תקציר
לליברליזם המודרני יחס דו־ערכי אל המסורות הדתיות והתרבותיות שקדמו לו. מחד גיסא, הוא מגלם את מימוש עקרונות החירות והאנושיות שנטועים במקרא ושהשתכללו בדתות המשתרגות ממנו; מאידך גיסא, הוא מסמן קו שבר וניתוק בין העולם המסורתי לעולם הליברלי־מודרני. ככל שהדברים נוגעים למוסד המשפחה, העמדת עקרון החירות האישית ותפיסת הפרט כיצור אוטונומי שיש לו זכויות הן לא רק נקודת מפנה מן העולם הישן, אלא גם מהלך שתוצאותיו הן פרימה ופירוק של מוסד מסורתי המתעקש להתקיים. לראיית הליברליזם כקו פרשת מים וכצומת הרה גורל בהיסטוריה של תורות המוסר והפוליטיקה משמעות רבה להבנת גבולות הליברליזם והיחס של המחשבה הליברלית למוסדות מסורתיים ולדת. לעומת זאת טשטוש קו השבר של הליברליזם גורר התעלמות מההשפעות של מפגשו עם מוסד המשפחה המסורתי ועם הדת. את הליברליזם, לפי הניתוח המוצע כאן, אכן יש להבין כביטוי של תנועת שחרור ומשום כך גם כנושא בחובו ממד מפרק ומחריב; רכיב של הרס או ניפוץ של מקורות סמכות, של היציבות והביטחון שמהם נהנו מוסדות החברה הטרום־ליברלית כמו המשפחה.
למוסד המשפחה מובנים רבים בזמננו: ביטוי של קשרי דם ויחס גנטי, לוז החיים החברתיים והזהות האישית, תא המכונן את העצמי הרגשי והאישיותי של הפרט, מסגרת של כללי התקשרויות, זכויות וחובות משפטיות, מרחב הביטוי של אהבה, אחריות ודאגה. הניתוח המובא בחיבור זה מתמקד במובן של המשפחה שאיננו מטופל דיו — המובן הפוליטי: באיזו מידה קיומה של המשפחה משרת בחברה הליברלית אינטרס פוליטי? האם לליברליזם יש עמדה בשאלת דפוסי המשפחה שבהם המדינה עשויה, או נדרשת, לתמוך? מה בין החירות האוטונומית של הפרט לבין העדפת מוסדות כלשהם על פני אחרים? האם המשפחה בחברה הליברלית עתידה ליהנות משגשוג וחיות או לחלופין נידונה להתנוונות או, למצער, להישרדות בלבד?
בעוד תורת המוסר והמחשבה הפוליטית ממוקדות ביחסים שבין הפרטים ובינם לבין החברה בכללותה, המשפחה איננה ממלאת תפקיד פוליטי ברור והתאוריה הליברלית איננה מציעה טיפול מניח את הדעת במוסד המשפחה. החיבור מציע לבחון את המתח שבין המשפחה ובין המחשבה הליברלית כנובע מהתכונה האיקונוקלסטית. הוא מסרטט שלושה פתרונות המיישבים את המתח שבין מוסד המשפחה למחשבה הליברלית — המשפחה כסוכנות של המדינה; המשפחה כאורגן של המדינה; או המשפחה כמקום שאיננו פוליטי.
תפיסת המשפחה כסוכנות של המדינה משלימה לכאורה עם אובדן מעמדה המסורתי של המשפחה ועם קריסתה אל תוך צורת החיים הליברלית. בקו אחד עם הדאגה של הליברליזם לזכויות הפרט, המשפחה לפי תפיסה זו אינה אלא מסגרת מלאכותית וניתנת להחלפה, שייעודה הוא לספק את התנאים הבסיסיים לקיומו של הפרט ולשגשוגו. הניתוח של תפיסה זו חושף את הקרבה הרעיונית שבין עקרונות הליברליזם והפטרנליזם המדיני. תפיסת המשפחה כאורגן של המדינה משמרת את ייחודה של המשפחה כמסגרת שקיומה והצדקתה אינם תלויים בפוליטי. היא ממקמת את המשפחה במערך תומך, שבו אחריותה של המדינה ומחויבותה להגן על מוסד המשפחה ולשמר אותו מקנה לה גם סמכות מפקחת על המשפחה ועל הנעשה בתוכה. תפיסה זו תואמת את המחשבה הקהילתנית ומעניקה מובן מוחשי לתפיסה המשפחה כסוג של אוטונומיה, ולא רק כמכלול של פרטים. תפיסת המשפחה כמקום שבו כוחה של המדינה מושהה מעודדת לראות במשפחה מקום "לעומתי" ביחס לפוליטיקה. המשפחה, לפי זה, מאפשרת כינון וניהול יחסים בינאישיים על פי עקרונות פעולה שונים מאלו השולטים בשדה הפוליטי. היא מסמנת את גבולות הפוליטי, מאשרת את קיומו ומדגישה את אפשרות המילוט מהפוליטי, את אפשרות היציאה ממנו ואת הכניסה אליו מחדש.
היבטים רבים של סדר היום הציבורי נוגעים במישרין ובעקיפין למקומה של המשפחה במדינה הליברלית. הניתוח המובא כאן מראה כיצד כל אחד מהכיוונים הללו מעמיד רציונל ואיזון שונים בין המשפחה למדינה. שלוש תפיסות המשפחה המנותחות להלן אף מגבשות שלושה מושגים נבדלים של המשפחה בהקשר הליברלי: משפחה כהבניה משפטית, משפחה כיחידת זהות ומשמעות ומשפחה כביטוי של פרטיות.
