפור, העמוד החלול נושא בתוכו ציוד תקשורת והאזנה. לטענת המצרים הוחלף עמוד הטלפון המצרי המקורי בעמוד שהובא והותקן במקומו בחשאי בידי ״המודיעין הישראלי״, כפי שמגדירים זאת המצרים, לצורך ציתות למידע שנשמע בתקשורת הצבאית המצרית, אשר נקלט בבסיס האזנה של צה״ל שמוקם בטווח קליטה בסיני.
    נדמה שבעבר, בטרם נחתמו הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן ולפני שהחל משא ומתן גלוי עם סוריה, היה למדינת ישראל צורך חיוני אף יותר בהתרעה אסטרטגית מפני האיום של פריצת מלחמה כנגדה. עם זאת במהלך השנים נוספו למעגל העימות עם ישראל אויבות מהמעגל השני, דוגמת עיראק ואיראן. מקרה אחד שבו התממש איום זה הוא הפתעת השישה באוקטובר 73׳: מצרים וסוריה תקפו את ישראל בצהרי יום הכיפורים ופתחו במערכה עקובה מדם, שבה נהרגו 2,687 חיילי צה״ל ונותרו אלפי חיילים נכים או הלומי קרב. מלחמת יום כיפור יצרה שבר פתוח בחברה הישראלית, אשר עדין לא נרפא.
    איזכור לחשיבותם הייחודית של אמצעי ההתרעה מצוי בדו״ח ועדת אגרנט, אשר חקרה את נסיבות פריצת מלחמת יום כיפור. בדו״ח הוועדה נרשם כי לפני פרוץ המלחמה לא הופעלו ״האמצעים המיוחדים״, אשר הופעלו לאחר פרוץ הקרבות וסיפקו מודיעין איכותי ממדרגה ראשונה. חברי הוועדה העריכו כי האמצעים, אשר כונו ״פוליסת הביטוח״, היו מאפשרים לראש אמ״ן, לרמטכ״ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה לדעת שפני אויבותיה של ישראל למלחמה.
    סיירת מטכ״ל, כינויה של יחידה קרבית השייכת לאגף המודיעין של צה״ל, מהווה נדבך חשוב ביותר במערך איסוף המודיעין של אמ״ן. חזונו של מייסד היחידה אברהם ארנן היה לחזק את נדבך ההתרעה האסטרטגית של ישראל באמצעות פתרונות ״תוצרת הארץ״, שידרשו פיתוח מסגרות מיוחדות בתחום המבצעי והמדעי־טכנולוגי והפעלתן מתוך שילובן אלה באלה. דרך מחשבתו של ארנן הכתיבה גישה, שעל פיה יאומנו מיטב הלוחמים כדי לחדור לשטח האויב, אגב שימוש בעורמה ובתחבולות שונות על מנת שלא להיחשף. על־פי ספרם של דוד הלוי וניל ליוינגסטון INSIDE THE P.L.O., מטרת חדירות אלה היא הטמנת אמצעי האזנה וניטור במקומות אסטרטגיים. במשך השנים, עם התקדמות הטכנולוגיה בישראל ובעולם, נעשו שיפורים ופלאים בתחום הזה.
    המשאבים הרבים מאד שמשקיעים צה״ל ואמ״ן במערך האיסוף, הכולל את סיירת מטכ״ל, אמורים להצדיק את עצמם בכך שאיכות המודיעין המושגת באמצעות המערך מאפשרת קבלת התרעה איכותית ואמינה למלחמה ומספקת לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ״ל את היכולת להחליט שלא לגייס כוחות מילואים, דבר החוסך מאד בעלות הכוללת של תקציב מדינת ישראל. כמו כן אמור המודיעין הנאסף לאפשר למקבלי ההחלטות במדינת ישראל לישון בשקט, בלי לחשוש שמא יקומו באמצע הלילה או עם שחר וימצאו את מדינת ישראל מופתעת על־ידי מי מאויבותיה שפתחה במלחמה, אשר תסב לישראל אלפי נפגעים.
    למעשה, אפשר לדמות את סיירת מטכ״ל לשרירים בזרוע האיסופית של אמ״ן, כאשר את המוח מהווה גוף הממוקם היררכית מעל ליחידה, האחראי גם למערך הטכנולוגי של אמ״ן הכרוך בתחום הזה. את הגוף הקים בעיצומה של מלחמת ההתשה יוסי לנגוצקי, לימים ראש מחלקת איסוף באמ״ן, אשר נבחר לצורך העניין בידי אברהם ארנן, מייסד היחידה.
    הכשרת לוחם בסיירת מטכ״ל נמשכת כשנתיים. (בתחילת הספר מוקדש פרק מיוחד למסלול ההכשרה). לוחמי היחידה מוכשרים תחילה בפלגת האימונים, שם הם הופכים ללוחמי חי״ר לכל דבר, ודגש מיוחד מושם בתחום הניווטים. בשלב השני הם עוברים הכשרה בפלגה הייעודית. ההכנה לכל מבצע ייעודי הנושא אופי מודיעיני נמשכת חודשים ארוכים, ולעתים חותמים לוחמים מהיחידה תקופת קבע מיוחדת כדי להשתתף במבצע.
    סיירת מטכ״ל מחולקת לפלגות. מתחת למפקד היחידה פועל סגן מפקד, שבין השאר ממונה על מערך האימונים ועל מטה היחידה, הכולל קצין מודיעין, קצין מבצעים, קצין אמצעי לחימה (אמל״ח) וקצינים נוספים. בין הפלגות נמנות הפלגה הייעודית, פלגת האימונים, פלגת הפח״ע (פעילות חבלנית עוינת) ופלגת אמל״ח.
    דרכי פעולתם של לוחמי סיירת מטכ״ל במבצעים שונות ומגוונות וכוללות את דפוס ההונאה, כפי שניתן ללמוד מכמה מהפעולות האג״מיות של היחידה. בפעולת סבנה התחפשו הלוחמים לטכנאים בסרבלים לבנים, במבצע ״אביב נעורים״ התחפשו לבני זוג לבושים אזרחית, ובאנטבה היתה התרמית חיקוי לפמליה דוגמת זאת של אידי אמין. אחד מותיקי היחידה הגדיר את פעולותיה במילה: ״תאטרון״.