קבלו: הפוסט הראשון שלי בחיים.
5 בפברואר 14:00
אם אימא שלי לא הייתה כזאת מעצבנת, בכלל לא הייתי פותח את הבלוג הזה.
אחרי מריבה קולנית מהסוג של: "למה אני צריכה לאסוף אחריך את הבגדים המלוכלכים?" / "כי לא היה לי זמן לסדר" / "זה לא מקובל עלי אדוני הצעיר!" / "אבל זה מקובל עלי!!" / "אבל זה הבית שלי!" / "זה גם הבית שלי!!" / טריקת דלת, היא הציעה לי להתחיל לכתוב יומן אישי כדי ש"תשחרר קצת עצבים, ואל תדרוך על הצבים". היא תמיד ממציאה פתגמים כאלה. אותי זה לא מצחיק .
בא־רו־ר שסירבתי.
באיזה מילניום היא חיה?!
מה שבטוח, לא הייתי צריך "להשתחרר" אם היא לא הייתה קודחת לי כזה בור בתוך המוח! היא אף פעם לא מבינה אותי. בזמן האחרון אני כבר לא מנסה להסביר, אני פשוט "מגלגל עיניים", כמו שההורים קוראים לזה, ומקווה שיעזבו אותי.
מ ש ע מ ם ל י !!!
כבר קראתי בפעם האלף את הקומיקס שקניתי אתמול, וסידרתי את הספרים שלי לפי סוגים, ועכשיו פתחתי בלוג. קוראים לו: דני מאסלי.
אל תתבלבלו, דני מאסלי זה לא השם האמיתי שלי, אבל הפרטים האחרים שכתבתי על עצמי דווקא כן נכונים: אני בן רבע ל-12, גר בעיר הכי פיתה בארץ, בבצפר אני משלים שעות שינה או "מבלה" בספרייה. פעם אפילו נעלו אותי בפנים אימא שלי מורה (מזל שלא בבצפר שלי!!) וכמו בסיפורים, יש לה עיניים בגב. צמרמורת. אבא שלי הוא בלש פרטי (תמיד באמצע איזו משימה חשאית), יש לי אח ואחות תאומים בני שלוש וקצת (נקרא להם עמי ותמי) ואני אוהב לקרוא (בזמן האחרון בעיקר קומיקס מחו"ל), כל מה שקשור במחשבים, DND וטריוויה.
למה זה מגיע לי? אימא שלי קוראת לי עכשיו כדי לשאול למה אני שוב תקוע מול המחשב, כשזו בכלל היא שהציעה לי לכתוב!!
אדומטר*: 7 מתוך 10.
- - -
* אדומטר - מדד שמראה את דרגת העצבים לפי צבע הפנים שלי. כמו רוב בני המין האנושי, גמני נעשה אדום יותר ככל שאני יותר עצבני.
תגובות:
מערכת "בלוגוש" מברכת אותך על הצטרפותך!
לבלוגים נוספים בנושא לחצ/י כאן.
אלי קופטר: קרעת אותי אחי! אתה בטוח שלא כתבת על אימא שלי?
דני מאסלי: 1000%
אלי קופטר: לאימא שלי יש אחות תאומה שנעלמה לפני שנים באוסטרליה, אולי היא חזרה בזהות בדויה?
דני מאסלי: חח ממש לא
מישקה פופר: ההורים שלי אומרים שאני מספר אחת בארץ בגלגול עיניים וצריך לייצג את ישראל באולימפיאדת הפרצופים!
דני מאסלי: כל ההורים אותו דבר
שימחה ריף: אדומטר?! תאכל משהו ותנוח
