קישון: שמו הולך לפניו
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קישון: שמו הולך לפניו
מכר
מאות
עותקים
קישון: שמו הולך לפניו
מכר
מאות
עותקים

קישון: שמו הולך לפניו

4.9 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 270 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 30 דק'

ירון לונדון

ירון לונדון (נולד ב-24 באוגוסט 1940) הוא עיתונאי, פובליציסט, קריין, פזמונאי, שדרן רדיו, שחקן קולנוע וטלוויזיה ומנחה טלוויזיה ישראלי.

יגאל מוסינזון, יוצר סדרת הספרים המפורסמת "חסמבה", יצר את דמותו של ירון זהבי, גיבור הסדרה, בהשראת דמותו של לונדון הצעיר.

בשנת 1962, במהלך לימודיו, החל לעבוד כקריין חדשות ב"קול ישראל". לונדון החל את מסלול עבודתו המקצועית כשדרן רדיו בקול ישראל, והיה שליח רשות השידור בפריז. לונדון היה המגיש הראשון של מגזין הערב "היום הזה" של רשת ב'. בתחילת שנות השבעים, החל להגיש תוכניות אירוח בטלוויזיה הישראלית. במשך השנים הגיש מגוון תוכניות תעודה ומלל ובהן: "טנדו", "עלי כותרת", "דילמה", "מצב הרוח", "סופשבוע", "ככה וככה", "סוף ציטוט" (תוכנית שנוצרה בהשראת ברנאר פיבו) ו"שבעים פנים". בשנות ה-80 נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין וכן כתב בעיתון "חדשות". בשנים 1989–1993 הנחה לונדון את תוכנית הילדים "מסיבת גן" ולאחר מכן את התוכנית "בסלון של ירון". הוא השתתף גם בקלטות וידאו לילדים: "איתמר מטייל על קירות", "איתמר צייד החלומות" ו"איתמר וכובע הקסמים השחור" (על פי דויד גרוסמן), "מעשה בחמישה בלונים" ו"ירון בעל החלונות". וגם דיבב את הירח בסדרת הילדים "הנימנומים". הוא עבר לערוץ 2 עם הקמתו ב-1993, ויצר בו סדרות תעודה שעסקו בחברה הישראלית ובהן: "הפואטיקה של ההמונים", "רבותי ההיסטוריה", "סינרגיה" ו"השמן עם הסוני". בשנת 2000 הנחה את תוכנית הראיונות "ככה וככה" בערוץ 2 בזכיינית קשת. בשנת 2002 הנחה את תוכנית הטלוויזיה "חמש וחצי" בערוץ הילדים, בה הסביר מאורעות אקטואליים בסגנון המותאם לילדים. בסמוך להקמת ערוץ 10, עבר לונדון למערכת זו, שם שימש כמנחה לצד מוטי קירשנבאום בתוכנית האקטואליה היומית "לונדון את קירשנבאום". לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, הנחה עם קירשנבאום את התוכנית "המועמד". לונדון המשיך בהגשת התוכנית לבדו לאחר פטירת קירשנבאום ב-2015 והמשיך בהגשתה כמנחה עד דצמבר 2018. 

בשנים 1982-1964 עסק לונדון בכתיבת פזמונים. שירו הראשון שהתפרסם היה "בשום מקום". בין שיריו, שכמה מהם הפכו ללהיטים: "שיר הטלפון", "אליעזר בן-יהודה", "גשר אלנבי", "עמיחי", "החיים היפים", "לו הייתי פירט", "בואי לאילת", "ציף ציף מעל הרציף", "כולם חכמים כולם" ו"מרדף". 

בשנת 1979 גילם לונדון את עצמו בתפקיד משני בסרט "שלאגר", כמגיש תוכנית האירוח "עלי כותרת". בשנת 1983 כיכב בסרטו הדרמטי של יצחק (צפל) ישורון "זוג נשוי", וכן בסרט "מכת שמש" משנת 1984. לונדון הופיע גם בקליפ של השיר "אצל הדודה והדוד" של הזמר דני סנדרסון. בשנת 2010 החל שידור העונה הראשונה של הסדרה "חסמבה דור 3", בה השתתף לונדון בתפקיד אורח. בשנת 2012 השתתף ירון לונדון בפסטיגל שנושאו היה עולם הריגול, בתור הסוכן הראשי "קונטרול". לונדון לא שיחק על הבמה במהלך המופעים, אולם קטעים בהם צולם הוצגו על מסך. ב-2015 הופיע בתפקיד עצמו בעונה השנייה של הסדרה "שטיסל". בשנת 2016 שב לונדון וגילם את ראש הממשלה באחד מפרקי הסדרה "האחיות המוצלחות שלי". בשנת 2018 הופיע בתפקיד עצמו בסדרה "שטוקהולם".

לונדון היה חבר מערכת עיתון "ידיעות אחרונות" בין השנים 1988–2007 ופרסם בו כתבות וראיונות רבים. במשך שנים אחדות ערך את הירחון "סטטוס - הירחון לחשיבה ניהולית". לונדון הוא ההשראה לדמות הבדיונית הראשית ברומן של חברו הקרוב גדעון סאמט, "להרוס את נדב", אשר יצא לאור בשנת 2008. בשנת 2009 שודרה סדרה תיעודית בת שישה פרקים בהנחייתו. הסדרה "לונדון פינת בן יהודה", העוסקת בשפה העברית, הוכתרה כ"הסדרה התיעודית הטובה ביותר לשנת 2009" על ידי חברי האקדמיה לטלוויזיה ולקולנוע, ובנוסף, זכתה בתואר זהה על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים. הסדרה שודרה בערוץ yes דוקו ומאוחר יותר בערוץ 10. בשנת 2011 יצר והגיש סדרה תיעודית נוספת בת 4 חלקים, "העם הנבחר", העוסקת בסמלי מיתוס בחברה הישראלית. הסדרה שודרה בערוץ 8 בהוט ובהמשך בערוץ 10, בשם "הצבר". החל משנת 2013 הגיש לונדון את התוכנית "מה זה מוזה" בטלוויזיה החינוכית. בשנת 2014 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "לו הייתי פיראט - זיכרונות". בשנת 2018 ביצע קריינות של פרוטוקולים סודיים שנחשפו בתוכנית "סאלח, פה זה ארץ ישראל", שעסקה בקליטת עולי ארצות ערב בימי קום מדינת ישראל. ב-19 במאי 2019 החל לונדון להגיש את תוכנית התרבות "גאולה ולונדון" בכאן 11, יחד עם גאולה אבן-סער, אך שידורה הסתיים לאחר פחות משנה. ב-27 בפברואר 2020 שודרה התוכנית האחרונה[14]. באוגוסט 2022 התחיל להגיש תוכנית פודקאסט בערוץ הכנסת בשם "מלחמות היהודים", שתסקר מלחמות פוליטיות בעם היהודי לאורך ההיסטוריה.

פרסים
לונדון הוא חתן פרס סוקולוב למפעל חיים בתקשורת אלקטרונית לשנת 2007.
בשנת 2009 הוענק ללונדון פרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים, יחד עם מוטי קירשנבאום וסבר פלוצקר.

מקור: וקיפדיה
https://tinyurl.com/383ex8n9

תקציר

שבוע‭ ‬ימים‭ ‬התבודדו‭ ‬השניים,‭ ‬ובכוחות‭ ‬משותפים‭ ‬העלו‭ ‬על‭ ‬הכתב‭ ‬את‭ ‬זיכרונותיו‭ ‬של‭ ‬אחד‭ ‬מהם.‭ ‬העיתונאי‭ ‬ירון‭ ‬לונדון‭ ‬סייע‭ ‬לגולל‭ ‬את‭ ‬תולדות‭ ‬חייו‭ ‬הבלתי‭ ‬אפשריים‭ ‬ואת‭ ‬מחשבותיו‭ ‬של‭ ‬אפרים‭ ‬קישון,‭ ‬אשר‭ ‬סירב‭ ‬במשך‭ ‬כל‭ ‬השנים‭ ‬לחשוף‭ ‬את‭ ‬עצמו‭ ‬ואת‭ ‬עברו‭ ‬לציבור‭ ‬הרחב‭.
 
‬‭"‬רציתי‭ ‬להתחקות‭ ‬אחר‭ ‬כוחותיו‭ ‬הנפשיים‭ ‬של‭ ‬האיש‭ ‬הזה,‭ ‬שכבש‭ ‬את‭ ‬השפה‭ ‬העברית‭ ‬בחירוק‭ ‬שיניים,‭ ‬השפיע‭ ‬עליה‭ ‬והטביע‭ ‬את‭ ‬חותמו‭
‬על‭ ‬התרבות‭ ‬שלנו‭," ‬ אומר‭ ‬ירון‭ ‬לונדון. ‬ ‭"‬כישרונותיו‭ ‬של‭ ‬אפרים‭ ‬מרתקים‭ ‬אותי,‭ ‬אך‭ ‬יותר‭ ‬מהם‭ ‬מרתק‭ ‬אותי‭ ‬אופיו.‭ ‬כמי‭ ‬שפונק‭ ‬בעברית‭ ‬מעריסתו‭ ‬וחש‭ ‬בנוח‭ ‬רק‭ ‬בלשון‭ ‬אמו
 
ירון‭ ‬לונדון‭ ‬הוא‭ ‬עיתונאי, במאי‭ ‬של‭ ‬סרטים‭ ‬תיעודיים, מנחה‭ ‬תוכניות‭ ‬שיח‭ ‬בטלוויזיה, שכנו‭ ‬וידידו‭ ‬של‭ ‬אפרים‭ ‬קישון‭.‬‮ ‬
 
אפרים‭ ‬קישון‭ ‬‭(‬1924-2005‭)‬‭ ‬חתן‭ ‬פרס‭ ‬ישראל, סופר, סטיריקן, עיתונאי, מחזאי, תסריטאי‭ ‬ובמאי‭ ‬קולנוע‭ ‬ותאטרון. נחשב‭ ‬לגדול‭ ‬הסטיריקנים‭ ‬שקמו‭ ‬למדינה‭ ‬מראשיתה‭.‬ 
 
מהדורה‭ ‬מחודשת‭ ‬לרגל‭ ‬צאת‭ ‬הסדרה‭ ‬הדוקומנטרית "א‭. ‬קישון‭ - ‬שמו‭ ‬הולך‭ ‬לפניו" המבוססת על ספר זה.‬

פרק ראשון

הקדמה לרגל המהדורה החדשה
 
 
בקרוב ימלאו עשרים וחמש שנים להופעת מהדורתו הראשונה של הספר הזה. עותקיו אזלו, וסברנו כי ראוי לשוב ולהציעו לקוראים שהחמיצו את סיפור חייו המופלא של אחד מטובי סופרינו. השנים שחלפו מאז הוצאתו לאור של הספר ביצרו את מעמדו של קישון, והוּתר הספק שהטילו מבקריו בהשפעה ארוכת הטווח של יצירותיו. בחייו היו שאמרו כי אכן סטיריקן משובח הוא, אבל זולת מקרים בודדים, יפה סוגת הסטירה והפיליטון לזמנה בלבד. המסתייגים טעו. הדמויות אשר ברא קישון במכונת הכתיבה שלו ובמצלמתו חיות עמנו, סרטיו מוקרנים תכופות בטלוויזיה ומעוררים התפעלות, ספריו מופיעים במהדורות חדשות בארץ ומחוצה לה, מטבעות הלשון שטבע השתרשו בלשוננו, והמשפט ״וכפי שאמר אפרים קישון״ מקדים ציטוטים הנשמעים שוב ושוב. אין הומוריסטן הכותב עברית שאינו מודה כי קישון שימש לו מורה דרך, ואין קולנוען שאינו משתאה על מה שהשיג התסריטאי והבמאי קישון באמצעים הטכניים הדלים שעמדו לרשותו.
קישון בטח בכך שזה יהיה עתידם של כתביו וסרטיו. הוא האמין שקהילת קובעי הטעם בחברה הישראלית מתקנאת בהצלחתו העצומה בקרב הקהל הרחב ומענישה אותו בגין השקפותיו הפוליטיות, שאינן מתיישרות עם הקו ההגמוני. היה בכך קורטוב של אמת. רוב הסופרים והמחזאים בני דורו לא נולדו בארץ, אבל צמחו בה מילדותם וזוהו עם תנועת העבודה ועם לוחמי מלחמת השחרור. הם נמנו עם הקולטים והוא נמנה עם הנקלטים. כפי שלמד עברית על בורייה יכול היה גם לאמץ את גינוניהם ולהשתייך לחוגיהם, אבל גאוותו מנעה ממנו. הוא העדיף את זרותו המודעת לעצמה ואהב אפילו את הלגלוג על מבטאו ועל גינוניו האירופיים. הוא לא אמר לי זאת במפורש, אבל אני בטוח שתכופות אמר לעצמו כי ינצח את יריביו על מגרשם הביתי. הוא ניצח, אבל הפריז במשקל טענתו על קיפוח מטעמים פוליטיים, משום שהשתלב היטב בתרבות ההגמונית ומשום שלאמיתו של דבר נעדר השקפות פוליטיות מגובשות ונחרצות. הוא היה סטיריקן החושף את ערוותה של החברה, וכך היה נוהג גם לו חי ופעל בכל סביבה אחרת. את הלך נפשו שהושפע מניסיון חייו אפשר למצות בכמה משפטים קצרים: האמן רק לעצמך. אין אלוהים, אך אם יש, כי אז אינו חנון ורחום. ערוק משורת המקהלה. ביורוקרטיה נועדה לענותך. קולקטיביות מכל סוג נועדה לשעבדך. סלוד ממליצות. הצטייד בכוח. כסף גם הוא כוח. חשוד בגויים וחשוד באינטלקטואלים מפני שהם נוהגים לטשטש אמיתות פשוטות. לתחושות האלה, במידה זו אחרת, שותפים אנשים רבים ובמיוחד יהודים שחוו את אשר חווה.
הספר נכתב כשאפרים היה כבן שישים וחמש וחשב כי קופצת עליו הזקנה וזו עת היאה לסיכום. הוא שנא את זקנתו ולחם בה. התגנדר, הקפיד לשחות, התיז על פניו תרסיס שיזוף כדי להסתיר פגמי עור, ומדי יום סקר במראה את אותות תבוסתו הבלתי נמנעת של הגוף. תקופת השואה גזלה ממנו שנים יקרות, והוא כעס על כך שהשנים האלה לא יוחזרו לו. איני יודע אם היה מתרצה להפצרותיה של שרה, שדחפה אותנו זה לזרועותיו של זה, לוּ ידע כי נכונו לו עוד שנות חיים לא מעטות וכי הספר יפסח על הפרק האחרון של חייו. בשנים האלה הידלדל מעיין יצירתו ותמורות מכריעות התחוללו בחייו האישיים. מנקודת ראותי, אם כי אולי לא מנקודת ראותו המשוערת, ראויות השנים האלה להנצחה לא פחות משנותיו הפורות. דעיכתו של אמן מזהיר מעניינת לא פחות מפריחתו. קישון בשיא כוחו יכול היה לכתוב על כך קומדיה מרה.
שרה נפטרה ארבע שנים לפניו. ״האישה הקטנה״ גילמה עבור האירופי המעונב והמאופק את הילידה הסוררת, הבוטחת במקומה בעולם, וכאשר התחתן איתה ונולדו ילדיהם הצטרף הישגו זה לשני כיבושיו הכבירים שהם ההשתלטות על השפה העברית ופענוח הצופן שעל פיו פועלת מולדתו החדשה. להפתעת מודעיו ולתדהמת ילדיו, רק שנה עברה מאז מותה ועד שנשא לאישה את ליזה ויטאסק, מוסיקאית וסופרת אוסטרית הצעירה ממנו בשנים רבות. לו נכלל בספרנו גם הפרק הזה, הייתי מנסה לחלץ מבן שיחי הסבר על המהלך שחתם את חייו במחווה הנראית כשרבוב לשון לעגני ואולי כקריאת תיגר אחרונה.
אסתכן בשני פירושים לפרק האחרון בחייו. הם אינם סותרים, אלא משלימים זה את זה. את הפירוש הראשון יכול היה לנסח בכוחות עצמו, וכך עשוי היה לומר: נער הונגרי הייתי, פטריוט ששר שירי געגועים לחלקי המולדת שנלקחו ממנה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ההונגרים הפשיסטים בשיתופם של הגרמנים הנאצים הפכו אותי ליהודי בעל כורחי, הקומוניסטים ניסו לעקור את לשוני, ואז נמלטתי למקום היחיד בעולם שנועד ליהודים. בזכות כישרונותי ועבודתי בפרך התחבבתי על פראי האדם האלה, כי דיבבתי את נשמתם הקולקטיבית, ואז התאהבו בי הגרמנים מפני שאהבו את ההומור שלי, שצמח על קרקע התרבות המשותפת לעמי אירופה המרכזית. מנות הצחוק שסיפקתי להם סייעו לנפשם כפי ש״תוכנית מרשל״ סייעה לכלכלה שלהם. ייסרתי והצחקתי אותם והתבשמתי בתהילתי ונהניתי מן האירוניה הכרוכה בכך שילדיהם של אלה שזממו להרוג אותי עומדים בתורים ארוכים כדי לזכות בחתימתי על ספרי. שערי העולם הגדול נפתחו בפני ויצירותי נפוצו בעשרות מיליוני עותקים, אבל הנה, בסופו של האפוס הזה נשארתי הופמן פֶרִיקֶה, הילד הבודד המתעקש להיות הוא עצמו, מפואר ומהולל אבל רק אדם לעצמו, שחקן עצוב על במה ריקה. אתם תזכרו אותי. בכך אני בטוח.
הפירוש השני הוא כי המרחק הפיזי מישראל לא העיק עליו, מפני שממילא לא הייתה אהבתו למדינת היהודים אהבה חושנית, אלא אידיאה של אהבת מולדת. הוא אהב אותה כפי שאדם אוהב את המצודה שאליה נמלט מפני מבקשי נפשו. הוא חב לה את חירותו ואת הקריירה המזהירה שלו, הגן עליה בכל מאודו אבל השתוקק למרחבים ופרץ החוצה כאשר הנסיבות השתנו. את ישראל כינה ״פרטאצ׳יה״, מקום שבו דבר אינו נעשה כהלכה, ממחשבה ותכנון לביצוע קפדני. הרגליו של ״שבט הפרטאצ׳ים״ היו מנוגדים להרגלי עבודתו הקפדניים. הוא אפיין אותנו כמו אנתרופולוג קפדן המגיע לכתם לבן על מפת העולם. אמנם אין מקום הרחוק יותר ממקומנו מאשר העיירה אפנצל בשווייץ הגרמנית, המקום שבו סיים את חייו. אבל המרחק הגיאוגרפי אינו גדול יותר מן המרווח שקבע בינו לבין העולם. על התנאים והסיבות שיצרו את תבנית אישיותו חלקנו זה על זה. הוא לא חונן במבט רטרוספקטיבי. מבטו החד לא הופנה לפנימיותו ולכן ספרנו אינו ביוגרפיה, אלא אוטוביוגרפיה המציירת את גיבורה כפי שרצה לציירו. אני הייתי השוליה שסייע לו ללטש את ניסוחיו ורק לפעמים הפנה את תשומת לבו לעניינים שבהם לא הבחין. טענתי שלא השואה היא מקור ספקנותו בנוגע לטבע האדם ומקור תוגתו הממארת. חשבתי שעוד בילדותו, בהשפעת האקלים הקר ורווי השקרים שבבית הוריו, נדחק לעמדת המתבונן הדרוך, החשדן, העומד מן הצד, תוהה על האבסורד הקיומי, נוקב במבטו את מסכת השקרים המאפשרת את הסדר החברתי המהוגן. החשד הזה הוא הדלק המניע את הסטיריקן, ובהצטרפו למזל משוגע חילץ אותו מגורלם של האסירים היהודים במחנה בסלובקיה שכמעט כל הכלואים בו נשלחו למחנה המוות סוביבור. זה היה מזלו. זה היה גם מזלנו.
כעת אני מבוגר בתריסר שנים מכפי שהיה אפרים בזמן כתיבת ספרנו. בשנים שעברו הרביתי לחשוב עליו, בדקתי את התמורות ביחסי אליו, ואין ספק שהן הושפעו מקרבתה של הזקנה. תחילה היה שכן מפורסם ולקוח שקנה את כישורי המראיין שלי, ואחר כך מרואיין שהכעיס אותי בסירובו הלא מודע לפתוח לפני את סגור לבו, ואחר כך ידיד, כמעט חבר, שהפקיד בידי איש אמונו גם צקון סודות שספק אם הסגיר למישהו זולתי. רק שנים מאוחר יותר התאהבתי בו תוך התכתשות מתמדת עם עמדותיו הפוליטיות ועם תווים מסוימים באישיותו. התפייסתי אתו ולבי נכמר על פריקה שלא הצליח להשיג את מנוחת הנפש שאליה נכסף כל חייו.

ירון לונדון

ירון לונדון (נולד ב-24 באוגוסט 1940) הוא עיתונאי, פובליציסט, קריין, פזמונאי, שדרן רדיו, שחקן קולנוע וטלוויזיה ומנחה טלוויזיה ישראלי.

יגאל מוסינזון, יוצר סדרת הספרים המפורסמת "חסמבה", יצר את דמותו של ירון זהבי, גיבור הסדרה, בהשראת דמותו של לונדון הצעיר.

בשנת 1962, במהלך לימודיו, החל לעבוד כקריין חדשות ב"קול ישראל". לונדון החל את מסלול עבודתו המקצועית כשדרן רדיו בקול ישראל, והיה שליח רשות השידור בפריז. לונדון היה המגיש הראשון של מגזין הערב "היום הזה" של רשת ב'. בתחילת שנות השבעים, החל להגיש תוכניות אירוח בטלוויזיה הישראלית. במשך השנים הגיש מגוון תוכניות תעודה ומלל ובהן: "טנדו", "עלי כותרת", "דילמה", "מצב הרוח", "סופשבוע", "ככה וככה", "סוף ציטוט" (תוכנית שנוצרה בהשראת ברנאר פיבו) ו"שבעים פנים". בשנות ה-80 נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין וכן כתב בעיתון "חדשות". בשנים 1989–1993 הנחה לונדון את תוכנית הילדים "מסיבת גן" ולאחר מכן את התוכנית "בסלון של ירון". הוא השתתף גם בקלטות וידאו לילדים: "איתמר מטייל על קירות", "איתמר צייד החלומות" ו"איתמר וכובע הקסמים השחור" (על פי דויד גרוסמן), "מעשה בחמישה בלונים" ו"ירון בעל החלונות". וגם דיבב את הירח בסדרת הילדים "הנימנומים". הוא עבר לערוץ 2 עם הקמתו ב-1993, ויצר בו סדרות תעודה שעסקו בחברה הישראלית ובהן: "הפואטיקה של ההמונים", "רבותי ההיסטוריה", "סינרגיה" ו"השמן עם הסוני". בשנת 2000 הנחה את תוכנית הראיונות "ככה וככה" בערוץ 2 בזכיינית קשת. בשנת 2002 הנחה את תוכנית הטלוויזיה "חמש וחצי" בערוץ הילדים, בה הסביר מאורעות אקטואליים בסגנון המותאם לילדים. בסמוך להקמת ערוץ 10, עבר לונדון למערכת זו, שם שימש כמנחה לצד מוטי קירשנבאום בתוכנית האקטואליה היומית "לונדון את קירשנבאום". לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, הנחה עם קירשנבאום את התוכנית "המועמד". לונדון המשיך בהגשת התוכנית לבדו לאחר פטירת קירשנבאום ב-2015 והמשיך בהגשתה כמנחה עד דצמבר 2018. 

בשנים 1982-1964 עסק לונדון בכתיבת פזמונים. שירו הראשון שהתפרסם היה "בשום מקום". בין שיריו, שכמה מהם הפכו ללהיטים: "שיר הטלפון", "אליעזר בן-יהודה", "גשר אלנבי", "עמיחי", "החיים היפים", "לו הייתי פירט", "בואי לאילת", "ציף ציף מעל הרציף", "כולם חכמים כולם" ו"מרדף". 

בשנת 1979 גילם לונדון את עצמו בתפקיד משני בסרט "שלאגר", כמגיש תוכנית האירוח "עלי כותרת". בשנת 1983 כיכב בסרטו הדרמטי של יצחק (צפל) ישורון "זוג נשוי", וכן בסרט "מכת שמש" משנת 1984. לונדון הופיע גם בקליפ של השיר "אצל הדודה והדוד" של הזמר דני סנדרסון. בשנת 2010 החל שידור העונה הראשונה של הסדרה "חסמבה דור 3", בה השתתף לונדון בתפקיד אורח. בשנת 2012 השתתף ירון לונדון בפסטיגל שנושאו היה עולם הריגול, בתור הסוכן הראשי "קונטרול". לונדון לא שיחק על הבמה במהלך המופעים, אולם קטעים בהם צולם הוצגו על מסך. ב-2015 הופיע בתפקיד עצמו בעונה השנייה של הסדרה "שטיסל". בשנת 2016 שב לונדון וגילם את ראש הממשלה באחד מפרקי הסדרה "האחיות המוצלחות שלי". בשנת 2018 הופיע בתפקיד עצמו בסדרה "שטוקהולם".

לונדון היה חבר מערכת עיתון "ידיעות אחרונות" בין השנים 1988–2007 ופרסם בו כתבות וראיונות רבים. במשך שנים אחדות ערך את הירחון "סטטוס - הירחון לחשיבה ניהולית". לונדון הוא ההשראה לדמות הבדיונית הראשית ברומן של חברו הקרוב גדעון סאמט, "להרוס את נדב", אשר יצא לאור בשנת 2008. בשנת 2009 שודרה סדרה תיעודית בת שישה פרקים בהנחייתו. הסדרה "לונדון פינת בן יהודה", העוסקת בשפה העברית, הוכתרה כ"הסדרה התיעודית הטובה ביותר לשנת 2009" על ידי חברי האקדמיה לטלוויזיה ולקולנוע, ובנוסף, זכתה בתואר זהה על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים. הסדרה שודרה בערוץ yes דוקו ומאוחר יותר בערוץ 10. בשנת 2011 יצר והגיש סדרה תיעודית נוספת בת 4 חלקים, "העם הנבחר", העוסקת בסמלי מיתוס בחברה הישראלית. הסדרה שודרה בערוץ 8 בהוט ובהמשך בערוץ 10, בשם "הצבר". החל משנת 2013 הגיש לונדון את התוכנית "מה זה מוזה" בטלוויזיה החינוכית. בשנת 2014 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "לו הייתי פיראט - זיכרונות". בשנת 2018 ביצע קריינות של פרוטוקולים סודיים שנחשפו בתוכנית "סאלח, פה זה ארץ ישראל", שעסקה בקליטת עולי ארצות ערב בימי קום מדינת ישראל. ב-19 במאי 2019 החל לונדון להגיש את תוכנית התרבות "גאולה ולונדון" בכאן 11, יחד עם גאולה אבן-סער, אך שידורה הסתיים לאחר פחות משנה. ב-27 בפברואר 2020 שודרה התוכנית האחרונה[14]. באוגוסט 2022 התחיל להגיש תוכנית פודקאסט בערוץ הכנסת בשם "מלחמות היהודים", שתסקר מלחמות פוליטיות בעם היהודי לאורך ההיסטוריה.

פרסים
לונדון הוא חתן פרס סוקולוב למפעל חיים בתקשורת אלקטרונית לשנת 2007.
בשנת 2009 הוענק ללונדון פרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים, יחד עם מוטי קירשנבאום וסבר פלוצקר.

מקור: וקיפדיה
https://tinyurl.com/383ex8n9

עוד על הספר

  • הוצאה: כתר
  • תאריך הוצאה: 2017
  • קטגוריה: פרוזה מקור
  • מספר עמודים: 270 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 30 דק'
קישון: שמו הולך לפניו ירון לונדון
הקדמה לרגל המהדורה החדשה
 
 
בקרוב ימלאו עשרים וחמש שנים להופעת מהדורתו הראשונה של הספר הזה. עותקיו אזלו, וסברנו כי ראוי לשוב ולהציעו לקוראים שהחמיצו את סיפור חייו המופלא של אחד מטובי סופרינו. השנים שחלפו מאז הוצאתו לאור של הספר ביצרו את מעמדו של קישון, והוּתר הספק שהטילו מבקריו בהשפעה ארוכת הטווח של יצירותיו. בחייו היו שאמרו כי אכן סטיריקן משובח הוא, אבל זולת מקרים בודדים, יפה סוגת הסטירה והפיליטון לזמנה בלבד. המסתייגים טעו. הדמויות אשר ברא קישון במכונת הכתיבה שלו ובמצלמתו חיות עמנו, סרטיו מוקרנים תכופות בטלוויזיה ומעוררים התפעלות, ספריו מופיעים במהדורות חדשות בארץ ומחוצה לה, מטבעות הלשון שטבע השתרשו בלשוננו, והמשפט ״וכפי שאמר אפרים קישון״ מקדים ציטוטים הנשמעים שוב ושוב. אין הומוריסטן הכותב עברית שאינו מודה כי קישון שימש לו מורה דרך, ואין קולנוען שאינו משתאה על מה שהשיג התסריטאי והבמאי קישון באמצעים הטכניים הדלים שעמדו לרשותו.
קישון בטח בכך שזה יהיה עתידם של כתביו וסרטיו. הוא האמין שקהילת קובעי הטעם בחברה הישראלית מתקנאת בהצלחתו העצומה בקרב הקהל הרחב ומענישה אותו בגין השקפותיו הפוליטיות, שאינן מתיישרות עם הקו ההגמוני. היה בכך קורטוב של אמת. רוב הסופרים והמחזאים בני דורו לא נולדו בארץ, אבל צמחו בה מילדותם וזוהו עם תנועת העבודה ועם לוחמי מלחמת השחרור. הם נמנו עם הקולטים והוא נמנה עם הנקלטים. כפי שלמד עברית על בורייה יכול היה גם לאמץ את גינוניהם ולהשתייך לחוגיהם, אבל גאוותו מנעה ממנו. הוא העדיף את זרותו המודעת לעצמה ואהב אפילו את הלגלוג על מבטאו ועל גינוניו האירופיים. הוא לא אמר לי זאת במפורש, אבל אני בטוח שתכופות אמר לעצמו כי ינצח את יריביו על מגרשם הביתי. הוא ניצח, אבל הפריז במשקל טענתו על קיפוח מטעמים פוליטיים, משום שהשתלב היטב בתרבות ההגמונית ומשום שלאמיתו של דבר נעדר השקפות פוליטיות מגובשות ונחרצות. הוא היה סטיריקן החושף את ערוותה של החברה, וכך היה נוהג גם לו חי ופעל בכל סביבה אחרת. את הלך נפשו שהושפע מניסיון חייו אפשר למצות בכמה משפטים קצרים: האמן רק לעצמך. אין אלוהים, אך אם יש, כי אז אינו חנון ורחום. ערוק משורת המקהלה. ביורוקרטיה נועדה לענותך. קולקטיביות מכל סוג נועדה לשעבדך. סלוד ממליצות. הצטייד בכוח. כסף גם הוא כוח. חשוד בגויים וחשוד באינטלקטואלים מפני שהם נוהגים לטשטש אמיתות פשוטות. לתחושות האלה, במידה זו אחרת, שותפים אנשים רבים ובמיוחד יהודים שחוו את אשר חווה.
הספר נכתב כשאפרים היה כבן שישים וחמש וחשב כי קופצת עליו הזקנה וזו עת היאה לסיכום. הוא שנא את זקנתו ולחם בה. התגנדר, הקפיד לשחות, התיז על פניו תרסיס שיזוף כדי להסתיר פגמי עור, ומדי יום סקר במראה את אותות תבוסתו הבלתי נמנעת של הגוף. תקופת השואה גזלה ממנו שנים יקרות, והוא כעס על כך שהשנים האלה לא יוחזרו לו. איני יודע אם היה מתרצה להפצרותיה של שרה, שדחפה אותנו זה לזרועותיו של זה, לוּ ידע כי נכונו לו עוד שנות חיים לא מעטות וכי הספר יפסח על הפרק האחרון של חייו. בשנים האלה הידלדל מעיין יצירתו ותמורות מכריעות התחוללו בחייו האישיים. מנקודת ראותי, אם כי אולי לא מנקודת ראותו המשוערת, ראויות השנים האלה להנצחה לא פחות משנותיו הפורות. דעיכתו של אמן מזהיר מעניינת לא פחות מפריחתו. קישון בשיא כוחו יכול היה לכתוב על כך קומדיה מרה.
שרה נפטרה ארבע שנים לפניו. ״האישה הקטנה״ גילמה עבור האירופי המעונב והמאופק את הילידה הסוררת, הבוטחת במקומה בעולם, וכאשר התחתן איתה ונולדו ילדיהם הצטרף הישגו זה לשני כיבושיו הכבירים שהם ההשתלטות על השפה העברית ופענוח הצופן שעל פיו פועלת מולדתו החדשה. להפתעת מודעיו ולתדהמת ילדיו, רק שנה עברה מאז מותה ועד שנשא לאישה את ליזה ויטאסק, מוסיקאית וסופרת אוסטרית הצעירה ממנו בשנים רבות. לו נכלל בספרנו גם הפרק הזה, הייתי מנסה לחלץ מבן שיחי הסבר על המהלך שחתם את חייו במחווה הנראית כשרבוב לשון לעגני ואולי כקריאת תיגר אחרונה.
אסתכן בשני פירושים לפרק האחרון בחייו. הם אינם סותרים, אלא משלימים זה את זה. את הפירוש הראשון יכול היה לנסח בכוחות עצמו, וכך עשוי היה לומר: נער הונגרי הייתי, פטריוט ששר שירי געגועים לחלקי המולדת שנלקחו ממנה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ההונגרים הפשיסטים בשיתופם של הגרמנים הנאצים הפכו אותי ליהודי בעל כורחי, הקומוניסטים ניסו לעקור את לשוני, ואז נמלטתי למקום היחיד בעולם שנועד ליהודים. בזכות כישרונותי ועבודתי בפרך התחבבתי על פראי האדם האלה, כי דיבבתי את נשמתם הקולקטיבית, ואז התאהבו בי הגרמנים מפני שאהבו את ההומור שלי, שצמח על קרקע התרבות המשותפת לעמי אירופה המרכזית. מנות הצחוק שסיפקתי להם סייעו לנפשם כפי ש״תוכנית מרשל״ סייעה לכלכלה שלהם. ייסרתי והצחקתי אותם והתבשמתי בתהילתי ונהניתי מן האירוניה הכרוכה בכך שילדיהם של אלה שזממו להרוג אותי עומדים בתורים ארוכים כדי לזכות בחתימתי על ספרי. שערי העולם הגדול נפתחו בפני ויצירותי נפוצו בעשרות מיליוני עותקים, אבל הנה, בסופו של האפוס הזה נשארתי הופמן פֶרִיקֶה, הילד הבודד המתעקש להיות הוא עצמו, מפואר ומהולל אבל רק אדם לעצמו, שחקן עצוב על במה ריקה. אתם תזכרו אותי. בכך אני בטוח.
הפירוש השני הוא כי המרחק הפיזי מישראל לא העיק עליו, מפני שממילא לא הייתה אהבתו למדינת היהודים אהבה חושנית, אלא אידיאה של אהבת מולדת. הוא אהב אותה כפי שאדם אוהב את המצודה שאליה נמלט מפני מבקשי נפשו. הוא חב לה את חירותו ואת הקריירה המזהירה שלו, הגן עליה בכל מאודו אבל השתוקק למרחבים ופרץ החוצה כאשר הנסיבות השתנו. את ישראל כינה ״פרטאצ׳יה״, מקום שבו דבר אינו נעשה כהלכה, ממחשבה ותכנון לביצוע קפדני. הרגליו של ״שבט הפרטאצ׳ים״ היו מנוגדים להרגלי עבודתו הקפדניים. הוא אפיין אותנו כמו אנתרופולוג קפדן המגיע לכתם לבן על מפת העולם. אמנם אין מקום הרחוק יותר ממקומנו מאשר העיירה אפנצל בשווייץ הגרמנית, המקום שבו סיים את חייו. אבל המרחק הגיאוגרפי אינו גדול יותר מן המרווח שקבע בינו לבין העולם. על התנאים והסיבות שיצרו את תבנית אישיותו חלקנו זה על זה. הוא לא חונן במבט רטרוספקטיבי. מבטו החד לא הופנה לפנימיותו ולכן ספרנו אינו ביוגרפיה, אלא אוטוביוגרפיה המציירת את גיבורה כפי שרצה לציירו. אני הייתי השוליה שסייע לו ללטש את ניסוחיו ורק לפעמים הפנה את תשומת לבו לעניינים שבהם לא הבחין. טענתי שלא השואה היא מקור ספקנותו בנוגע לטבע האדם ומקור תוגתו הממארת. חשבתי שעוד בילדותו, בהשפעת האקלים הקר ורווי השקרים שבבית הוריו, נדחק לעמדת המתבונן הדרוך, החשדן, העומד מן הצד, תוהה על האבסורד הקיומי, נוקב במבטו את מסכת השקרים המאפשרת את הסדר החברתי המהוגן. החשד הזה הוא הדלק המניע את הסטיריקן, ובהצטרפו למזל משוגע חילץ אותו מגורלם של האסירים היהודים במחנה בסלובקיה שכמעט כל הכלואים בו נשלחו למחנה המוות סוביבור. זה היה מזלו. זה היה גם מזלנו.
כעת אני מבוגר בתריסר שנים מכפי שהיה אפרים בזמן כתיבת ספרנו. בשנים שעברו הרביתי לחשוב עליו, בדקתי את התמורות ביחסי אליו, ואין ספק שהן הושפעו מקרבתה של הזקנה. תחילה היה שכן מפורסם ולקוח שקנה את כישורי המראיין שלי, ואחר כך מרואיין שהכעיס אותי בסירובו הלא מודע לפתוח לפני את סגור לבו, ואחר כך ידיד, כמעט חבר, שהפקיד בידי איש אמונו גם צקון סודות שספק אם הסגיר למישהו זולתי. רק שנים מאוחר יותר התאהבתי בו תוך התכתשות מתמדת עם עמדותיו הפוליטיות ועם תווים מסוימים באישיותו. התפייסתי אתו ולבי נכמר על פריקה שלא הצליח להשיג את מנוחת הנפש שאליה נכסף כל חייו.