כֵּיצַד נוֹלְדוּ הַתּוֹשָׁבִים הַחֲכָמִים שֶׁל הָעִיר חֶלֶם?
כַּיָּדוּעַ, יֵשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁל חֲכָמִים וְיֵשׁ נְשָׁמוֹת שֶׁל טִפְּשִׁים, וּמַלְאָךְ מְיֻחָד מְמֻנֶּה לְחַלֵּק אוֹתָן בָּעוֹלָם.
פַּעַם אַחַת יָצָא הַמַּלְאָךְ הַמְּמֻנֶּה לִזְרֹעַ אֶת הַנְּשָׁמוֹת בָּעוֹלָם, וּשְׁנֵי שַׂקִּים מְלֵאִים בְּיָדוֹ: שַׂק אֶחָד וּבוֹ נְשָׁמוֹת שֶׁל חֲכָמִים, וְשַׂק אֶחָד וּבוֹ נְשָׁמוֹת שֶׁל טִפְּשִׁים.
הַמַּלְאָךְ עָף עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וּפִזֵּר לְסֵרוּגִין חֹפֶן מִכָּל שַׂק, כְּדֵי שֶׁיִּצְמְחוּ חֲכָמִים וְשׁוֹטִים בְּכָל מָקוֹם בְּמִסְפָּר שָׁוֶה.
כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ אֶל הָהָר הַגָּבוֹהַּ, שֶׁעָלָיו נִבְנְתָה מְאֻחָר יוֹתֵר הָעִיר הַמְּפֻרְסֶמֶת חֶלֶם, הָיָה כְּבָר עָיֵף וְיָגֵעַ. הוּא נִתְקַל בָּהָר וְצָנַח אַרְצָה עַל הַקּוֹצִים, וְשַׂק הַנְּשָׁמוֹת הַחֲכָמוֹת נִשְׂרַט וְנִקְרַע. כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַחֲכָמוֹת נָפְלוּ וְהִתְפַּזְּרוּ שָׁם, וְעַל כֵּן כָּל מִי שֶׁנּוֹלַד אַחַר כָּךְ בַּמָּקוֹם הַזֶּה — הָיָה נָבוֹן, פִּקֵּחַ וּבַעַל מֹחַ חָרִיף מֵאֵין כָּמוֹהוּ!
