חבורת כוח המוח (11) והמלכודת בטיול השנתי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
חבורת כוח המוח (11) והמלכודת בטיול השנתי

חבורת כוח המוח (11) והמלכודת בטיול השנתי

עוד על הספר

זוהר אביב

זוהר אביב,סופרת, מלמדת כתיבה יוצרת,  מרצה בבתי ספר,  מטפלת בכתיבה, מנחה קבוצות ילדים והורים ומסיבות סוף שנה. מתנדבת במיל"ם ובקו בריאות הנפש. כתבה עד היום למעלה מ-80 ספרים, רובם בסדרות  – "חבורת כוח המוח", "יד הפלא", "מסע מצמרר" ו"כוח הלב". ספריה זכו בפרס מניעת אלימות מטעם המשטרה והמשרד לביטחון הפנים. זכתה הסופרת בציון לשבח מהעמותה לשגשוג ובטחון במזרח התיכון. ובפרס "חיים בדרך ארץ" על הקניית ערכי דרך ארץ לילדים ובני הנוער. פרטים על הסופרת ניתן למצוא באתר שלה.

ספריה הם בין הנקראים ביותר בספריות בישראל.

תקציר

סוף סוף מגיע הטיול השנתי שכולם חיכו לו. תלמידי כיתות ו' יוצאים לדרך וביניהם חבורת כוח המוח. איל המנהיג, ניב, אריק, ליטל, וגם גל השותף הסודי.
במהלך הטיול במערה נקלעים בני החבורה להרפתקאות לא צפויות ומוצאים את עצמם מעורבים במריבה קשה ומסובכת. האם יצליחו בני החבורה להיחלץ מהמלכודת המפחידה שטמנו להם?
ספר מותח, מרתק ומפתיע.
הסדרה חבורת כוח המוח זכתה בפרס בנושא- מניעת אלימות, מטעם ארגון 'מצילה'- המועצה הציבורית למניעת פשיעה בישראל.
שמות הילדים בצילום העטיפה- אורי צרור , שקד גואטה, אדל גילדין. צילמה- גלי בריקמן.

פרק ראשון

פֶּרֶק א' - בָּאוֹטוֹבּוּס
 
שָׁלוֹם לָכֶם, זֶה שׁוּב אֲנִי, אֱיָל קוֹרֵן. מַה שְׁלוֹמְכֶם? אֲנִי מְקַוֶה שֶׁאַתֶם בְּסֵדֶר, אֲנִי – מַצָבִי גָרוּעַ. אֲנִי נִמְצָא עַכְשָׁיו בָּאוֹטוֹבּוּס שֶׁמַסִיעַ אֶת שְׁתֵי הַכִּיתוֹת שֶׁלָנוּ, ו' וּ-ו'2, לַטִיוּל הַשְׁנָתִי, וַאֲנִי מֵת מֵעֲיֵפוּת.
 
לָקוּם בְּחָמֵשׁ בַּבּוֹקֶר זֶה מַמָשׁ סִיוּט. מֵרוֹב עֲיֵפוּת נָפְלָה לִי הַכּוֹס עִם הַשׁוֹקוֹ, וּכְשֶׁהָלַכְתִי לָקַחַת סְמַרְטוּט נִתְקַלְתִי בַּמַשְׁקוֹף שֶׁל דֶלֶת הַמִטְבָּח. עַכְשָׁיו יֵשׁ לִי בְּלִיטָה עַל הַמֵצַח וּלְאִמָא שֶׁלִי יֵשׁ בָּלָגָן בַּמִטְבָּח. אֲנִי לֹא מֵבִין, אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת לְטִיוּל בְּשָׁעָה נוֹרְמָלִית? לָמָה תָמִיד יוֹצְאִים כָּל כָּךְ מוּקְדָם? אוּלַי הַמוֹרִים מַעֲדִיפִים שֶׁנִהְיֶה יַשְׁנוּנִיִם, כְּדֵי שֶׁלֹא נַטְרִיד אוֹתָם יוֹתֵר מִדַי?
 
בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶׁלִי יוֹשְׁבִים קָרוֹב אֵלַי. לִיטַל יוֹשֶׁבֶת לְפָנַי וּלְיָדָה דוֹרוֹן. (לֹא, לֹא, אַל תִדְאֲגוּ, דוֹרוֹן זוֹ בַּת). אָרִיק הַשָׁמֵן יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי, לְיָדוֹ יוֹשֵׁב רָז. (רָז הוּא הַיֶלֶד הַיָחִיד שֶׁיָכוֹל לָשֶׁבֶת לְיַד אָרִיק, כִּי הוּא דַק כְּמוֹ גִבְעוֹל וְלֹא צָרִיךְ הַרְבֵּה מָקוֹם). לְיָדִי (לְצַעֲרִי) יוֹשֵׁב נִיב הַזְדוֹנִי, עֵרָנִי לַחֲלוּטִין, וְצוֹרֵחַ לִי בָּאוֹזֶן בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. גַל (הַשׁוּתָף הַסוֹדִי שֶׁלָנוּ) עוֹרֵךְ עַכְשָׁיו תַחֲרוּת שִׁירִים בַּמִיקְרוֹפוֹן שֶׁל הָאוֹטוֹבּוּס.
 
"מִי שֶׁיִמְצָא חֲרוּזִים חֲדָשִׁים לַשִׁיר 'הַנֶהָג שֶׁלָנוּ חֶבְרֵמָן', יְזַכֶּה אֶת הַכִּיתָה שֶׁלוֹ בְּעֶשֶׂר נְקוּדוֹת," מוֹדִיעַ גַל, וְנִיב צוֹוֵחַ:
 
"אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ, יֵשׁ לִי, יֵשׁ לִי!"
 
"כֵּן, נִיב," נוֹתֵן גַל אֶת רְשׁוּת הַזִימוּר לְנִיב הַמִתְלַהֵב.
 
"הַנֶהָג שֶׁלָנוּ חֶבְרֵמָן, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לְתֵימָן!"
 
"אֶת זֶה אֲנַחְנוּ מַכִּירִים, יֵשׁ לְךָ חֲרוּזִים חֲדָשִׁים?" שׁוֹאֵל גַל.
 
"בֶּטַח!" צוֹעֵק נִיב.
 
"תָשִׁיר בְּשֶׁקֶט, תְרַחֵם עָלַי, "אֲנִי מִתְחַנֵן.
 
"אֲבָל צָרִיךְ שֶׁכּוּלָם יִשְׁמְעוּ, "מִתְרַגֵז נִיב.
 
"אֲבָל הָאָזְנַיִם שֶׁלִי גְמוּרוֹת, וְהַנֶהָג, תִרְאֶה, הוּא מַמָשׁ מִתְעַצְבֵּן מֵהַצְרָחוֹת שֶׁלְךָ." אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הַנֶהָג, שֶׁמַבִּיט בָּנוּ בְּמַבָּט זוֹעֵף דֶרֶךְ הַמַרְאָה.
 
 
 
"דַי, אֱיָל, בִּגְלָלְךָ הַכִּיתָה שֶׁלָנוּ תַפְסִיד, תֵן לִי לָשִׁיר," וְנִיב מַמְשִׁיךְ: "הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא זָרִיז, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לְפָרִיז. הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא מָהִיר, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לְקָהִיר. הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא קֵרֵחַ, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לַיָרֵחַ."
 
"יָפֶה, נִיב, עַכְשָׁיו תֵן לְמִישֶׁהוּ אַחֵר," אוֹמֵר גַל.
 
"כֵּן, תִשְׁתוֹק קְצָת, אֲנִי מֵת לִישׁוֹן," אֲנִי לוֹחֵשׁ שׁוּב.
 
אֲבָל נִיב מַמְשִׁיךְ לִצְוֹוחַ: "רֶגַע, רֶגַע, יֵשׁ לִי עוֹד כַּמָה – הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא כְּבָר סַבָּא, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לִכְפָר-סַבָּא. לַנֶהָג שֶׁלָנוּ נְמָשִׁים, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לִשְׁפַיִים."
 
 
אֲנִי מִסְתַכֵּל עַל הַנֶהָג בַּמַרְאָה, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַחֲרוּזִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל נִיב מַמָשׁ עִצְבְּנוּ אוֹתוֹ. נִיב עָשָׂה מִמֶנוּ סַבָּא קֵרֵחַ עִם נְמָשִׁים, וַאֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ הַפָּנִים שֶׁלוֹ מַמָשׁ מַאֲדִימוֹת, הוּא חוֹרֵק שִׁינַיִם וּפִתְאוֹם מְסוֹבֵב אֶת הַהֶגֶה בְּחַדוּת יָמִינָה.
 
"נִיב, תִשְׁתוֹק... תִשְׁתוֹק," אֲנִי מִתְחַנֵן, "הַנֶהָג מְעֻצְבָּן, הוּא יַעֲשֶׂה תְאוּנָה בִּגְלָלְךָ!"
 
נִיב מַמְשִׁיךְ לָשִׁיר, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מֵאֵיפֹה הוּא לָקַח כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲרוּזִים. אֲנִי מִסְתַכֵּל מֵהַחַלוֹן וְרוֹאֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים קָרוֹב מְאוֹד לִשְׂפַת הַתְהוֹם. הָאוֹטוֹבּוּס מְטַפֵּס בִּכְבֵדוּת עַל הָהָר, וְהַתְהוֹם קְרוֹבָה, קְרוֹבָה מִדַי, עוֹד סִבּוּב חַד וַאֲנַחְנוּ נוֹפְלִים לְמַטָה.
 
"נִיב, תִרְאֶה... תִסְתַכֵּל, הַנֶהָג לֹא יָכוֹל לְהִתְרַכֵּז בַּנְהִיגָה כְּשֶׁאַתָה צוֹוֵחַ כָּכָה!" אֲנִי לוֹחֵשׁ בְּפַחַד.
 
אֲנִי מִסְתַכֵּל עַל בְּנֵי הַחֲבוּרָה וְרוֹאֶה שֶׁאָרִיק הַשָׁמֵן מַבִּיט גַם הוּא הַחוּצָה. הוּא חִוֵר כְּמוֹ חָלָב עֲתִיר שׁוּמָן. וְלִיטַל? הִיא מְצַחְקֶקֶת עִם דוֹרוֹן וּבִכְלָל לֹא שָׂמָה לֵב לְמַה שֶׁקוֹרֶה. אֲנִי חַיָב לְהָגֵן עָלֶיהָ, אֲנִי חַיָב לְהָגֵן עַל הַחֲבוּרָה וְעַל כָּל הַכִּיתָה שֶׁלִי. אֲנִי לֹא סוֹמֵךְ עַל הַנֶהָג הַזֶה. הוּא בִּכְלָל לֹא מִסְתַכֵּל עַל הַכְּבִישׁ, הוּא רַק מִסְתַכֵּל כָּל הַזְמַן עַל נִיב בַּמַרְאָה.
 
הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא נֶחְמָד, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לְאֵילַת, מַמְשִׁיךְ נִיב. הֶחָרוּז הַגָרוּעַ הָאַחֲרוֹן הָיָה כַּנִרְאֶה הַקַשׁ שֶׁשָׁבַר אֶת גַב הַגָמָל. הַנֶהָג הֵרִים אֶת הַיָדַיִם שֶׁלוֹ וְסָתַם אֶת הָאָזְנַיִם. הָאוֹטוֹבּוּס הִמְשִׁיךְ לִנְסוֹעַ לְלֹא שְׁלִיטָה. גַל, שֶׁעָמַד לְיַד הַנֶהָג, מַבְחִין בַּסַכָּנָה, הוּא מְמַהֵר לֶאֱחוֹז בַּהֶגֶה אֲבָל לֹא מַצְלִיחַ לְהִשְׁתַלֵט עָלָיו. כּוֹכָבָה הַמְחַנֶכֶת, שֶׁעוֹמֶדֶת לְיַד גַל, מְנַסָה לַעֲזוֹר. אֲנִי מַבִּיט הַחוּצָה מְבוֹהָל. זֶה מַה שֶׁחָסֵר עַכְשָׁיו, שֶׁתִהְיֶה תְאוּנָה. אִמָא שֶׁלִי הִזְהִירָה אוֹתִי מֵהַדֶרֶךְ הַמְסֻכֶּנֶת הַזוֹ, הִיא סִפְּרָה שֶׁהָיְתָה פֹּה פַּעַם תְאוּנָה קַטְלָנִית...

זוהר אביב

זוהר אביב,סופרת, מלמדת כתיבה יוצרת,  מרצה בבתי ספר,  מטפלת בכתיבה, מנחה קבוצות ילדים והורים ומסיבות סוף שנה. מתנדבת במיל"ם ובקו בריאות הנפש. כתבה עד היום למעלה מ-80 ספרים, רובם בסדרות  – "חבורת כוח המוח", "יד הפלא", "מסע מצמרר" ו"כוח הלב". ספריה זכו בפרס מניעת אלימות מטעם המשטרה והמשרד לביטחון הפנים. זכתה הסופרת בציון לשבח מהעמותה לשגשוג ובטחון במזרח התיכון. ובפרס "חיים בדרך ארץ" על הקניית ערכי דרך ארץ לילדים ובני הנוער. פרטים על הסופרת ניתן למצוא באתר שלה.

ספריה הם בין הנקראים ביותר בספריות בישראל.

עוד על הספר

חבורת כוח המוח (11) והמלכודת בטיול השנתי זוהר אביב
פֶּרֶק א' - בָּאוֹטוֹבּוּס
 
שָׁלוֹם לָכֶם, זֶה שׁוּב אֲנִי, אֱיָל קוֹרֵן. מַה שְׁלוֹמְכֶם? אֲנִי מְקַוֶה שֶׁאַתֶם בְּסֵדֶר, אֲנִי – מַצָבִי גָרוּעַ. אֲנִי נִמְצָא עַכְשָׁיו בָּאוֹטוֹבּוּס שֶׁמַסִיעַ אֶת שְׁתֵי הַכִּיתוֹת שֶׁלָנוּ, ו' וּ-ו'2, לַטִיוּל הַשְׁנָתִי, וַאֲנִי מֵת מֵעֲיֵפוּת.
 
לָקוּם בְּחָמֵשׁ בַּבּוֹקֶר זֶה מַמָשׁ סִיוּט. מֵרוֹב עֲיֵפוּת נָפְלָה לִי הַכּוֹס עִם הַשׁוֹקוֹ, וּכְשֶׁהָלַכְתִי לָקַחַת סְמַרְטוּט נִתְקַלְתִי בַּמַשְׁקוֹף שֶׁל דֶלֶת הַמִטְבָּח. עַכְשָׁיו יֵשׁ לִי בְּלִיטָה עַל הַמֵצַח וּלְאִמָא שֶׁלִי יֵשׁ בָּלָגָן בַּמִטְבָּח. אֲנִי לֹא מֵבִין, אִי אֶפְשָׁר לָצֵאת לְטִיוּל בְּשָׁעָה נוֹרְמָלִית? לָמָה תָמִיד יוֹצְאִים כָּל כָּךְ מוּקְדָם? אוּלַי הַמוֹרִים מַעֲדִיפִים שֶׁנִהְיֶה יַשְׁנוּנִיִם, כְּדֵי שֶׁלֹא נַטְרִיד אוֹתָם יוֹתֵר מִדַי?
 
בְּנֵי הַחֲבוּרָה שֶׁלִי יוֹשְׁבִים קָרוֹב אֵלַי. לִיטַל יוֹשֶׁבֶת לְפָנַי וּלְיָדָה דוֹרוֹן. (לֹא, לֹא, אַל תִדְאֲגוּ, דוֹרוֹן זוֹ בַּת). אָרִיק הַשָׁמֵן יוֹשֵׁב מֵאֲחוֹרַי, לְיָדוֹ יוֹשֵׁב רָז. (רָז הוּא הַיֶלֶד הַיָחִיד שֶׁיָכוֹל לָשֶׁבֶת לְיַד אָרִיק, כִּי הוּא דַק כְּמוֹ גִבְעוֹל וְלֹא צָרִיךְ הַרְבֵּה מָקוֹם). לְיָדִי (לְצַעֲרִי) יוֹשֵׁב נִיב הַזְדוֹנִי, עֵרָנִי לַחֲלוּטִין, וְצוֹרֵחַ לִי בָּאוֹזֶן בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. גַל (הַשׁוּתָף הַסוֹדִי שֶׁלָנוּ) עוֹרֵךְ עַכְשָׁיו תַחֲרוּת שִׁירִים בַּמִיקְרוֹפוֹן שֶׁל הָאוֹטוֹבּוּס.
 
"מִי שֶׁיִמְצָא חֲרוּזִים חֲדָשִׁים לַשִׁיר 'הַנֶהָג שֶׁלָנוּ חֶבְרֵמָן', יְזַכֶּה אֶת הַכִּיתָה שֶׁלוֹ בְּעֶשֶׂר נְקוּדוֹת," מוֹדִיעַ גַל, וְנִיב צוֹוֵחַ:
 
"אֲנִי יוֹדֵעַ, אֲנִי יוֹדֵעַ, יֵשׁ לִי, יֵשׁ לִי!"
 
"כֵּן, נִיב," נוֹתֵן גַל אֶת רְשׁוּת הַזִימוּר לְנִיב הַמִתְלַהֵב.
 
"הַנֶהָג שֶׁלָנוּ חֶבְרֵמָן, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לְתֵימָן!"
 
"אֶת זֶה אֲנַחְנוּ מַכִּירִים, יֵשׁ לְךָ חֲרוּזִים חֲדָשִׁים?" שׁוֹאֵל גַל.
 
"בֶּטַח!" צוֹעֵק נִיב.
 
"תָשִׁיר בְּשֶׁקֶט, תְרַחֵם עָלַי, "אֲנִי מִתְחַנֵן.
 
"אֲבָל צָרִיךְ שֶׁכּוּלָם יִשְׁמְעוּ, "מִתְרַגֵז נִיב.
 
"אֲבָל הָאָזְנַיִם שֶׁלִי גְמוּרוֹת, וְהַנֶהָג, תִרְאֶה, הוּא מַמָשׁ מִתְעַצְבֵּן מֵהַצְרָחוֹת שֶׁלְךָ." אֲנִי מַצְבִּיעַ עַל הַנֶהָג, שֶׁמַבִּיט בָּנוּ בְּמַבָּט זוֹעֵף דֶרֶךְ הַמַרְאָה.
 
 
 
"דַי, אֱיָל, בִּגְלָלְךָ הַכִּיתָה שֶׁלָנוּ תַפְסִיד, תֵן לִי לָשִׁיר," וְנִיב מַמְשִׁיךְ: "הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא זָרִיז, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לְפָרִיז. הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא מָהִיר, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לְקָהִיר. הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא קֵרֵחַ, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לַיָרֵחַ."
 
"יָפֶה, נִיב, עַכְשָׁיו תֵן לְמִישֶׁהוּ אַחֵר," אוֹמֵר גַל.
 
"כֵּן, תִשְׁתוֹק קְצָת, אֲנִי מֵת לִישׁוֹן," אֲנִי לוֹחֵשׁ שׁוּב.
 
אֲבָל נִיב מַמְשִׁיךְ לִצְוֹוחַ: "רֶגַע, רֶגַע, יֵשׁ לִי עוֹד כַּמָה – הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא כְּבָר סַבָּא, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לִכְפָר-סַבָּא. לַנֶהָג שֶׁלָנוּ נְמָשִׁים, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לִשְׁפַיִים."
 
 
אֲנִי מִסְתַכֵּל עַל הַנֶהָג בַּמַרְאָה, אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַחֲרוּזִים הָאַחֲרוֹנִים שֶׁל נִיב מַמָשׁ עִצְבְּנוּ אוֹתוֹ. נִיב עָשָׂה מִמֶנוּ סַבָּא קֵרֵחַ עִם נְמָשִׁים, וַאֲנִי רוֹאֶה אֵיךְ הַפָּנִים שֶׁלוֹ מַמָשׁ מַאֲדִימוֹת, הוּא חוֹרֵק שִׁינַיִם וּפִתְאוֹם מְסוֹבֵב אֶת הַהֶגֶה בְּחַדוּת יָמִינָה.
 
"נִיב, תִשְׁתוֹק... תִשְׁתוֹק," אֲנִי מִתְחַנֵן, "הַנֶהָג מְעֻצְבָּן, הוּא יַעֲשֶׂה תְאוּנָה בִּגְלָלְךָ!"
 
נִיב מַמְשִׁיךְ לָשִׁיר, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מֵאֵיפֹה הוּא לָקַח כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲרוּזִים. אֲנִי מִסְתַכֵּל מֵהַחַלוֹן וְרוֹאֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעִים קָרוֹב מְאוֹד לִשְׂפַת הַתְהוֹם. הָאוֹטוֹבּוּס מְטַפֵּס בִּכְבֵדוּת עַל הָהָר, וְהַתְהוֹם קְרוֹבָה, קְרוֹבָה מִדַי, עוֹד סִבּוּב חַד וַאֲנַחְנוּ נוֹפְלִים לְמַטָה.
 
"נִיב, תִרְאֶה... תִסְתַכֵּל, הַנֶהָג לֹא יָכוֹל לְהִתְרַכֵּז בַּנְהִיגָה כְּשֶׁאַתָה צוֹוֵחַ כָּכָה!" אֲנִי לוֹחֵשׁ בְּפַחַד.
 
אֲנִי מִסְתַכֵּל עַל בְּנֵי הַחֲבוּרָה וְרוֹאֶה שֶׁאָרִיק הַשָׁמֵן מַבִּיט גַם הוּא הַחוּצָה. הוּא חִוֵר כְּמוֹ חָלָב עֲתִיר שׁוּמָן. וְלִיטַל? הִיא מְצַחְקֶקֶת עִם דוֹרוֹן וּבִכְלָל לֹא שָׂמָה לֵב לְמַה שֶׁקוֹרֶה. אֲנִי חַיָב לְהָגֵן עָלֶיהָ, אֲנִי חַיָב לְהָגֵן עַל הַחֲבוּרָה וְעַל כָּל הַכִּיתָה שֶׁלִי. אֲנִי לֹא סוֹמֵךְ עַל הַנֶהָג הַזֶה. הוּא בִּכְלָל לֹא מִסְתַכֵּל עַל הַכְּבִישׁ, הוּא רַק מִסְתַכֵּל כָּל הַזְמַן עַל נִיב בַּמַרְאָה.
 
הַנֶהָג שֶׁלָנוּ הוּא נֶחְמָד, הוּא יִקַח אוֹתָנוּ לְאֵילַת, מַמְשִׁיךְ נִיב. הֶחָרוּז הַגָרוּעַ הָאַחֲרוֹן הָיָה כַּנִרְאֶה הַקַשׁ שֶׁשָׁבַר אֶת גַב הַגָמָל. הַנֶהָג הֵרִים אֶת הַיָדַיִם שֶׁלוֹ וְסָתַם אֶת הָאָזְנַיִם. הָאוֹטוֹבּוּס הִמְשִׁיךְ לִנְסוֹעַ לְלֹא שְׁלִיטָה. גַל, שֶׁעָמַד לְיַד הַנֶהָג, מַבְחִין בַּסַכָּנָה, הוּא מְמַהֵר לֶאֱחוֹז בַּהֶגֶה אֲבָל לֹא מַצְלִיחַ לְהִשְׁתַלֵט עָלָיו. כּוֹכָבָה הַמְחַנֶכֶת, שֶׁעוֹמֶדֶת לְיַד גַל, מְנַסָה לַעֲזוֹר. אֲנִי מַבִּיט הַחוּצָה מְבוֹהָל. זֶה מַה שֶׁחָסֵר עַכְשָׁיו, שֶׁתִהְיֶה תְאוּנָה. אִמָא שֶׁלִי הִזְהִירָה אוֹתִי מֵהַדֶרֶךְ הַמְסֻכֶּנֶת הַזוֹ, הִיא סִפְּרָה שֶׁהָיְתָה פֹּה פַּעַם תְאוּנָה קַטְלָנִית...