אישמקום
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אישמקום

אישמקום

4.5 כוכבים (2 דירוגים)

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי צמרת
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2017
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 480 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות

נושאים

תקציר

ערב ירידת הספר לדפוס זכה הפרק הסוגר אותו בפרס הראשון (פרוזה) בתחרות "הכרמל שלי".

בשפה אישית ובלתי אמצעית מגיש הכותב ספר מיוחד במינו ששופך אור על מקום (חיפה) ועל דמויות ואירועים בו. הקורא יכול להשליך את הסביבה האנושית וההיסטורית שבספר על סביבתו שלו שהרי כולנו מאותו הכפר...
הספר נכתב על בסיס ספרו של המחבר "סיפור על ילד ועיר" (2010), שעורר התייחסויות רבות. נשיא המדינה שמעון פרס כתב למחבר:"... הענקת לדורות הבאים מתנה כתובה המורכבת מציונות ואהבת הארץ והאדם..." 
בספר גלריה של דמויות הראויות להיחשף ולהישמר – חבריו של המחבר מדור הכרזת המדינה שהיו לשותפים בעשיית היסטוריה, ו"אלה שגדלנו בצלם כשהיו בנעלי בית ובגופיות ליד תיבת הדואר" שיצרו יש מאין, ומאוחר יותר נקראו על שמותיהם כיכרות ורחובות. 
בין השורות תמצאו משובות-ילדות ומשחקי-רחוב בתקופת המנדט, נופים שבא להתרפק עליהם, וכינויים שמלווים ילדים עד בית הנשיא ולשכות שרים, רמטכ"לים ופרופסורים. 
בספר משובצים בקלילות ובהומור דק, לקחים, הערות ותובנות מעבודתו ופעילותו הציבורית של המחבר, וכל קורא יזהה בו דמויות וסיטואציות שיזכירו לו את סיפורו-שלו.
המחבר מדלג בקלילות במנהרות הזמן, וקורא: "דלגו וטוסו אתי".
ספרים קודמים: "להתמודד בשוק העבודה", "סיפור על ילד ועיר", "תרבות הניהול בישראל"

פרק ראשון

אירוע מכונן
 
האירוע המכונן התרחש במפרץ חיפה ב-17 בפברואר 1925. הייתה זו מאה אחרת, אלף אחר, עולם אחר. ביום זה ירדה מה"רומניה" בחוף חיפה משפחת דז'לובסקי — סבא ר' משה, סבתא פייגה (ציפורה) וארבעת ילדיהם — דודה פולה, אמא אסתר והדודים בנימין ומאיר. בתעודת העלייה של "המשרד הארץ-ישראלי" בוורשה, נראים ששת העולים בשתי תמונות כהות וצמודות: באחת, שתי הבנות הבוגרות, באחרת — סבתא וסבא ושני הבנים. כולם רציניים מאוד ומסתכלים קדימה בריכוז.
 
במפגש המשפחתי בחג השבועות 2015, ציינתי את העובדה שמלאו 90 שנה לאירוע המכונן של המשפחה. ביקשתי שנפנים כולנו שבזכות עלייתם של ששת בני המשפחה הגרעינית, אנחנו, צאצאי סבא וסבתא — בית-אב של יותר מ-100 נפש — כולנו בארץ, חבים להם את עצם קיומנו.
הנמל לא היה קיים עדיין, והמשמעות של "ירדו מהאונייה" לא הייתה ירידה לרציף בכבש האונייה. הספינה עגנה במפרץ, והנוסעים הורדו לסירות שהושטו לחוף בידי ספנים ערבים זרים וקולניים. נקל לדמיין את הרגשות ואת החששות שבוודאי התלוו למפגש כזה בין מים ושמים, מול ארץ חדשה.
"אוּלַי רַק צִפּוֹרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת —
כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אָרֶץ וְשָׁמַים —
אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת" (ל. גולדברג).
 
*
 
חודשים ספורים לאחר בואה של משפחת דז'לובסקי, עלה אבא בעקבות אמא. מספר תעודת העלייה שלו, שקפץ מ-255 בתעודה של המשפחה ל-9,535, יכול להעיד על תנופת העלייה מפולין באותה תקופה — רסיסים של ההגירה הגדולה מאירופה מערבה, רובה לארצות הברית ("הגוֹלְדֶן-מְדִינֶה שבה אוכלים חלה גם באמצע השבוע", ו"בה גדלים הדולרים על העץ"). בתעודת העלייה של אבא מצוין: "בבקשה להכניס למחנה העולים", אך הוא שכר חדר בעיר התחתית והתחיל בחייו החדשים בשם המעוברָת שאימץ בירידתו מהאונייה. מאוחר יותר יסייע בעלייתו ובקליטתו של אחיו יהודה, שהקים גם הוא משפחה בעיר.
ופרט לששת בני משפחת דז'לובסקי-גילוני ושני האחים ז'ילונקה-ירקוני, עלה הכורת על כל בני משפחותיהם בפולין ועל כל עולמם.

עוד על הספר

  • הוצאה: ספרי צמרת
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2017
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 480 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות

נושאים

אישמקום עמוס ירקוני
אירוע מכונן
 
האירוע המכונן התרחש במפרץ חיפה ב-17 בפברואר 1925. הייתה זו מאה אחרת, אלף אחר, עולם אחר. ביום זה ירדה מה"רומניה" בחוף חיפה משפחת דז'לובסקי — סבא ר' משה, סבתא פייגה (ציפורה) וארבעת ילדיהם — דודה פולה, אמא אסתר והדודים בנימין ומאיר. בתעודת העלייה של "המשרד הארץ-ישראלי" בוורשה, נראים ששת העולים בשתי תמונות כהות וצמודות: באחת, שתי הבנות הבוגרות, באחרת — סבתא וסבא ושני הבנים. כולם רציניים מאוד ומסתכלים קדימה בריכוז.
 
במפגש המשפחתי בחג השבועות 2015, ציינתי את העובדה שמלאו 90 שנה לאירוע המכונן של המשפחה. ביקשתי שנפנים כולנו שבזכות עלייתם של ששת בני המשפחה הגרעינית, אנחנו, צאצאי סבא וסבתא — בית-אב של יותר מ-100 נפש — כולנו בארץ, חבים להם את עצם קיומנו.
הנמל לא היה קיים עדיין, והמשמעות של "ירדו מהאונייה" לא הייתה ירידה לרציף בכבש האונייה. הספינה עגנה במפרץ, והנוסעים הורדו לסירות שהושטו לחוף בידי ספנים ערבים זרים וקולניים. נקל לדמיין את הרגשות ואת החששות שבוודאי התלוו למפגש כזה בין מים ושמים, מול ארץ חדשה.
"אוּלַי רַק צִפּוֹרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת —
כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אָרֶץ וְשָׁמַים —
אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת" (ל. גולדברג).
 
*
 
חודשים ספורים לאחר בואה של משפחת דז'לובסקי, עלה אבא בעקבות אמא. מספר תעודת העלייה שלו, שקפץ מ-255 בתעודה של המשפחה ל-9,535, יכול להעיד על תנופת העלייה מפולין באותה תקופה — רסיסים של ההגירה הגדולה מאירופה מערבה, רובה לארצות הברית ("הגוֹלְדֶן-מְדִינֶה שבה אוכלים חלה גם באמצע השבוע", ו"בה גדלים הדולרים על העץ"). בתעודת העלייה של אבא מצוין: "בבקשה להכניס למחנה העולים", אך הוא שכר חדר בעיר התחתית והתחיל בחייו החדשים בשם המעוברָת שאימץ בירידתו מהאונייה. מאוחר יותר יסייע בעלייתו ובקליטתו של אחיו יהודה, שהקים גם הוא משפחה בעיר.
ופרט לששת בני משפחת דז'לובסקי-גילוני ושני האחים ז'ילונקה-ירקוני, עלה הכורת על כל בני משפחותיהם בפולין ועל כל עולמם.