הקדמה
עולם המודיעין מורכב משלושה מישורים, שלכל אחד מהם תכלית שונה ומאפייני פעילות שונים. מישור אחד כולל את פעילות איסוף המידע, המחקר וההערכה של היריבים והסביבה, שמטרתה לספק מודיעין למקבלי ההחלטות בכל הדרגים, לגופי המטה השונים ולגורמים האופרטיביים; במישור השני פועלים גורמי מודיעין, לרבות יחידות איסוף, המשתתפים בלחימה באמצעות אספקת מטרות ומידע רציף ללוחמים ב"מעגל קצר"; המישור השלישי עניינו לוחמה חשאית וחסויה, והוא כולל יחידות מודיעין הפועלות במשימות של תקיפת היריב וניסיונות להשפיע עליו, בתווך הקינטי והקיברנטי, וכן בלוחמה פסיכולוגית.
יכולתן של קהילות מודיעין לתת מענה לצרכני המודיעין מותנית בהתאמתן לסביבה בה הן פועלות. בעשורים האחרונים חלה תפנית במרחבי הפעולה של ארגוני המודיעין בעולם, וזאת כתוצאה מהתפתחויות גיאופוליטיות, ביטחוניות, חברתיות וטכנולוגיות (סייבר, לוויינות ועוד).
ברובד הגיאופוליטי, העולם מאופיין בו־זמנית בתהליכי גלובליזציה ולוקליזציה (התפרקות מדינות למרכיביהן האתניים), וכן בהיחלשותן של מדינות הלאום המסורתיות. בנסיבות אלו, יש לארגוני טרור ולשחקנים לא מדינתיים יכולת השפעה רבה על סדר היום העולמי והאזורי. זהו המצב הבולט בעשור הנוכחי במזרח התיכון, והוא אף הביא להתפרקות של מספר מדינות ערביות ולגלי הגירה של פליטים בתוך המרחב ומחוצה לו. את המצב בעולם הערבי מנצלת איראן להרחבת השפעתה באזור, תהליך המעצים את האיום האיראני על רבדיו השונים. התפתחויות אלו יוצרות סיכונים לביטחון הלאומי של מדינות שונות, ועל כן הן מהוות אתגר לקהילות המודיעין בעולם ובישראל. בראש סדר היום העולמי והאזורי עומדת כיום ההתמודדות עם ארגוני טרור וגרילה, המלֻווה בקשיים אופרטיביים ואתיים. זאת, נוכח שיטות הלחימה שנוקטים ארגונים אלה, ובראשן היטמעות בקרב אוכלוסייה אזרחית וביצוע פיגועים קשים במרכזי אוכלוסייה, וכן ירי תלול מסלול (נגד ישראל).
בחזית הטכנולוגית, הסייבר חולל מהפכה כלל עולמית המשפיעה על כל תחומי החיים: חברה, כלכלה, מדע, פוליטיקה וביטחון. הסייבר מהווה עבור קהילות המודיעין הן מרחב חדש לאיסוף מידע וללחימה והן אמצעי לשיפור תפקודן הפנימי והקשר שלהן עם צרכני המודיעין. למשל, הסייבר מאפשר את קיומם של מרחבים וירטואליים משותפים, שבהם מתקיים היתוך של מידע מודיעיני ונוצר ידע חדש. פירוש הדבר הוא שפרטי מידע מסוגים שונים וממקורות מגוונים, לרבות מוצרים אינטגרטיביים, משונעים, נאגרים, מעובדים ומוצלבים, מנותחים ומופצים לצרכנים במדיה הדיגיטלית בזמן אמת. בנוסף לכך, מערכות הביטחון והמודיעין מחויבות לפעול להגנת מרחב הסייבר המדינתי, שהפך ליעד להתקפות מצד אויבים ויריבים.
לעומת השינויים בתחום האיסוף והטכנולוגיה, לא חל שינוי מהותי במתודולוגיה, ביכולות ובתפוקות בתחום המחקר האסטרטגי והערכת המודיעין הלאומית. יתר על כן, בתחום החיזוי, המבוכות נותרו ואף גדלו נוכח ההפתעות המודיעיניות במזרח התיכון, המשתנה תדיר. באשר לעתיד, מסתמן שההתפתחויות הטכנולוגיות יובילו לקפיצת מדרגה בתחום עיבוד המידע והבינה המלאכותית. תהליך זה יועיל להתמודדות עם היצף המידע ויאפשר לעמוד על קשרים עמוקים בין נתונים שקשה לזהותם בדרך אחרת. עם זאת, עדיין לא מסתמן תחליף למוח האנושי על כל מגבלותיו; ולכן גם בעתיד הנראה לעין יעמדו מאחורי כל מכונה מתוחכמת אנשי מודיעין שיפרשו את "התובנות הדיגיטליות" לפי הבנתם. באותה מידה, קברניטים ברמה האסטרטגית ימשיכו לפעול כבני אנוש ויקבלו החלטות לפי שיקול דעתם הסובייקטיבי.
בישראל, למודיעין הממלכתי יש חשיבות מיוחדת, נוכח מגוון האיומים הביטחוניים החריגים על המדינה, והתלות היום־יומית של כוחות הביטחון במודיעין לסיכול איומים ולהפעלת הכוח. הדבר מתבטא, בין היתר, בזמן הרב שמקדיש הדרג המדיני והביטחוני הבכיר לנושא המודיעין ובמשאבים הרבים שמדינת ישראל מקצה למודיעין בכל הרמות.
על אף השינויים והתמורות שחלו בשנים האחרונות בסביבה המודיעינית, הגורם המארגן הראשי בתפקודם של הארגונים בקהילת המודיעין הישראלית ובחלוקת האחריות ביניהם היה ונותר גבולות שליטתה של המדינה. כך, אגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן) פועל בעיקר מבסיסים בגבולות הארץ כלפי אויבים חיצוניים בארצות יעד. השב"כ פועל בעיקר בתוך ומתוך גבולות שליטת המדינה. לעומתם, "המוסד" מתמחה בפעילות חשאית מבסיסים מחוץ לגבולות המדינה כלפי ארגונים עוינים ומדינות יעד. ההיגיון שמאחורי חלוקה זו אינו הסְדרה גיאוגרפית גרידא, אלא החוק החל בתחומי שליטת המדינה והאתיקה המקובלת במדינות דמוקרטיות, כאשר אף ארגון מודיעין אינו אמור להיות מעל החוק במדינתו. פעילות חשאית של אנשי מודיעין על אדמת מדינה זרה, החורגת מחוקי אותה מדינה, מחייבת אישור, לפחות עקרוני, מהדרג המדיני הבכיר. היגיון נוסף לחלוקת העבודה בין ארגוני המודיעין השונים הוא ההתמחות. כך, למשל, יש הבדל בין פעילות חשאית המתבצעת בתוך גבולות המדינה ובין פעילות חשאית המתבצעת מחוץ לגבולותיה. כל סוג של פעילות חשאית מחייב ידע וניסיון שונים, ומסגרת ארגונית מתאימה.
באשר לניהולה של קהילת המודיעין הישראלית והתנהלותה ברמה הלאומית, לא חלה עד היום פריצת דרך: אין ראש או גוף ניהול מרכזי לקהילת המודיעין של מדינת ישראל, ושיתוף הפעולה בין הגופים הנמנים עליה מתקיים על בסיס רצוני שאינו מחייב ותלוי, בין השאר, במצב היחסים הבין־אישיים בין ראשי הארגונים.
ברם, הגלובליזציה, הסייבר והאיומים חוצי הגבולות מחייבים — יותר מבעבר — שילוב זרועות בין ארגוני המודיעין הממלכתיים. בנוסף, אתגרים משותפים (כמו הטרור והסייבר) ומגבלת המשאבים מחייבים להגביר את שיתוף הפעולה גם עם ארגוני מודיעין של מדינות אחרות.
ספר זה דן בהתפתחויות בתחומים העיקריים שבהם עוסקת קהילת המודיעין הישראלית, וזאת מנקודת מבט עדכנית וצופה פני עתיד. הוא נועד לתת לקורא דגימות מתחומי מודיעין שונים, באמצעות סדרת מאמרים של מומחים. הספר בנוי משלושה שערים: הראשון עוסק במודיעין ברמה המדינית־אסטרטגית; השני עוסק בתחומי המחקר האסטרטגי והמודיעין האופרטיבי והמבצעי; השער השלישי עוסק בשינויים שחלו בדיסציפלינות איסוף המודיעין. בסוף הספר מובא מאמר מסכם הדן באתגרי קהילת המודיעין בישראל, מאת ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, אלוף (מיל') עמוס ידלין.
שמואל אבן ודוד סימן טוב
תל אביב, יוני 2017
