אור נקבוביות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 72 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 12 דק'

נושאים

תקציר

לִפְעָמִים בָּא הָעֶרֶב מֻקְדָּם,
צוֹבֵעַ אֶת הָרוּחַ הַיּוֹרֶדֶת.
ל רְֶגעַ נדִמְהֶ
שֶׁגַּם אַתָּה יוֹרֵד אֵלַי בִּסְלִיחָה,
מְחַבֵּר יָדַיִם, מְכוֹפֵף
אֶת מִצְחֲךָ
הֶחָרוּשׁ שְׁבִילִים.
לִפְעָמִים בָּא לְהַנִּיחַ אֶת הֶעָבָר.
מֵעוֹלָם לֹא הִצְלַחְתִּי
לִמְחֹל לְךָ.
 
שירתה של תמרה לילך מזומן יורדת לאט אל הקורא. כמו מצנח גדול היא מרחפת תחילה גבוה, נוגעת (פיזית ממש) בעליונים, משוחחת עם הרקיע, עם אלוהים והזמנים, בוררת רגשות, נחה בגעגועים; ואז, לאט וביופי בלתי רגיל, היא שוקעת בעדינות מטה־מטה, אל האדמה, אל הגוף ואל המחילה. זוהי שירה ארוטית במובן הטהור של המילה: שירה שטובלת בתשוקה אל האור, אל המופלא, פוסעת על קצות התהום בין היאוש לאמונה, ומותירה חותם עמוק בקורא. אור נקבוביות, ספר שיריה הראשון של תמרה לילך מזומן, הוא הישג גדול לשירה העברית החדשה.
(יקיר בן־משה)

פרק ראשון

הֲרֵי יָדַעְתְּ שֶׁאֵין דָּבָר מְמַלֵּא
כְּמוֹ אֱלֹהִים עַצְמוֹ, שֶׁבָּא
לְלַטֵּף בַּחֲשַׁאי,
וּבְכָל זֹאת מָצָאת עַצְמֵךְ מְלַטֶּפֶת אָדָם.
 
הֲרֵי יָדַעְתְּ שֶׁאֵין מִלּוּי חִיצוֹנִי
גַּם לֹא בָּאַהֲבָה
אֶלָּא זוֹ אַתְּ, רַק אַתְּ
מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמִּלּוּי בַּדֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ.
 
וּבָחַרְתְּ לָתֵת לְמַהֲלוּמוֹת הַלֵּב אֶת הַכֹּחַ.
אַט אַט הַדֶּרֶךְ לָאַשְׁלָיָה מִתְפּוֹגֶגֶת,
כִּי כְּמוֹ אֱלֹהִים גַּם אַתְּ
מְחַפֶּשֶׂת לְהַגִּיעַ לְמַטָּה,
לָגַעַת בָּאֲחֵרִים.
 
הֲרֵי יָדַעְתְּ שֶׁאֵין דָּבָר מְמַלֵּא
כְּמוֹ אֱלֹהִים עַצְמוֹ, שֶׁבָּא
לְלַטֵּף בַּחֲטָף.

עוד על הספר

  • הוצאה: פרדס הוצאה לאור
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2017
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 72 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 12 דק'

נושאים

אור נקבוביות תמרה לילך מזומן
הֲרֵי יָדַעְתְּ שֶׁאֵין דָּבָר מְמַלֵּא
כְּמוֹ אֱלֹהִים עַצְמוֹ, שֶׁבָּא
לְלַטֵּף בַּחֲשַׁאי,
וּבְכָל זֹאת מָצָאת עַצְמֵךְ מְלַטֶּפֶת אָדָם.
 
הֲרֵי יָדַעְתְּ שֶׁאֵין מִלּוּי חִיצוֹנִי
גַּם לֹא בָּאַהֲבָה
אֶלָּא זוֹ אַתְּ, רַק אַתְּ
מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמִּלּוּי בַּדֶּרֶךְ שֶׁלָּךְ.
 
וּבָחַרְתְּ לָתֵת לְמַהֲלוּמוֹת הַלֵּב אֶת הַכֹּחַ.
אַט אַט הַדֶּרֶךְ לָאַשְׁלָיָה מִתְפּוֹגֶגֶת,
כִּי כְּמוֹ אֱלֹהִים גַּם אַתְּ
מְחַפֶּשֶׂת לְהַגִּיעַ לְמַטָּה,
לָגַעַת בָּאֲחֵרִים.
 
הֲרֵי יָדַעְתְּ שֶׁאֵין דָּבָר מְמַלֵּא
כְּמוֹ אֱלֹהִים עַצְמוֹ, שֶׁבָּא
לְלַטֵּף בַּחֲטָף.