לכרות עץ זה כמו לכרות רחם
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לכרות עץ זה כמו לכרות רחם

לכרות עץ זה כמו לכרות רחם

עוד על הספר

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

נושאים

תקציר

דורון בראונשטיין, המשורר-הפילוסוף, חוקר ב”לכרות עץ זה כמו לכרות רחם” את מהות הקיום האקזיסטנציאליסטי.
 
קובץ השירים בספר זה, אשר נכתב בין השנים 2009-2010, מייצג מראה מפוכחת, מתריסה ולעתים אף כואבת, כנגד הקפיטליזם ומשמעות הכסף בעידן הנוכחי.
 
בנוסף לשירים החברתיים, בראונשטיין מציג שירים אישיים רבים, בהם הוא חושף עולם שלם של פנטזיות אפלות ובלתי מקובלות, לצד קרעי זיכרונות וחוויות אוטוביוגרפיות מורכבות מאין כמוהן.
 
חשוב לציין שלמרות כתיבתו הבהירה והקלה לכאורה לקריאה, בראונשטיין אינו מקל על קוראיו ומגרה אותם ברעיונות, בפירושים דו-משמעיים ובשאלות פילוסופיות רבות, מה שהופך את חוויית הקריאה בספר לאתגר – הן בשלב הקריאה בו והן מבחינת השינוי התפישתי והרגשי שניתן להגיע אליו, לאחר הקריאה.

פרק ראשון

אליס
 
 
וכל כך רציתי עוד.
 
 
עוד ועוד ועוד ועוד
 
עוד.
 
 
עד שהסתכלתי על עצמי במראה
 
וראיתי:
 
כלום וכלום וכלום וכלום ועוד-
 
כלום וכלום וכלום וכלום ועוד-
 
כלום וכלום וכלום
 
וכלום ועוד----
 
 
והבנתי-
 
אין לזה סוף,
 
לכל העוד הזה.
 
 
והבנתי-
 
הגיע הזמן לעצור.
 
 
אז עזבתי את ניו יורק ואת
 
כל השעונים של טיימס סקוור
 
ואת כל השחקנים של ברודוויי
 
ואת כל הצבעים של האיסט וילג'
 
ואת כל הכסף של האפר איסט סייד
 
ואת כל הפסיכולוגים של האפר ווסט סייד
 
ואת כל הכושים, והפורטו-ריקנים והנרקומנים
 
של הארלם,
 
והגעתי לכאן.
 
 
לאיפה שהתחלתי.
 
לאיפה שהכל נגמר.
 
 
ומהחלון, בחדרי העלוב בפתח תקווה, אני רואה:
 
עוד ועוד ועוד ועוד.
 
אבל מסוג אחר,
 
ובצורה שונה,
 
מתקרב אליי יותר ויותר,
 
ובכל יום,
 
קורא לי לחזור...

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

עוד על הספר

נושאים

לכרות עץ זה כמו לכרות רחם דורון בראונשטיין
אליס
 
 
וכל כך רציתי עוד.
 
 
עוד ועוד ועוד ועוד
 
עוד.
 
 
עד שהסתכלתי על עצמי במראה
 
וראיתי:
 
כלום וכלום וכלום וכלום ועוד-
 
כלום וכלום וכלום וכלום ועוד-
 
כלום וכלום וכלום
 
וכלום ועוד----
 
 
והבנתי-
 
אין לזה סוף,
 
לכל העוד הזה.
 
 
והבנתי-
 
הגיע הזמן לעצור.
 
 
אז עזבתי את ניו יורק ואת
 
כל השעונים של טיימס סקוור
 
ואת כל השחקנים של ברודוויי
 
ואת כל הצבעים של האיסט וילג'
 
ואת כל הכסף של האפר איסט סייד
 
ואת כל הפסיכולוגים של האפר ווסט סייד
 
ואת כל הכושים, והפורטו-ריקנים והנרקומנים
 
של הארלם,
 
והגעתי לכאן.
 
 
לאיפה שהתחלתי.
 
לאיפה שהכל נגמר.
 
 
ומהחלון, בחדרי העלוב בפתח תקווה, אני רואה:
 
עוד ועוד ועוד ועוד.
 
אבל מסוג אחר,
 
ובצורה שונה,
 
מתקרב אליי יותר ויותר,
 
ובכל יום,
 
קורא לי לחזור...