אהבה היא הצעצועים הגדולים והמסוכנים ביותר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אהבה היא הצעצועים הגדולים והמסוכנים ביותר

אהבה היא הצעצועים הגדולים והמסוכנים ביותר

עוד על הספר

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

נושאים

תקציר

השירים ב”אהבה היא הצעצועים הגדולים והמסוכנים ביותר” נכתבו בשנות העשרה והעשרים המוקדמות לחייו של דורון בראונשטיין, עברו עריכה בשנת 2016, ורואים אור עתה לראשונה.
על אף בוסריותם, בחר בראונשטיין להוציא אותם לאור כי הם מהווים, לדבריו, “שלב בהתפתחות האבולוציונית שלי – הן כאדם, והן כמשורר וכיוצר.”
השירים – כמו כל אמנותו של בראונשטיין – הם שיר הלל לז’אנר הדאדא, אשר בראונשטיין יוצר על פיו.
 
*
 
זהו ספר השירה החמישי של דורון בראונשטיין הרואה אור בעברית.
קדמו לו: “כל החיים כותבים שיר אחד” (2010), “לכרות עץ זה כמו לכרות רחם” (2011), “האלוהים האדירים של הזיכרונות” (2016), “שני אנשים זה שני עולמות” (2016). כמו כן, ראו אור שני ספרי שירה שלו באנגלית:
 
America, My whore (2006)
 
״The divine desperation of the human condition ״
 
(2011)

פרק ראשון

מי זה לעזאזל דורון בראונשטיין
 
אני כותב שירים
עם תאריכים מאחורה.
כותב - מוחק
מוחק - מחזיר
לא יודע מי זה ר. סער
כן יודע מי זה ר. סומק
לא יודע מי זאת יונה וולך
כן יודע מי זה דורון בראונשטיין.
אני לא כותב שירים
עם תאריכים מבפנים,
בעצם כן,
מה זה משנה.
אם אני שורף את
כל השירים הטובים,
ומשאיר רק את אלו
שבתוך הדפים
שתמיד מתפוררים בסוף,
אבל גאים
להיות יהודיים
וישראליים כל-כך
כי ככה זה נפלא
וזה טוב
זה מאשיר לי את
חשבון הבנק
שפתוח
(ולעתים גם סגור)
בתוך הלב שלי,
איפה שהמפתח מסובב
לא-נכון,
בצורה עקומה,
אני כותב שירים
מאחורה לקדימה,
כמו שאני קורא ספרים, ועיתונים,
ועיניים של אנשים רעים במיוחד,
כמו דורון בראון,
שהוא,
לצערי,
אפילו לא הוא עצמו,
הכל אצלו רק כמו,
רק כמו,
רק כמו,
ואני מתקן אותו עכשיו,
הוא דווקא כן
(ואפילו כן מאוד מאוד)
יודע מי זה יונה וולך.
זה הגבר הזה שקשור לרבין, הלא כן?

דורון בראונשטיין

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא סופר, מחזאי ואמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל, וחקר השואה.

החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?!"). ב-2021 הועלה המחזה שלו "העולם על פי חוה" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי גילמה מירי אלוני. ב-2022 הועלה המחזה שלו "קודם תלמדי לאהוב את עצמך" (מתוך ספר המחזות שלו "באהבה, היטלר: אוסף מחזות") דרך אפליקציית זום.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/4ma2hbc6

עוד על הספר

נושאים

אהבה היא הצעצועים הגדולים והמסוכנים ביותר דורון בראונשטיין
מי זה לעזאזל דורון בראונשטיין
 
אני כותב שירים
עם תאריכים מאחורה.
כותב - מוחק
מוחק - מחזיר
לא יודע מי זה ר. סער
כן יודע מי זה ר. סומק
לא יודע מי זאת יונה וולך
כן יודע מי זה דורון בראונשטיין.
אני לא כותב שירים
עם תאריכים מבפנים,
בעצם כן,
מה זה משנה.
אם אני שורף את
כל השירים הטובים,
ומשאיר רק את אלו
שבתוך הדפים
שתמיד מתפוררים בסוף,
אבל גאים
להיות יהודיים
וישראליים כל-כך
כי ככה זה נפלא
וזה טוב
זה מאשיר לי את
חשבון הבנק
שפתוח
(ולעתים גם סגור)
בתוך הלב שלי,
איפה שהמפתח מסובב
לא-נכון,
בצורה עקומה,
אני כותב שירים
מאחורה לקדימה,
כמו שאני קורא ספרים, ועיתונים,
ועיניים של אנשים רעים במיוחד,
כמו דורון בראון,
שהוא,
לצערי,
אפילו לא הוא עצמו,
הכל אצלו רק כמו,
רק כמו,
רק כמו,
ואני מתקן אותו עכשיו,
הוא דווקא כן
(ואפילו כן מאוד מאוד)
יודע מי זה יונה וולך.
זה הגבר הזה שקשור לרבין, הלא כן?