נורית יובל (נולדה ב-30 בנובמבר 1940) היא סופרת, משוררת, מאיירת ועורכת ספרי ילדים ישראלית. זכתה בפרס לספרות ילדים ונוער במסגרת פרסי שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית בקטגוריית הגיל הרך לשנת תשע"א.
בראשית דרכה המקצועית עבדה כציירת של האנציקלופדיה העברית בהוצאת מסדה. עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית ב-1968, הצטרפה לצוות ההקמה כסגנית מנהל מחלקת שרותי האמנות, בעיקר בתוכניות לילדים. בתוכנית המרכזית לילדים באותם ימים - "סמי וסוסו", היו הציורים וסרטי האנימציה שלה רקע קבוע ל"סיפור השבוע". לאחר מכן הייתה במשך שמונה שנים המאיירת הראשית של השבועון "דבר לילדים", עד לאיחודו עם השבועונים "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" במסגרת השבועון החדש - "כולנו". בשנת 1983 התמנתה לעורכת הראשית של כתב העת לילדים "פילון" ולאחר מכן של כתב העת המאוחד "כולנו פילון", תפקיד זה של עורכת כתב עת לילדים מלאה במשך כ-12 שנה. בעבודת עריכת העיתון הדגישה את האישי והאנושי ובציוד הקורא ביסודות ספרותיים קלאסיים, מדע, איור והומור, כצֵידה לדרך החיים.
בשנות פעילותה הרבות כתבה ספרים רבים לילדים בגילים שונים ואת מרביתם איירה בעצמה. ספרים אלה הם ברובם ספרי קריאה העוסקים בנושאים שונים מעולמו של הילד. בין אלה ניתן למנות את "רגלים שמחות" (1977), "טוב להיות עם החיות" (1979), "מי מַכִּיר את דִינו" – אשר זכה בפרס למדן (1983), "קַלְמַר הזְבובִים" (1983), "שֵשֶת ימי בְּרִיאָה" (1983), "נוצַת בֵּית הַחֲלומות" (1986), "סַפֵּר לַסַבְתָא" (1991), "עֲלילות פַּרעה תוּשִיָהו" (1991), "סַבְּרָקָדַבְּרָה" (1994), "לִיאָת מחפשת חָבֵר" (1995) "דַּבֶּליו, דַּבֶּליו, דַּבֶּליו, עֲזָאזֵל" (2000), "הֲפוךְ אוֹתִי, או: הַמֶּלֶךְ אִיפְּכָא וְהַמַלְכָּה מִסְתַּבְּרָא" (2001) "נורית לכל השנה" (2004), "ליל המפלצות" (2004), "ערפילית האגדות" (2008), "חיים של נייר" (2010), "קישטה וצבעי הקשת" (2015}.
יובל היא ממקימי ארגון "סומליו"ן - סופרים ומשוררים לילדים ולנוער (ארכיון)", כמו כן היא גם זכתה בפרס שרת התרבות לספרות לילדים לשנת תשע"א.
בשנים האחרונות הצטרפה יובל לחבורת "בגלל", ובכתב-העת בעל אותו שם מופיעים תכופות שיריה וסיפוריה (למבוגרים) וכן ציוריה ותרגומיה החופשיים.
יובל נשואה ואם לשני ילדים, היא מתגוררת בגני תקווה.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2hkvzs5e
