מן הסבל אל האושר
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מן הסבל אל האושר

מן הסבל אל האושר

עוד על הספר

  • תרגום: תומר וייס, תמר זילברשטיין-מאיר, פרם אננדה
  • הוצאה: פראג
  • תאריך הוצאה: 2014
  • קטגוריה: רוחניות
  • מספר עמודים: 313 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 13 דק'

תקציר

כולנו נולדים חופשיים, אך למעט מקרים נדירים, רובנו מתים כשאנו שבויים בידי ההתניות שלנו וכרוכים בסבל. צורות של סבל מוכרות לכל אדם: היעדר כיוון ותחושת משמעות, נשיאת רגשות "מרעילים", נפילה לאותם "בורות" שוב ושוב, קשיים במערכות יחסים, התמכרויות למיניהן, איבוד החִיות הספונטני ועוד. הספר מן הסבל אל האושר מציע שיטה חכמה ונגישה להכרה ־ עצמית ולהגשמה ־ עצמית, אשר ביכולתה להאיר את מקורות הסבל, לסייע בפירוקו, ולהוביל לחיים הרמוניים, ספונטניים ומלאי ־ משמעות.

פרק ראשון

1
שמונה מפתחות לשלווה פנימית
 
שלווה פנימית היא הנעלה שבין המידות הטובות, וכמיהתם הסודית של כל היצורים היא להיות בשלווה. שלווה פנימית היא קבלה עמוקה של מה שקיים כפי שהוא. ניתן להשיג שלווה פנימית רק על־ידי ויתור על האגו ועל־ידי אי־התנגדות לכל דבר ולכל אדם. השלווה נולדת מתוך אמון עמוק באל, והיא מופיעה כאשר אנחנו נכנעים לחלוטין ומאפשרים לקולו של האל להדריך אותנו מתוכנו.
 
כשאני מביט לאחור על סיפורי האישי, אני יכול לראות שמסע החיפוש שלי אחר שלווה פנימית החל בגיל צעיר למדי. הייתי רק נער כשהצטרפתי לראשונה לבית ספר ללימוד ידע רוחני, ועדיין זכור לי שפעם המורה אמר: "אנשים קוראים לעצמם בני אדם, אבל האמת היא שאין הם אלא יצורים דמויי אדם: יצורים בעלי שתי רגליים ומוח גדול שמתחזים לבני אדם. במצב הזה הם אינם מסוגלים לזהות את הדבר שהם באמת זקוקים לו. הם מאמינים שיהיו מאושרים אם רק ישיגו חפץ כזה או אחר, או תואר כלשהו. אבל כל הרדיפה הזאת מלמדת שהם עדיין לא מספיק בשלים כדי להבין שאושר אמיתי יכול לנבוע רק מתוך השלווה שבלבו ובתודעתו של האדם".
 
תגובתי הראשונה, עם שמיעת כתב האישום החריף הזה כנגד האנושות, הייתה: "יכול להיות שהוא מתכוון אליי?" עד לאותו רגע היה נדמה לי שאוכל להגיע לשלווה רק אחרי שארכוש שליטה מספקת בסביבה החומרית שלי. לשמוע ביקורת חמורה שכזו על האנושות, ופתאום לתפוש בעומק לבי שהדבר נכון, היה מעין מכת מחץ עבורי. אולם השיעור הזה פתח עבורי את הדלתות אל עבר האמת.
 
נדרש לי עוד זמן רב כדי להבין שהשליטה שביקשתי לרכוש בעולם החיצוני, לא הייתה אלא סמל לאהבה שרציתי לקבל. נדרש לי עוד זמן כדי להבין שאת האהבה שחיפשתי בלהט כה רב, אוכל למשוך אל חיי רק כאשר אהבה כזו תתחיל לזרום בחופשיות מתוכי (ב"להבין", אני מתכוון באופן העמוק ביותר – להבין בלב, לא רק בשכל). תפסתי סוף־סוף שהלכתי בדיוק בכיוון ההפוך, ושהעולם עצמו הוא בית הספר האמיתי לחיים. אם המטרה היא לאהוב במודע, יהיה עליי ללמוד להעניק בִּמקום לרצות לקבל תמיד משהו בתמורה.
 
משזיהיתי שהלכתי בכיוון ההפוך, יכולתי לפנות לאחור ולעשות צעד אמיתי ראשון לעבר השלווה הפנימית. הבנתי שלעתים קרובות חיינו מסתכמים בניסיון להכריח אדם אחר לאהוב אותנו, ושאנחנו יכולים לבזבז את כל חיינו במרדף העקר הזה. אנחנו מוצאים אינספור סיבות להתלונן על כך שאיננו מקבלים מספיק אהבה, כיוון שבעומק לבנו אנו חשים כי אהבה שנכפתה איננה אהבה כלל. כך אנו מוצאים עוד ועוד סיבות להסיח את דעתנו ולסטות ממטרתנו להגיע לשלווה פנימית.
 
לשלווה פנימית ניתן להגיע רק כשמשתחררים מהצורך להרגיש אהובים בצורה בלעדית, צורך שהוטבע בנו מילדות. כאשר אתם משתחררים מההתניה הזאת, אתם מתחילים להרגיש שייכים באמת. וכשאתם מרגישים את תחושת השייכות, אתם חווים שלווה פנימית. תוכלו להרגיש "מחוברים" רק אחרי שתצליחו לחדור את המעטה החיצוני ולראות את ההוויה ששוכנת מאחוריה. ההזדהות שלנו עם החזות החיצונית גורמת לנו להשוות את עצמנו לאחרים. היא גורמת לנו להתאוות למה שאנו חושבים שיש לאחר ולנו אין. נדרש לי זמן כדי להבין את המילים של אותו מורה, וכדי לתפוש שאני אינני חזותי החיצונית, שאני אינני גופי הפיזי, בדיוק כפי שאתם אינכם הגוף שלכם.
 
עם הזמן גיליתי מפתחות מסוימים שביכולתם לפתוח בפני האדם את הדלת המובילה לעבר השלווה. אם תרכשו את מפתחות הללו, ואם תזכרו להשתמש בהם, יהיה לכם קל יותר לחוות ולגלם את השלווה.
 
המפתח הראשון לשלווה פנימית הוא טיפוח הדממה. פעילות יצירתית נולדת מן הדממה, וכשאנחנו מבינים זאת נשאף באופן טבעי לפתח את הדממה בחיי היומיום; אולם לרוב, שכלנו מייצר בחריצות רעש בלתי־פוסק שנקרא אצלנו חשיבה. אנחנו חושבים בצורה כפייתית מכיוון שאנחנו מאמינים למסקנתו השגויה של דקארט, "אני חושב משמע אני קיים". נדמה לנו שלא נוכל לחיות היטב, אלא אם נשאיר את השליטה בידי השכל. כשתבינו שחשיבה כפייתית היא מחלתה הגדולה של האנושות, תהיו מסוגלים להתבונן בזרם המחשבות האקראיות שחולפות בתודעתכם בלי להזדהות איתן. ככל שתרבו להתמקד במרווח הריק שבין מחשבה אחת לשנייה, כך תהיו שרויים במצב של דממה עמוקה. רק אז תוכלו להתחיל להאזין לקול הפנימי של העצמי הגבוה.
 
מחירה של הארה רוחנית הוא התבודדות [solitude]. חשוב שתִלמדו כיצד להיות לבד ולהישאר בדממה. תוכלו לקרוא לתרגול הזה מדיטציה אם אתם מעדיפים, אך אין צורך לנסות ולהמשיג מה היא בדיוק מדיטציה. עליכם פשוט להתכנס בתוך עצמכם ולהישאר בדממה – זוהי תמצית הדבר.
 
המפתח השני לשלווה פנימית הוא האמת. אנא הבינו כי "אמת" אין פירושה לרוץ ולומר לאנשים כל דבר שעולה בדעתכם, בלי לחשוב האם הם מעוניינים או מוכנים לשמוע את הדבר, או איך הוא עשוי להשפיע עליהם. תחת זאת, "אמת" פירושה לציית לקריאת הלב. אם יש בחייכם טרדות או סבל, הרי זה משום שמסך האשליה עדיין אופף אתכם. על כן, אזרו עוז והיישירו מבט אל ההונאה העצמית שלכם. זַהו כיצד ומדוע אינכם מסוגלים עדיין להיות כנים עם עצמכם ועם החיים; כיצד ומדוע אתם עוטים מסכות; ומדוע אינכם יכולים להיות טבעיים וספונטניים. מדוע עליכם להעמיד פנים כאילו הייתם משהו אחר שאינכם באמת? התבוננו היטב בתחומים השונים בחייכם: רק אומץ לב יעזור לכם להתייצב מול האמת. זו עבודה קשה מאוד, אך תיווכחו לדעת שהיא טומנת בחובה סיפוק רב.
 
המפתח השלישי לשלווה פנימית הוא פעולה נכונה. אינני מדבר כאן על מוסריות: פעולה נכונה לא תלויה באישוש מהעולם החיצוני. אינכם נשמעים לספר הוראות שמכתיב לכם מה טוב ומה רע, לכן השליכו לסל האשפה את רשימת ה"צריך" שלכם. פעולה נכונה נובעת מתכתיב שיוצא מהלב – זוהי אמת בפעולה. פעולה נכונה היא האומץ להיות אתם עצמכם, להיות אותנטיים, לפסוע בנתיב של לבכם.
 
המפתח הרביעי הוא תולדה טבעית של המפתח הקודם: אי־אלימות. זהו סימן ההיכר של פעולה נטולת אגו. אי־אלימות נובעת מטיהור תודעתנו מן הברוטליות על כל צורותיה. פירוש הדבר הוא שנתכוון באופן נחרץ שלא להיות ערוץ להרסנות ולרוע, שעלולים לגרום סבל לאחרים, בין שברמה המוחשית ובין שברמה סמויה יותר (במילה "רוע" כוונתי לתגובת מגננה הנובעת מקהות רגשית, שהיא הרסנית לאדם המגיב עצמו ולאחרים סביבו).
 
אזי טבעי שנקבל גישה למפתח החמישי: אהבה מודעת. אך כדי שנוכל לעשות שימוש במפתח זה עלינו להכיר תחילה בחוסר האהבה שבנו. נסו לזהות באילו מצבים ואילו אנשים אינכם מסוגלים עדיין לאהוב? מהו הדבר שמונע מבאר האהבה הבלתי־נדלית שלכם מלשפוע? מה מסתתר מאחורי הצורך להשאיר את לבכם סגור?
 
תהליך ההתנקות הפנימית הזה מגלה לנו אמיתות רבות על עצמנו. אנו לומדים לזהות ולהסיר את כל המכשולים הצצים בפנינו בשעה שאנו צועדים בדרך הלב. עם כל פריט זבל שמפונה, אנו מפנים גם את ערוצי אהבתנו ומאפשרים לה לזרום בחופשיות.
 
המפתח השישי הוא נוכחות. נוכחות היא המפתח הראשי שמאיר כל חשכה. למרות זאת, לא כולם מוכנים להתמודד אתה. בתודעתם, אנשים עדיין מזדהים עם הרשמים הטבועים בהם ועם משחקים בין־אישיים למיניהם: על־מנת להיות מסוגל לבטא נוכחות, ראשית על האדם לעבור תהליך של היטהרות[1]. זוהי העבודה להתמרת העצמי הנמוך. התמקדו בכיוון הזה עד שתהיו מוכנים לבטא נוכחות.
 
מכאן ואילך נהיה מוכנים למפתח השביעי: שירות נטול אנוכיות; זוהי אהבה בפעולה. אנו פועלים בצורה כזו כשאנו מתמסרים ונותנים מעצמנו לאדם אחר באופן אמיתי וכן, בלי לחבוש מסכות, בלי צורך לרַצות אף־אחד, ובלי לדאוג האם זה נחשב ל"דבר הנכון לעשות". אנו הופכים לאהבה שנעה בכיוון חיובי.
 
בשלב הזה נתחיל בטבעיות להביא לידי ביטוי את המפתח השמיני, שהוא זכירה מתמדת של האל. האל נמצא בכל דבר ובכל אחד. כשאנו זוכרים את זה, כל חיינו מותמרים לכדי תפילה. חיינו הופכים למנחה לאל. השימוש במפתח של זכירת האל מאפשר לנו להתבונן באחרים ולחדור את מסך החזות החיצונית, וכך לראות ולכבד את האל שנוכח בכול. זהו נָּמַסְטֵה בלב שלם, "האלוהי שבי מברך את האלוהי שבך".
 
אם תשתמשו בשמונת המפתחות האלו בחייכם, לא תוכלו שלא לחוות שלווה. אני מדבר מניסיוני האישי, אני משתף אתכם רק במה שחוויתי אני.

עוד על הספר

  • תרגום: תומר וייס, תמר זילברשטיין-מאיר, פרם אננדה
  • הוצאה: פראג
  • תאריך הוצאה: 2014
  • קטגוריה: רוחניות
  • מספר עמודים: 313 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות ו 13 דק'
מן הסבל אל האושר שרי פרם באבא
1
שמונה מפתחות לשלווה פנימית
 
שלווה פנימית היא הנעלה שבין המידות הטובות, וכמיהתם הסודית של כל היצורים היא להיות בשלווה. שלווה פנימית היא קבלה עמוקה של מה שקיים כפי שהוא. ניתן להשיג שלווה פנימית רק על־ידי ויתור על האגו ועל־ידי אי־התנגדות לכל דבר ולכל אדם. השלווה נולדת מתוך אמון עמוק באל, והיא מופיעה כאשר אנחנו נכנעים לחלוטין ומאפשרים לקולו של האל להדריך אותנו מתוכנו.
 
כשאני מביט לאחור על סיפורי האישי, אני יכול לראות שמסע החיפוש שלי אחר שלווה פנימית החל בגיל צעיר למדי. הייתי רק נער כשהצטרפתי לראשונה לבית ספר ללימוד ידע רוחני, ועדיין זכור לי שפעם המורה אמר: "אנשים קוראים לעצמם בני אדם, אבל האמת היא שאין הם אלא יצורים דמויי אדם: יצורים בעלי שתי רגליים ומוח גדול שמתחזים לבני אדם. במצב הזה הם אינם מסוגלים לזהות את הדבר שהם באמת זקוקים לו. הם מאמינים שיהיו מאושרים אם רק ישיגו חפץ כזה או אחר, או תואר כלשהו. אבל כל הרדיפה הזאת מלמדת שהם עדיין לא מספיק בשלים כדי להבין שאושר אמיתי יכול לנבוע רק מתוך השלווה שבלבו ובתודעתו של האדם".
 
תגובתי הראשונה, עם שמיעת כתב האישום החריף הזה כנגד האנושות, הייתה: "יכול להיות שהוא מתכוון אליי?" עד לאותו רגע היה נדמה לי שאוכל להגיע לשלווה רק אחרי שארכוש שליטה מספקת בסביבה החומרית שלי. לשמוע ביקורת חמורה שכזו על האנושות, ופתאום לתפוש בעומק לבי שהדבר נכון, היה מעין מכת מחץ עבורי. אולם השיעור הזה פתח עבורי את הדלתות אל עבר האמת.
 
נדרש לי עוד זמן רב כדי להבין שהשליטה שביקשתי לרכוש בעולם החיצוני, לא הייתה אלא סמל לאהבה שרציתי לקבל. נדרש לי עוד זמן כדי להבין שאת האהבה שחיפשתי בלהט כה רב, אוכל למשוך אל חיי רק כאשר אהבה כזו תתחיל לזרום בחופשיות מתוכי (ב"להבין", אני מתכוון באופן העמוק ביותר – להבין בלב, לא רק בשכל). תפסתי סוף־סוף שהלכתי בדיוק בכיוון ההפוך, ושהעולם עצמו הוא בית הספר האמיתי לחיים. אם המטרה היא לאהוב במודע, יהיה עליי ללמוד להעניק בִּמקום לרצות לקבל תמיד משהו בתמורה.
 
משזיהיתי שהלכתי בכיוון ההפוך, יכולתי לפנות לאחור ולעשות צעד אמיתי ראשון לעבר השלווה הפנימית. הבנתי שלעתים קרובות חיינו מסתכמים בניסיון להכריח אדם אחר לאהוב אותנו, ושאנחנו יכולים לבזבז את כל חיינו במרדף העקר הזה. אנחנו מוצאים אינספור סיבות להתלונן על כך שאיננו מקבלים מספיק אהבה, כיוון שבעומק לבנו אנו חשים כי אהבה שנכפתה איננה אהבה כלל. כך אנו מוצאים עוד ועוד סיבות להסיח את דעתנו ולסטות ממטרתנו להגיע לשלווה פנימית.
 
לשלווה פנימית ניתן להגיע רק כשמשתחררים מהצורך להרגיש אהובים בצורה בלעדית, צורך שהוטבע בנו מילדות. כאשר אתם משתחררים מההתניה הזאת, אתם מתחילים להרגיש שייכים באמת. וכשאתם מרגישים את תחושת השייכות, אתם חווים שלווה פנימית. תוכלו להרגיש "מחוברים" רק אחרי שתצליחו לחדור את המעטה החיצוני ולראות את ההוויה ששוכנת מאחוריה. ההזדהות שלנו עם החזות החיצונית גורמת לנו להשוות את עצמנו לאחרים. היא גורמת לנו להתאוות למה שאנו חושבים שיש לאחר ולנו אין. נדרש לי זמן כדי להבין את המילים של אותו מורה, וכדי לתפוש שאני אינני חזותי החיצונית, שאני אינני גופי הפיזי, בדיוק כפי שאתם אינכם הגוף שלכם.
 
עם הזמן גיליתי מפתחות מסוימים שביכולתם לפתוח בפני האדם את הדלת המובילה לעבר השלווה. אם תרכשו את מפתחות הללו, ואם תזכרו להשתמש בהם, יהיה לכם קל יותר לחוות ולגלם את השלווה.
 
המפתח הראשון לשלווה פנימית הוא טיפוח הדממה. פעילות יצירתית נולדת מן הדממה, וכשאנחנו מבינים זאת נשאף באופן טבעי לפתח את הדממה בחיי היומיום; אולם לרוב, שכלנו מייצר בחריצות רעש בלתי־פוסק שנקרא אצלנו חשיבה. אנחנו חושבים בצורה כפייתית מכיוון שאנחנו מאמינים למסקנתו השגויה של דקארט, "אני חושב משמע אני קיים". נדמה לנו שלא נוכל לחיות היטב, אלא אם נשאיר את השליטה בידי השכל. כשתבינו שחשיבה כפייתית היא מחלתה הגדולה של האנושות, תהיו מסוגלים להתבונן בזרם המחשבות האקראיות שחולפות בתודעתכם בלי להזדהות איתן. ככל שתרבו להתמקד במרווח הריק שבין מחשבה אחת לשנייה, כך תהיו שרויים במצב של דממה עמוקה. רק אז תוכלו להתחיל להאזין לקול הפנימי של העצמי הגבוה.
 
מחירה של הארה רוחנית הוא התבודדות [solitude]. חשוב שתִלמדו כיצד להיות לבד ולהישאר בדממה. תוכלו לקרוא לתרגול הזה מדיטציה אם אתם מעדיפים, אך אין צורך לנסות ולהמשיג מה היא בדיוק מדיטציה. עליכם פשוט להתכנס בתוך עצמכם ולהישאר בדממה – זוהי תמצית הדבר.
 
המפתח השני לשלווה פנימית הוא האמת. אנא הבינו כי "אמת" אין פירושה לרוץ ולומר לאנשים כל דבר שעולה בדעתכם, בלי לחשוב האם הם מעוניינים או מוכנים לשמוע את הדבר, או איך הוא עשוי להשפיע עליהם. תחת זאת, "אמת" פירושה לציית לקריאת הלב. אם יש בחייכם טרדות או סבל, הרי זה משום שמסך האשליה עדיין אופף אתכם. על כן, אזרו עוז והיישירו מבט אל ההונאה העצמית שלכם. זַהו כיצד ומדוע אינכם מסוגלים עדיין להיות כנים עם עצמכם ועם החיים; כיצד ומדוע אתם עוטים מסכות; ומדוע אינכם יכולים להיות טבעיים וספונטניים. מדוע עליכם להעמיד פנים כאילו הייתם משהו אחר שאינכם באמת? התבוננו היטב בתחומים השונים בחייכם: רק אומץ לב יעזור לכם להתייצב מול האמת. זו עבודה קשה מאוד, אך תיווכחו לדעת שהיא טומנת בחובה סיפוק רב.
 
המפתח השלישי לשלווה פנימית הוא פעולה נכונה. אינני מדבר כאן על מוסריות: פעולה נכונה לא תלויה באישוש מהעולם החיצוני. אינכם נשמעים לספר הוראות שמכתיב לכם מה טוב ומה רע, לכן השליכו לסל האשפה את רשימת ה"צריך" שלכם. פעולה נכונה נובעת מתכתיב שיוצא מהלב – זוהי אמת בפעולה. פעולה נכונה היא האומץ להיות אתם עצמכם, להיות אותנטיים, לפסוע בנתיב של לבכם.
 
המפתח הרביעי הוא תולדה טבעית של המפתח הקודם: אי־אלימות. זהו סימן ההיכר של פעולה נטולת אגו. אי־אלימות נובעת מטיהור תודעתנו מן הברוטליות על כל צורותיה. פירוש הדבר הוא שנתכוון באופן נחרץ שלא להיות ערוץ להרסנות ולרוע, שעלולים לגרום סבל לאחרים, בין שברמה המוחשית ובין שברמה סמויה יותר (במילה "רוע" כוונתי לתגובת מגננה הנובעת מקהות רגשית, שהיא הרסנית לאדם המגיב עצמו ולאחרים סביבו).
 
אזי טבעי שנקבל גישה למפתח החמישי: אהבה מודעת. אך כדי שנוכל לעשות שימוש במפתח זה עלינו להכיר תחילה בחוסר האהבה שבנו. נסו לזהות באילו מצבים ואילו אנשים אינכם מסוגלים עדיין לאהוב? מהו הדבר שמונע מבאר האהבה הבלתי־נדלית שלכם מלשפוע? מה מסתתר מאחורי הצורך להשאיר את לבכם סגור?
 
תהליך ההתנקות הפנימית הזה מגלה לנו אמיתות רבות על עצמנו. אנו לומדים לזהות ולהסיר את כל המכשולים הצצים בפנינו בשעה שאנו צועדים בדרך הלב. עם כל פריט זבל שמפונה, אנו מפנים גם את ערוצי אהבתנו ומאפשרים לה לזרום בחופשיות.
 
המפתח השישי הוא נוכחות. נוכחות היא המפתח הראשי שמאיר כל חשכה. למרות זאת, לא כולם מוכנים להתמודד אתה. בתודעתם, אנשים עדיין מזדהים עם הרשמים הטבועים בהם ועם משחקים בין־אישיים למיניהם: על־מנת להיות מסוגל לבטא נוכחות, ראשית על האדם לעבור תהליך של היטהרות[1]. זוהי העבודה להתמרת העצמי הנמוך. התמקדו בכיוון הזה עד שתהיו מוכנים לבטא נוכחות.
 
מכאן ואילך נהיה מוכנים למפתח השביעי: שירות נטול אנוכיות; זוהי אהבה בפעולה. אנו פועלים בצורה כזו כשאנו מתמסרים ונותנים מעצמנו לאדם אחר באופן אמיתי וכן, בלי לחבוש מסכות, בלי צורך לרַצות אף־אחד, ובלי לדאוג האם זה נחשב ל"דבר הנכון לעשות". אנו הופכים לאהבה שנעה בכיוון חיובי.
 
בשלב הזה נתחיל בטבעיות להביא לידי ביטוי את המפתח השמיני, שהוא זכירה מתמדת של האל. האל נמצא בכל דבר ובכל אחד. כשאנו זוכרים את זה, כל חיינו מותמרים לכדי תפילה. חיינו הופכים למנחה לאל. השימוש במפתח של זכירת האל מאפשר לנו להתבונן באחרים ולחדור את מסך החזות החיצונית, וכך לראות ולכבד את האל שנוכח בכול. זהו נָּמַסְטֵה בלב שלם, "האלוהי שבי מברך את האלוהי שבך".
 
אם תשתמשו בשמונת המפתחות האלו בחייכם, לא תוכלו שלא לחוות שלווה. אני מדבר מניסיוני האישי, אני משתף אתכם רק במה שחוויתי אני.