פרק 1- הצעקה!
"הנייד שלי! הוא נעלם!"
הצעקה הזו הבהילה אותנו באמצע בוחן פתע בשיעור עברית.
לפני שאני מספר לכם מי צרח ככה ולמה, אזכיר לכם מי אני. אני אֱיָל קורן, המנהיג האדיר של חבורת כוח המוח. אני לא מצליח להיות צנוע, אבל אני משתדל. בחבורה יש את ליטל המדהימה, שהיא חצי חברה שלי, כלומר, חברה שלי רק כשאין תעלומות. עוד בחבורה נמצאים אריק השְׁמַנְבִיב (שזה שמנמן וחביב ביחד) וניב הזדוני. פעם כולנו היינו נפגשים ועושים ישיבות בבית שלי, אבל בזמן האחרון כולם מתעצלים לזוז, כי יש ווֹטְסְאַפּ. אנחנו מתקשרים דרך האפליקציה הזו וזהו. מובן שזה יוצר אי הבנות ומריבות, ויש סיכוי שהחבורה שלנו תתפרק בגלל זה.
תעלומת הנייד התחילה ביום שלישי בבוקר, באמצע בוחן הפתע – בוחן שבאמת הפתיע אותי. הרגשתי שאני לא מוכן אליו. ידעתי שלא אקבל 100 כמו שאני רגיל, כי בזמן האחרון אני לא מספיק להכין שעורים או ללמוד. ההתעסקות בפייסבוק, בווטסאפ ובשאר המסַכּים, זוללת לי את הזמן.
הצצתי בשאלות הבוחן. קיוויתי שהן קלות. בזווית העין ראיתי שכוכבה (המחנכת שלנו שהיא גם המורה לעברית) מחפשת משהו בתיק שלה. ידעתי שהיא מחפשת את הטלפון הנייד שלה. תמיד כשאנחנו עסוקים במבחן, היא יושבת עם הנייד שלה ומסמסת עד שאנחנו מסיימים. זה די מרגיז אותי כי היא לא שמה לב אלינו ויש כאלה שמנצלים את זה ומנסים להעתיק ממני, ומפריעים לי להתרכז.
באותו יום שלישי היא חפרה בתיק שלה שוב ושוב ונראתה יותר ויותר נסערת. בסוף היא שפכה את תכולת התיק שלה על השולחן ואז היא צרחה, "הנייד שלי! הוא נעלם! גנבו לי את הנייד!"
