בלמידה מתמדת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
בלמידה מתמדת
מכר
מאות
עותקים
בלמידה מתמדת
מכר
מאות
עותקים

בלמידה מתמדת

5 כוכבים (3 דירוגים)

עוד על הספר

  • תרגום: מתרגמים שונים
  • הוצאה: פראג
  • תאריך הוצאה: 2004
  • קטגוריה: עיון, הורות וזוגיות
  • מספר עמודים: 184 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 4 דק'

ג'ון הולט

ג'ון קלדוול הולט (באנגלית: John Holt;‏  1923 -  1985) היה מחנך וסופר אמריקאי, ונחשב לאבי תנועת החינוך החופשי.
הולט לימד במשך למעלה מעשור בבית ספר פרטי יוקרתי, וביצע תצפיות ומחקר על הלימוד במסגרת המוסד - בית ספר, הטיעון המרכזי של הולט הוא, שאין שום עילה לאלץ ילדים ללמוד בדרך המקובלת בבית ספר, ובניגוד להוגי דיעות ופסיכולוגים אשר ביקרו את המערכת אך ניסו למצוא את דרכי המילוט לתיקון הכשלים תוך שימור המערכת, ג'ון הולט קובע בצורה נחרצת, שאין המדובר על החלפת ו/או התאמת שיטת הוראה ספציפית. אלא שיש כשל לוגי עמוק הטבוע מעצם המהות של המסגרת הבית ספרית. הולט מצא שילדים מסוגלים ללמוד טוב יותר בסקרנות ובדרך טבעית, אם רק מאפשרים להם את החופש ללמוד את התחומים המעניינים אותם, ואם מעמידים לרשותם מגוון משאבים ללימוד. בעקבות הצלחת הספר, מקים הולט בשנת 1977 את המגזין הראשון בעולם, בתחום החינוך הביתי Growing Without Schooling המגזין איחד בין אנשים שונים ברחבי ארה"ב אשר בחרו אינטואטיבית בחינוך ביתי בשנות השישים, והיו בטוחים שהם היחידים שקיבלו אחריות והחלטה לוותר על שרותי המוסד. בתחילת שנות השמונים מפתח הולט את אסכולת  ה-unschooling  ומציב את החינוך הביתי על דרך המלך בארה"ב. 11 ספרים כתב הולט ומאמרים רבים, הרצאות וכתבות.

תקציר

מדוע ילדים רבים סובלים בלימודיהם או מתקשים להשתלב במערכות החינוך? כיצד נעזור לילדנו להימנע מקשיים אלו? כיצד נטפח את יצר הלמידה הטבוע בילדים ונעודד את ביטחונם העצמי? בפשטות ובבהירות מראה הולט בספר זה כיצד יכולים ילדים ללמוד בקלות ובהנאה, אם רק מאפשרים להם ללמוד מתוך ההנעה הפנימית הטבעית שלהם. הספר מכיל דוגמאות ורעיונות מעשיים שהורים ואנשי חינוך יכולים ליישם בזיהוי הלמידה הטבעית ועידודה. הולט חקר באהבה רבה כיצד ילדים לומדים, ובספר זה הוא מסכם מהן הדרכים לטיפוח יצר הלמידה, ומספק תרגילים מעשיים ללימוד מיומנויות בסיסיות (קריאה, כתיבה וחשבון).

 
תרגום: יעל רן, ד"ר יפעת פיירמן, יול פורטוגלי קושניר, טליה שילוח,
נועה ברקת, רונית סלע, ד"ר אבנר כשר, נעה גל

פרק ראשון

הקדמה
 
בתחילת 1982 החל ג׳ון הולט לכתוב ספר המסביר כיצד ילדים לומדים קריאה, כתיבה וחשבון בחיק המשפחה – עם מעט הוראה או ללא כל הוראה. באותה עת, נפלו על אזניו הבטחות של פוליטיקאים להזרים עוד כסף לבתי-הספר ולהגדיל עוד יותר את הסמכות והשליטה הממשלתית בחינוך. הוא הציע, בבדיחות הדעת, להוציא ספר נוסף שייקרא ״איך להפוך את בתי-הספר לגרועים עוד יותר״. אך מאחר שהיה אופטימי וחיובי מטבעו, ויתר על הווכחנות והתמקד בטבעה של הלמידה המוקדמת, כפי שהיא מתרחשת בחיי היומיום של ילדים קטנים. באביב 1983 הוא ניסח את נושא הספר:
 
הספר יהווה המחשה לכך שילדים מסוגלים לקלוט מהעולם הסובב אותם, את המידע החשוב שאנחנו מכנים 'מיומנויות היסוד', גם כשלא מכריחים או מפתים אותם לכך, גם ללא סביבה אקזוטית מובנית במיוחד, וגם בלי שיתכננו ויארגנו להם את המחשבות.
 
הוא ימחיש גם שאנשים 'רגילים', שאינם בעלי הכשרה מיוחדת או שנות לימוד פורמלי רבות, יכולים לתת לילדיהם את הסיוע המועט שאולי נחוץ על-מנת לעזור להם בחקירת העולם, ושכל שנדרש לביצוע משימה זו הוא מעט התחשבות,סבלנות,תשומת-לב,ומידע זמין.
 
במשך השנתיים הבאות הוא המשיך לכתוב חלקים מהספר, ורבים מהם הופיעו בעיתון שהוא ערך, ושעמיתיו בחברת הולט ושות׳ עדיין מוציאים לאור: Growing Without Schooling.
 
הרצאותיו באותה תקופה עסקו בעיקר בנושאים כגון ”למידה טבעית” או ״מיומנויות יסוד בבית״. הילדים הרבים ששיחקו ועבדו במשרדי חברת הולט ושות׳ עוררו ושיפרו את תובנותיו כל הזמן
 
ביוני 1984, מתוך דאגה שהמו״ל או הקוראים עלולים לטעות בהבנת כוונתו, הוא כתב לנו מכתב ארוך שמבהיר את ההבדל בין ספר זה לבין הספרים האחרים על למידה בגיל הרך שהציפו את החנויות:
 
זה אינו ספר על 'איך לעזור לילדך להצליח בבית-הספר'.זהו ספר על ילדים שלומדים. במילה 'לומדים' כוונתי: מבינים טוב יותר את העולם סביבם. בניסוח אחר: ללמוד, עבורי, זה להבין טוב יותר את העולם סביבנו, ולהיות מסוגל לעשות בו יותר דברים. הצלחה בבית-הספר משמעותה לזכור את התשובות שהמורים מצפים להן, לפתח חוש לניחושים לגבי מה הם ישאלו, ואיך לעבוד עליהם כשלא יודעים את התשובות שהם רוצים. לפני שנים, לפני שהספר הראשון שכתבתי יצא לאור, נתתי שיעורים פרטיים לתלמידת כיתה ח' שהתקשתה בבית-הספר. יום אחד היא שאלה אותי ברצינות רבה: 'איך באמת לומדים היסטוריה?' התייחסתי לשאלתה באותה רצינות שבה היא נשאלה, ואמרתי: 'נראה לי שאת שואלת שתי שאלות: הראשונה היא איך ללמוד יותר על ההיסטוריה; והשנייה היא איך לקבל ציונים גבוהים יותר בשיעורי היסטוריה. הדבר הראשון שיש להבין הוא שאלו שתי פעולות שונות, שאין ביניהן כמעט כל קשר. אם את רוצה לדעת יותר איך לומדים מה היה בעבר, אני יכול לתת לך עצות בזה. אם את רוצה לגלות איך לקבל ציונים טובים יותר בשיעורי היסטוריה, אני יכול לייעץ לך גם בזה. אבל אלה יהיו עצות שונות.' היא הבינה וקיבלה את זה, וביקשה ממני לתת לה עצות משני הסוגים, וכך עשיתי. בספר הזה אדון בעיקר בשאלות מהסוג הראשון – איזה מין דברים אפשר לעשות כדי להפוך היבטים שונים של העולם לנגישים, מעניינים וברורים יותר עבור ילדים.
 
ג׳ון הולט הלך לעולמו בספטמבר 1985, לפני שהספיק לסיים את הספר הזה. מאחר שהוא תיאר בדיוק מה הספר צריך לכלול וכבר כתב הרבה ממנו – בטיוטה, בעיתון, במכתבים, או במקומות אחרים, אפשר היה להשלים את הספר בהתאם לתוכניתו. בכמה מקרים שולבו בספר מאמרים קודמים שכתב, שעוסקים באופן ישיר בנושאים שהוא התווה, כשהמקור מצוין בסוף הספר.
 
תודה לננסי ואלאס וסוזנה שפר עבור עזרתן הרבה והמתחשבת בעריכה. אנו אסירי תודה לפט פרנגה, דונה ריקו וכל צוות הולט ושות׳ עבור עזרתם המשמעותית בהפיכת הספר הזה למציאות. העמיתים והחברים האלה של ג׳ון הולט, המעורבים בקידום רעיונותיו ואמונותיו, עזרו לנו לשאת באחריות הכבדה של עריכת הספר והוצאתו לאור לאחר מותו.
 
שפע החומר חייב בחירות כואבות, כפי שג׳ון עצמו צפה: ״סביר שנמצא את עצמנו עם יותר חומר משרצינו… האתגר יהיה לקצץ ולדחוס, לא לנפח.״ ועוד אמר: ״אני חושב שיש לנו כאן משהו טוב ואני להוט להתקדם איתו.״
 
מרלויד לורנס עורכת המהדורה האנגלית
 
 יוני 1989

ג'ון הולט

ג'ון קלדוול הולט (באנגלית: John Holt;‏  1923 -  1985) היה מחנך וסופר אמריקאי, ונחשב לאבי תנועת החינוך החופשי.
הולט לימד במשך למעלה מעשור בבית ספר פרטי יוקרתי, וביצע תצפיות ומחקר על הלימוד במסגרת המוסד - בית ספר, הטיעון המרכזי של הולט הוא, שאין שום עילה לאלץ ילדים ללמוד בדרך המקובלת בבית ספר, ובניגוד להוגי דיעות ופסיכולוגים אשר ביקרו את המערכת אך ניסו למצוא את דרכי המילוט לתיקון הכשלים תוך שימור המערכת, ג'ון הולט קובע בצורה נחרצת, שאין המדובר על החלפת ו/או התאמת שיטת הוראה ספציפית. אלא שיש כשל לוגי עמוק הטבוע מעצם המהות של המסגרת הבית ספרית. הולט מצא שילדים מסוגלים ללמוד טוב יותר בסקרנות ובדרך טבעית, אם רק מאפשרים להם את החופש ללמוד את התחומים המעניינים אותם, ואם מעמידים לרשותם מגוון משאבים ללימוד. בעקבות הצלחת הספר, מקים הולט בשנת 1977 את המגזין הראשון בעולם, בתחום החינוך הביתי Growing Without Schooling המגזין איחד בין אנשים שונים ברחבי ארה"ב אשר בחרו אינטואטיבית בחינוך ביתי בשנות השישים, והיו בטוחים שהם היחידים שקיבלו אחריות והחלטה לוותר על שרותי המוסד. בתחילת שנות השמונים מפתח הולט את אסכולת  ה-unschooling  ומציב את החינוך הביתי על דרך המלך בארה"ב. 11 ספרים כתב הולט ומאמרים רבים, הרצאות וכתבות.

עוד על הספר

  • תרגום: מתרגמים שונים
  • הוצאה: פראג
  • תאריך הוצאה: 2004
  • קטגוריה: עיון, הורות וזוגיות
  • מספר עמודים: 184 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 4 דק'
בלמידה מתמדת ג'ון הולט
הקדמה
 
בתחילת 1982 החל ג׳ון הולט לכתוב ספר המסביר כיצד ילדים לומדים קריאה, כתיבה וחשבון בחיק המשפחה – עם מעט הוראה או ללא כל הוראה. באותה עת, נפלו על אזניו הבטחות של פוליטיקאים להזרים עוד כסף לבתי-הספר ולהגדיל עוד יותר את הסמכות והשליטה הממשלתית בחינוך. הוא הציע, בבדיחות הדעת, להוציא ספר נוסף שייקרא ״איך להפוך את בתי-הספר לגרועים עוד יותר״. אך מאחר שהיה אופטימי וחיובי מטבעו, ויתר על הווכחנות והתמקד בטבעה של הלמידה המוקדמת, כפי שהיא מתרחשת בחיי היומיום של ילדים קטנים. באביב 1983 הוא ניסח את נושא הספר:
 
הספר יהווה המחשה לכך שילדים מסוגלים לקלוט מהעולם הסובב אותם, את המידע החשוב שאנחנו מכנים 'מיומנויות היסוד', גם כשלא מכריחים או מפתים אותם לכך, גם ללא סביבה אקזוטית מובנית במיוחד, וגם בלי שיתכננו ויארגנו להם את המחשבות.
 
הוא ימחיש גם שאנשים 'רגילים', שאינם בעלי הכשרה מיוחדת או שנות לימוד פורמלי רבות, יכולים לתת לילדיהם את הסיוע המועט שאולי נחוץ על-מנת לעזור להם בחקירת העולם, ושכל שנדרש לביצוע משימה זו הוא מעט התחשבות,סבלנות,תשומת-לב,ומידע זמין.
 
במשך השנתיים הבאות הוא המשיך לכתוב חלקים מהספר, ורבים מהם הופיעו בעיתון שהוא ערך, ושעמיתיו בחברת הולט ושות׳ עדיין מוציאים לאור: Growing Without Schooling.
 
הרצאותיו באותה תקופה עסקו בעיקר בנושאים כגון ”למידה טבעית” או ״מיומנויות יסוד בבית״. הילדים הרבים ששיחקו ועבדו במשרדי חברת הולט ושות׳ עוררו ושיפרו את תובנותיו כל הזמן
 
ביוני 1984, מתוך דאגה שהמו״ל או הקוראים עלולים לטעות בהבנת כוונתו, הוא כתב לנו מכתב ארוך שמבהיר את ההבדל בין ספר זה לבין הספרים האחרים על למידה בגיל הרך שהציפו את החנויות:
 
זה אינו ספר על 'איך לעזור לילדך להצליח בבית-הספר'.זהו ספר על ילדים שלומדים. במילה 'לומדים' כוונתי: מבינים טוב יותר את העולם סביבם. בניסוח אחר: ללמוד, עבורי, זה להבין טוב יותר את העולם סביבנו, ולהיות מסוגל לעשות בו יותר דברים. הצלחה בבית-הספר משמעותה לזכור את התשובות שהמורים מצפים להן, לפתח חוש לניחושים לגבי מה הם ישאלו, ואיך לעבוד עליהם כשלא יודעים את התשובות שהם רוצים. לפני שנים, לפני שהספר הראשון שכתבתי יצא לאור, נתתי שיעורים פרטיים לתלמידת כיתה ח' שהתקשתה בבית-הספר. יום אחד היא שאלה אותי ברצינות רבה: 'איך באמת לומדים היסטוריה?' התייחסתי לשאלתה באותה רצינות שבה היא נשאלה, ואמרתי: 'נראה לי שאת שואלת שתי שאלות: הראשונה היא איך ללמוד יותר על ההיסטוריה; והשנייה היא איך לקבל ציונים גבוהים יותר בשיעורי היסטוריה. הדבר הראשון שיש להבין הוא שאלו שתי פעולות שונות, שאין ביניהן כמעט כל קשר. אם את רוצה לדעת יותר איך לומדים מה היה בעבר, אני יכול לתת לך עצות בזה. אם את רוצה לגלות איך לקבל ציונים טובים יותר בשיעורי היסטוריה, אני יכול לייעץ לך גם בזה. אבל אלה יהיו עצות שונות.' היא הבינה וקיבלה את זה, וביקשה ממני לתת לה עצות משני הסוגים, וכך עשיתי. בספר הזה אדון בעיקר בשאלות מהסוג הראשון – איזה מין דברים אפשר לעשות כדי להפוך היבטים שונים של העולם לנגישים, מעניינים וברורים יותר עבור ילדים.
 
ג׳ון הולט הלך לעולמו בספטמבר 1985, לפני שהספיק לסיים את הספר הזה. מאחר שהוא תיאר בדיוק מה הספר צריך לכלול וכבר כתב הרבה ממנו – בטיוטה, בעיתון, במכתבים, או במקומות אחרים, אפשר היה להשלים את הספר בהתאם לתוכניתו. בכמה מקרים שולבו בספר מאמרים קודמים שכתב, שעוסקים באופן ישיר בנושאים שהוא התווה, כשהמקור מצוין בסוף הספר.
 
תודה לננסי ואלאס וסוזנה שפר עבור עזרתן הרבה והמתחשבת בעריכה. אנו אסירי תודה לפט פרנגה, דונה ריקו וכל צוות הולט ושות׳ עבור עזרתם המשמעותית בהפיכת הספר הזה למציאות. העמיתים והחברים האלה של ג׳ון הולט, המעורבים בקידום רעיונותיו ואמונותיו, עזרו לנו לשאת באחריות הכבדה של עריכת הספר והוצאתו לאור לאחר מותו.
 
שפע החומר חייב בחירות כואבות, כפי שג׳ון עצמו צפה: ״סביר שנמצא את עצמנו עם יותר חומר משרצינו… האתגר יהיה לקצץ ולדחוס, לא לנפח.״ ועוד אמר: ״אני חושב שיש לנו כאן משהו טוב ואני להוט להתקדם איתו.״
 
מרלויד לורנס עורכת המהדורה האנגלית
 
 יוני 1989