האלוהים האדירים של הזיכרונות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
האלוהים האדירים של הזיכרונות

האלוהים האדירים של הזיכרונות

עוד על הספר

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

נושאים

תקציר

“האלוהים האדירים של הזיכרונות” מכיל שירים שנכתבו על ידי דורון בראונשטיין בשנות העשרה והעשרים לחייו.
רוב השירים נכתבו בין השנים 1995-1998, וחלקם אף לפני כן.
השירים עברו עריכה רק בשנת 2016, ורואים אור לראשונה בקובץ זה.
*
בראונשטיין, אמן רב-תחומי היוצר את אמנותו על פי ז’אנר ה”דאדא”, הוא ללא ספק כותב פורה ביותר, והיות וכתיבתו – הן של השירה והן של הפרוזה – זוכה להכרה בשנים האחרונות, הוא החליט להוציא את הקובץ הזה לאור – דווקא בזכות בוסריותה, פשטותה וכנותה הרבה – שלא לומר הילדית – של שירתו המוקדמת, התואמת את הלכי הנפש של הגיל הצעיר בו נכתבה.
*
זהו ספר השירה הרביעי של דורון בראונשטיין, יליד 1976, הרואה אור בעברית.

פרק ראשון

מיליון אלף גוונים של שחור - הוא לא אתה
 
 
ובלילה,
 
לבד בחדר.
 
 
שוב,
 
לבד.
 
 
שוב,
 
אותו חדר.
 
 
אני מסתכל מבעד לחלון
 
ורואה, רואה...
 
 
ואז - מביט.
 
 
מביט שעות אל תוך החושך הזה של האפר ווסט סייד של מנהטן.
 
 
החושך שבתוך החדר שבתוך בית הדירות הזה,
 
"המלון",
 
שעל שם אלכסנדר.
 
 
מיישיר מבטי,
 
במבטו.
 
 
ואז אני נזכר בכל האנשים שהכרתי כאן - ושם,
 
ומדמיין, מה קורה איתם היום.
 
 
ומדמיין, מי הייתי אז.
 
 
ומנסה להיזכר: "אני היום".
 
 
נותן שם וכותרת להגדרה, למחשבה.
 
 
מנסה להבהיר ולהבין את "התחושה".
 
 
אני חושב גם עליך.
 
 
תמיד, ג'וש.
 
 
תמיד.
 
 
אתה נוכח בי בכל הרגעים.
 
 
בוער בי וחי אותי.
 
 
ממית אותי.
 
 
תמיד.
 
 
אני מביט על "החושך אתה".
 
 
נותן לזה שם וכותרת-מישנה.
 
 
כבר לא מת להבהיר כמו שפעם.
 
 
רק להיות.
 
 
ודואג בכל פעם מחדש.
 
 
כשהכותרת נוצרת.
 
 
כשהמילה בראש נמחקת.
 
 
וכל לילה מחדש
 
אני מוצא בחושך
 
גוונים חדשים של שחור.
 
 
מאות גוונים.
 
אלפי גוונים.
 
מיליון-אלף-גוונים-של-שחור.
 
 
זה מתפרש, זה מפרש בי, זה גובר, זה מאוד חי.
 
 
ולפעמים,
 
אני מרגיש שאני נחנק
 
מרוב כל הדברים שיש לי להגיד
 
ואין למי.
 
 
אבל הפה.
 
הפה הזה,
 
הם מדברים בשמך.
 
 
הם אומרים.
 
הם מתנצלים.
 
הם דורשים.
 
הם מבטיחים.
 
ואז, כמו בדרך כלל,
 
הם מפרים הבטחה.
 
 
זהו זה, ג'וש.
 
 
הכל עכשיו הלך.
 
 
רק המקסיקני שבדלת. בכל לילה.
 
 
המקסיקני העלוב מ"סיטי דיינר" עם ה"מצה-בול-סופ-אנד-ספגטי-אין-טומייטו-סוס" עומד ומחכה לי שאפתח.
 
 
אני פותח את החלוק ושוכב על המיטה.
 
 
אני שומע את הצעדים שלו קרבים.
 
 
הוא בא.
 
 
נכנס.
 
 
הוא לא אתה.
 
 
 
הם מדברים בשבילך. הכל עכשיו מילים. הם אומרים: מילה מספר 73
 
 
הכל נשמע לי
 
בדיוק אותו דבר
 
כאן.
 
 
אני אוהב אותך, אמא,
 
בדיוק כמו
 
כמה שאני שונא.
 
 
האושר? האמת?
 
 
זו מילה וזו מילה.
 
 
האהבה? השנאה?
 
 
מילה שמגלה ואז מילה שמסתירה את המילה האחרת.
 
 
הכל עכשיו מילים.
 
 
הנה: אינספור מילים אחרות עכשיו.

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

עוד על הספר

נושאים

האלוהים האדירים של הזיכרונות דורון בראונשטיין
מיליון אלף גוונים של שחור - הוא לא אתה
 
 
ובלילה,
 
לבד בחדר.
 
 
שוב,
 
לבד.
 
 
שוב,
 
אותו חדר.
 
 
אני מסתכל מבעד לחלון
 
ורואה, רואה...
 
 
ואז - מביט.
 
 
מביט שעות אל תוך החושך הזה של האפר ווסט סייד של מנהטן.
 
 
החושך שבתוך החדר שבתוך בית הדירות הזה,
 
"המלון",
 
שעל שם אלכסנדר.
 
 
מיישיר מבטי,
 
במבטו.
 
 
ואז אני נזכר בכל האנשים שהכרתי כאן - ושם,
 
ומדמיין, מה קורה איתם היום.
 
 
ומדמיין, מי הייתי אז.
 
 
ומנסה להיזכר: "אני היום".
 
 
נותן שם וכותרת להגדרה, למחשבה.
 
 
מנסה להבהיר ולהבין את "התחושה".
 
 
אני חושב גם עליך.
 
 
תמיד, ג'וש.
 
 
תמיד.
 
 
אתה נוכח בי בכל הרגעים.
 
 
בוער בי וחי אותי.
 
 
ממית אותי.
 
 
תמיד.
 
 
אני מביט על "החושך אתה".
 
 
נותן לזה שם וכותרת-מישנה.
 
 
כבר לא מת להבהיר כמו שפעם.
 
 
רק להיות.
 
 
ודואג בכל פעם מחדש.
 
 
כשהכותרת נוצרת.
 
 
כשהמילה בראש נמחקת.
 
 
וכל לילה מחדש
 
אני מוצא בחושך
 
גוונים חדשים של שחור.
 
 
מאות גוונים.
 
אלפי גוונים.
 
מיליון-אלף-גוונים-של-שחור.
 
 
זה מתפרש, זה מפרש בי, זה גובר, זה מאוד חי.
 
 
ולפעמים,
 
אני מרגיש שאני נחנק
 
מרוב כל הדברים שיש לי להגיד
 
ואין למי.
 
 
אבל הפה.
 
הפה הזה,
 
הם מדברים בשמך.
 
 
הם אומרים.
 
הם מתנצלים.
 
הם דורשים.
 
הם מבטיחים.
 
ואז, כמו בדרך כלל,
 
הם מפרים הבטחה.
 
 
זהו זה, ג'וש.
 
 
הכל עכשיו הלך.
 
 
רק המקסיקני שבדלת. בכל לילה.
 
 
המקסיקני העלוב מ"סיטי דיינר" עם ה"מצה-בול-סופ-אנד-ספגטי-אין-טומייטו-סוס" עומד ומחכה לי שאפתח.
 
 
אני פותח את החלוק ושוכב על המיטה.
 
 
אני שומע את הצעדים שלו קרבים.
 
 
הוא בא.
 
 
נכנס.
 
 
הוא לא אתה.
 
 
 
הם מדברים בשבילך. הכל עכשיו מילים. הם אומרים: מילה מספר 73
 
 
הכל נשמע לי
 
בדיוק אותו דבר
 
כאן.
 
 
אני אוהב אותך, אמא,
 
בדיוק כמו
 
כמה שאני שונא.
 
 
האושר? האמת?
 
 
זו מילה וזו מילה.
 
 
האהבה? השנאה?
 
 
מילה שמגלה ואז מילה שמסתירה את המילה האחרת.
 
 
הכל עכשיו מילים.
 
 
הנה: אינספור מילים אחרות עכשיו.