מערכה ראשונה
(תחנת משטרה סמוך לכיכר בַּנדֵירה.
משרדו של סמל המשטרה קוּנְיָה.
הוא לבוש בחולצה עם שרוולים קצרים, כתפיות שמוטות לצדדים, אקדח ענק ומאיים סביב מותניו.
חוקר המשטרה, אָרוּבָּה, נכנס למשרד)
אָרוּבָּה: (מתפרץ פנימה צוהל ונרגש) אָמָאדוֹ רִיבֵּירוֹ פה. (קוניה, שקודם לכן ישב, קופץ על רגליו. צועד לצד השני של השולחן)
קוניה: איפה פה?
ארובה: פה למטה עם השוטר. הוא אומר ש.
קוניה: (אוחז בחוקר) ארובה, מותק שלי, תשמע. לך תגיד לנבלה הזו!
ארובה: והוא הביא איתו צלם, לא סתם!
קוניה: לך תגיד לו, אתה שומע, שאם הוא. אין לו מושג עם מי יש לו עסק, הטינופת הזו! (אמאדו ריבירו מופיע. כובע על ראשו, כולו נוטף ערמומיות פתלתלה)
אמאדו: (זרועותיו פתוחות לחיבוק) קוניה האחד והיחיד!
קוניה: (על סף בכי מרוב שנאה ובו בזמן מוקסם מהחוצפה של אמאדו) אתה?
אמאדו: אני.
קוניה: (זועם) צא מפה!
אמאדו: קוניה, חכה רגע, תקשיב גבר!
קוניה: (מתפוצץ) עוף מפה!
אמאדו יש לי משהו פצצה בשבילך! פצצה!
ארובה (מנסה לתפוס את זרועו של אמאדו) בוא אמאדו!
אמאדו (משתחרר בזריזות) תוריד את הידיים שלך ממני.
קוניה (רוטן מהתמרמרות) תקשיב לי טוב. או יכול להיות שזה לא אתה (מתנשף ויורק את המילים) שטינפת את שמי?
אמאדו (בהומור ציני) תשמע, קוניה!
קוניה מטנף את שמי בעיתון, ועוד יש לך את החוצפה!
אמאדו תן לי להגיד משהו!
קוניה (צועק) לא רוצה! (משנה את הטון) אני בהלם, בהלם מהחוצפה שלך! מחוסר הבושה שלך לבוא למשרד שלי! הייתי צריך, אתה יודע. הייתי צריך... (על סף דמעות) בגללך הבוס קרא לי לשיחה!
אמאדו קוניה, תן להשחיל מילה.
קוניה הבוס דיבר אלי כמו אל כלב! על השולחן שלו היתה מונחת הכתבה שלך, גזְיר עיתון עם הכתבה שלך מול העיניים שלו!
אמאדו קוניה, יש לי חומר נפץ בשבילך!
קוניה (לא מקשיב לו) חוץ מזה, אתה יודע טוב מאוד אמאדו. וגם ארובה יודע מצוין. שקר אחד גדול מה שכתבת!
אמאדו תירגע קוניה! נו בחייך, מה עובר עליך?
קוניה (בקרשנדו) שקר ועוד איזה שקר! שקר ענק! אני לא בעטתי בבטן של האישה הזאת! שקרן! שקרן! כּוּלה נתתי לה סטירה. פליק! ככה. ארובה ראה. נכון או לא שזה היה רק פליק?
ארובה (רציני) פליק, בטח פליק!
קוניה (מרוצה) פליק. היא הפילה, מה זה קשור? מזל רע. אבל מה שאני לא מוכן. לא מוכן בשום פנים ואופן, אתה שומע טוב טוב? זה לחטוף נזיפה, שישטפו אותי בגלל חתיכת שטינקר מניאק כמוך! מניאק!
אמאדו (באדישות מפוארת) אני לא נעלב!
קוניה (מוטרף מהציניות) אז כדאי שתתחיל!
אמאדו זהו, סיימת?
קוניה (בפרץ זעם אחרון) אמאדו ריבירו, שתדע לך. יש לי בת. והיא מאורסת. יש לי בת מאורסת. אתה צריך להגיד תודה לבת שלי על זה שאני לא דופק לך עכשיו כדור בראש.
אמאדו (לראשונה אלים) תפסיק להיות אידיוט, קוניה!
(קוניה מתמוטט על הכיסא. מנגב את הזיעה עם הממחטה. יורק)
קוניה (מתנשף, חנוק) תעוף מפה!
אמאדו (לפתע שולט במצב) מי שהולך לצאת מפה מיד זה ארובה!
ארובה (קופץ) בהמה שכמותך!
קוניה (רוטן) אתה לא תגיד לי...
אמאדו (לקוניה) תגיד לו לעוף מפה! (לארובה) נו כבר, תפנה את השטח, עוף עוף!
ארובה מי אתה בכלל יא זבל?
קוניה (מבולבל, צועק) עוף כבר!
ארובה (לא מבין) אבל הסמל!
קוניה (היסטרי) החוצה, טוּס מפה!
(ארובה יוצא)
אמאדו (מאושר, מושך כיסא לעברו) בוא נדבר.
קוניה לא רוצה דיבורים איתך.
אמאדו שב...
(קוניה מציית, לא מודע לכניעותו)
אמאדו (להוט וממוקד) תקשיב קוניה. הייתי עכשיו באירוע. בכיכר בנדֵירה. אירוע ש. תקשיב קוניה. הדבר הזה יכול לנקות אותך!
קוניה (ממורמר) השם שלי מלוכלך כל כך.
אמאדו (נחרץ ומשועשע) כי אתה אידיוט מוחלט, קוניה. אתה הסמל הכי אידיוט בריו דה ז'ניירו.
(קוניה נעמד)
קוניה (לא ברור אם מאיים או מתחנן) שלא תעז. אתה אולי לא נעלב, אבל אני כן.
אמאדו (משועשע) שב!
(קוניה שוב מציית)
קוניה (על סף בכי) עכשיו, עכשיו, אני מכניס לך כדור!
אמאדו אתה סתם קשקשן. נו, בוא נראה אותך. תירה כבר, קשקשן.
קוניה אז במה מדובר?
אמאדו תקשיב טוב. לפני כמה דקות, בכיכר בנדירה. בחור אחד נדרס. הוא עמד מטר ממני. קרוב כמו שאני ואתה קרובים עכשיו. העניין הוא שהוא נפל. ואוטובוס עבר. עבר ממש צמוד למדרכה. ופגע בבחור. פגיעה אנושה. העיף אותו באוויר. והבלגן חגג. כולם רצים מצד אחד לשני. והבחור שם, שוכב, גוסס.
קוניה (צמא לדברי העיתונאי) נו ואז?
אמאדו (מרוצה מאפקט המתח שיצר) פתאום, גבר אחר מופיע, מתכופף, תופס את הבחור הנדרס בראש ונותן לו נשיקה בפה.
קוניה (מבולבל ולא מסופק) נו, ואז?
אמאדו (צוחק) זהו.
קוניה (לא מבין) אתה רוצה להגיד לי שגבר מנשק גבר אחר וזהו, שום דבר נוסף. זה הכל?
(אמאדו נעמד. מתהלך מצד אחד לשני. עוצר ומנפח את החזה)
אמאדו זה הכל!
קוניה אני לא מבין.
אמאדו (מושיט את הידיים כלפי מעלה) איזה אידיוט!
(לעבר הסמל) תגיד לי, אתה רוצה לנקות את השם שלך? רוצה או לא רוצה?
קוניה רוצה מאוד!
אמאדו אז המקרה הזה...
קוניה אבל...
אמאדו אל תקטע אותי! או שאתה באמת לא מבין? תקשיב בשקט! המקרה הזה יכול להציל אותך בגדול ואני אמכור על זה עיתונים כמו מים.
קוניה ואיך בדיוק זה אמור להציל אותי?
אמאדו תראה, כשראיתי את הבחור נותן לו נשיקה. גבר מנשק גבר. (טון תיאורי) על האספלט. כיכר בנדירה. המון אנשים. פתאום חשבתי, בא לי רעיון גאוני. ככה פתאום. קוניה, בוא נשקשק את העיר. אני ואתה, שנינו! קוניה.
קוניה (מהופנט) שנינו ביחד?
(אמאדו טופח על גבו של קוניה בתנועה מנצחת ופורץ בצחוק)
אמאדו שנינו ביחד! תשמע: הבחור של הנשיקה? כן, הבחור המנשק, הוא פה למטה, נותן עדות! (צוחק חזק יותר, מצביע עם האצבע כלפי מטה) פה למטה! (אמאדו צוחק ראשון ואז קוניה מצטרף אליו. הסצנה מסתיימת כששניהם צוחקים)
(הבית של סֶלְמִינְיָה בפרבר בשם גרָאזָ'או שבריו דה ז'ניירו. בבית נמצאים מר אַפְּרִיז'יוֹ, אביה של סלמיניה, וסלמיניה - נערה עדינה, שברירית ונשית מאוד)
אפריז'יו באתי רק כדי למסור לך הודעה מבעלך.
סלמיניה אבל, אבא, בוא תיכנס לרגע.
אפריז'יו סלמיניה, מותק שלי, המונית מחכה בחוץ.
סלמיניה אז תגיד למונית לנסוע.
אפריז'יו תקשיבי!
סלמיניה (קוראת לתוך הבית) דליה, דליה! (לאביה) אני אכעס עליך! (לתוך הבית) דליה!
אפריז'יו (לחוץ) בפעם אחרת... אני מבטיח, באמת.
סלמיניה בשום אופן לא.
אפריז'יו (להוט להיפטר מההודעה) בעלך. תקשיבי. הייתי עם בעלך בבנק. הוא ביקש להודיע. (דליה נכנסת - נערה מתבגרת מלאת חן וקלילות שמסתירים נפש מורכבת)
דליה אבא.
אפריז'יו מתוקה שלי! (היא נופלת לזרועותיו)
סלמיניה חשבתי שאָרָאנְדִיר יגיע איתך.
אפריז'יו (לא שומע אותה ופונה לבתו הקטנה) את כל כך חיוורת, מה יש לך מתוקה?
דליה שטפתי את הפנים!
סלמיניה דליה כמעט ולא אוכלת. בקושי נוגעת באוכל.
אפריז'יו אבל תמיד היה לך תאבון נפלא!
דליה משהו בקיבה, אני לא יודעת!
אפריז'יו את צריכה לשמור על עצמך, מתוקה שלי, הבריאות לפני הכל. אל תשכחי לקחת ויטמינים.
דליה די, אני בסדר!
אפריז'יו טוב, אז על מה דיברתי קודם? אה כן! בעלך.
סלמיניה אבל רגע אבא אתה נשאר לאכול איתנו.
דליה ברור שאתה נשאר.
אפריז'יו סלמיניה, מותק! אל תסבכי את הדברים. בעלך ביקש למסור לך שהוא יגיע היום מאוחר יותר. קצת יותר מאוחר. הוא היה צריך לגשת למשטרה.
סלמיניה למשטרה?
אפריז'יו אל תדאגי!
דליה למה?
אפריז'יו בגלל ש. שום דבר רציני. בעלך היה עד לתאונה. זאת אומרת, שנינו. גם אני הייתי שם. תאונה מזעזעת בכיכר בנדירה. ראינו איך אוטובוס דרס מישהו.
סלמיניה הוא מת?
אפריז'יו הבחור?
דליה איזה דבר נורא!
אפריז'יו על המקום. מת. התמוטט. בכל אופן, זו הסיבה שאני...
דליה הנהגים האלו, פושעים. נוהגים כמו!
אפריז'יו בעלך הלך לתחנה לתת עדות.
סלמיניה אבל אבא, בדיוק הכנתי את המנה ההיא עם הדלעת. העוזרת לקחה יום חופש ואני בישלתי, נו אבא באמת!
אפריז'יו אני לא מרגיש כל כך טוב היום. ברצינות. אבל את יודעת מה?
סלמיניה זה לא יפה מצידך.
אפריז'יו אז אני אשתה כוס קפה בסדר?
סלמיניה דליה, תכיני לאבא קפה טרי.
אפריז'יו אבל מהר כי המונית מחכה.
סלמיניה תעשי את זה זריז!
דליה אני כבר עושה. זה יקח לי דקה. (לבד עם הבת הבכורה, אפריז'יו מתהלך בחדר מצד לצד ומדבר. מרגישים בדבריו מידה מסוימת של זעזוע וקוצר רוח)
אפריז'יו את יודעת, בעלך היה כל כך. הוא היה בהלם! מעניין. הוא פתאום התחיל לרוץ...
סלמיניה (קוטעת אותו גם היא בקוצר רוח) אבא, אני חייבת להגיד לך משהו. אתה יודע שמאז שאראנדיר ואני התחלנו לצאת, אתה לא קורא לו בשם שלו? באמת! בהתחלה זה היה "החבר שלך". אחר כך: "הארוס שלך". עכשיו זה "הבעל שלך" או "החתן שלי". למה זה, אבא!
אפריז'יו (מעט מבולבל) טוב, מתוקה שלי, אני.
סלמיניה (נחרצת) אני באמת שמתי לב.
אפריז'יו את אולי חושבת ש? באמת שלא! ולמה ש?
סלמיניה (בטון מנצח) אז בוא נתערב על משהו! אני רוצה לשמוע אותך אומר "אראנדיר". תגיד: "אראנדיר". נו, אבא, תגיד!
אפריז'יו (לגמרי מבולבל) מספיק עם השטויות האלה ותקשיבי: תני לסיים לספר לך. איפה הייתי? אה! בעלך התחיל לרוץ לפני כולם. הגיע אליו ראשון. (בעצב המום) הוא הגיע, התכופף אליו ועשה משהו שעד עכשיו אני בהלם ממנו.
סלמיניה אבל מה הוא עשה?
אפריז'יו (מרסן את הזעם שלו) הוא נישק אותו. נישק את הבחור הגוסס. ואז הוא מת, הבחור.
סלמיניה (מוקסמת) ואתה ראית את זה?
אפריז'יו (בלי לשמוע אותה ובלהט גדול יותר ממה שהיה רוצה לחשוף) תגידי את לא חושבת ש? לא נראה לך ש. אני בחיים לא הייתי עושה דבר כזה. בחיים לא. אף אחד לא היה עושה דבר כזה. מילא להתפלל, בסדר. אבל מה שאני לא מצליח להבין, בשום אופן לא. זה את הנשיקה.
סלמיניה (מעורערת) אני דווקא חושבת שזה יפה!
(דליה נכנסת)
דליה תראי!
סלמיניה מה?
דליה הקפה נגמר.
סלמיניה איך נגמר?
אפריז'יו הכל בסדר, לא צריך!
דליה שכחתי לקנות.
סלמיניה תבקשי קצת מהשכנה.
אפריז'יו תקשיבו.
דליה קראתי לה מעבר לחומה אבל לא היה אף אחד.
סלמיניה תקפצי אליה.
אפריז'יו סלמיניה, תעזבי, עדיף ככה. אני לא מרגיש טוב והקפה.
סלמיניה (בטון מיוסר של עקרת בית אחראית) אבל היה קפה אבא. (לאחותה, בטון אחר) תשגיחי על הגז. התכוונתי לאפות עוגה בשבילך. (אפריז'יו עומד עם הפנים לקהל וגבו לבת. דליה יצאה)
אפריז'יו (ממשיך את השיחה שנקטעה) זה "יפה" בעינייך?
סלמיניה (בהתלהבות) אוי, אתה לא מכיר את אראנדיר.
אפריז'יו (מראה התלהבות גדולה יותר ממה שהיה רוצה) ואת. את מכירה אותו? תגידי: את מכירה את בעלך?
סלמיניה נו אבא באמת!
אפריז'יו מכירה?
סלמיניה מה אתה חושב אבא?
אפריז'יו תעני לי.
סלמיניה ברור.
אפריז'יו תקשיבי, את נשואה לו שנה. שנה, לא?
סלמיניה כן, אבל אני מכירה את אראנדיר מאז שהיינו ילדים.
אפריז'יו (אסרטיבי) אני מתכוון כבעל! (משנה טון) את נשואה לו בקושי שנה. פחות משנה. זה מעט, כמעט כלום. לזוג זה ממש כלום. אז תחשבי רגע. את בטוחה שאת מכירה את בעלך?
סלמיניה בטוחה לגמרי. אני מכירה אותו כל כך טוב, כל כך טוב ש. הוא לא מסתיר ממני כלום. תקשיב אבא. אני סומכת על אראנדיר יותר מאשר אני סומכת על עצמי. ברצינות. ואתה מדבר כאילו ש. מצחיק! אתה מדבר כאילו שיש לך ספקות, כאילו ש.
אפריז'יו (מהוסס מעט) לא, זה לא בדיוק ככה.
סלמיניה אבא, אני אוהבת את אראנדיר.
אפריז'יו (מפקפק) אני יודע. אני מאמין לך. אבל בואי נאמר שבעלך. זו רק אפשרות. שבעלך הוא לא בדיוק מי שאת חושבת. את אוהבת אותו ככה שהיית מקבלת אותו גם אם. (נחרץ יותר) במילים אחרות: את מאושרת?
סלמיניה יש לך ספקות? חכה רגע. היא תענה לך (צועקת לעבר אחותה לתוך הבית) דליה! אני הרי חשודה! אבל דליה. (דליה מופיעה) בואי שנייה. בואי הנה.
דליה זה כמעט מוכן.
סלמיניה (כבדרך אגב) הנמכת את האש?
דליה כן, הנמכתי.
סלמיניה (שוב מתלהבת) אבא, היום! תעני לו. אני מאושרת או לא?
דליה (מבולבלת) למה?
סלמיניה (לאבא שלה) דברי! אל תשכח שדליה עברה לגור אצלנו מיד אחרי ירח הדבש. היא חיה איתנו. כל הזמן איתנו. דברי! אני מאושרת או לא?
דליה (זהירה) היא נראית מאושרת.
סלמיניה (מופתעת) אני רק "נראית מאושרת" או שאני באמת מאושרת?
אפריז'יו (משועשע מהאכזריות) אני חייב לזוז.
סלמיניה (נחרצת) אבא, חכה שנייה.
אפריז'יו המונית מחכה.
סלמיניה (נואשת, פונה לאביה) אבא אני מתעקשת. (לאחותה) תקשיבי. את ענית כאילו...
דליה (בפירוש מעוצבנת) מאושרת, מאוד מאושרת. זהו.
סלמיניה (בתקיפות, אוחזת במפרק היד של אחותה) אני רוצה שתגידי עכשיו את מה ש, את מה שאמרת לי אז, ביום ההוא. תחזרי על זה עכשיו.
דליה תפסיקי לעצבן!
סלמיניה תגידי את מה ש...!
דליה (רוקעת ברגליה באופן ילדותי) את קשה!
סלמיניה (בטון מנצח) אבא, דליה פשוט אמרה שאם אמות. נכון דליה? זה מה שאמרת.
דליה שקר!
סלמיניה (זוהרת) היא אמרה שאם אני אמות היא תתחתן עם אראנדיר!
אפריז'יו דליה, באמת!
דליה זה היה בצחוק! סתם בדיחה, אבא, תקשיב!
אפריז'יו (נבוך ומודאג בו בזמן) את תקשיבי. אסור לך להגיד דברים כאלו. יש דברים שלא. בחיים את אף פעם לא יודעת מה יקרה.
דליה (מתחילה לבכות) אבא, סלמיניה משקרת!
אפריז'יו (ברכות) אבל אל תבכי!
דליה (לאחות) את עוד תשלמי על זה! (לאביה בלהט וללא סבל) אבא, מה שבעצם אמרתי היה שאני לא אתחתן לעולם כי. (נחרצת יותר) אני לא רוצה, לא מעוניינת.
אפריז'יו והחבר שלך?
דליה רבנו.
סלמיניה (מדברת כמעט באותו זמן) בזמן האחרון הטיפשונת הזו בוכה מכל שטות!
אפריז'יו (בודק את השעון) או, כבר מאוחר!
סלמיניה (תופסת אותו) אבא, אני האישה הכי מאושרת בעולם!
(אור על תחנת המשטרה. בדיוק סיימו לתחקר את אראנדיר - בחור צעיר, נעים ומיוסר, מקרין נפש טהורה ומעונה. אראנדיר קם על רגליו ברגע שקוניה ואמאדו ריבירו נכנסים לחדר)
אראנדיר אני יכול ללכת עכשיו?
בָּרוס כן.
אראנדיר (נסוג בצניעות מיוסרת) אז, אה, ערב טוב, ערב טוב.
קוניה רגע.
אראנדיר (הססני) אתה מדבר אלי?
קוניה רגע.
ברוס הוא כבר נתן עדות.
קוניה (משועשע ומאיים בו זמנית) הבנתי. ועכשיו הוא ידבר איתי.
ארובה (בטון נמוך ונחרץ) הוא הסמל.
אמאדו שב.
אראנדיר (מרגיש את המועקה של האווירה החדשה) האמת היא שאני קצת ממהר (אראנדיר מתחיל לפחד. בעצמו לא יודע ממה)
קוניה (צוחק בהתלהבות) המשטרה לא ממהרת גבר.
אמאדו נו שב כבר. (אראנדיר מסתכל סביבו כמו חיה מבועתת. לבסוף מתיישב)
אראנדיר (בלי סיבה) תודה.
ברוס (בטון נמוך ומכובד לסמל) הוא בסך הכל עד.
קוניה אל תתערב.
(אראנדיר נעמד, חסר נשימה)
אראנדיר אני יכול להתקשר?
קוניה אחר כך.
(אמאדו דוחק בצלם)
אמאדו תצלם כבר. עכשיו! (הפלאש בוהק. אראנדיר נבהל)
אראנדיר צילום?
אמאדו אתה עצבני חמוד?
(אראנדיר מתיישב, מצמיד את הברכיים)
אראנדיר ממש לא.
קוניה (מצליף בשאלה) אתה נשוי, גבר?
אראנדיר לא שמעתי.
קוניה (צורח) אז תנקה את האוזניים!
אמאדו (רוכן לעבר הבחור) אתה נשוי או רווק?
אראנדיר נשוי.
קוניה נשוי. נפלא. (פונה לאמאדו ורומז) הבחור נשוי. (לעבר השוטר) נשוי.
ברוס את זה כבר ידעתי.
אראנדיר (בצניעות מיוסרת) תרשה לי בבקשה לצלצל מהר לאשתי?
קוניה (חד ונחרץ) אתה אוהב את אשתך גבר?
(אראנדיר עוקב לרגע אחר התנועות של הצלם שמתכונן לצלם פעם נוספת)
אראנדיר בטח.
קוניה (באגרסיביות של שוטר) אז איך זה שאין לך טבעת על האצבע?
אראנדיר (מבולבל) נפלה לי בשירותים יום אחד. החליקה ישר לתוך הביוב.
אמאדו מה עשית בכיכר בנדירה?
אראנדיר אני, אני הלכתי לשם ו...
קוניה (צורח) תפסיק לגמגם!
אראנדיר (מדבר מהר) לקחתי לשם תכשיט.
קוניה (חזק) תכשיט!
אראנדיר תכשיט. הלכתי למשכן את התכשיט בבנק. (אמאדו וקוניה מציפים אותו בשאלות כדי לבלבל ולהביא אותו לייאוש)
אמאדו כמה זמן אתה נשוי?
אראנדיר אני?
קוניה אתה אוהב את אשתך?
אראנדיר (נואש) כמעט שנה!
קוניה (חזק יותר) אתה אוהב את אשתך?
אראנדיר (על סף בכי) אני נשוי כמעט שנה.
(קוניה משנה טון בחדות. מניח את ידו על הברך של הבחור)
קוניה (מתקתק ומעליב) תגיד לי. מה זה בשבילך. כן, מה זה אישה בשבילך?
אראנדיר (מסתכל באיטיות סביבו) מה זה אני עצור?
קוניה (בלי להקשיב לו ועדיין מתקתק) תקשיב, גבר! בוא נחשוב על אפשרות כזו. שתופיע כאן עכשיו כּוּסִית. ערומה. ערומה לגמרי. מסקרן אותי לדעת. איך היית מגיב?
(אראנדיר מסתכל פעם לעבר קוניה ופעם לעבר אמאדו. שקט)
אמאדו אתה מפחד חמוד?
קוניה דבר!
אמאדו למה אתה לא מדבר? (קוניה תופס לאראנדיר את היד)
קוניה (ברכות) ספר לי. ספר רק לי מה בדיוק עשית בכיכר בנדירה.
אראנדיר (מאופק) האוטובוס אשם. (קוניה נעמד)
קוניה רק רגע!
אראנדיר אבל אדוני הסמל! הרמזור כבר התחלף לצהוב כשהאוטובוס.
קוניה מותק שלי, האוטובוס לא מעניין אותנו. אתה קולט? הוא לא מעניין, אתה מעניין.
ברוס (בחוסר טקט עיקש ונדיב) אתה רוצה לראות את העדות של הבחור?
קוניה (לשוטר) אל תתערב! (לאראנדיר) מה שמטריף אותי זה איך אתה, גבר נשוי. נשוי. יש לך אישה בבית. ייתכן שהיא אולי אפילו יפה.
אמאדו כמה זמן הכרת אותו?
אראנדיר את מי?
אמאדו המת.
אראנדיר לא הכרתי אותו בכלל.
קוניה אתה צוחק עלי?
אמאדו (לסמל) קוניה, חכה שנייה. מתוק שלי, תסתכל אלי! שאלתי אותך בזירת האירוע אם אתה קרוב משפחה של הנפגע.
אראנדיר אני לא קרוב משפחה.
אמאדו בוא נעשה פה קצת סדר. אתה לא קרוב משפחה. אז אתה חבר שלו?
אראנדיר אני שום דבר שלו.
אמאדו אבל הכרתם אחד את השני בפָּנים לפחות?
אראנדיר גם זה לא.
קוניה (בצעקות) גם לא בפנים?
אמאדו אתה אף פעם. תקשיב טוב. אף פעם בחיים שלך לא ראית את המת?
אראנדיר אני נשבע! אתה רוצה שאשבע? אני נותן לך את המילה שלי!
אמאדו רק רגע.
אראנדיר (נואש) אדוני, אני חייב להתקשר הביתה!
קוניה (בהגזמה) זו הסיבה שהמשטרה חייבת להיות קשוחה, בדיוק מסיבות כאלו, להיכנס חזק.
אמאדו קוניה, חכה רגע! אם לא היית שום דבר של המת.
אראנדיר בחיים לא ראיתי אותו.
אמאדו אז תסביר. איך זה שאתה שנשוי שנה. שנה?
אראנדיר כמעט.
אמאדו בעצם עקרונית אתה עדיין בירח דבש! בירח דבש! ואתה, נוטש את אשתך. והולך לנשק גבר אחר בפה!
אראנדיר (המום) אתה חושב שאני...
אמאדו (אקסטטי) ועוד מול קהל שלם! היה מפוצץ שם, כיכר בנדירה, חמש אחר הצהריים. כל העם שם. ואתה דופק הופעה! מול כל העיר!
קוניה (בצרחות) אתה לא איבדת אותה. פשוט זרקת את טבעת הנישואים שלך.
אמאדו (זועם) תשמע! בוא נגיד שאחד מאיתנו כאן היה נדרס. אם האוטובוס היה דורס אחד מאיתנו. (אמאדו מתחיל לצחוק בפראות) אחד מאיתנו. תגיד לי, היית עושה אותו דבר? היית מנשק אותנו? (צוחק צחוק דוחה. אראנדיר נסוג אחורה בגועל)
אראנדיר זה היה מישהו! מישהו שמת! ראיתי אותו מת לי מול העיניים!
(חושך על תחנת המשטרה. אור על הבית של סלמיניה. על הבמה, סלמיניה ואחותה)
סלמיניה את מצליחה להבין את אבא?
דליה אבא השתנה.
סלמיניה הוא בן אדם אחר.
דליה מאז שאמא מתה, מאז שהיא איננה הוא כל כך השתנה!
סלמיניה (בעגמומיות) מאז שהתחתנתי הוא השתנה. מאז שהתחתנתי. כן דליה, מאז שהתחתנתי.
דליה אני לא בטוחה.
סלמיניה אגיד לך עוד משהו. לפעמים אני חושבת שאבא לקח קשה יותר את הנישואים שלי מאשר את המוות של אמא. הוא לא בא לבקר, לא מתקשר. רק אני מתקשרת אליו. הוא מתחמק מאראנדיר.
דליה הוא לא אוהב את אראנדיר.
סלמיניה (רותחת) תראי כמה זה משונה. היום עוד אראנדיר אמר לי: "אנצל את הסיפור של הבנק ואקפוץ לראות את אבא שלך. הוא מכיר שם מישהו. נלך יחד לבנק ואז אזמין אותו לארוחת ערב." כלום לא עזר. ככה זה. אבא לא שם עליו.
דליה לפעמים אבא מפחיד אותי.
סלמיניה הוא לא אוהב את אראנדיר.
דליה (נחרצת) הוא מקנא.
סלמיניה (בוהה בה בתדהמה) לי?
דליה כן, לך. (היא חוזרת על זה שוב, לאט, בבהלה ובחרדה גוברת)
סלמיניה (ממלמלת לעצמה) מקנא לי?
דליה תגידי אין לך עיניים, את לא רואה?
סלמיניה (בהתפרצות שאננה) איזה שטויות! מה פתאום שיקנא! (משנה טון ושוב מבוהלת) את באמת חושבת ככה?
דליה בוודאות!
(סלמיניה עם הפנים לקהל, גבה לאחותה, על פניה הבעה חולמנית)
סלמיניה (סהרורית) מקנא לי. (דליה מגיעה מאחורה ומדברת מעל הכתף של אחותה שנשארת עומדת עם הגב אליה)
דליה (חוזרת על עצמה) מקנא לך. בחתונה שלך חשבתי הרבה על המוות של אמא. בחתונה שלך מי שמת היה אבא. בכנסייה, כשזרועו שלובה בזרועך, הנשמה שלו פרחה. היה נדמה לי ש, אני נשבעת לך! שהוא...
סלמיניה (בתחינה, כמעט ללא קול) אל תדברי ככה!
דליה (יותר חזק) ובפעם ההיא. ביום ההוא!
סלמיניה מתי?
דליה ביום שעברתי לגור אצלך. אתם בדיוק חזרתם מירח דבש. אני זוכרת טוב. אבא הביא אותי ואת לבשת את החלוק שלך, זוכרת?
סלמיניה הכחול?
דליה לא. זה שסבתא נתנה לך. אבא הביא אותי. הוא לא רצה לבוא. התעקשתי. אז הוא בא. וכשהוא הגיע, התיישבת על הברכיים של אראנדיר. אם היית רואה את הפרצוף שלו! איזה פרצוף!
סלמיניה אני לא זוכרת.
דליה היתה לו שנאה בעיניים! הוא קם והלך ו.
סלמיניה זה הכל בראש שלך! בדמיון שלך! (ברכות פתאומית) לפחות יש לי אותך ו.
דליה סלמיניה, מחר אני עוזבת!
סלמיניה את מה?
דליה אני לא נשארת פה יותר.
סלמיניה חכי רגע, אבל למה?
דליה (עצבנית) הנה אראנדיר! (אראנדיר מופיע, עייף וחולני. סלמיניה נופלת בזרועותיו)
סלמיניה (ברכות ובחרדה) סוף סוף מתוק!
אראנדיר המשטרה, את יודעת איך זה. (סלמיניה מלטפת את פניו)
סלמיניה (בחום) אתה חיוור! (היא שולפת את הממחטה של בעלה ומנגבת לו את הפנים)
אראנדיר אני מת מצמא!
סלמיניה (לאחותה) מים!
אראנדיר איזה יצורים יש שם במשטרה. דליה, חמודה. תביאי לי כוס מים בבקשה.
סלמיניה (לאחותה) קרים.
אראנדיר (לגיסתו) קרים.
דליה אתה מזיע.
סלמיניה תערבבי קרים ופושרים. (דליה יוצאת)
סלמיניה תוריד את הז'קט.
אראנדיר (מוריד את הז'קט) חם.
סלמיניה את העניבה.
אראנדיר (מסיר את העניבה) שעתיים התייבשתי שם. (דליה נכנסת עם כוס מים)
דליה מים צוננים. (אראנדיר מחזיק את הכוס בשתי ידיים)
אראנדיר (לפני שהוא שותה) מים נהדרים! (אראנדיר שותה בלגימה אחת ומחזיר את הכוס)
אראנדיר את מלאך!
דליה עוד מים?
סלמיניה (מדברת באותו זמן) אל תקרא לדליה מלאך, היא עוזבת אותנו.
אראנדיר עוזבת?
דליה (מתוקה ונחרצת) מחר.
אראנדיר (המום) באמת? לתמיד?
סלמיניה היא אומרת שהיא הולכת לגור עם סבתא וש. טיפשה!
אראנדיר (בכאב מאופק) דליה, איך את עושה כזה דבר?
סלמיניה רגע. אהוב שלי, קודם תאכל משהו.
אראנדיר אני לא רעב.
סלמיניה אולי רק משהו קטן?
אראנדיר לא, אחר כך. אני אוכל אחר כך. (אראנדיר ממשיך מוכה תזזית)
אראנדיר את בטוחה?
דליה בטוחה.
אראנדיר דליה, בואי רגע. למה? ולמה עכשיו? אני לא מאמין, אני חוזר מהמשטרה וזה מה שיש לך להגיד לי? שאת עוזבת? במשטרה שם. (אראנדיר מתהלך מצד לצד)
סלמיניה יקר שלי, אתה עייף.
אראנדיר במשטרה שם, הרגשתי... כל כך לבד. תחושה מגעילה. לגמרי לבד. רציתי לצעוק, סלמיניה. דליה. (קולו נחנק מייאוש) כמעט צעקתי, באמת... (משנה טון) ואז אני חוזר הביתה ומגלה שאת עוזבת.
דליה (מעט תוקפנית) אתה לא זקוק לי!
אראנדיר (מסתכל פעם לאשתו פעם לגיסה) מאיפה את יודעת?
דליה (בטבעיות מזויפת וקלילה) אתה זקוק לסלמיניה.
(אראנדיר תופש את אשתו באלימות)
אראנדיר (בקול חנוק) תעני לי. את לא תעזבי אותי נכון? לא משנה מה יקרה את לא הולכת נכון? לעולם? אל תעזבי אותי לעולם.
סלמיניה (בחרדה) אהוב שלי, ברור שלא, לעולם, או שאתה.
דליה ראית אותו מת, את הבחור?
אראנדיר (מצטמרר) את מי?
דליה (משולהבת) זה היה גבר?
אראנדיר מתוקה שלי, הנושא הזה. לא מעניין. (באיפוריה מזויפת) בואי נדבר על משהו אחר. את באמת עוזבת מחר? זה מחר? יופי, נפלא! אני אעזור לארוז את המזוודות! (משנה טון) אני רק ממש לא רוצה שנדבר על האסון ההוא!
דליה אני אארוז לבד.
אראנדיר (לא עקבי) כן, ראיתי אותו מת. בגילי, פחות או יותר. סלמיניה, הוא עמד על שפת המדרכה. חיכה שהרמזור יתחלף. (חוזר) על שפת המדרכה. פתאום, לא יודע איך זה קרה: הוא איבד שיווי משקל. הוא נפל לכביש... אוטובוס הגיע בשיא המהירות. פגע בו, העיף אותו, למרחק כמו בינינו עכשיו.
דליה הוא צעק?
אראנדיר הבחור?
סלמיניה (מנסה לרכך אותו) מתוק שלי...
אראנדיר הנדרסים על האספלט לא צועקים. או שכן צועקים? הנדרס הזה לא צעק.
דליה הוא היה בחור יפה?
אראנדיר (לא עונה) האוטובוס דרס אותו. הוא מת מיד. הוא חי עוד דקה אולי. פחות מדקה. דקה.
סלמיניה ודווקא אתה שלא יכול לראות דם.
אראנדיר אני רצתי. הגעתי אליו לפני כולם. התכופפתי, תפסתי את הראש שלו. ים של אנשים. תפסתי את הראש שלו ו...
סלמיניה נישקת אותו. (אראנדיר מסתובב קצת כועס)
אראנדיר (תוקפני) גם את כבר יודעת? (מיואש) כל העולם יודע!
סלמיניה אבא סיפר לנו.
אראנדיר (מוטרף) אבא שלך. ברור! הוא היה שם וראה. (בייאוש) אבא שלך אמר שאני... (משנה טון) הבחור הזה לפני שהוא מת. הוא עוד היה חי. (מבולבל) במשטרה דיברו איתי רק על זה, מוזר!
סלמיניה אהוב שלי, מספיק. לך עכשיו לנוח קצת.
אראנדיר (לא שומע אותה) דליה, במשטרה חושבים. כן הם עדיין סבורים ואין דרך לשכנע אותם, דליה. הם חושבים שהכרתי את הבחור. רשמו את השם שלי, כתובת. נחקרתי פעמיים. ויזמנו אותי שוב.
דליה הכרת אותו?
אראנדיר נו, דליה!
דליה גם לא בפנים?
אראנדיר (מצביע על גיסתו בזעם) ככה בדיוק חקרו אותי במשטרה. גם לא בפנים? גם לא את השם? לא עזבו אותי. אבל תראי. מה שקרה. הבחור הזה גסס. גסס ליד המדרכה. אבל הוא עוד הצליח ללחוש לי ולבקש נשיקה אחת. הוא גסס וביקש נשיקה. העיתונאי במשטרה אמר שזו היתה שעת העומס. כל העיר היתה שם, כל העיר הציצה. וראו אותי כש...
חושך
סוף המערכה הראשונה
