ההיסטוריה של העתיד

המושבה.

 

״מה לעזאזל?״

שוב חלם את אותו החלום.

האם היה זה בכלל החלום שלו. מעולם לא נפצע כל כך קשה, ומעולם לא היה כלל במקום ההוא. מדוע שיחלום על התרחשות שכזו? מי הייתה האישה הזו שאת פניה לא זכר כלל, ומהיכן צצו כל הרגשות האלו כלפיה? הוא ניסה שוב להיזכר אם שיחק בכזה סרט הידודי בעבר. דבר לא עלה במוחו. הוא בהה במיטה במשך זמן ארוך וגירד בראשו. היו בחלום גם בניינים של פלדה וזכוכית, ושמש אדומה. הוא לא ראה כאלו במציאות מעודו, רק בתוכניות היסטוריות ובידוריות על כדור הארץ.

״אני צופה שעות רבות מדי בהולוויזיה,״ הוא החליט, ואז חשב על כך שאי-אפשר ממש להתחמק מהן בגלל שאנשים פשוט לבשו אותן.

הוא פיהק פיהוק שלא היה מבייש אריה והתמתח לכל הכיוונים כאילו ישן שנת חורף שלמה של דוב. אז נשען לאחור ונתלה הפוך באוויר כשברכיו מחזיקות בקצה מיטת העלים התלויה שלו. גבעול צמחי גדול שנע לכיוונו עזר לו לרדת מן המיטה. פרחי בוקר ססגוניים פרשו את עלי הכותרת הסגולים-כתומים שלהם לכבודו בתוך חדר העץ שלו ומחוץ לחלונו*. מוזיקה שקטה וקסומה החלה להתנגן ברקע. תופים עמומים החלו להקיש במקצב אוהב, וקולות

הטבע שולבו במנגינה יחד עם צלילים דמויי כינור.

 

 

*רוב רובו של החדר היה עשוי מחומרים צמחיים, אולם לא היו אלו צמחים רגילים. אלפי שנות מחקר ופיתוח של הנדסה גנטית שילבו בתוך הצמחים מערכות אורגניות מכל עולם החי. שרירים, עצבים ואפילו נוירונים ותאים פוטו אלקטריים שולבו בתוך העץ החי יחד עם מערכות אורגניות אחרות. מערכת הנוירונים של העץ תפקדה בתור מחשב מתוחכם, שבין השאר למד את הרגליו של טלימור ואף שאף לעשותו מאושר.

 

 

שירת לחשים קסומה, ספק של בני אדם, ספק של אושיות אחרות, החזירה אליו את שלוותו. הוא אחז בגבעול נוסף שהיה מתוח באוויר לאורך החדר וירד אל רצפת העץ. הולוגרמה של אגם זך הוקרנה סביבו בשקיפות הדרגתית. הוא נהנה מהאשליה של אדוות המים שהגיבו במדויק לתנועותיו בתוכן. זרועותיו נעו בתוך המים המדומים בתנועות שחייה. קול פכפוך הגלים שיצר השתלב בהרמוניה בשירת הלחשים.

טלימור המשיך ״לשחות״ בתוך ההולוגרמה לכיוון הכיור. הברז היה עשוי מגבעול חלול והחל להזרים מים למגעו. הוא שטף את ידיו ופניו. מערכת הצינורות של המים גדלה גם היא כחלק מובנה בתוך גזע העץ של ביתו ואפילו סיפקה לו מים חמים.

שיערו השחור בעל הקצוות הכתומים-ורודים נתלה מעל עיניו. הוא הניח את ראשו מתחת לברז כדי להרטיב את שיערו ולמשוך אותו לאחור כדי לעצבו לצורות קוצים. הוא צחצח שיניו במברשת השיניים הקטנה שצמחה בעץ שליד הכיור. משחת השיניים טפטפה מתוך הגבעולים הקטנים והקשיחים שהיוו את שיערות המברשת. הוא דידה בעייפות עד לחדר אמבטיית העץ.

תחת רגליו הוקרן קניון הררי תת קרקעי-בו דרקונים צבעוניים נצצו ודאו להם בנחת בתוך מצע עננים זוהר. המים מילאו את האמבט במהירות, והוא נשכב בו ונתן לגבעולי הפלא הנהדרים לעסות את גבו ולהתיז עליו סילוני מים חמימים. מחווה קטנה בידו, וההולוגרמה התעוררה שוב לחיים. בשגרת הבוקר שלו נכללו תכניות ההולוויזיה האהובות עליו. ברקים כחולים הבזיקו מתוך העננים המדומים שריחפו לפניו. במקומות בהם הכו הברקים, הופיעו בהדרגה צילומים תלת ממדיים שונים.

ממקום אחד הופיעו אנשים בעלי מגפי סילון שניתרו באוויר בין מבנים מנופחים והכו בכדור מרחף.

פגיעת ברק אחרת העלתה את בבואתם של צמחי ענק נעים שנשאו על גבם תפאורה צבעונית. אנשים רקדו, ויצורים אחרים נעו אף הם לפי קצב המוזיקה, על גב הצמחים. אלפי החוגגים היו בעלי תחפושות ששינו את צבעיהן וצורותיהן ללא הרף. הם פיזזו על גבי הצמחים הנעים וגם על גבי החולות הלבנים ושרו בהנאה. המוזיקה הייתה מורכבת מאלפי צלילים קטנטנים ושונים שהשתלבו יחדיו באופן מושלם. שלושת המוזיקאים שניגנו אותם ישבו יחד במעגל ושילבו אחד את ידי השני מבלי לגעת כלל בכלי נגינה כלשהם. במספר תנועות אצבע קלות חיפש טלימור את צילומיו בתוך הקהל הרועש. הוא חייך למראה תחפושתו ולמראה תחפושותיהם של חבריו שהשתטו בהחלפת ההקרנות ההולוגרפיות של חליפותיהם, לדמויותיהן של חיות מגוחכות שעסקו בפעילויות בלתי שגרתיות.

״יום תשיעי הנחמד והטוב,״ הוא מלמל לעצמו, ״אך, אם רק היו יותר משלושים ואחת שעות ביממה...״

טלימור המשיך ליהנות ממראה החגיגה למשך מספר דקות, ואז חיישני הבית החי יחד עם המחשב הביולוגי שבו, קלטו את מצב רוחו המשתנה והעבירו תחנה בהדמיה המרחפת שמולו.

אש מסתחררת מילאה את החלל שמולו וממנה פרצו בגבורה מספר לוחמים שקושטו בשריונות נוצצים ובגלימות זוהרות. הם נלחמו אחד כנגד השני וגם כנגד מפלצות אימתניות שפערו מולם פיות מלאי שיניים חדות.

התמונה התחלפה, ולפתע נראה היה לטלימור כאילו המפלצת הביטה היישר אל תוך עיניו. היא זינקה באחת אל מחוץ להדמיה ופערה את לסתה מלאת שיני הענק מעל לראשו. הוא לא יכל לזוז לרגע, כאילו היה מוקסם מעוצמת כוח ההדמיה ההולוגרפית המדהים שלפניו. אולם טיפות רוק ענקיות ושאריות ארוחה אמתיים למדי, הותזו על פניו. הוא צרח בבעתה וצלל אל תוך מי האמבט תוך שהוא מגונן בידיו על פניו וגופו.

״נו באמת,״ נשמע קול נשי משועשע מתוך מימי האמבט, ״אני לא מאמינה שאתה מפחד מהתינוק המגודל הזה קלורטב.״

״קלורטב?״ הוא שאל מתחת למים כשבועות אוויר גדולות עוזבות את פיו ומתפרצות אל פני המים.

מים זרמו לריאותיו, והוא הגיח מהמים משתעל ומשתנק ומנסה להשיבם למקום משכנם הטבעי באמבט. פני התפלץ מהחלום הופיעו מולו במלוא הדרם. עורו הוורוד-סגלגל של היצור שיקף על שריריו המבריקים את ההולוגרמה של הקרב שהמשיכה להתנגן בחלל החדר. הגדילים המחודדים והירוקים שעיטרו את לחייו ואפו של היצור כמעט ונגעו בפניו של טלימור.

״קלורטב...״ הוא החל להגיד, אך אז חזר והשתעל כדי להוציא מים נוספים מריאותיו.

לאחר שהסדיר לבסוף את נשימותיו הוא הצליח להמשיך לדבר.

״אני חושב שחלמתי עליך היום בלילה...״

״טלימור,״ רעם מולו קולה המצקצק של המפלצת. ״אתה מוכרח להשיג לעצמך בחורה ומהר.״

״או, מצחיק...״ אמר טלימור וכיווץ את עפעפיו בציניות. ״תקשיב רגע, אתה לא מבין איזה חלום זה הי...״

״סליחה חבר,״ מיהר הענק להפסיקו, ״אני חייב לטוס, ורק רציתי להזכיר לך שמחר אתה מתוכנן למגלשת העננים בשש.״

״קיבלתי,״ מיהר טלימור. ״מה קורה במועצה?״

״אין לי מושג, סאגים מעצבנים עם חוטיני לוחץ. בטוח שוב יש להם איזו בעיית איכות טיפשית בכיפה. הם תמיד מוציאים את זה מכלל פרופורציה.״

הראש הענקי נסוג לאחור אל מחוץ לחלון חדר האמבטיה של טלימור. רגלי הענק של היצור ירקו סילונים צהובים של אש מאיברים דמויי משפכים בתחתיתן וכיוונו אותו למעוף אופקי הלאה מהמבנה הצמחי. נוצות הזנב הצבעוניות שלו ניווטו אותו אל בין בתי העץ האחרים.

טלימור ניער את ראשו הרטוב. ״ואל תתקע שוב את הפרצוף שלך לתוך האמבטיה שלי כשאני מתקלח,״ הוא צעק.

הוא לא ידע מהיכן קיבל את האומץ הפתאומי לגעור במפלצת.

טלימור שנא לדבר עם קלורטב פנים מול פנים לאחר שהלה אכל, הדבר השאיר על ראשו יותר מדי קישוטי שיער כלל לא עדכניים. פניו החמיצו כשחיטט בשיערו והוציא משם עצם גדולה ששיוותה לו לרגע מראה של אדם קדמון.

״טוב, לפחות זה המקום הנכון בזמן הנכון,״ הוא גידף וצלל שוב אל המים החמים.

 

כשלוש מאות מטרים משם על חוף הים, ארבעת חברי קבוצת כדור-הסילון של טלימור העבירו את הזמן בעצלתיים בכיסאות שתחת הקבינה.

קסנדרה הייתה נערה יפיפייה ואדומת שיער שהיה לה מנהג לקפץ ולרקד במקום לעיתים קרובות כאילו מוזיקה קצבית ניגנה ללא הפסקה ברקע. היא וחברתה ואלרי ירדו מהשולחן מתנשמות אחרי קטע כוראוגרפיה שביצעו לצלילי המקצב החדש שיצרה קסנדרה בחוג למוזיקה תוך-מוחית. היא אהבה מאד להסתובב עם חברותיה ואלרי ותמי, בירידי האופנה ובקניונים, אך בסתר ליבה אהבה את משחק כדור-הסילון אפילו יותר.

נער חצוף מראה, בליווי שניים מחבריו המגחכים, התקרב אל קסנדרה בטווסיות מופגנת.

״תאמיני לי, אם היו לי כאלו רגליים, הייתי מתחיל ללכת על הידיים.״ הוא חייך ושלח נשיקה באוויר לעברה.

ארפו, נער שבבואתו השתנתה מעת לעת בין בבואותיהם של טיפוסים מקועקעים מלאי שרירים לבין בבואותיהם של כוכבי הולוויזיה מקושטים, סימן בידו כמה סימנים באוויר.

הנער חצוף המראה הביט סביבו במבוכה כאשר הנערים והנערות שבקבינה הצביעו לעברו ופרצו מיד בצחוק. הולוגרמה שהופעלה סביבו גרמה לידיו להראות פתאום כרגלי ייטי שעירות, ואילו רגליו הפכו לידי אישה בעלות ציפורניים ורודות ארוכות שתופפו על הרצפה בחן.

״זה ממש לא מגניב, ארפו״ הוא סינן בעצבנות. ״כדאי שתתחיל לשקול מעשים לפני שתשקול שיניים.״

״תירגע בן-אדם,״ חייך ארפו, ״אנחנו צוחקים פה אתך כמו תמיד.״ הוא טפח על כתפו בידידות, ״חוץ מזה יש לנו חוג אגרוף ביחד בראשון, לא? אנחנו יכולים לנסות לשבור אחד לשני את השיניים שם באופן תרבותי, נכון?״

ארפו והנער המחוצף היו חברים שגדלו באותה שכונה. הנער התרצה מנימתו החברותית של ארפו ונחר בבוז מעושה. ״אתה והעבודות בעיניים שלך, ארפו. בסוף עוד יצטרכו לגרד אותך מהרצפה.״

מליסיה הייתה בלונדינית חטובה בעלת מבט ארסי. חליפתה קושטה בגולגולות שחורות ממינים שונים ובעיטורים סכיניים. היא כיבתה בסתר בדל מעלה עשן וניצבה בפיסוק רגליים בפני הנער.

״הוא המוסר שלי,״ היא אמרה בקול רם. ״אני צרכה אותו בכדי להבקיע גולים, כך שאם יקרה לו משהו, קודם יצטרכו לגרד אותך מהמגפיים שלי, פרחח.״

כולם הכירו את מליסיה וידעו שהיא בחורה חמת מזג במיוחד, שהסתובבה עם בחורים מפוקפקים ושלעולם לא נרתעה מתגרה פיזית מסוכנת ככל שהייתה. היא טיפחה את המוניטין שלה, ולא נתנה לאיש לגלות על אהבותיה הנסתרות לאופנה, לרכילות ולנערים ביישניים.

הנער משך בכתפיו בהפגנתיות, אסף את חבריו בצחוק מופגן, והם הסתלקו מן המקום.

״יפה שהחברים שלך מעניינים אותך״ היא אמרה כששלחה מבט נוקב לעבר נער ירוק שיער שישב בחברת שתי נערות מצחקקות בקצה הקבינה.

לפוריקר, אהוב הבנות, היה פוני מחודד וגבוה, והולוגרמה של משקפי שמש ריחפה באוויר למול עיניו כל העת.

״אכפת לי מכם מאד,״ הוא חייך בשרמנטיות. ״בגלל זה אני נותן לכם את ההזדמנות להתפתח, להתגבר על משברים, ולהפוך לאנשים בשלים בזכות עצמיכם.״

״מצחיק מאד,״ היא ענתה בעוקצנות ״כאילו שיש לך את הג’ט-ספיר היוקרתית בזכות עצמך ולא בזכות אבא עשיר.״

פוריקר בחר שלא לענות לה. הוא המשיך לפלרטט עם שתי הבנות ולספר להן על מסעותיו בלייפרינג.

 

טלימור יצא מהג’קוזי והתחיל להתנגב בעלה גדול וכתום בעל מרקם פרוותי. ארבעת חברי קבוצת כדור-הסילון שלו, הופיעו לפניו באחת בהולוגרמה שמול האמבט. טלימור מיהר להתעטף בעלה-המגבת וכמעט החליק ונפל על רצפת העץ הרטובה.

״חה!, ראיתם את זה?״ קראה קסנדרה.

״כן,״ צחק ארפו. ״לא היה הרבה מה לראות.״

מליסיה אחזה בבטנה בצחוק ״ואני חשבתי שייקח לי עוד הרבה זמן לראות מה יש לך שם.״

״תכניס את זה חזרה,״ גיחך פוריקר, ״שאיזו ציפור משכימת קום לא תחשוב שהיא מצאה איזו תולעת.״

״זה לא מצחיק אנשים,״ אמר טלימור ״יש לי תקלה במחשב. הוא הפסיק להתייחס לכל פרוצדורות הפרטיות שלי.״

״זה דווקא מאד מצחיק,״ חייכה הנערה הבלונדינית מאוזן לאוזן. ״חבל שלא צילמתי את זה..״ היא אחזה בלחיה בצער מעושה. ״הו, על מה אני מדברת, בטח שצילמתי את זה! זה נמצא בזיכרונות של החליפות של כולנו,״ היא צחקה.

״יופי! תפיצי את זה ברשת,״ חייך טלימור, ״בנות אחרות יעריכו מאד את הגוף השרירי הזה.״

״כן, זה מה לא מה שיעניין אותן״ פוריקר פרץ שוב בצחוק. בבואתו הפכה כעת לזו של תרנגול מגודל שכרבולתו קיפצה על ראשו מצד לצד.

״טוב תתקשרו אליי שוב כשתסיימו לצחוק,״ הוא עמד לנתק את השיחה בתנועת יד.

״אתה בטוח? אני חושבת שזה יכול לקחת כמה ימים,״ אמרה אדומת השיער ופרצה שוב בצחוק.

טלימור חייך אבל ניתק את השיחה.

הפעם נצץ סימן-שיחה נכנסת באוויר שמולו.

הוא החווה בידו, ובבואתו של התרנגול הופיעה שוב בהולוגרמה.

״רק רצינו להזכיר לך שאנחנו מתחילים את האימון הציבורי שלנו בעוד שעה.״

״באמת? אתם באמת חושבים שאתם תצליחו להתרכז באימון היום?״

״בטח, נתרכז באימון,״ חייכה הבלונדינית. ״עכשיו, כשגילינו שאין משהו אחר שכדאי להתרכז בו.״

צחוקם המתגלגל שיפר דווקא את מצב רוחו.

״אני אהיה שם בעוד שעה בדיוק. תירגעו בינתיים.״

הוא ניתק שוב את השיחה וניגש ללבוש את בגדיו.

״קטיה, את יכולה להסביר לי למה כולם מפריעים לי באמבטיה?״

״יש הפרעות אלקטרו-מגנטיות מוזרות באזור,״ ענו הרמקולים הצמחיים מתוך קליפת העץ.

״אני חושבת שהקידוד לשיחות חירום הופעל כתוצאה מכך. אל תדאג, אטפל בכך מיד.״

״סוף כל סוף, קצת שקט על הבוקר״, הוא חשב לעצמו ונאנח. הוא תחב רגלו לתוך שרוולי תחתוניו. על השידה חיכתה לו חליפת הסילון העורית-צמחית שכל-כך אהב. הוא הקיש באצבעו, וגבעולים ארוכים נמתחו מהחליפה ונכרכו סביב ידיו ורגליו. החליפה נמשכה אליו במהירות והלבישה עצמה על גבי גופו. שרוולה הירקרק של החליפה ריצד לרגע בתבניות שבהן מרצדים עורותיהם המהפנטים של דיונונים בשעת חיזור. דמות אישה ערטילאית שזהרה בירוק הופיעה על מסך השרוול.

״תאכל משהו?״

״מספיק פישלת היום קטיה,״ גירד בסנטרו טלימור ופתח את דלת המקרר הצמחי, ״אני לא הולך לדבר אתך היום.״

״חבל, דווקא יש לי הפתעה מאד משמחת שרציתי לספר לך היום,״ אמרה הדמות הירוקה בחיוך.

למרות סקרנותו הטבעית בחר טלימור להתעלם ממנה בינתיים.

במקרר הוא גילה מספר פירות, מאפים, דגים וממרחים שונים עטופים בחומר שקוף. תפריט הופיע באוויר שמולו, ובו הופיעו תמונותיהם של מאכלים שונים-אותם יוכל להכין מן המרכיבים שבמקרר. טלימור בחר בטרטלט אגסים ואפרסקים מצופה בקצפת וקרם שוקולד. הוא התעלם מהזרועות הצמחיות שהוציאו את המרכיבים מהמקרר והחלו לעמול על המנה.

הנוף שבחלון הפך להיות מעניין יותר.

השמש שבשמיים הגיעה לשעת היום הכחולה שלה. טבעת האסטרואידים העשויים מקרח עמדה חוצץ בין הכוכב לבין השמש הקרובה אליו. צללים כחלחלים החלו לנקד את האדמה כצילה הארוך של פומפייה שקופה ואדירת ממדים. צללים ארוכים נוספים צבעו במעומעם את הארץ בצבעים שהזכירו כתמי שמן. היו אלו צללי הכיפה. השדה שתחת העצים התעורר לפתע לחיים. גבעולים ארוכים של צמחים שונים נעו כאילו כופפו על ידי משבי רוח קטנים. טלימור חידד את מבטו וראה כי הגבעולים מעבירים דגים ופירות שונים לעבר ביתו. ענפים שגדלו מגזע הבית תפסו אף הם בפירות והעלו אותם עד לחלון הסמוך לחלון ממנו הציץ טלימור. משם הענפים הגמישים העבירו את הסחורה היישר לתוך המקרר. באותה שיטה ראה טלימור את כביסתו המלוכלכת מוצאת מחלון האמבטיה ומועברת לשטיפה בנהר.

לפעמים הוא לא הבין למה בכלל טרח לצאת מהבית. הוא הוציא את הטרטלט מן התנור, ונגס בשקיקה מן המנה המתוקה. לאחר מכן הוא יצא אל המרפסת והביט בשלווה לכיוון חוף הים. מאות בני המושבה הציפו את החוף הקסום בעל מימי הטורקיז והחולות הזהובים. חלק מהאנשים והיצורים התבונתיים האחרים, פיסלו פסלי ענק שקופים שהיו עשויים מחול צבעוני מותך ושקוף. (פָסלים אחרים עבדו עם צמחייה שגדלה בהתאם לרצונותיהם, או עם הולוגרמות שהיו יותר נוחות לעיצוב. השאר עסקו במגוון גדול של פעילויות: היו כאלו שציירו, שיחקו, שרו או בישלו. אחרים רקדו, ניגנו בכלים משונים, התחרו במגוון תחרויות או השתתפו בתוכניות בידור-חברה-ושלטון. קבוצה רחוקה אחרת רכבה על יצורים אמפיביים גדולים בסמוך לים. כל זאת ועוד התרחש על פיסת חוף קטנה למרגלות חורשת בתי העץ).

כל הכבוד לסייגים שתכננו את כל זה, חשב טלימור, אני לא בטוח אם אני הייתי מצליח לתכנן כזאת מושבה שאף אחד לא צריך לעבוד בה.

״אתה בטוח שאתה לא רוצה לגלות מהי ההפתעה שלך?״ קולה החושני והמתוק של קטיה התנגן מתוך שרוול חליפתו. היא חייכה אליו כשאחזה בירכה בידה האחת ובברכה בידה השנייה ונענעה את אגנה מצד לצד תוך כדי רפרוף בריסיה. הוא הופתע מהתנהגותה הלא אופיינית.

סקרנותו ניצחה אותו לבסוף. ״אני חושב שנשרפו לך כמה נוירונים קטיה, על מה את מדברת?״

צחקוק אוהבים נשמע מתוך אחד מבתי העץ בקרבת ביתו. ציפור צבעונית עברה ביעף מול מרפסתו ונחתה על צמרת העץ שמעל ביתו.

״ובכן טלימור, אולי זכורה לך העובדה כי במשך השנים הייתי אחראית בין השאר על איסוף מחשבותיך ורגשותיך, פחדיך וחלומותיך?״

״כן,״ הוא רטן בחוסר סבלנות.

״ואתה גם מכיר את רשת ‘ההקסגון הקדוש’ שמורכבת מאלפי מחשבים-צמחיים שנועדו לעשות את כולם כאן מאושרים.״

״בטח קטיה, לאיפה את חותרת?״

״ובכן, מבין אלפי הפנים שהכרת ברשת. אלפי המחשבות והמשאלות בתוכנה המדמה קריאת מחשבות, ישנו דבר שאני מאמינה כי ישלים את חייך ויהפוך אותך למאושר אפילו יותר.״

״ואו, את ממש דרמטית היום,״ אמר טלימור בהרמת גבה.

״תן לי להכיר לך מישהי שאתה כבר מכיר״

״המשפט הזה אפילו לא הגיוני קטיה,״ הוא הרים את ידו בשאלה, אולם ההולוגרמה שריחפה מולו באוויר השתיקה אותו באחת. הוא עצר את נשימתו.

״זוהי להבה,״ קטיה עצרה כדי לבחון את תגובתו. ״מצחיק, זו הייתה גם התגובה שלך כשראית אותה בפעם הראשונה.״ עיניה חייכו אליו. ״ההבדל הוא שעכשיו יש לך גם את הידע שאתה הוא כל מה שהיא חלמה עליו אי-פעם, למרות שלהבה לא תודה בכך בינתיים. בכל מקרה, רוב ההרגלים שלה כבר מוכרים לך, וגם רוב ההרגשות שלה בנוגע לנושאים שונים. זוהי בחורה מיוחדת מאד״.

טלימור דיבר פעמים רבות עם להבה בחייו וגם קרא את מחשבותיה הציבוריות בתחומי חיים שונים. אולם, בעיניו היא נראתה כחלום רחוק שזכרונו השכיח ממנו כל פעם מחדש כדי שיוכל לשרוד את השגרה שבהיעדרה. כל פעם שראה את בבואתה, לבו החל לפעום בקצב אחר, כאילו ביקש לצאת החוצה לטיול. טלימור לא העז מעולם לתת לדמיונו לבקש יותר מכך. משהו מוזר תמיד עצר בעדו.

״כמו כל בחורה להבה תעמיד אותך באין ספור מבחנים,״ המשיכה קטיה, ״אך היא גם תרצה בכול מאודה שאתה אכן תעבור אותם.״

לסתו של טלימור הייתה שמוטה. הוא הביט בבבואה שלפניו במבט חולמני, וחיוך טיפשי נמרח אט-אט על גבי פרצופו.

קטיה לא הייתה בטוחה אם הוא בכלל מקשיב לה, אבל החליטה להמשיך.

״באופן כללי, אני צריכה לספר לך שהתאמות בת הזוג האלו שמייצרת המערכת, הן גם על סמך המצב ההתנהגותי העכשווי של שני בני הזוג, וייתכן כי לא יימשכו לנצח. דע את הדברים האלו אך אל תשקע בהם. האושר שלך הוא המגנט שמאפשר את הכול ואסור לך להתפשר עליו לעולם לזמן ארוך במערכת יחסים. יש לך שאלות?״

טלימור ניער את ראשו ומילא את ריאותיו אוויר סוף סוף.

״יש לי מיליון שאלות,״ הוא קרן מהתרגשות, ״אבל קודם אני מוכרח לשתות קצת מים.״

״תיזהר לא להיחנק, ואת כל השאלות אתה יכול להפנות ללהבה. אני את תפקידי בנושא סיימתי. היא מחכה לפגוש אותך על הצוק המזרחי בזמן השקיעה הראשונה. אני בטוחה שבאמת תמצא אתה אושר״, היא חייכה.

טלימור לגם מכוס העץ שלו לגימת מים ענקית וניסה להרגיע בהדרגתיות את כל הרגשות שפרפרו לפתע בבטנו. הוא ישב במשך זמן רב על כורסת הקש שעל מרפסתו, ממשיך להביט בבואתה של להבה.

 

 

***

 

 

הוא היה מאושר מהודעתה של קטיה. הוא המשיך לשבת על כורסת הקש ולהרהר בכל מה שידע על להבה. הוא ידע מה היא בדיוק אוהבת לעשות בשביל הכיף בחיים. והכיר את הדמיון המדהים שלה, חוש ההרפתקנות המפותח שלה וחוכמתה ליהנות מחברה וממצבים שונים ומשונים. הוא כמעט ולא הצליח לעצור עצמו מלהתקשר אליה באותו הרגע, אבל לפי מה שקטיה אמרה, להבה ציפתה לראותו באותו ערב פנים מול פנים. הוא לא ירצה להרוס את אותו הרגע.

פתאום, הוא הבין שלמרות שלא הודה בכך בעבר בפני עצמו, אין דבר שרצה בעולם יותר מלפגוש את הנערה הזאת.

רוח ים חזקה נדנדה קלות את בית העץ של טלימור, והוא נאנח בהנאה להרגשת הנדנוד. רשרוש העלים החזק והמיית הרוח החמה בפתח מרפסתו מילאו אותו באנרגיה ובהתרגשות, ולפתע הוא הרגיש כאילו דבר בעולם לא היה מעבר ליכולתו. כאילו הפך לישות חזקה בהרבה, וכי העולם כולו הפך לסחרחרה מלאת החברים והצחוק שלו.

חבל ארוך היה תלוי באוויר בין ביתו של טלימור לבין מוט עץ עבה ומעוקל שהיה נעוץ בחול שלחוף הים. הוא החליט שהיום הוא יגיע לחוף באמצעות אומגה.

״את יודעת איזו מוזיקה לנגן קטיה.״ אמר טלימור תוך שגופו מתכסה בגדילים צמחיים ששיוו לו מראה של לוחם חלל עתיק בעל קסדה מקורננת. קוצים ארוכים גדלו לאורך מרכז גב חליפתו, וענף בצורת אלת פלזמה עתיקה גדל על גבי כתפו. ״השדים מאלפא פרוקסימה!״

לאחר שהשתמש בחבל ובגבעול מן החליפה בכדי לגלוש מטה אל החוף, הוא משך את עצמו לאוויר והתהפך. רגליו נחתו על גבי החבל והוא החליק מטה במיומנות. לבסוף ניתר ונחת אל החול בגלגול בכדי לבוא לידי עצירה. ענק ברזל בעל קעקועי פלצות אדומים, ריסק קוביית בטון ענקית בידיו למולו והשליך את שני חלקי הבטון המנותץ לצדיו. נראה כאילו שתי החתיכות כמעט ופגעו בעוברי האורח התמימים שצפו באירוע, אולם הן פשוט עברו דרכם והתפוגגו לאוויר לאחר מכן. קריאות נלהבות מן הקהל מילאו את החלל שביניהם. טלימור אהב את תחפושת הבמה החדשה של ארפו וסימן את התלהבותו בהרמת אגודל.

״אתם לא חושבים להתחיל את המסיבה בלעדינו!״ קראו שני קולות מתנגנים מעליהם. כדורים צמחיים צבעוניים מלאים בהליום ריחפו מעליהם. מוזיקה קצבית החלה להתנגן ברקע. בין הכדורים קיפצה נערה אדומת שיער בעלת מגפי סילון. טלימור הצליח לזהות מרחוק את קסנדרה בזכות שיערה האדום הבוהק. היא ניתרה מטה לעבר כדור מנופח שהקפיץ אותה לעבר כדור נמוך יותר ולבסוף נחתה על החול שלצדם. חליפתה של הנערה השנייה הייתה מעוטרת בגולגולות שברוקו בלבן. היא התנדנדה על גבעול ארוך ואדום אל בין הכדורים המרחפים. היא התהפכה מעל הקהל ונחתה לצד ענק הברזל. תחפושת הבמה של מליסיה לא הייתה רחוקה מלבושה היום-יומי. אז התפוצץ אחד מן הכדורים המרחפים מעליהם, ומתוך להבות אש מתגלגלות טס קדימה פוריקר, הנער ירוק השיער בעל משקפי השמש המרחפים. דמות חמישית הופיעה מתוך משולש של לייזרים אדומים שהתגלגלו באוויר מעל פני הים. יצור נמוך בצבע טורקיז, בעל גלימה שעוטרה בברקים נחת על החול מולם לקולות העידוד של חבריו. היה זה ‘הידרלני’ ששמו פלניק. צאצא אמפיבי של יצורים שהונדסו גנטית אלפי שנים קודם לכן כחלק מתהליך יישוב הכוכב. היה קשה לקבוע אילו מבין שבע הבלוטות הגדולות שסביב מרכז גופו היו ראשו, רגליו וידיו.

״כניסה טובה,״ אמר גבר בעל שפם גדול וכחול, שעזב את מלאכת הפיסול כדי לחזות במופע הצבעוני.

״אם הם רק היו יודעים לשחק כדור-סילון כמו שהם יודעים לעשות כניסות, זה בכלל היה טוב!״ ענה לו חברו השמן שלבש כובע טבחים.

שניהם צחקו בקול.

״כל אחד נהיה מבקר,״ מלמל לעצמו ענק הברזל ואחז בידה של הנערה הבלונדינית. ״אני, מליסיה ופוריקר מזמינים לקרב ג’ט-בול את טלימור, קסנדרה ופלניק.״

״אנחנו מסכימים,״ קרא טלימור לאחר שראה את אדומת השיער מהנהנת בראשה ואת היצור הקטן מנפנף לעברו באחת מבלוטותיו הגדולות. ״תנו לבלגן להתחיל!״

הם זינקו לאוויר כאחד והפעילו את חליפות הסילון שלהם. תאי גזים בתוך חליפותיהם הוצתו וירקו סילוני אש שיצאו מגב חליפותיהם וממגפי הסילון שלהם*. עלים צמחיים מעוקלים נמתחו לאוויר מגב החליפות ושימשו ככנפי כיוונון. הם טסו לעבר הים הפתוח שם חיכתה להם מערכת של פלטפורמות מצופות מזרנים צמחיים שהזדקרו מעל המים בזויות משונות. באוויר ריחפו כמה בלוני הליום בצורת משולשים.

כשני שלישים מהקהל שעל החוף העדיפו לחזור לעיסוקם המקורי, קדם הכרזת הקרב. חלקו השלישי של הקהל עקב אחרי קבוצת הג’ט-בול עד לקו החוף שנפרש מול הפלטפורמות שבמים.

 

 

*החליפות ידעו לחדש את מלאי תערובת הגזים שלהן בתהליך ביולוגי שהשתמש בלחות שבאוויר.

הולוגרמה של מנחה בעל שיער צבעוני הופיעה באוויר מעל לשפת הים והחלה להנחות את האירוע. כדור גדול וירוק שפלט שלושה סילוני אש תחתיו ריחף באוויר במרכז המגרש.

״מטרת המשחק היום היא לפגוע בכדור המעופף בעזרת המוטות מצופי הספוג ולהעביר אותו דרך חמשת השערים המשולשים באוויר,״ קרא המנחה והמשיך, ״לכל קבוצה יש שני בסיסים עליהם ניתן לעמוד ועליהם יש שני כדורים כתומים. השחקנים יטוסו באוויר בין פלטפורמה לפלטפורמה וינסו להפיל אחד את השני מן האוויר בעזרת המוטות והכדורים הכתומים. הם יבצעו היפוכים באוויר כדי להתחמק מניסיונות ההכשלה. לקהל היפה שעומד לפנינו, תהיה השפעה על המשחק, כאשר לכמה מהם יתאפשר לקרוא למכשול כלשהו במהלך המשחק ולעזור לקבוצה שהם מעודדים. מי ייתן והקבוצה הטובה תנצח!״

המשחק החל, והכדור נבעט ממסלולו והחל לשים את פעמיו בין צדו האחד לצדו האחר של המגרש. המנחה החל לעקוב אחר האירוע בהתלהבות.

 

***

 

אמנם, היה זה רק אימון פשוט של ששת חברי הקבוצה, אך הפגנת היכולות הגבוהות הביאה לחגיגת ניצחון גדולה במיוחד, מצד קבוצתו של טלימור. היה זה כאילו נוצח משחק ליגה אמיתי. שף המושבה הכין בשר ברוטב פירות טריים ומייפל, והתוכנית האומנותית שילבה בתוכה את שיר הקבוצה שהקהל שר בשמחה. קסנדרה רקדה במעגלים עם שתי האחייניות הקטנות שלה שצחקקו כל העת והגניבו מבטים לעבר פוריקר. מליסיה וארפו ערכו תחרות שתייה ביניהם, ולאחר כעשרים דקות נראה היה כאילו שניהם הפסידו זה לזו. חבורת ההידרלנים הקטנים ריקדו ביחד עם חבורת רקדניות-העידוד שחליפותיהן זהרו בתבניות שבטיות משתנות. ריקודם הגמלוני של היצורים שהיו רגילים יותר לתנועה תת-מימית עורר את צחוקו של הקהל.

המסיבה המשיכה עד לשעות הערב המוקדמות, בהן ההידרלנים הקטנים שרו שיר ניצחון בשפתם ונשאו את פלניק על כתפיהם אל תוך הים. נצנוצי האורות של הכפר התת-מימי שלהם נראו בבירור מאחורי שונית האלמוגים מעליה צללו.

״לא שכחת אותי, נכון?״ שאלה לפתע אחת מהמעודדות שרצה על גבי החול לעבר טלימור.

עיניה היו כחולות, ושערה היה בגוון תכלת עדין. עור גופה הזהוב והחליפה הירוקה-ורודה שלגופה קרנו בעוצמה באור שתי השמשות. גופה היה אתלטי ומסותת להפליא, ותנועותיה היו מלאות עוצמה וחינניות.

״להבה,״ קרן טלימור בהתלהבות, ״מה את עושה פה?״

״החוג לריקודי סילון שלי משולב עם שיעורי מעודדות,״ היא המשיכה ואמרה בחיוך, ״אתה היית לא רע שם.״

״תודה,״ הוא אמר וחייך מאוזן לאוזן.

״תגיד,״ היא בידרה את שערה ברוח, ״ראית את ההופעה שלי?״

טלימור השתעל במבוכה, ״עם כל ההתרגשות והבלגאן אני..״

״חוצפן,״ היא קראה בעצבנות, ״אני התאמצתי״

היא תפסה בידו ומשכה אותו אל מחוץ לקהל. ״אני מניחה שאני פשוט אעשה הופעה חוזרת.״

טלימור נגרר אחריה, שמח על הפגישה המפתיעה, והסמיק מכך שהיא החזיקה אותו בידה. לאחר הליכה קצרה הם הגיעו לראשו של צוק מסולע הנפרש מעל לפני הים. ראש הצוק עוטר בקבוצת עצים ובעשרות אלמוגי יבשה צבעוניים. השקיעה הראשונה החלה בדיוק כשלהבה הושיבה את טלימור על אחד מאלמוגי היבשה, שצורתו דמתה לכיסא.

״אני לא מאמינה שאף פעם לא ראית אותי רוקדת.״ היא אמרה, והניחה אצבע על שפתיה בחומרה, כדי לסמן לו שישתוק.

טלימור היה משועשע מהתנהגותה. הוא התרווח בכיסא המאולתר והביט ביופייה המרשים. היא עמדה על הצוק כשידה פרושה לאוויר. שיר העידוד הקצבי של הקבוצה החל להתנגן מתוך חליפתה. היא רכנה קדימה לתנוחה דרמטית והתהפכה לגלגילון באוויר לאחור. מגפיה השאירו אחריהם שביל של ניצוצות ירקרקים באוויר. גופה נשק לאדמה, והיא משכה עצמה מעלה בתנועת ברבור מרשימה. אז דילגה לעבר העץ שלצידה. היא רצה מעלה על גבי הגזע, הפעילה את הסילון שבחליפתה וקפצה ממנו אל גזעי העצים האחרים. אז התהפכה בהנאה באוויר וביצעה כוריאוגרפיית ריקוד מרשימה בין קפיצה לקפיצה. לבסוף, כיוונה את מסלול טיסתה לטבעת גדולה שביצעה מעל לקצה הצוק ביחד עם בורג. היא נחתה על קצה סלע שבור לחודו של הצוק. להבות אש צבעונית נדלקו לפתע מתוך שביל הנצנוצים הירוקים שבאוויר ורשמו את אותיות ראשי התיבות של קבוצתו, פי.טי.גי’, ‘פאן טופיה ג’טבולרז’. טלימור הופתע והתפעל מרמת הביצוע ומהאותיות המדהימות שריחפו באוויר.

״וואו״ הוא קרא והניף ידיו לאוויר כדי למחוא בכפיו. קול דרדור אבנים נשמע לפתע. הסלע עליו עמדה להבה, קרס לפתע תחת רגליה. טלימור הביט בהלם בזמן שגוף הנערה נתלש מקצה המצוק יחד עם ערימת סלעים גדולה ושברי אלמוגים.

״להבה״ הוא קרא בקול.

ראשה נחבט באחד הסלעים תוך נפילתה. טלימור רץ אל שפת הצוק והביט תחתיו. נתזי מים גדולים עלו לאוויר מהים. הוא לקח תנופה וזינק לקפיצת ראש. לאחר ריחוף קצר באוויר הוא פגע בפני המים וצלל היישר לעומקם. המים היו עכורים בשל העפר המתערבל, הוא לא הצליח לראות את הקרקעית. צלילתו נמשכה מעבר לדקה, ועיניו צרבו ממי המלח. לבסוף, הוא הבחין בגופה של להבה תחתיו בין הסלעים. ריאותיו החלו להתכווץ ולהתרחב ללא שליטה, אך הוא התעלם מכך והחיש את צלילתו לעברה. ידיה היו פרושות מעלה, ועיניה היו עצומות. הוא תפס בידיה ומשך בעוצמה. לתדהמתו, רגליה היו לכודות בין הסלעים. בועת האוויר האחרונה נמלטה מתוך פיו, והכרתו היטשטשה.

הוא הכה בכל כוחו בידיו וברגליו ושחה שוב לעבר פני הים. רגע לפני שהגיע לשם, כמעט ואיבד את הכרתו. האוויר נשאף אל תוך ריאותיו במהירות אדירה. הוא הכריח עצמו להתאושש במהירות ונשם מספר נשימות גדולות. בנשימה האחרונה הוא ניפח את בטנו, גרונו ופיו. בצלילה השנייה, מי הים היו צלולים יותר ואפשרו לו למצוא את להבה במהירות.

הוא צלל לעברה, אחז בפניה, והצמיד את שפתיו לשפתיה בכוח. נשיפה עוצמתית העבירה את מרבית האוויר מריאותיו לריאותיה. היא פקחה עיניה והביטה בו בטשטוש חושים. טלימור צלל לעבר הסלעים שמתחתיה ותחב את מרפקו אל ביניהם. רגליו מצאו אחיזה בסלע אחר שמאחוריו, והוא דחף קדימה בשיא כוחו. בידו השנייה הפעיל את סילון הגב של חליפתו. הכאב באמתו היה כה גדול עד כי היה בטוח שתישבר, אולם הוא המשיך לדחוף בכוח ולטלטל את הסלעים. להבה נאבקה והצליחה לשחרר רגל אחת מבין הסלעים. היא בעטה בעָצמה בסלע העליון ושחתה מעלה, חזרה לעבר פני הים. טלימור כיבה את סילון החליפה ועקב אחריה בשארית כוחותיו.

 

***

 

 

״אז, אהבת את השקיעה הראשונה שלנו יחד?״ שאל טלימור כשהוא מתאמץ להשיב אוויר לריאותיו.

היא צחקה באפיסת כוחות.

״נו, כמה אתה נותן לי על הביצוע?״

״שש וחצי על ריקוד הסילון. עשר על צלילה אומנותית.״

היא הכתה על החזה שלו בעצבנות, אך חייכה חיוך צחור שיניים.

״אני נותנת לך ארבע על ההנשמה.״

״באמת, את יודעת שזה אומר, שאת מוכרחה לתת לי הזדמנות חוזרת להשתפר.״

״מי אמר?״ היא שאלה בקול גבוהה. עיניה ברקו כשהיא הסתכלה אל תוך עיניו.

טלימור חייך ומשך אותה לעברו על גבי החול הרטוב. היא נשכבה על בטנו והביטה אל תוך עיניו. שפתיהם נפגשו בנשיקה טהורה, יפה, ומלאת רגש. הם הכירו תודה, על אותו רגע קסום ביניהם.