"דוֹרָה ביטהולץ מגיעה ביום חמישי," אמרה גברת סנגרייל.
"יום חמישי הקרוב?" שאל קלוביס.
אמו הנהנה.
"באמת הגזמת הפעם, לא?" גיחך "רק חמישה ימים חלפו מאז שג'יין מרטלֵט הגיעה לכאן, והיא אף פעם לא שוהה אצל אורחים פחות משבועיים, אפילו כשמזמינים אותה במפורש רק לשבוע. לעולם לא תצליחי להוציא אותה מכאן עד יום חמישי".
"למה שארצה לעשות זאת?" שאלה גברת סנגרייל; "היא ודורה ידידות טובות, לא? לפחות כך היו, עד כמה שזכור לי".
"הן היו ידידות טובות ועל כן כה רבה המרירות. שתיהן מרגישות שנתנו לצפע לקנן בחיקן. דבר לא פוגע בנו, בני-האנוש, כמו התגלית שחֵיקנו שימש מעון לצפעון".
"אבל מה קרה? עבר ביניהן חתול שחור?"
"לא," אמר קלוביס. "עברה ביניהן תרנגולת".
"תרנגולת? איזו תרנגולת?"
"תרנגולת לגהורן מזן אקזוטי כלשהו. דורה מכרה אותה לג'יין במחיר אקזוטי למדי. ידוע לך ששתיהן מתעניינות בעופות יקרי-ערך וג'יין סברה שמשפחת אפרוחים גזעיים תעניק תמורה מלאה לכספה. התרנגולת, כך התברר, נמנעת ממנהג הטלת-הביצים, ונמסר לי שהתכתובת בין שתי הנשים מעידה כמה גידופים יכול דף בודד להכיל".
"כמה מגוחך!" אמרה גברת סנגרייל. "האם לא ניסו לשכנע אותן להניח לידידוּת ביניהן לנצֵח?"
"ניסו," אמר קלוביס. "זה היה כמו לנצח על הסערה ב-'הולנדי המעופף.' ג'יין מוכנה לקחת חזרה כמה מהערותיה החריפות יותר אם דורה תואיל לקחת חזרה את התרנגולת, אבל דורה אמרה שהדבר יחייב אותה להודות שטעות בידה – וכידוע לך, באותה מידה היא יכולה להודות שהיא מחזיקה משכנות-עוני בוויטצ'אפּל".
"איזה מצב מביך," אמרה גברת סנגרייל. "אתה חושב שהן לא תדברנה זו עם זו?"
"להפך, יהיה קשה לגרום להן לשתוק. כמות הפרטים שהעלתה כל אחת מהן על הכתב באשר להתנהגותה ואופייה של רעותה, הוגבלה עד כה בכמות הנייר שניתן לשלוח בדואר תמורת פני אחד."
"אינני יכולה לבטל את ההזמנה," אמרה גברת סנגרייל. "כבר דחיתי את ביקורה של דורה פעם אחת, ורק נס יגרום לג'יין לעזוב בטרם חלפו אותם שבועיים שהקציבה לעצמה."
"נסים הם תחום ההתמחות שלי," אמר קלוביס. "הפעם אינני מתיימר להצלחה גדולה, אך אעשה כמיטב יכולתי."
"כל עוד לא תגרור אותי לזה – " הִתנתה אמו.
