סיפורי חלם- מעשיות יהודיות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סיפורי חלם- מעשיות יהודיות

סיפורי חלם- מעשיות יהודיות

3.8 כוכבים (5 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

נורית יובל

נורית יובל (נולדה ב-30 בנובמבר 1940) היא סופרת, משוררת, מאיירת ועורכת ספרי ילדים ישראלית. זכתה בפרס לספרות ילדים ונוער במסגרת פרסי שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית בקטגוריית הגיל הרך לשנת תשע"א.

בראשית דרכה המקצועית עבדה כציירת של האנציקלופדיה העברית בהוצאת מסדה. עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית ב-1968, הצטרפה לצוות ההקמה כסגנית מנהל מחלקת שרותי האמנות, בעיקר בתוכניות לילדים. בתוכנית המרכזית לילדים באותם ימים - "סמי וסוסו", היו הציורים וסרטי האנימציה שלה רקע קבוע ל"סיפור השבוע". לאחר מכן הייתה במשך שמונה שנים המאיירת הראשית של השבועון "דבר לילדים", עד לאיחודו עם השבועונים "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" במסגרת השבועון החדש - "כולנו". בשנת 1983 התמנתה לעורכת הראשית של כתב העת לילדים "פילון" ולאחר מכן של כתב העת המאוחד "כולנו פילון", תפקיד זה של עורכת כתב עת לילדים מלאה במשך כ-12 שנה. בעבודת עריכת העיתון הדגישה את האישי והאנושי ובציוד הקורא ביסודות ספרותיים קלאסיים, מדע, איור והומור, כצֵידה לדרך החיים.

בשנות פעילותה הרבות כתבה ספרים רבים לילדים בגילים שונים ואת מרביתם איירה בעצמה. ספרים אלה הם ברובם ספרי קריאה העוסקים בנושאים שונים מעולמו של הילד. בין אלה ניתן למנות את "רגלים שמחות" (1977), "טוב להיות עם החיות" (1979), "מי מַכִּיר את דִינו" – אשר זכה בפרס למדן (1983), "קַלְמַר הזְבובִים" (1983), "שֵשֶת ימי בְּרִיאָה" (1983), "נוצַת בֵּית הַחֲלומות" (1986), "סַפֵּר לַסַבְתָא" (1991), "עֲלילות פַּרעה תוּשִיָהו" (1991), "סַבְּרָקָדַבְּרָה" (1994), "לִיאָת מחפשת חָבֵר" (1995) "דַּבֶּליו, דַּבֶּליו, דַּבֶּליו, עֲזָאזֵל" (2000), "הֲפוךְ אוֹתִי, או: הַמֶּלֶךְ אִיפְּכָא וְהַמַלְכָּה מִסְתַּבְּרָא" (2001) "נורית לכל השנה" (2004), "ליל המפלצות" (2004), "ערפילית האגדות" (2008), "חיים של נייר" (2010), "קישטה וצבעי הקשת" (2015}.

יובל היא ממקימי ארגון "סומליו"ן - סופרים ומשוררים לילדים ולנוער (ארכיון)", כמו כן היא גם זכתה בפרס שרת התרבות לספרות לילדים לשנת תשע"א.

בשנים האחרונות הצטרפה יובל לחבורת "בגלל", ובכתב-העת בעל אותו שם מופיעים תכופות שיריה וסיפוריה (למבוגרים) וכן ציוריה ותרגומיה החופשיים.

יובל נשואה ואם לשני ילדים, היא מתגוררת בגני תקווה.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2hkvzs5e

תקציר

בפולקלור היהודי ידועה העיר חלם שבפולין כעיר של אנשים טובי-לב, אך טיפשים. יהודים ישבו בה מאות בשנים, והכינויים חכמי חלם או חלמאים מרמזים על בריות שמעשיהן חסרי היגיון ואבסורדיים. לא ידוע מדוע דווקא חלם נבחרה לייצג "עיר של טיפשים", אך אין ספק שבזכותה זכינו אנחנו באוצר של מעשיות יהודיות מצחיקות, מפתיעות ומחממות-לב.
 
הסופרת והמאיירת האהובה נורית יובל אספה עבורכם מבחר מעלילותיהם של חכמי חלם שנאספו עם השנים, ואנחנו מגישים לכם אותן בהוצאה מחודשת בלוויית איוריה היפהפיים של שירלי וייסמן.

פרק ראשון

כֵּיצַד נוֹלְדוּ הַתּוֹשָׁבִים הַחֲכָמִים שֶׁל הָעִיר חֶלֶם?
 
כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁל חֲכָמִים וְיֵשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁל טִפְּשִׁים, וּמַלְאָךְ מְיֻחָד מְמֻנֶּה לְחַלֵּק אוֹתָן בָּעוֹלָם.
פַּעַם אַחַת יָצָא הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה לִזְרֹעַ אֶת הַנְּשָׁמוֹת בָּעוֹלָם, וּשְׁנֵי שַׂקִּים מְלֵאִים בְּיָדוֹ: שַׂק אֶחָד וּבוֹ נְשָׁמוֹת שֶׁל חֲכָמִים, וְשַׂק אֶחָד וּבוֹ נְשָׁמוֹת שֶׁל טִפְּשִׁים.
הַמַּלְאָךְ עָף עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וּפִזֵּר לְסֵרוּגִין חֹפֶן מִכָּל שַׂק, כְּדֵי שֶׁיִּצְמְחוּ חֲכָמִים וְשׁוֹטִים בְּכָל מָקוֹם בְּמִסְפָּר שָׁוֶה.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָהָר הַגָּבוֹהַּ, שֶׁעָלָיו נִבְנְתָה מְאֻחָר יוֹתֵר הָעִיר הַמְּפֻרְסֶמֶת חֶלֶם, הָיָה כְּבָר עָיֵף וְיָגֵעַ. הוּא נִתְקַל בָּהָר וְצָנַח אַרְצָה עַל הַקּוֹצִים, וְשַׂק הַנְּשָׁמוֹת הַחֲכָמוֹת נִשְׂרַט וְנִקְרַע. כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַחֲכָמוֹת נָפְלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ שָׁם, וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁנּוֹלַד אַחַר כָּךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה — הָיָה נָבוֹן, פִּקֵּחַ וּבַעַל מֹחַ חָרִיף מֵאֵין כָּמוֹהוּ!

נורית יובל

נורית יובל (נולדה ב-30 בנובמבר 1940) היא סופרת, משוררת, מאיירת ועורכת ספרי ילדים ישראלית. זכתה בפרס לספרות ילדים ונוער במסגרת פרסי שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית בקטגוריית הגיל הרך לשנת תשע"א.

בראשית דרכה המקצועית עבדה כציירת של האנציקלופדיה העברית בהוצאת מסדה. עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית ב-1968, הצטרפה לצוות ההקמה כסגנית מנהל מחלקת שרותי האמנות, בעיקר בתוכניות לילדים. בתוכנית המרכזית לילדים באותם ימים - "סמי וסוסו", היו הציורים וסרטי האנימציה שלה רקע קבוע ל"סיפור השבוע". לאחר מכן הייתה במשך שמונה שנים המאיירת הראשית של השבועון "דבר לילדים", עד לאיחודו עם השבועונים "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" במסגרת השבועון החדש - "כולנו". בשנת 1983 התמנתה לעורכת הראשית של כתב העת לילדים "פילון" ולאחר מכן של כתב העת המאוחד "כולנו פילון", תפקיד זה של עורכת כתב עת לילדים מלאה במשך כ-12 שנה. בעבודת עריכת העיתון הדגישה את האישי והאנושי ובציוד הקורא ביסודות ספרותיים קלאסיים, מדע, איור והומור, כצֵידה לדרך החיים.

בשנות פעילותה הרבות כתבה ספרים רבים לילדים בגילים שונים ואת מרביתם איירה בעצמה. ספרים אלה הם ברובם ספרי קריאה העוסקים בנושאים שונים מעולמו של הילד. בין אלה ניתן למנות את "רגלים שמחות" (1977), "טוב להיות עם החיות" (1979), "מי מַכִּיר את דִינו" – אשר זכה בפרס למדן (1983), "קַלְמַר הזְבובִים" (1983), "שֵשֶת ימי בְּרִיאָה" (1983), "נוצַת בֵּית הַחֲלומות" (1986), "סַפֵּר לַסַבְתָא" (1991), "עֲלילות פַּרעה תוּשִיָהו" (1991), "סַבְּרָקָדַבְּרָה" (1994), "לִיאָת מחפשת חָבֵר" (1995) "דַּבֶּליו, דַּבֶּליו, דַּבֶּליו, עֲזָאזֵל" (2000), "הֲפוךְ אוֹתִי, או: הַמֶּלֶךְ אִיפְּכָא וְהַמַלְכָּה מִסְתַּבְּרָא" (2001) "נורית לכל השנה" (2004), "ליל המפלצות" (2004), "ערפילית האגדות" (2008), "חיים של נייר" (2010), "קישטה וצבעי הקשת" (2015}.

יובל היא ממקימי ארגון "סומליו"ן - סופרים ומשוררים לילדים ולנוער (ארכיון)", כמו כן היא גם זכתה בפרס שרת התרבות לספרות לילדים לשנת תשע"א.

בשנים האחרונות הצטרפה יובל לחבורת "בגלל", ובכתב-העת בעל אותו שם מופיעים תכופות שיריה וסיפוריה (למבוגרים) וכן ציוריה ותרגומיה החופשיים.

יובל נשואה ואם לשני ילדים, היא מתגוררת בגני תקווה.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2hkvzs5e

עוד על הספר

סיפורי חלם- מעשיות יהודיות נורית יובל
כֵּיצַד נוֹלְדוּ הַתּוֹשָׁבִים הַחֲכָמִים שֶׁל הָעִיר חֶלֶם?
 
כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁל חֲכָמִים וְיֵשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁל טִפְּשִׁים, וּמַלְאָךְ מְיֻחָד מְמֻנֶּה לְחַלֵּק אוֹתָן בָּעוֹלָם.
פַּעַם אַחַת יָצָא הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה לִזְרֹעַ אֶת הַנְּשָׁמוֹת בָּעוֹלָם, וּשְׁנֵי שַׂקִּים מְלֵאִים בְּיָדוֹ: שַׂק אֶחָד וּבוֹ נְשָׁמוֹת שֶׁל חֲכָמִים, וְשַׂק אֶחָד וּבוֹ נְשָׁמוֹת שֶׁל טִפְּשִׁים.
הַמַּלְאָךְ עָף עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וּפִזֵּר לְסֵרוּגִין חֹפֶן מִכָּל שַׂק, כְּדֵי שֶׁיִּצְמְחוּ חֲכָמִים וְשׁוֹטִים בְּכָל מָקוֹם בְּמִסְפָּר שָׁוֶה.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָהָר הַגָּבוֹהַּ, שֶׁעָלָיו נִבְנְתָה מְאֻחָר יוֹתֵר הָעִיר הַמְּפֻרְסֶמֶת חֶלֶם, הָיָה כְּבָר עָיֵף וְיָגֵעַ. הוּא נִתְקַל בָּהָר וְצָנַח אַרְצָה עַל הַקּוֹצִים, וְשַׂק הַנְּשָׁמוֹת הַחֲכָמוֹת נִשְׂרַט וְנִקְרַע. כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַחֲכָמוֹת נָפְלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ שָׁם, וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁנּוֹלַד אַחַר כָּךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה — הָיָה נָבוֹן, פִּקֵּחַ וּבַעַל מֹחַ חָרִיף מֵאֵין כָּמוֹהוּ!