1
בריחה אל הלא נודע
כנפי דרקון הדיו של פאבל פולוק נופפו בקצב מסחרר בשמים מוכי הרוחות ובגשם הסוחף. החשכה היתה כמעט מוחלטת, ורק אורו של הנהורן בעל 11 הזרועות המאירות, שהחזיקה דרגומירה בזרועות מתוחות, הבליח כמו מגדלור בלילה האפל.
"החזק מעמד, בני!" צעקה באבא פולוק והתכופפה לעבר צווארו המחוספס של הדרקון.
האנילימילים התחלפו במעוף סביב הדרקון כדי להקל עליו. ברון קנוט, השבדית הנאמנה, ירדה מהדרקון בתורה והצטרפה לפייר וז'אן בלאנז'ה, שניסו להתמודד ככל יכולתם עם הרוח העזה.
"זה מסוכן מדי!" הזהיר אותם פאבל בקול צרוד מעייפות, "תנו לי לשאת אתכם!"
"לא בא בחשבון!" השיב פייר, כשהוא מנסה להגן על עיניו מפני המבול שהכה באוויר ובפניהם כהצלפות שוט.
אוקסה חיבקה את מותני סבתה. היא היתה נסערת. עוצמת גרמי השמים היתה כה מפתיעה וכך גם העזיבה. בכמה דקות התמוטט הכול: לונדון הוצפה במימי התמזה שעלתה על גדותיה עקב הגיאות הקיצונית. הגורל זירז את משפחת פולוק וידידיה והם נאלצו להחליט לברוח. לברוח לעבר הלא נודע, שהיה מעורפל ולא ודאי כמו החשכה הסוערת שעטפה אותם. אוקסה הסתובבה לאחור, מבטה נתקל במבטו החרד של גוס. חברהּ נצמד ככל יכולתו לרמיניסנס ופניו טפטפו. טיפות גשם? דמעות? אוקסה רעדה ופניה התכווצו. היא נצמדה ביתר שאת לסבתה. היא הבחינה בטוגדואל ובזואי שהתקרבו בתעופה לדרקון, פניהם מתוחים ממאמץ. לעופף באמצע סופה לא היה חוויה נעימה כל כך... הם התקרבו באיטיות ונפלו בכבדות על גב הדרקון. הדרקון נאנק בעל כורחו והאט את הקצב, מה שגרם לקבוצה המשונה לאבד גובה.
אוקסה לא הצליחה לעצור את צעקתה.
"אבא!"
פאבל נחלש וכך גם כל אלה שעופפו סביבו. היא רצתה להקל על אביה והחלה להתנתק מהדרקון כדי לעופף. שאגה פרצה מבטן הדרקון.
"לא! תישארי איפה שאת!"
"אז אנחנו צריכים לעשות הפסקה!" צרחה הנערה. "תעשה עצירה, אבא, בבקשה! אחרת חיי כולנו בסכנה!"
אחרי כמה שניות של מחשבה השלים פאבל עם המצב.
"אמא, הסתירי את הנהורן כדי שלא יבחינו בנו, והיצמדו כולם אלי, ידידיי!"
המעופפים נאחזו בחוזקה בשריונו והדרקון צלל קדימה דרך הגשם הקפוא. קרן אור מעוורת סרקה את האפלה בעצבנות. ארבעת החיילים בתוך המסוק היו משוכנעים שהם לא מדמיינים: עד כמה שהדבר נראה מדהים, הם חלפו זה עתה על פני מפלצת בעלת כנפיים עצומות. מעין דרקון. מלווה באנשים שעפו... הם לא האמינו למראה עיניהם ונותרו המומים ומשותקים מהמפגש. ההפתעה היתה כה גדולה, שהטייס כמעט איבד שליטה על המסוק. כלי הטיס התנודד במשך כמה שניות עד ששב לאיזון, ודרקון הדיו ניצל את רגעי הבלבול הללו כדי לנסוק מעלה, לגובה יותר בטוח. בלב הולם בפראות הביטו כעת האנילימילים מתחתם, משגיחים במבט דואג על קרן האור שהמשיכה לתור אחריהם. לפתע הזרקור חלף על פניהם, והם קפאו. גילו אותם! נהמת המסוק חתכה את האוויר: הוא נע היישר לעברם!
"הם יירו עלינו!" צרחה אוקסה כשראתה שאחד החיילים תופס עמדה מאחורי מקלע ענק. היא הושיטה ידיה קדימה באינסטינקט להגן על פניה מפני הכדורים. כפי שקרה לה בעבר, החרדה שבעבעה בתוכה התגבשה לכדי אנרגיה נפלאה. המסוק נסחף בזרם האוויר החזק והחל להסתובב סביב עצמו ולהתרחק עשרות מטרים מהם.
"מה עשיתי?" נבהלה אוקסה.
"הצלת את חיינו!" ענתה דרגומירה.
"קדימה, עלינו לנצל את ההפוגה הזמנית..." הדהד קולו הצרוד של פאבל.
הדרקון פרש את כנפיו הרחבות ופנה לעבר האדמה הקשה, מחליק מטה בכוחותיו האחרונים.
