הכוח המניע ומהות המהפכה הרוסית הגדולה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הכוח המניע ומהות המהפכה הרוסית הגדולה
הוספה למועדפים

הכוח המניע ומהות המהפכה הרוסית הגדולה

4.5 כוכבים (2 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

נושאים

תקציר

המהפכה שפרצה ברוסיה בשנת 1917 הייתה תוצאה טבעית של סכסוך ארוך שנים בין שתי תרבויות שונות שהתקיימו זו לצד זו ברוסיה שלפני המהפכה: התרבות הרוסית-אירופית והתרבות הרוסית-מוסקבאית. הפילוג החברתי העמוק וניגוד תרבויות הנם מאפיינים ייחודיים לרוסיה. אי התאמת יעדים, שאיפות ומטרות של שני חלקי אורגניזם חברתי אחד גרמה, בסיכומו של דבר, להעמקת הפער ולהשלכות טראגיות והרות אסון לרוסיה כולה. המהפכה החלה כמאבק נגד משטר הצאר, בשאיפה למשטר פרלמנטרי, לשלטון החוק, לזכויות האזרח ולערכים אירופיים אחרים, ונמשכה כמלחמת שחרור תרבותית של רוב אוכלוסיית המדינה ששהתה במצב טרום בורגני, כנגד שליטתו של מיעוט שאימץ את התרבות האירופית. הייתה זו דרך טראגית ועקובה מדם שהובילה להפסקת הפילוג התרבותי ברוסיה.
 
ולדימיר אידזינסקי – היסטוריון, פובליציסט.
עשרים וחמש שנים עברו מאז פרסם ולדימיר אידזינסקי ספרון קטן בשם "סיבות ומשמעות האסונות הרוסיים". בספרון הוצגה השערה מקורית שעל-פיה מהווה הפיצול החוזר והנשנה של החברה הרוסית סיבה עיקרית לאסונות החברתיים הרוסיים. לדוגמה, הפיצול שהתפתח בעקבות הרפורמה של פטר הגדול (Peter The Great) היה הגורם העיקרי למהפכה הרת-האסון שהתחילה בשנת 1917. בגרסתה המקוצרת, השערה זאת פורסמה ב-1992 במאמר "סודם של האסונות הרוסיים" בכתב העת  המדעי של האקדמיה הרוסית, ומאז  צוטטה רבות. עם זאת, כעבור רבע מאה נוצר צורך להעריך מחדש את הנחות היסוד של אותה השערה, וכתוצאה מכך נולד ספר זה, שהנו גרסה מורחבת ומעודכנת של העבודות שפורסמו בעבר. 

פרק ראשון

הקדמה
 
עשרים וחמש שנים עברו מאז פרסם מחבר ספר זה ספרון קטן בשם "סיבות ומשמעות האסונות הרוסיים"1. בספרון הוצגה השערה מקורית, על פיה הפיצול החוזר והנשנה של החברה הרוסית מהווה סיבה עיקרית לאסונות החברתיים הרוסיים. לדוגמה, הפיצול שהתפתח בעקבות הרפורמה של פטר הגדול (Peter The Great) היה הגורם העיקרי למהפכה הרת-האסון שהתחילה בשנת 1917. בגרסתה המקוצרת, השערה זאת פורסמה ב-2991 במאמר "סודם של האסונות הרוסיים"2 כתב העת המדעי של האקדמיה הרוסית, ומאז צוטטה רבות. עם זאת, כעבור רבע מאה נוצר צורך להעריך מחדש את הנחות היסוד של אותה השערה, וכתוצאה מכך נולד ספר זה, שהנו גרסה מורחבת ומעודכנת של העבודות שפורסמו בעבר.
מוטב לציין כי להשערה המוצגת בספר קיימים בסיס ואסמכתה מדעית בעבודותיו של חוקר התרבות וההיסטוריון הידוע, הד"ר לפילוסופיה אלכסנדר אחיעזר (Aleksandr Ahiezer), וכן בספרם של א. אחיעזר, י. קליאמקין וי. יעקובנקו (I. Klyamkin, Yakovenko) "ההיסטוריה הרוסית: סוף או התחלה חדשה?" אלכסנדר אחיעזר היה זה שהציג לראשונה בפני החוגים המדעיים את הקונספט של הפיצול התרבותי ברוסיה וסיפק הסבר לתופעה זו. רעיונותיו מוצגים, ראשית כול, בעבודה מדעית בת שלושה כרכים "רוסיה: ביקורת הניסיון ההיסטורי" (שיצאה לאור ב-1991). נוסף על כך, מחקר זה על מהות המהפכה, המבוסס אף הוא על הקונספט של הפיצול התרבותי ברוסיה כסיבה העיקרית לאסונות הכלל-רוסיים, נכתב במקביל וללא כל קשר לרעיונותיו של א. אחיעזר, היות שהמחבר לא הכיר באותם זמנים את עבודותיו.
רבות נכתב על מהפכת 1917 ברוסיה ומעבר לגבולותיה, על ידי עדי ראייה ומשתתפים באירועי המהפכה, וכן על ידי מדענים, חוקרים, הוגי דעות וסופרים. ולמרות זאת, עדיין מוקדם לראות את הזעזוע החברתי חסר התקדים הזה כעניין חתום.
ראשית, יש להסכים עם קארל פופר (Karl Raimund Popper), שטען כי לכל דור שמורה הזכות להסביר את ההיסטוריה בדרכו. אין זו זכות בלבד, אלא חובה וצורך חיוני, במובן מסוים.
שנית, יש להדגיש כי כדי להעריך נכונה אירוע כה אדיר, יש להתרחק ממנו. חייב לעבור פרק זמן משמעותי כדי שניתוח האירועים, ההערכה והמסקנות לא יושפעו מהעדפות אידיאולוגיות ופוליטיות, שבהן חוטאים רבים מאלו שכתבו על אודות המהפכה. במובן זה יש לנו יתרונות — יתרון המרחק וחוסר הקשר אידיאולוגי או פוליטי. זה מאפשר לנו להגיע למסקנות מבוססות ומעמיקות יותר. זו העת להפסיק להלל או לקלל את המהפכה. הגיע הזמן ללמוד, לחקור ולהרהר.
שלישית, תהיה זו טעות לשפוט את המהפכה על סמך מטרות ויעדים שהגדירו מנהיגיה ומארגניה. כדי להבין לעומק את מאורעות המהפכה יש להתעלם ממצע המפלגות הפוליטיות, הצהרותיהן הרשמיות וסיסמאותיהן, ולשאוף להבנת מהות המהפכה והכוחות הפועלים המרכזיים. שורשיו של אסון בקנה מידה שכזה אינם מונחים על פני השטח. מניעי המהפכה קשורים ליסודות קיומה של החברה הרוסית, ערכיה ומסורתה.
המהפכה שהחלה ברוסיה בשנת 1917 הִנה תוצאה טבעית של קונפליקט ארוך שנים בין שתי תרבויות שונות, שהתקיימו זו לצד זו ברוסיה שלפני המהפכה: תרבות רוסית-אירופית ותרבות רוסית-מוסקבאית. הפילוג החברתי העמוק וקוטביות תרבותית הם מאפיינים ייחודיים לרוסיה.
בכל שלבי התפתחותה, התרבות הרוסית מתפצלת לשניים ומציגה כביכול שתי ישויות נבדלות, שתי פנים שונות — אירופיות ואסייתיות, נוצריות ופגאניות. מעבר לכך, מה שמאפיין את המנטאליות ואת התרבות הרוסית יותר מכל הוא קיום שלבים היסטוריים שונים בעת ובעונה אחת: מצב ארכאי שלפני הקמת המדינה, שבו שרויה מרבית האוכלוסייה המשתלב היטב עם שלטון ממלכתי חזק ועם מנהגי הפולשים הטטרו-מונגולים. הממלכה המוסקבאית מתקיימת לצד חדשנותו של פטר הגדול ואפילו לצד האידיאולוגיה הסוציאליסטית והשינויים שהביא עמו השלטון הסובייטי.
אי התאמת המקצבים (יעדים, שאיפות ומטרות) של שני חלקי האורגניזם החברתי גרמה, בסיכומו של דבר, להעמקת הפער ולהשלכות טראגיות והרות-אסון לרוסיה כולה. שוחרי הערכים הסלאביים צדקו בטענתם כי גורלו של עם מפולג נחרץ. בניגוד לדעה רווחת, השלכתה העיקרית של המהפכה היא בכך ששמה קץ לפיצול העם. מיעוט שדגל בערכים אירופיים שאף בקצב מוגבר למדינה מתורבתת ולכן רצה להרוס את המשטר הישן, המבוסס על המלוכה. הרוב הפטריארכלי, לעומת זאת, התנגד לכך כי לא היה מוכן לכלכלה הקפיטליסטית, לשוק חופשי ולתצורה אירופית של החיים הפוליטיים. אי לכך, המהפכה החלה כמאבק נגד משטר המלוכה בשאיפה למשטר פרלמנטרי-חוקתי, לשלטון החוק, לזכויות האזרח ולערכים אירופיים אחרים, אבל הפכה למלחמת שחרור תרבותית של מרבית אוכלוסיית המדינה השוהה בסטטוס טרום-בורגני, כנגד שליטתו של מיעוט שאימץ את התרבות אירופית, וככזו גם נמשכה.
בשלב הראשון חיסלה המהפכה את המלוכה ואת שלטון היחיד, והעבירה את השליטה באמצעות הסובייטים (המועצות) אל העם (פועלים, איכרים, חיילים וימאים). בשלב השני נהרסו ערכים חומריים ורוחניים רבים של התרבות הרוסית-אירופית, ועשרות אלפי נציגיה הוגלו מהמדינה או חוסלו פיסית. בשל כל אלו יש לראות את התקוממות פברואר, הפיכת אוקטובר ומלחמת האזרחים כחלקים בלתי נפרדים של "המהפכה הרוסית הגדולה של השנים 1922-1917". רק לאחר הניצחון במלחמת האזרחים ניצחה המהפכה סופית — וניתן לחשוב כי תהליך המהפכה הסתיים ב-1922. בתורתו על האנטינומיה של הנפש הרוסית מדגיש הפילוסוף הרוסי הנודע ניקולאי ברדייב (Nikolai Berdyaev), כי למרות גדולתה לכאורה של האימפריה הרוסית במאה ה-19, הייתה זו מדינה כאובה ומלאת ניגודים וליבה היה אכול קונפליקט. המהפכה היוותה בעצם פתרון לקונפליקט, פתרון כואב, אך טבעי. הייתה זו דרך טראגית ועקובה מדם להתגבר על הפילוג התרבותי ברוסיה.
כדי לאמת טענות אלו עלינו לא רק להבין את מהות החברה שלאחר המהפכה, אלא לפנות להיסטוריה ארוכת השנים של רוסיה ולבחון את מצב החברה הרוסית בכל שלבי התהוותה. אנשים רבים, בייחוד זרים, רואים את המתרחש ברוסיה וחוזרים על דבריו המפורסמים של פ. טיוטצ'ב (F.Tyutchev): "השכל לא יכול להבין את רוסיה..." האם כך הדבר? האם כל מה שקורה ברוסיה מסובך, לא מובן ובלתי מוסבר? ככל הנראה זה קשור לחוסר התמצאות בתולדות המדינה ולאי הבנת מצב החברה בשלבים שונים. כאשר אנו מתעמקים בהיסטוריה של רוסיה, הכול נעשה ברור ובר הסבר. אך לפני כן נענה על השאלה: מה הייתה החברה הסובייטית למעשה?

סקירות וביקורות

ברוסיה לא היתה מעולם מהפכה סוציאליסטית איילת שני הארץ 30/11/2017 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

נושאים

סקירות וביקורות

ברוסיה לא היתה מעולם מהפכה סוציאליסטית איילת שני הארץ 30/11/2017 לקריאת הסקירה המלאה >
הכוח המניע ומהות המהפכה הרוסית הגדולה ולדימיר אידזינסקי
הקדמה
 
עשרים וחמש שנים עברו מאז פרסם מחבר ספר זה ספרון קטן בשם "סיבות ומשמעות האסונות הרוסיים"1. בספרון הוצגה השערה מקורית, על פיה הפיצול החוזר והנשנה של החברה הרוסית מהווה סיבה עיקרית לאסונות החברתיים הרוסיים. לדוגמה, הפיצול שהתפתח בעקבות הרפורמה של פטר הגדול (Peter The Great) היה הגורם העיקרי למהפכה הרת-האסון שהתחילה בשנת 1917. בגרסתה המקוצרת, השערה זאת פורסמה ב-2991 במאמר "סודם של האסונות הרוסיים"2 כתב העת המדעי של האקדמיה הרוסית, ומאז צוטטה רבות. עם זאת, כעבור רבע מאה נוצר צורך להעריך מחדש את הנחות היסוד של אותה השערה, וכתוצאה מכך נולד ספר זה, שהנו גרסה מורחבת ומעודכנת של העבודות שפורסמו בעבר.
מוטב לציין כי להשערה המוצגת בספר קיימים בסיס ואסמכתה מדעית בעבודותיו של חוקר התרבות וההיסטוריון הידוע, הד"ר לפילוסופיה אלכסנדר אחיעזר (Aleksandr Ahiezer), וכן בספרם של א. אחיעזר, י. קליאמקין וי. יעקובנקו (I. Klyamkin, Yakovenko) "ההיסטוריה הרוסית: סוף או התחלה חדשה?" אלכסנדר אחיעזר היה זה שהציג לראשונה בפני החוגים המדעיים את הקונספט של הפיצול התרבותי ברוסיה וסיפק הסבר לתופעה זו. רעיונותיו מוצגים, ראשית כול, בעבודה מדעית בת שלושה כרכים "רוסיה: ביקורת הניסיון ההיסטורי" (שיצאה לאור ב-1991). נוסף על כך, מחקר זה על מהות המהפכה, המבוסס אף הוא על הקונספט של הפיצול התרבותי ברוסיה כסיבה העיקרית לאסונות הכלל-רוסיים, נכתב במקביל וללא כל קשר לרעיונותיו של א. אחיעזר, היות שהמחבר לא הכיר באותם זמנים את עבודותיו.
רבות נכתב על מהפכת 1917 ברוסיה ומעבר לגבולותיה, על ידי עדי ראייה ומשתתפים באירועי המהפכה, וכן על ידי מדענים, חוקרים, הוגי דעות וסופרים. ולמרות זאת, עדיין מוקדם לראות את הזעזוע החברתי חסר התקדים הזה כעניין חתום.
ראשית, יש להסכים עם קארל פופר (Karl Raimund Popper), שטען כי לכל דור שמורה הזכות להסביר את ההיסטוריה בדרכו. אין זו זכות בלבד, אלא חובה וצורך חיוני, במובן מסוים.
שנית, יש להדגיש כי כדי להעריך נכונה אירוע כה אדיר, יש להתרחק ממנו. חייב לעבור פרק זמן משמעותי כדי שניתוח האירועים, ההערכה והמסקנות לא יושפעו מהעדפות אידיאולוגיות ופוליטיות, שבהן חוטאים רבים מאלו שכתבו על אודות המהפכה. במובן זה יש לנו יתרונות — יתרון המרחק וחוסר הקשר אידיאולוגי או פוליטי. זה מאפשר לנו להגיע למסקנות מבוססות ומעמיקות יותר. זו העת להפסיק להלל או לקלל את המהפכה. הגיע הזמן ללמוד, לחקור ולהרהר.
שלישית, תהיה זו טעות לשפוט את המהפכה על סמך מטרות ויעדים שהגדירו מנהיגיה ומארגניה. כדי להבין לעומק את מאורעות המהפכה יש להתעלם ממצע המפלגות הפוליטיות, הצהרותיהן הרשמיות וסיסמאותיהן, ולשאוף להבנת מהות המהפכה והכוחות הפועלים המרכזיים. שורשיו של אסון בקנה מידה שכזה אינם מונחים על פני השטח. מניעי המהפכה קשורים ליסודות קיומה של החברה הרוסית, ערכיה ומסורתה.
המהפכה שהחלה ברוסיה בשנת 1917 הִנה תוצאה טבעית של קונפליקט ארוך שנים בין שתי תרבויות שונות, שהתקיימו זו לצד זו ברוסיה שלפני המהפכה: תרבות רוסית-אירופית ותרבות רוסית-מוסקבאית. הפילוג החברתי העמוק וקוטביות תרבותית הם מאפיינים ייחודיים לרוסיה.
בכל שלבי התפתחותה, התרבות הרוסית מתפצלת לשניים ומציגה כביכול שתי ישויות נבדלות, שתי פנים שונות — אירופיות ואסייתיות, נוצריות ופגאניות. מעבר לכך, מה שמאפיין את המנטאליות ואת התרבות הרוסית יותר מכל הוא קיום שלבים היסטוריים שונים בעת ובעונה אחת: מצב ארכאי שלפני הקמת המדינה, שבו שרויה מרבית האוכלוסייה המשתלב היטב עם שלטון ממלכתי חזק ועם מנהגי הפולשים הטטרו-מונגולים. הממלכה המוסקבאית מתקיימת לצד חדשנותו של פטר הגדול ואפילו לצד האידיאולוגיה הסוציאליסטית והשינויים שהביא עמו השלטון הסובייטי.
אי התאמת המקצבים (יעדים, שאיפות ומטרות) של שני חלקי האורגניזם החברתי גרמה, בסיכומו של דבר, להעמקת הפער ולהשלכות טראגיות והרות-אסון לרוסיה כולה. שוחרי הערכים הסלאביים צדקו בטענתם כי גורלו של עם מפולג נחרץ. בניגוד לדעה רווחת, השלכתה העיקרית של המהפכה היא בכך ששמה קץ לפיצול העם. מיעוט שדגל בערכים אירופיים שאף בקצב מוגבר למדינה מתורבתת ולכן רצה להרוס את המשטר הישן, המבוסס על המלוכה. הרוב הפטריארכלי, לעומת זאת, התנגד לכך כי לא היה מוכן לכלכלה הקפיטליסטית, לשוק חופשי ולתצורה אירופית של החיים הפוליטיים. אי לכך, המהפכה החלה כמאבק נגד משטר המלוכה בשאיפה למשטר פרלמנטרי-חוקתי, לשלטון החוק, לזכויות האזרח ולערכים אירופיים אחרים, אבל הפכה למלחמת שחרור תרבותית של מרבית אוכלוסיית המדינה השוהה בסטטוס טרום-בורגני, כנגד שליטתו של מיעוט שאימץ את התרבות אירופית, וככזו גם נמשכה.
בשלב הראשון חיסלה המהפכה את המלוכה ואת שלטון היחיד, והעבירה את השליטה באמצעות הסובייטים (המועצות) אל העם (פועלים, איכרים, חיילים וימאים). בשלב השני נהרסו ערכים חומריים ורוחניים רבים של התרבות הרוסית-אירופית, ועשרות אלפי נציגיה הוגלו מהמדינה או חוסלו פיסית. בשל כל אלו יש לראות את התקוממות פברואר, הפיכת אוקטובר ומלחמת האזרחים כחלקים בלתי נפרדים של "המהפכה הרוסית הגדולה של השנים 1922-1917". רק לאחר הניצחון במלחמת האזרחים ניצחה המהפכה סופית — וניתן לחשוב כי תהליך המהפכה הסתיים ב-1922. בתורתו על האנטינומיה של הנפש הרוסית מדגיש הפילוסוף הרוסי הנודע ניקולאי ברדייב (Nikolai Berdyaev), כי למרות גדולתה לכאורה של האימפריה הרוסית במאה ה-19, הייתה זו מדינה כאובה ומלאת ניגודים וליבה היה אכול קונפליקט. המהפכה היוותה בעצם פתרון לקונפליקט, פתרון כואב, אך טבעי. הייתה זו דרך טראגית ועקובה מדם להתגבר על הפילוג התרבותי ברוסיה.
כדי לאמת טענות אלו עלינו לא רק להבין את מהות החברה שלאחר המהפכה, אלא לפנות להיסטוריה ארוכת השנים של רוסיה ולבחון את מצב החברה הרוסית בכל שלבי התהוותה. אנשים רבים, בייחוד זרים, רואים את המתרחש ברוסיה וחוזרים על דבריו המפורסמים של פ. טיוטצ'ב (F.Tyutchev): "השכל לא יכול להבין את רוסיה..." האם כך הדבר? האם כל מה שקורה ברוסיה מסובך, לא מובן ובלתי מוסבר? ככל הנראה זה קשור לחוסר התמצאות בתולדות המדינה ולאי הבנת מצב החברה בשלבים שונים. כאשר אנו מתעמקים בהיסטוריה של רוסיה, הכול נעשה ברור ובר הסבר. אך לפני כן נענה על השאלה: מה הייתה החברה הסובייטית למעשה?